תנחומא בובר, ויחי י׳Midrash Tanchuma Buber, Vayechi 10
א׳ד"א ויקרא יעקב אל בניו. זש"ה אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי (תהלים נז ג) אמר ר' יהושע בן לוי שלשה דברים גזרו בית דין של מטה, והסכים הקב"ה עמהם, אלו הן,
1
ב׳אחת בימי עזרא, בשעה שעלו מבבל בקש הקב"ה להתיר להם את המעשרות, מה עשו עמדו וגזרו על עצמן שיהו מעשרין, שנאמר ואת ראשית עריסותינו ותרומותינו ופרי וגו' (נחמיה י לח), מה עשו כתבו אותו בספר, ונתנו אותו בהיכל, מה עשו למחר נכנסו ומצאו אותו חתום, שהסכים הקב"ה עמהם, שנאמר ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה (וחותמים על) [וכותבים ועל] החתום וגו' (שם שם א). ואחת בימי מרדכי ואסתר, שנאמר קימו וקבלו (אסתר ט כז) קיימו למעלה מה שקבלו למטה. ואחת בימי יהושע, כשנכנסו ישראל לארץ, אמר להם יהושע והיתה העיר [ההיא] חרם (יהושע ו יז), ואין אתה מוצא שאמר לו הקב"ה דבר זה אלא מעצמו עשאו, ומנין שהסכים הקב"ה עמו, שנאמר חטא ישראל (שם ז יא),
2
ג׳הוי אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי.
3
ד׳ד"א אקרא לאלהים עליון, מדבר ביעקב, כיון שנכנסו בניו לברכם, התחיל לחלק להם פרוקפאות (פי' מתנות), ומנין שהסכים הקב"ה עמו, את מוצא כל ברכות שבירך אבינו יעקב את השבטים כך ברכן משה, שהסכים הקב"ה עמו על כל ברכה וברכה, הוי ויקרא יעקב.
4