תנחומא בובר, שמיני ג׳Midrash Tanchuma Buber, Shmini 3
א׳ויהי ביום השמיני וגו'. זש"ה אמרתי להוללים אל תהולו וגו' (תהלים עה ה), מהו אמרתי להוללים אל תהולו, למי שהוא מזמר במחולת מחנים, וכן הוא אומר לחול במחולות (שופטים כא כא).
1
ב׳(שאין השמחה ממתנת לאדם) אמרתי להוללים אל תהולו, למה לא מי ששמח היום שמח למחר, ולא מי שמיצר היום מיצר למחר, שאין שמחה ממתנת לאדם, וכן הוא אומר לשחוק אמרתי מהולל וגו' (קהלת ב ב), רצונך לידע שהרי שמחתו של הקב"ה לא המתינה, אימתי כשברא קב"ה את עולמו היתה שמחה גדולה לפניו, שנאמר ישמח ה' במעשיו (תהלים קד לא), ואומר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד (בראשית א לא), ללמדך שהיה הקב"ה את עולמו היתה שמחה גדולה לפניו, שנאמר ישמח ה' במעשיו (תהלים קד לא), ואומר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד (בראשית א לא), ללמדך שהיה הקב"ה מתנאה ומשתבח במעשיו, וצוה לאדם הראשון מצוה קלה ולא קיימה, מיד נתן לו אפופסין, שנאמר כי עפר אתה ואל עפר תשוב (שם ג יט), וכביכול לא המתין בשמחתו ואמר לא בראתי את הכל אלא בשביל האדם, ועכשיו הוא מת, מה הנאה יש לי, [ומה אם הקב"ה] לא המתין, בני אדם על אחת כמה וכמה, [לכך נאמר אמרתי להוללים אל תהולו].
2
ג׳אברהם כמה שמח, נתברך בעולם, ונתגדל והרג כמה מלכים, והקנה להקב"ה שמים וארץ, ונתן לו הקב"ה בן למאה שנה, ומל אותו וגידלו ולסוף נאמר לו קח נא את בנך את יחידך וגו' והעלהו שם לעולה (שם כב ב), ועשה מהלך שלשה ימים, שנאמר ביום השלישי וגו' (שם שם ד), חזר מהר המוריה וקבר את שרה, לא מצא מקום לקוברה עד שקנה בארבע מאות שקל כסף, ואחר כך קפצה עליו זקנה, ומה אם אברם הצדיק כך, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה.
3
ד׳יצחק (לא המתין בשמחתו) [אף הוא כמ שמח], מילטו הקב"ה מן החרב ומן (השרפה) [האש] (ומאנשי גרר) [והצילו מאנשי גרר], והודיע להם [מי היה ובאו הן אצלו] שנאמר ואבימלך הלך אליו מגרר [וגו' ויאמרו ראה ראינו כי היה ה' עמך] (בראשית כו כח), ולא המתין בשמחתו, אלא ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות (שם כז א), ומה יצחק עולתו של הקב"ה כך, והרשעים על אחת כמה וכמה, [לכך נאמר אמרתי להוללים אל תהולו].
4
ה׳ יעקב בכורו של הקב"ה, שנאמר בני בכורי ישראל (שמות ד כב), כמה שמח, ראה סולם, ומלאכי אלהים עולים ויורדים (בראשית כח יב) ומביטים בו, והקב"ה עומד למעלה ממנו, שנאמר והנה ה' נצב עליו וגו' (שם יג). והלך אצל לבן וברח מפני עשו, ונעשה עבד ללבן עשרים שנה, ולסוף העשיר, והוליד בנים, וחזר בשלום, ופגע בעשו וניצול הימנו, ושילם את נדרו, ובסוף לא המתין בשמחתו, אלא ותצא דינה וגו' (שם לד א), ובאתה לו צרת יוסף, ומה אם יעקב הצדיק, אדם שאמר לו הקב"ה אשר בך אתפאר, שנאמר ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט ג), לא המתין בשמחתו, הרשעים על אחת כמה וכמה, [לכך נאמר אמרתי להוללים אל תהולו].
5
ו׳ יהושע כמה שמח, הרג שלשים ואחד מלכים, והנחיל לישראל את הארץ וחילקה, ונתנו לו כל ישראל כתף, ואמרו כל איש אשר ימרה את פיך וגו' (יהושע א יח), מה שלא זכה משה רבינו, ולא המתין בשמחתו, אלא מת בלא בנים, לכך נאמר אמרתי להוללים אל תהולו.
6
ז׳עלי כמה שמחה שמח, שהיה מלך, ואב בית דין, וכהן גדול, שנאמר ועלי [הכהן] יושב על הכסא על מזוזת היכל ה' (ש"א א ט), [ועלי הכהן שהיה כהן גדול יושב על הכסא שהיה מלך, על מזוזת היכל ה' שהיה אב בית דין], ולא המתין בשמחתו, אלא ויהי (בהזכירו) [כהזכירו] את ארון (ה') [האלהים] ויפל מעל הכסא אחורנית וגו' (שם ד יח), ומתו שני בניו חפני ופנחס, ומה (הצדיקים) [עלי הצדיק] כך, הרשעים על אחת כמ וכמה, לכך נאמר אמרתי להוללים אל תהולו.
7
ח׳אין אתה מוצא איש ואשה שראתה שמחות כאלישבע בת עמינדב [אשתו של אהרן, שנאמר ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב] (שמות ו כג) ראתה בעלה כהן גדול משמש בכהונה גדולה ונביא, ומשה אחי בעלה מלך ונביא, ובניה סגני כהונה, ואחיה נחשון ראש לכל שבטי ישראל, ולא המתינה בשמחתה, אלא נכנסו שני בניה להקריב קרבן, ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה' (ויקרא י ב), לכך נאמר אמרתי להוללים אל תהולו.
8
ט׳וכן שלמה אמר לשחוק אמרתי מהולל (קהלת ב ב), מעשה באחד מגדולי בבל, שהיה משיא את בנו, ועשה סעודה גדולה לחכמים, אמר לבנו עלה והבא לנו חבית יין פלונית מן העלייה, עלה לעלייה הכישו נחש בין החביות ומת, המתין אביו עם המסובין ושהה ולא בא, אמר אבי ואעלה ואראה מה עשה בני, עלה אביו מצאו מושלך בין החביות מת, מה עשה אותו חסיד, המתין בעצמו עד שאכלו האורחין ושתו כל צרכן, כיון שגמרו אמר לברך ברכת חתנים באתם על בני, ברכו עליו ברכת אבלים, להכניסו לחופה באתם, הכניסוהו לקבורה, עלה ר' זכאי דכבול, ואמר לשחוק אמרתי מהולל.
9