תנחומא בובר, תזריע ט״זMidrash Tanchuma Buber, Tazria 16
א׳ד"א אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת וגו' לנגע צרעת. מדבר בארבע מלכיות, שאת זו בבל, שנאמר ונשאת (את) המשל הזה על מלך בבל ואמרת וגו' (ישעיה יד ד), ולספחת זה מדי, שהיה המן מספח עם אחשורוש להשמיד להרוג ולאבד. בהרת זו מלכות יון. נגע צרעת זו מלכות אדום הרשעה, שהקב"ה מלקה אותה בצרעת ואת שר שלה, שנאמר מדוע נסחף אביריך וגו' (ירמיה מו טו). לעולם הבא הקב"ה יושב בדין על מלכות הרשעה, הוא אומר לה למה את משעבדת בבני, היא אומרת אתה עשית שמסרת אותם בידינו, ואומר לה הקב"ה בשביל שמסרתי אותם בידך לא נתתה להם רחמים, אלא על זקן הכבדת עולך מאד (ישעיה מז ו), זה ר' עקיבא ששעבדה בו המלכות מה שאין סוף.
1
ב׳ד"א על זקן הכבדת עולך מאד, שהיתה מכבדת עולה על הזקן כבחור, אומר לה הקב"ה חייך שאני יושב עליך במשפט ודן אותך ומחייבך, שנאמר רדי ושבי על עפר בתולת בת בבל, שבי לארץ אין כסא בת כשדים וגו' (שם שם א) הוא קורא לאדום בת בבל, והוא קורא לאדום בת כשדים, אלא מהו בת בבל תאומתה דבבל, מה בבל החריבה את ביתי, אף זו החריבה את ביתי, לכך בת בבל שבי לארץ אין כסא, כי לא תוסיפי יקראו לך (הרכה והענוגה) [רכה וענוגה] (שם שם), לפי שהיתה מתפנקת על בני, לפיכך לא תוסיפי יקראו לך רכה וענוגה, ומה אני עושה לך, אני פורע מן השר שלך, ומכה אותו בצרעת, ואחר כך אני פורע הימנך, לא תאמר במלכות הזה, אלא אפילו על גוג שהוא מתגאה בעולם ועולה, אני מכה אותו בצרעת, שנאמר וזאת תהיה המגפה אשר יגוף ה' את כל העמים אשר צבאו על ירושלים (זכריה יד יב), על ידי מה על ידי שנתגרו בישראל, וזאת תהיה המגפה על ידי מה על ידי שצבאו על ירושלים. ואל תתמה שאפילו בעולם הזה פרע הקב"ה משונאיהם בצרעת, ומי היה זה נעמן, שנאמר ונעמן שר צבא מלך ארם [וגו'], והאיש היה גבור חיל מצורע (מ"ב ה א), בשביל מה נצטרע, בשביל ששבה מארץ ישראל נערה קטנה, ואף לעולם הבא הקב"ה מלקה אותם בצרעת, שנאמר וזאת תהיה המגפה (זכריה שם), אמר הקב"ה בשביל שהייתם קוראים לבני טמאים, אני מטמא אתכם בטומאה גדולה בצרעת, ומנין שהיו קורין ישראל טמאים, שנאמר סורו (סורו) טמא קראו למו (איכה ד טו), אבל ישראל אני אקדש אותם ומטהרן וגואלן מביניכם, שנאמר וקראו להם עם הקדש גאולי ה' (ישעיה סב יב), וכן אמר שלמה כולך יפה רעיתי ומום אין בך (שה"ש ד ז).
2
ג׳חסלת פרשת תזריע
3