תנחומא בובר, שלח כ״זMidrash Tanchuma Buber, Sh'lach 27
א׳כך פתח ר' תנחומא בר אבא בשם ר' חנינא אביו של ר' אחא בר חנינא, הפרשה הזו של נסכים היא, שנאמר או לאיל תעשה מנחה [וגו'] ויין לנסך (חצי) [שלישית] ההין (שם שם ו ז), ומכאן ואילך בחלה, והיה באכלכם מלחם הארץ [וגו'] ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה וגו' (שם שם יט כ), הרי חלה למטה, ונסכים למעלה, לפיכך פתח ר' חנינא לך אכול בשמחה לחמך וגו' (קהלת ט ז), כיצד הפסוק מדבר כנגד אברהם, שאמר לו הקב"ה קח נא את בנך (בראשית כב ב), השכים אברהם נטלו בזריזות, והוליכו והעלהו להר המוריה, [א"ל הקב"ה אל תשלח ידך אל הנער] (שם שם יב), אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע על חנם אמרת לי קח נא, א"ל לאו, אלא להודיעך בעולם, שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' (שם יח יט), אמר ר' שמעון בן יוחי אמר לו הקב"ה חייך מעלה אני עליך, שאם אמרתי לך שתשחוט את נפשך, שלא היית מעכב על שמי, והית שומע להשחט על שמי, מנין אמר ר' שמעון בן יוחי, א"ל הקב"ה ולא חשכת את בנך את יחידך (שם כב טז), הרי כבר פירש את יצחק, מהו את יחידך, אלא נפשו של אברהם, שהנשמה קרויה יחידה, שנאמר [הצילה מחרב נפשי] מיד כלב יחידתי (תהלים כב כא), אמר אברהם לפני הקב"ה אפשר לי לילך מכאן בלא קרבן, א"ל הקב"ה לאברהם, הרי קרבנך מתוקן מששת ימי בראשית, וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל וגו' ויעלהו לעולה תחת בנו (בראשית כב יג), באותה שעה אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע איני זז מכאן עד שתשבע לי שלא תנסני עוד לעולם, שאם ח"ו לא שמעתי לך, הייתי מאבד כל מה שיגעתי מימי, אמר ר' חנן א"ל הקב"ה חייך כך הוא, שאילו לא שמעת לי, לא היה בידך כלום, באותה שעה שנשבע לו הקב"ה שלא ינסהו עוד לעולם, שנאמר ויאמר בי נשבעתי נאם ה' (בראשית כב טז), אמר לו הקב"ה חייך יסורין קשין ונסיונין אחרים היו ראויין לבא עליך, ועכשיו אינן באין, אלו הן אותן יסורין שבאו על איוב היו ראויין לבא על אברהם, שכן הוא נסמך לפרשה ויהי אחר הדברים האלה ויוגד לאברהם וגו' את עוץ בכורו וגו' (שם שם כ כא), והוא איוב, שנאמר איש היה בארץ עוץ [איוב שמו] (איוב א א), א"ל הקב"ה לאברהם לך אכול בשמחה לחמך [וגו'] כי כבר רצה אלהים את מעשיך (קהלת ט ז).
1