תנחומא בובר, שלח כ״וMidrash Tanchuma Buber, Sh'lach 26
א׳ וידבר ה' וגו'. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל ארץ מושבותיכם (במדבר טו א ב), ילמדנו רבינו כמה דברים האב חייב לעשות לבן, [כך שנו רבותינו חמשה דברים האב חייב לעשות לבן, למולו, וללמדו תורה, ולפדותו מפדיון הבן, וללמדו מצות, ולהשיאו אשה, האב זה הקב"ה, כשם שהאב חייב לבנו, כך הקב"ה עושה לישראל, האב חייב למול את בנו, כך עשה הקב"ה מל את ישראל על ידי יהושע, ושוב מול את [בני] ישראל שנית (יהושע ה ב), האב חייב לפדות את בנו, כך הקב"ה עשה להם לישראל, פדה אותם, שנאמר (ו)מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ [אשר הלך האלהים לפדות לו עם] (דה"א יז כא), ללמדו תורה, (הקב"ה למד תורה לישראל), שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם (דברים יא יט). [והקב"ה למד תורה לישראל שנאמר] אני ה' אלהיך מלמדך להועיל (ישעיה מח יז), ללמדו מצות, הקב"ה לימד את המצות לישראל, אלה המצות אשר צוה ה' (ויקרא כז לד), הקב"ה אמר לישראל פרו ורבו (בראשית א כח), וכשם שהאב כותב נכסיו לבנו, ואף בנו חייב להעלות לו דורון, אף כך הקב"ה אמר לישראל כי תבואו אל ארץ מושבותיכם [וגו'] ועשיתם (עולה) [אשה] לה' [וגו'] ריח ניחוח וגו' (במדבר טו ב).
1