תנחומא בובר, וירא ד׳Midrash Tanchuma Buber, Vayera 4
א׳ד"א וירא אליו וגו'. ר' יצחק נפחא פתח מזבח אדמה תעשה (שמות כ כד), אמר הקב"ה מי שהוא שוחט שור או שה ושפך דם קימעא, הייתי בא ומברכו, שנאמר מזבח אדמה, וכתיב אבוא אליך וברכתיך (שם שם), אברהם שנהר של דם יוצא מתוך ביתו מן המילה, על אחת כמה וכמה שאני צריך לברכו, לכך נאמר וירא אליו, וכך אמר משה זה הדבר אשר צוה ה' וירא אליכם (ויקרא ט ו), ומה דבר ה', ויאמר משה אל אהרן קרב וגו' (ויקרא ט ז). אמר ר' אחא בא וראה כח שנתן הקב"ה באברהם, שביום אחד מל עצמו וילידי ביתו וישמעאל נו, והיה הדם מטפטף, ראה כמה היו ילידי ביתו, שכתיב וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות (בראשית יד די). ואם ילידי ביתו כל כך היו, מקנת כספו על אחת כמה וכמה, וכולם מל אותם ביום אחד, שנאמר בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו וכל אנשי ביתו וגו' נמולו אתו (שם יז כו כז), ונטל אברהם את כל הערלות שמל, ועשה אותם גבעה בתוך ביתו, והיה נהר של דם יוצא מתוך ביתו, וקרא הקב"ה את המלאכים ואמר להם באו ונבקר את החולה, אמרו לפניו רבונו של עולם מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו (תהים ח ה), ואת הולך במקם הטנופת במקום של דם ושל שקץ, אמר להם כך אמרתם חייכם ערב עלי ריח של אותו דם ממור ולבונה, אם אין אתם הולכים הרי אני הולך לעצמי, וכן שלמה אמר עד שיפוח היום וגו' (שה"ש ד ו), אל גבעת הערלות (יהושע ה ג), זה אברהם, שנאמר וירא אליו ה' וגו', כחום היום, שהרתיח הקב"ה אותו היום.
1
ב׳ד"א עד שיפוח היום, אלו העוברים והשבים שהיה מכלכל, ונסו הצללים, שלא יצטער מן המילה לפי שהיה משמש אותן, אלך לי אל הר המור, זה אברהם, שנאמר מור ואהלות קציעות (תהלים מה ט).
2
ג׳ד"א עד שיפוח היום, זה יום הדין, ונסו הצללים, שאין צל לרשעים, שנאמר אין חשך ואין צלמות להסתר שם פועלי און (איוב לד כב), אלך לי אל הר המור, זה בית המקדש, שהיו מקטירין שם המור.
3
ד׳ד"א עד שיפוח היום, עד שיופיע מלכותו של הקב"ה בעלם הזה, ונסו הצללים, אלו צללי המלכיות, אלך לי אל הר המור, זה ירושלים, שנאמר באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי (שה"ש ה א). אל גבעת הערלות, שנטל את הערלות ועשאן גבעה, לפיכך נגלה עליו הקב"ה, שנאמר וירא אליו, וכיון שראו המלאכים כך, הלכו גם הם עם הקב"ה, שנאמר וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים וגו' (בראשית יח ב), וכן דוד משבח כל ארחות ה' חסד ואמת, (תהלים כה י), מהו כל ארחות ה' חסד ואמת, התורה תחלתה חסד, וסופה חסד, ואמצעיתה חסד, תחילתה חסד מנין, אתה מוצא כשיצר הקב"ה חוה קישטה והביאה לאדם, שנאמר ויבן ה' אלהים את הצלע וגו' (בראשית ב כג), מהו ויבן, אמר ר' אבהו בערביא קורין לגדילתא בנייתא, וסופה חסד במיתת משה כשהקב"ה נטפל לו בכבודו, שנאמר ויקבור אותו בני (דברים לד ו), באמצעיתא חסד באברהם שנאמר ואתנה את בריתי ביני ובינך (בראשית יז ב), כיון שנגלה עליו הקב"ה היה יושב, שנאמר והוא יושב פתח האהל כחום היום (שם יח ב), בא אברהם לעמוד, א"ל הקב"ה אל תצטער לעמוד שב לך, שנאמר נאום ה' לאדני שב לימיני (תהלים קי א). א"ל אברהם וכי כך הוא דרך ארץ שאני יושב ואתה עומד, א"ל הקב"ה אל תצטער, זקן אתה בן מאה שנה שב, א"ל הקב"ה חייך בשביל שאתה יושב ואני עומד, עתידין בניך בני ג' שנים, בני ד' שנים, לישב בבתי מדרשות ובבתי כנסיות ואני עומד עליהם, שנאמר אלהים נצב בעדת אל (שם פב א), התחיל אברהם לקלס להקב"ה, ותתן לי מגן ישעך (שם יח לו), כשרדפו המלכים, שנאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך (בראשית טו א), וימינך תסעדני (תהלים שם), כשאחזת עמי הערלה והייתי חותך, וענותך תרבני (שם שם), שאני יושב ואתה עומד.
4
ה׳ ד"א והוא ישוב פתח האהל כחום היום, מהו כחום היום, שהרתיח הקב"ה אותו היום כיום הדין, שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור וגו' (מלאכי ג יט).
5