תנחומא בובר, תולדות י׳Midrash Tanchuma Buber, Toldot 10
א׳ועתה שא נא כליך (בראשית כז ג). אמר ר' יצחק נפחא [כליך] זו מלכות בבל, שנאמר ויתן ה' בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית האלהים (דניאל א ב), תליך זו [מלכות] מדי, שנאמר ותלו אותו ואת בניו על העץ (אסתר ט כה), וקשתך זו מלכות יון, שנאמר כי דרכתי לי יהודה קשת (זכריה ט יג), [וצא השדה זו מלכות אדום] שנאמר ארצה שעיר שדה אדום (בראשית לב ד).
1
ב׳ועשה לי מטעמים וגו', ורבקה שומעת וגו', [וילך עשו השדה] (שם כז ד ה), כיון שהיה צד וקושר והיה המלאך הולך ומתירן ומבריח, שוב היה צד והמלאך מתירן, ולמה כך אלא לגלגל את השעות עד שילך יעקב וילך ויעשה ויכנס אצל אביו ויאכל ויטול את הברכות, לכך וילך עשו השדה לצוד ציד להביא.
2
ג׳ורבקה אמרה אל יעקב וגו' ועתה בני שמע בקולי לאשר וגו', לך נא אל הצאן וגו' (שם ו ח ט), כיון שהלך והביא הלך אצל אביו, שנאמר ויבא אל אביו וגו', ויאמר יעקב אל אביו (שם יח יט), וברכו. ואע"פ שאתם אומרים שיקר יעקב לא שיקר, בלעם אמר לא הביט און ביעקב (במדבר כג כא), אלא [אמר] אנכי יעקב, עשו [הוא] בכורך וגו', קום נא שבה וגו', ויאמר יצחק אל בנו וגו' (שם שם כא), א"ל כי הקרה ה' אלהיך לפני (בראשית שם שם), ועוד אמר לו כשנעקדת על גבי המזבח ואמר המלאך אל תשלח ידך אל הנער (שם כב יב), שמא היה שם כלום לא הצמיח הקב"ה אלא בשבילך, שנאמר וישא אברהם את עיניו וגו' (שם שם יג), ואף אמר כי הקרה ה' אלהיך לפני, וכיון ששמע יצחק שאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני, אמר אין זה עשו, אמר אין עשו מזכיר ה' אלהיך, א"ל גשה נא ואמושך בני וגו', ויגש יעקב אל יצחק אביו וגו', (שם כא כב) א"ל הויא את עושה בקולך אבל הידים ידי עשו. אמר ר' יהודה בר אילעאי בדורות הראשונים היה דורש מהו הקול קול יעקב, קול אדרינוס קיסר [הרג] בביתר שמונים אלף רבוא, אמר ר' יוחנן קולו של יעקב צווח מה שעשו לו ידי עשו בביתר.
3
ד׳ולא הכירו כי היו ידיו וגו' (בראשית כז כג), צפה שהרשעים עתידין לעמוד ממנו ולא בקש לברכו (כיון שצפה יקום כשנכבשה ירושלים, היו אומרים העולם מתייראין להכנס לבית המקדש מה עשה נכנס והביא את המנורה, כשראה אותו לא בקש לברך את יעקב בשבילו ולא הכירו) וכיון שצפה שהוא עושה תשובה, מיד וירח את ריח בגדיו ויברכהו וגו' (שם כז), כשנכנס יעקב נכנס גן עדן עמו, שנאמר כריח שדה אשר ברכו ה', כשנכנס עשו נכנס גיהנם עמו, שנאמר ויאמר מי איפא (שם לג), ואין איפא אלא גיהנם, שנאמר כי חצבת לך פה קבר וגו' (ישעיה כב טז).
4
ה׳דא כריח שדה, צפה שהוא עומד ובונה ציון ומקריב קרבנות בתוכה וברכו, ואין שדה אלא ציון, שנאמר ציון שדה תחרש (מיכה ג יב). אשר ברכו ה', אותה שכתב בהו כטל חרמון וגו' (תהלים קלג ג).
5