תנחומא בובר, שמות כ״וMidrash Tanchuma Buber, Shemot 26
א׳ויגד משה לאהרן את כל דברי ה' אשר שלחו (שמות ד כח), התחיל משה אומר לו כל מה שאמר לו הקב"ה היאך ילך, והיאך יעשה את כל האותות, כיון שהלכו הישוו אצל הזקנים שנאמר וילך משה ואהרן ויאספו וגו' (שם שם כט). לעולם הזקנים מעמידין את ישראל, וכה"א וכל ישראל וזקניו. (ושוטריו) [ושטרים] ושפטיו עומדים מזה ומזה לארון (יהושע ח לג), אימתי ישראל עומדים, כשיש להם זקנים, למה כשהיה בית המקדש קיים היו נשאלים בזקנים, שנאמר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך (דברים לב ז), שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים הרי זה משובח, תדע לך כששלח בן הדד אצל מלך ישראל ואמר לו כה אמר בן הדד כספך וזהבך לי הוא (מ"א כ ג), שלח לו מלך ישראל כדברך אדוני המלך לך אני וכל אשר לי (שם שם ד), שלח לו פעם שניה, כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך וחפשו וגו' והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו (שם שם ו), [וכי] מכל מה שתבע בראשונה אינו חמדה, בקש כסף וזהב והם חמדה, שנאמר ובאו חמדת כל הגוים וגו' לי הכסף ולי הזהב (חגי ב ז ח), ביקש נשים והן חמדה, שנאמר בן אדם. הנני לוקח [ממך] את מחמד עיניך במגפה (יחזקאל כד טז), [ביקש] בנים והם חמדה, שנאמר והמתי מחמדי בטנם (הושע ט טז), הוי כל מה שתבע בראשונה חמדה הן, ומהו כל מחמד עיניך, דבר שהוא חמד מן החמדה, זו התורה, שנאמר הנחמדים מזהב ומפז רב (תהלים יט יא), כיון ששמע מלך ישראל אמר אין שלי זה הדבר של זקנים הוא, מיד ויקרא מלך ישראל (אל כל) [לכל] זקני הארץ ויאמר (להם) דעו נא וראו כי רעה זה מבקש וגו', ויאמרו אליו [כל] הזקנים וכל העם. (לא) [אל] תשמע ולא תאבה (מ"א כ ז ח), כיון ששמע לעצת הזקנים עמד ויצא מלך ישראל ויך את הסוס וגו' (שם שם כא), הוי לעולם נמלכים בזקנים. וכן משה ויקרא לזקני העם (שמות יט ז), ואח"כ לראשים ולשופטים, אימתי יש להם לישראל ראשים, כשיש להם זקנים, ואף כאן וילכו משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל, מהו ויאספו, שמינו אותם זקנים, שכך אמר לו הקב"ה לך ואספת את זקני ישראל (שם ג טז). אמר הקב"ה בעולם הזה חילקתי כבוד לזקנים, ואף לעתיד לבא אני חולק להם כבוד, שנאמר ונגד זקניו כבוד (ישעיה כד כג).
1
ב׳חסלת פרשת שמות
2