תנחומא בובר, וירא ל״זMidrash Tanchuma Buber, Vayera 37
א׳ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו (בראשית כא ב). הקיש עיבורה ללידתה, מה עיבורה שלא בצער, אף לידתה שלא בצער, חזקיה בר חייא אמר מהו לזקוניו, טוחן ולא פולט, לזקוניו שהיה זקן הרבה.
1
ב׳ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים (שם שם ו). מלמד שבשעה שנולד יצחק נתרפאו החולים, ונתפתחו החרשים, ונתפקחו הסומים, לפיכך הוא אומר צחוק עשה לי אלהים. אמר ר' ברכיה הכהן מהו כל השומע יצחק לי, וכי הכל שמעו, אלא מהו כל השומע, שהוסיף הקב"ה על מאורתן של חמה ולבנה, שנאמר ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים (שם א טז), לכך כל השומע יצחק לי.
2
ג׳ ותאמר מי מלל לאברהם (שם כא ז), שיש בו ליחה של נערות, ואין לשון מלל אלא לשון לח, כד"א וקטפת מלילות (דברים כג כו).
3
ד׳ד"א מי מלל. שעתידין בני לומר לפני הקב"ה בים, מי כמוכה וגו' (שמות טו יא).
4
ה׳הניקה בנים שרה וגו' (בראשית כא ז). אמר ר' פנחס הכהן בר חמא בשם ר' חלקיה ולא יצחק בלבד ילדה, שהוא אומר היניקה בנים שרה, אלא מהו מי מלל, מ' ארבעים ל' ל' ששים, הרי מאה, מי בישר לאברהם מבן מאה שנה אתה מוליד.
5
ו׳ד"א היניקה בנים שרה, ר' פנחס הכהן בר חמא אמר כיון שילדה שרה היו נשי אומות העולם תמהים לומר אפשר שילדה, והיו אומרין אלו לאלו והלא זקנה שרה, ושמא שפחתה היא, ומה היו עושות, היו נוטלות בניהן והולכות אצל שרה, ואומרות לה היניקי את הילד הזה, והיתה מניקה את בניהם, שנאמר היניקה בנים שרה.
6