תנחומא בובר, וארא י״דMidrash Tanchuma Buber, Vaera 14
א׳ויאמר ה' אל משה כבד לב פרעה (שמות ז יד), אמר הקב"ה חייך בו בלשון שהכבדת את לבך אני מתכבד, שנאמר בהכבדי בפרעה (שם יד יח).
1
ב׳מאן לשלח, (שם ז יד) אמר הקב"ה ממאן אתה לשולחן, חייך שאתה תאחז ביד כל אחד ואחד ואתה משלחן, אמר הקב"ה למשה לך והבא עליו מכת דם ואמרת אליו בזאת תדע כי אני ה' וגו' (שם שם יז), למה הביא עליהן מכת דם תחלה, שהיו פרעה והמצרים עובדים ליאור, אמר הקב"ה למשה, לך והכה את אלהיהן לפניהן, משל הדיוט אומר מחי אלהא ומבהתין כומריא, (פי' הכה לטעות ויבושו הכמרים), לפיכך הנה אנכי מכה וגו' (שם). ראה מה כתיב, על נהרותם (שם שם יט), מהו על נהרותם, בכל מקום שהיו המים נעשין דם, מהו על כל מקוה מימיהם (שם), אפילו מה שהיה בקיתון נעשה דם, ואפילו מה שהיה המצרי רוקק מתוך פיו נעשה דם, שנאמר והיה דם בכל ארץ מצרים (שם). אמר ר' אבין הלוי ממכת הדם העשירו ישראל, כיצד היו המצרי וישראל נתונים בבית אחד, והיתה הגיגית מלאה מים, והיה המצרי הולך למלאות הקיתון מתוכה ונעשית דם, וישראל הולך ושותה מים מתוכה, והיה המצרי אומר תן לי בידך מעט מים והיה נותן לו, נמצאו ביד מצרי דם, והיה אומר לו בוא אני ואת ונשתה מן הקערה, והיה ישראל שותה מים והמצרי דם, וכשהיה מצרי לוקח מים מישראל במקח שותה מים, לפיכך ממכת הדם העשירו ישראל, וכמה היתה המכה עושה בהן, ר' יהודה ור' נחמיה, חד אמר כ"ד ימים היה מתרה בהם, וז' ימים היתה המכה משמשת בהן, וחד אמר שבעת ימים היה מתרה בהן, וכ"ד ימים היתה משמשת בהן.
2