תנחומא בובר, שמות י״חMidrash Tanchuma Buber, Shemot 18
א׳ויאמר משה אל ה' בי אדני (שם ד י), בייה את מעביר עלי, אהרן אחי גדול ממני ואתה משלחני, בי אדני, לא אי דברים אנכי (שם), א"ל הקב"ה מי שם פה לאדם וגו' (שם שם יא).
1
ב׳ועתה לך ואנכי אהיה עם פיך וגו' (שם שם יב) ר' יהודה בר' סימון אמר [אמר] הקב"ה למשה אני עוש אותך בריה חדשה כאשה זו שהיא הרה ויולדת, שנאמר והוריתיך אשר תדבר (שם).
2
ג׳ ד"א אמר לו הקב"ה למשה אני יורה דברי לתוך פיך כחץ, ואין הורתיך אלא לשון ירה יירה (שמות יט יג), כיון שבישרו הקב"ה שהוא עמו, מיד קיבל עליו לילך, שנאמר וילך משה וישב וגו' (שם ד יח), ולא היה צריך לומר אלא וישב אל מצרים, אלא למה שב אל יתרו להתיר נדרו, שאמר להקב"ה נשבעתי ליתרו, הלך אצל יתרו, מה עש הקב"ה קשר ענן שם כביכול התיר נדרו של משה.
3
ד׳ד"א וילך משה וישב שהלך ליטול רשות ממנו.
4
ה׳ויאמר לו אלכה נא ואשובה אל אחי וגו' [לך לשלום] (שם), כל מי שכתוב בו לשלום הולך וחוזר, וכל מי שכתיב בו לך בשלום, הולך ואינו חוזר, באבנר כתיב וישלח דוד את אבנר וילך בשלום (ש"ב ג כא), הלך ולא חזר, אבל יתרו אמר למשה לך לשלום, הלך וחזר, שנאמר ויאמר יתרו למשה לך לשלום.
5