תנחומא בובר, וארא כ״בMidrash Tanchuma Buber, Vaera 22

א׳ויהי ברד ואש מתלקחת (שמות ט כד), ר' יוסי בר' חנינא אמר צלוחית מליאה אש ומאחריה ברד, ורבותיני אמרו מטר היה יורד ונעשה ברד, והיתה האש יורדת עמו.

ב׳כתיב והחטה והכסמת לא הכו כי אפילות הנה (שם שם לב), ר' פנחס הכהן בר חמא ור' יהודה בר שלום, ר' פנחס אומר מהו כי אפילות הנה, פלאים עשה בהם הקב"ה, ר' יהודה אומר לקישות היו, אמר לו ר' פנחס והרי כתיב ואת כל עשב השדה הכה הברד (שם שם כה), ואת אומר בשביל שהיו קטנות לא נוכו, אלא פלאים עשה הקב"ה בהם, באותה שעה כיון שראה פרעה כך, אמר למשה התפלל עלי, א"ל (התפאר עלי ואני משלח אותם), במכה הראשונה אמרת לי התפלל עלי, ואני משלח אותם, והתפללתי, ולא שלחת אותם, (למתי אעתיר לך וגו') (שם), א"ל פרעה חטאתי [הפעם] (לה' אלהיכם ולכם) (שמות ט כז), עכשיו אשלחם, כיון ששמע משה כך מה כתיב ויצא משה מעם פרע את העיר ויפרוש כפיו אל ה' וגו' (שם ט לג), ראה מה חביבים צדיקים לפני הקב"ה, שכל מה שהן עושים וגוזרין הקב"ה עושה. אמרו רבותינו מעשה בחוני המעגל שהיה מתפלל שירדו גשמים, עג עוגה ועמד בתוכה, אמר לפניו רבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שהרי אני כבן בית לפניך, נשבע אי בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך, מיד ירדו גשמים, ומה אם חוני המעגל שהיה מבני בניו של משה כך, משה בעצמו על אחת כמה וכמה, לפיכך ויחדלו הקולות והברד [ומטר לא נתך ארצה] (שם). ואיכן הוא שרוי, אמרו רבותינו נתלה באויר עד שיבא גוג ומגוג, שנאמר וגשם שוטף ואבני אלגביש וגו' (יחזקאל לח כב), מיד וירא פרע כי חדל המטר והברד ויוסף לחטוא (שמות שם לד), כך הרשעים כשרואין כשהצרה באה עליהם הם מכניעים עצמן, וכיון שהצרה באה עליו התחיל מקלס להקב"ה כען אנא נבוכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא וגו' (דניאל ד לד). אמר ר' ברכיה הכהן בשם ר' חלבו בשם ר' שמואל בר נחמן, אילולי שהקב"ה דן לבבות ומחשבות קילס נבוכדנצר בפסוק אחד כשם שקילס דוד בכל ספרו, כיון שראה נבוכדנצר עצמו בגדולה התחיל מתגאה, (אנא) [אנה] נבוכדנצר (שם שם א), הלא דא היא בבל רבתא וגו' (שם שם כז), אמר לו הקב"ה, רשע מה אתה מתגאה, עוד מלתא בפום מלכא וגו' (שם שם כח). כל זמן שהרשעים רואים את הצרה באה עליהם הם מכניעין, כשרואין שהולכת חוזרין לרשעותן, שנאמר וירא פרעה כי חדל וגו' (שמות ט לד). אומות העולם מוסיפין וחוטאין, אבל ישראל תם עונך בת ציון (איכה ד כב), אימתי כשיפקוד עוונה של בית אדום, שנאמר פקד עונך בת אדום (שם), מכאן ואילך אין ישראל גולים אלא הקב"ה מכנסן לירושלים, שנאמר יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר, ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים (תהלים קז ב ג).

ג׳חסלת פרשת וארא