תנחומא בובר, תזריע ח׳Midrash Tanchuma Buber, Tazria 8
א׳וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אדם כי יהיה בעור בשרו וגו' (ויקרא יג א ב), זש"ה מי פלג לשטף תעלה (איוב לח כה), אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי בערביא קורין לשער שטפא, שכל שער ושער שבאדם ברא לו מעין בפני עצמו, לפי שאיוב קורא תגר ואמר אשר בערה ישופני [והרבה פצעי חנם] (שם ט יז), על חנם הביא את כל היסורין האלו עלי, א"ל אליהוא חס ושלום, חלילה לאל מרשע ושדי מעול, אלא כי פועל אדם ישלם לו [וכאורח איש ימציאנו] (שם לד י יא), הכל במדה הוא מביא, אמר ר' אבין הלוי בשם ר' אבא בר כהנא אין הקב"ה מודד מדה (בנפישה) [בכפישה], אלא הכל במשפט, [שנאמר כי אלהים שופט] זה ישפיל וזה ירים (תהלים עה ח), א"ל הקב"ה לאיוב אפילו השער שעליך מעין עשיתי לו, ומדה עשיתי לו, שנאמר מי פלג לשטף תעלה. מעשה בכהן אחד שהיה רואה את הנגעים, נתמטה ידו, ובקש לצאת לחוצה לארץ, קרא לאשתו, אמר לה בשביל שבני אדם רגילין לבוא אצלי להראות את נגעיהם, בואי ואני אלמדך שתהא רואה את הנגעים, אם ראית שערו של אדם שיבש המעין שלו, תהי יודעת שלקה, לפי שכל שער ושער ברא לו הקב"ה מעין בפני עצמו, [שיהא שותה ממנו], יבש המעין שלו יבש השער, אמרה לו אשתו ומה אם כל שער ושער ברא לו הקב"ה מעין בפני עצמו [שיהא שותה ממנו] אתה שאתה אדם, וכמה שערות יש בך, ובניך מתפרנסין על ידך, לא כל שכן שיזמין לך הקב"ה פרנסה, לפיכך לא הניחה אותו לצאת לחוצה לארץ.
1
ב׳ד"א מי פלג לשטף תעלה. כשהקב"ה ברא את האדם בחכמה ברא אותו, כיצד אם ברא אותו רובו מים ומיעוטו דם, נעשה איסטניס, אם ברא אותו רובו דם ומיעוטו מים, נעשה מצורע, חציו מים וחציו דם [הרי זה] אדם שלם.
2