תנחומא בובר, וירא ל״בMidrash Tanchuma Buber, Vayera 32
א׳וה' פקד את שרה (בראשית כא א). ילמדנו רבינו, אי זו היא האונאה, כך שנו רבותינו, אסור לאדם שיונה את חברו, ולא יאמר לו בכמה חפץ זה, והוא אינו צריך ליקח, ואם היה בעל תשובה אל יונה אותו ויאמר לו זכור מעשיך הראשונים, ואם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך, שהרי חזיר נשוך בין שיניהם, אמר הקב"ה דייך להיות שוה לי, כביכול אני כשבראתי את עולמי לא בקשתי להונות לבריה, ולא פרסמתי לבאי עולם מה היה האילן שאכל ממנו אדם הראשון, בא וראה מי שאינה לחברו הוא נענש תחלה, ושרה הונת את עצמה ונטלה שכרה, אמרה לאברהם הנה נא עצרני ה' מלדת (בראשית טז ב), אמר לה הקב"ה הונית את עצמך, חייך בלשון שאמרת בו אני פוקדך, אתה אמרת עצרני, מה כתיב למעלה, כי עצור עצר ה' בעד כל רחם וגו' (שם כ יח), אמר הקב"ה אברהם התפלל לפני על אבימלך הרשע ונתמלאתי רחמים עליו, הריני פוקד לאברהם עמו, שנאמר וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו (שם שם יז), מה כתיב אחריו וה' פקד את שרה.
1