תנחומא בובר, וארא י״חMidrash Tanchuma Buber, Vaera 18
א׳ד"א לפני מלכים יתיצב זה הקב"ה שכתוב בו ואתה פה עמוד עמדי (דברים ה כח), בל יתיצב לפני חשוכים זה פרעה [דכתיב] השכם בבקר, כל הרשעים מתקלקלין בחייהן, את מוצא בצדקיהו מלך יהודה, והיו כל המלכים משתעבדין לנבוכדנצר, מה כתיב בו (כל) [וגם את] חית השדה נתתי לו לעבדו (ירמיה כז ו) עלה צדקיהו להעלות דורון, אמר נבוכדנצר סעוד עמי בצהריים, ועשה סעודה, ואין סעודת בבל כסעודת ארץ ישראל, הכניס לפניו בשר שהיבהב, ראה לנבוכדנצר אוכל ורירו יורד על זקנו, והיה צדקיהו מביט בו ותמיה, ואמר לזה כל העולם משתעבדין, סעד עמו, מה עשה משסעד נטלו לצדקיה והשביעו, אמר לו שלא תלך לארצך ותניח אותי, ונפטר ובא לו לארץ ישראל, התחיל מבזה אותו, וכפר באותה שבועה, ויחזקאל קרא עליו אשר בזה (אלה) [את אלתו] (יחזקאל יז טז), שמעו המלכים שהיו מסובין אצלו, שלחו ואמרו לו צדקיהו יושב ומשחק בך, ומנין ששלחו לו ואמרו לו, ר' שמואל אמר כתיב שלחו כר מושל ארץ (ישעיה טז א), מהו כר, כאדם האומר לחבירו הכר למי מושל ארץ, ומנין שנשבע לו, שנאמר וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים (דה"ב לו יג), מה עשה, מיד שלח והביאו והיה מאכיל אותו שעורים, ומעמיד אותו ומבזה אותו בקלון, אמר הקב"ה כך אתה מבזה אותו, חייך אין אתה יוצא מן העולם עד שיהו כל הבריות שוחקין עליך, שנאמר ומן אנשא לך טרדין (דניאל ד כט), ולא עוד אלא כשם שביזית אותו כך אתה מתבזה בפני כל הבריות, מה כתיב, ושוד בהמות יחיתן וגו' (חבקוק ב יז), אמר ר' אבא בר כהנא שנעשה חתן לכל בהמה וחיה, ומי גרם לו הבזיון הזה, אלא על ידי שביזה את צדקיהו,
1
ב׳ואף פרעה היה מחרק בשיניו כנגד משה ואמר להם נרפים אתם נרפים (שמות ה יז). אמר ר' יהודה ב"ר סימון מהו נרפים, אמר להם קדושים אתם, על כן אתם אומרים נלכה נזבחה לה' (שם שם יז), אמר הקב"ה השכם בבקר והודע לפרעה שאינו כלום, (הנה הוא יוצא המימה). כה אמר ה' [אלהי העברים] שלח [את] עמי ויעבדני, כי בפעם הזאת וגו' (שמות ט יג יד), אמר לו שלח עמי ויעבדני, כך יפה לך, ואם לאו כי בפעם הזאת וגו', כתיב מי כמוהו מורה (איוב לו כב), שמורה רשעים שיעשו תשובה, אמר לפרעה ועתה שלח העז את מקנך וגו' (שמות ט יט), ומה כתיב הנני ממטיר כעת מחר וגו' (שם שם יח), ולאחריו אני מביא את הארבה, שנאמר הנני מביא מחר ארבה בגבלך וכסה את עין הארץ (שם י ד ה), אמרו רבותינו כשם שיש לאשה ראש, כך יש לארץ ראש שנא' וראש עפרות תבל (משלי ח כו), וכשם שיש לאשה אזנים, כך יש לארץ אזנים, שנאמר והאזיני ארץ (ישעיה א ב), וכשם שיש עינים לאשה, כך יש עינים לארץ, שנאמר וכסה את עין הארץ (שמו י ה), וכשם שיש פה לאשה, כך יש פה לארץ, שנאמר ותפתח הארץ את פיה (במדבר טז לב), וכשם שיש ידים לאשה, כך יש ידים לארץ, שנאמר והארץ הנה רחבת ידים (בראשית לד כא), וכשם שיש טבור לאשה, כך יש טבור לארץ, שנאמר יושבי על טבור הארץ (יחזקאל לח יב), וכשם שהאשה עוברת ויולדת, כך הארץ, שנאמר היוחל ארץ ביום אחד אם יולד גוי פעם אחת, (ישעיה סו ח), אלו ישראל שהקב"ה מביאם ומכניס אותם פעם אחת בירושלים וירושלים תמיה, שנאמר ואמרת בלבבך מי יולד לי (כל) [את] אלה (שם מט כא), א"ל הקב"ה חייך לשעה קלה אני מקבץ את גלותך, שכך אמר ישעיה, שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך (שם שם יח).
2