תנחומא בובר, וישבMidrash Tanchuma Buber, Vayeshev

א׳וישב יעקב בארץ מגורי אביו (בראשית לז א). זש"ה מעונה אלהי קדם (דברים לג כז), אמר ר' ירמיה אין אנו יודעים אם מעונה הוא האלהים אם האלהים הוא מעונה, כשהוא אומר תפלה למשה איש האלהים ה' מעון אתה (תהלים צ א) [הוי הקב"ה מעונו של עולמו ואין עולמו מקומו]. אעפ"י שברא הקב"ה עולמו לא ישב בארץ אלא צדיק, ובזכותן הן מעמידין את הועלם, שנאמר ומתחת זרועות עולם (דברים שם), בוא וראה שכל ימים שרשעים בעולם, אין הצדיקים נראין, וכן אתה מוצא שכל הימים שהיה עשו בארץ ישראל, לא היה יעקב יכול ליראות, עבר עשו שנאמר ויקח עשו את נשיו וגו' (בראשית לו ו), מיד וישב יעקב, לפיכך ויגרש מפניך אויב (דברים שם), באותה שעה, וישכן ישראל בטח בדד (שם).

ב׳[וישב יעקב]. זש"ה בזעקך יצילוך קבוציך (ישעיה נ זיג), מהו, אלו המלאכים שניתנו לשמרו בשעה שיצא לילך לארם נהרים, שאין המלאכים המשמשין בארץ ישראל, משמשין בחוצה לארץ ולא של חוצה לארץ בארץ ישראל, כך יעקב ראה עולים ויורדים אחרים לילך עמו לחוצה לארץ, וכשבא לחזור קרא הקב"ה לאותן המלאכים שהיו משמשין אותו בארץ, אמר להם הרי יעקב חוזר, צאו ונצא לאנפטי שלו (פי' תחום), למה הדבר דומה, למלך שיצא בנו למדינת הים ליקח אשה, אחר ימים בא לחזור לבית אביו, אמר המלך לאפסיקין שלו (פי' לחייל) בואו ונצא לאנפטי של בני, כך כשבא יעקב לחזור לבית אביו, קרא הקב"ה למלאכי השרת, אמר להם בואו ונצא לאנפטי של יעקב, כיון שתלה יעקב עיניו ראה אותן, שנאמר ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים וגו' (בראשית לב ב), כשראה אותן יעקב מנין שהיו משמשין אותו בארץ ישראל, שנאמר ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה (שם שם ג), לכך נאמר בזעקך יצילוך קבוצך אלו המלאכים, ואת כולם ישא רוח (ישעיה נז יג), אלו עשו ואלופיו, שנאמר וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו (בראשית לו ז), והחוסה בי ינחל ארץ (ישעיה שם) זה יעקב, שנאמר וישב יעקב.

ג׳[וישב יעקב]. זש"ה כי גרים אנחנו לפניך [ותושבים ככל אבותינו], (דה"א כט טו). כן הן הצדיקים, הקב"ה עשה אותן עיקר, והן עושין עצמן טפלין, אברהם גידלו הקב"ה, שנאמר ואברכך ואגדלה שמך וגו' (בראשית יב ב), וכן קום התהלך בארץ וגו' (שם יג יז), הוא אומר לבני חת גר ותושב אנכי עמכם (שם כג ד), וכן יצחק גידלו הקב"ה, שנאמר ויזרע יצחק בארץ ההוא וגו' (שם כו יב), ואומר (ויגר) [וישב] יצחק בגרר (שם כו ו), וכן יעקב וישב יעקב בארץ מגורי אביו, לכך נאמר כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו.

ד׳וישב יעקב וגו', אלה תולדות יעקב יוסף, מה כתיב למעלה מן הענין אלה אלופי בני עשו (בראשית לו טו), כיון שראה אותם יעקב נתבהל ואמר מי יוכל לעמוד בפני אלו, למה הדבר דומה, לזהבי שהיה יושב ועוסק במלאכו, תלה תלמידו עיניו וראה גמלים הרבה שטעונין תבן, התחיל לומר מי יוכל לעמוד כנגד אלו, א"ל רבו אם גץ יוצא מן הכור הזה יהא שורף את כולם, כך יעקב אבינו כיון שראה לכל אלופי עשו, התחיל מתיירא ואומר מי יוכל לעמוד כנגד אלו, אמר לו הקב"ה ראה מה כתיב אחריו, אלה תולדות יעקב יוסף, חייך אדם אחד יוצא מיוסף ששורף כולם, שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וגו' (עובדיה פסוק יח), אמר ר' חנינא כתיב הנה היו כקש אש שרפתם (ישעיה מז יד), וכתיב ובית יוסף להבה (עובדיה שם), לכך נאמר אלה תולדות יעקב יוסף.

ה׳ד"א אלה תולדות יעקב יוסף, שהיו פני יוסף דומין ליעקב, מנין, שכך הוא אמר וישראל אהב את יוסף [מכל בניו כי בן זקונים הוא לו (בראשית לז ג), והרי בנימין קטן מנו והוא אומר בן זקונים, אלא שהיה איקונין דומה לו הוי אלה תולדות יעקב יוסף]. מה יעקב העמיד שבטים, אף יוסף העמיד שבטים, שנאמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיה לי (בראשית מח ה), הוי אלה תולדות יעקב.

ו׳ד"א מה יעקב נתכסה מאביו כ"ב שנה, כך יוסף נתכסה מאביו כ"ב שנה, לכך נאמר אלה תולדות יעקב יוסף. אמר ר' לוי אמר ר' יוחנן כל מקום אשר הוא אומר היה, ראה ג' עולמות, כתיב בנח תמים היה (שם ו ט), ראה את העולם בישובו עד שלא בא המבול, וראה אותו חרב, וראה אותו בתיקונו אחר כך, לכך נאמר בו היה. משה כתיב היה רועה וגו' (שמות ג א), ראה ישראל עד שלא נתחזק השעבוד, וראה השעבוד, וראו אותן כשנגאלו. [במרדכי כתיב] איש יהודי היה בשושן הבירה (אסתר ב ה), ראה אותן עד שלא נשתעבדו ביד המן, וראה אותם בגזירות שנגזרו עליהם, וראה אותם בגאולתם. איוב כתיב איש היה בארץ (איוב א א), וראה ג' עולמות, היה תם, ונתייסר ביסורין, ואח"כ נתרפא, ואף יוסף כתיב בו היה, אלה תודלות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה (בראשית לז ב).

ז׳כל הדברים שאירעו ליעקב אירעו ליוסף, ביעקב כתיב גנבתי יום (שם לא לט), אף יוסף כתיב ביה כי גנב גנבתי (שם מ טו), ביעקב רדף אותו עשו, ואת יוסף רדפו אותו אחיו, יעקב נשתעבד אצל לבן, ויוסף נשתעבד במצרים, לכך כתיב אלה תולדות יעקב יוסף.

ח׳ויבא יוסף את דבתם רעה, מהו את דבתם רעה, שאמר לשון הרע על אחיו, ומה לשון הרע אמר עליהם, אמר ר' יהודה אמר עליהם שחותכין אבר מן החי ואוכלין, א"ל הקב"ה אתה אמרת לשון הרע על השבטים, חייך למחר אתה יורד למצרים ואת קורא להם שיאכלו עמך, והם חושדים אותך שם על השחיטה, שנאמר וישימו לו לבדו וגו' (בראשית מג לב), ר' מאיר אומר א"ל אחיי נותנין עיניהן בכנעניות, א"ל הקב"ה אמרת אתה לשון הרע על אחיך, חייך למחר אתה יורד למצרים, והיא אומרת בא אלי העבד העברי (שם לט יז), הוי ויבא יוסף וגו'.

ט׳ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו [וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום], שהיה בא ושואל בשלומם ולא היו משיבים אותו, למה שהיה כך מנהגו שיה שואל בשלומם, יש לך אדם עד שלא נכנס לשררה [הוא שואל בשלום בני אדם, אבל משנכנס לשררה] רוחו גסה עליו ואינו משגיח לשאול לשלום בני העיר, אבל יוסף לא היה כן, אע"פ שנכנס לשררה הו היה מנהגו לשאול בשלום אחיו, שנאמר וישאל להם לשלום (בראשית מג כז), א"ל הקב"ה יוסף אתה היית מתחיל לשאול בשלום אחיך בעולם הה, והם היו שונאים אותך, אבל לעולם הא אני מרצה אתכם ומעביר שנאה מביניכם ומושיב אתכם בשלוה ועושה שלום ביניכם, וכך אמר דוד, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד (תהלים קלג א).

י׳ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו וגו' (בראשית לח א). ילמדנו רבינו אם נפלה מפולת בשבת ואין ידוע אם יש שם ישראל אם לאו, מהו לפקח עליהן בשבת. כך שנו רבותינו מי שנפלה עליו מפולת [בשבת], ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק נכרי ספק ישראל, מפקחין עליו [את הגל], מצאוהו חי מפקחין עליו, ואם מת יניחוהו. כתיב בשבת מחלליה מות יומת (שמות לא יד), ושנו רבותינו פקחין על החי בשבת, אמר ר' אלעזר בן עזריה ומה המילה שאינה אלא אחת מרמ"ח אברים דוחה את השבת, רמ"ח אברים תחת האבן אינו דין שדוחין עליו את השבת, ר' שמעון בן מנסיא אומר חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה, ואם פקחתם עליו להחיות נפש אחת, אף אני אעשה לכם מה שכתוב הנה אנכי פותח את קברותיכם (יחזקאל לז יב). שאל מין אחד לרבינו אפשר שהמתים חיים, אבותיכם אינן מודים, ואתם מודם, מה כתיב ביעקב, ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו [וימאן להתנחם], אילו היה יודע שהמתים חיים היה ממאן להתנחם, והיה אומר כי ארד אל בני אבל שאולה, אמר לו רבינו שוטה שבעולם, מפני שהיה יעקב אבינו יודע ברוח הקדש שהיה יוסף חי, לפיכך לא קיבל עליו תנחומין, שאין מקבלין תנחומין על החי.

י״אד"א וימאן להתנחם. אלא אמר יעקב אבינו הרי נפרצה ברית השבטים, כמה יגעתי להעמיד י"ב שבטים, ורואה אני מאחר שיוסף הלך הרי פסקה אותו הברית, כל מעשיו של הקב"ה כנגד י"ב שבטים י"ב מזלות י"ב חדשים י"ב שעות ביום י"ב שעות בלילה י"ב אבנים שהיה אהרן לובש, ועכשיו הלך לו יוסף, הרי נפרצה ברית השבטים. ולא היה יודע יעקב לישא אשה ולהוליד בן כדי שיהיו י"ב שבטים, אלא מפני שעמד בשבועה של לבן, שאמר אם תענה את בנותי ואם תקח נשים על בנותי (בראשית לא נ), אפילו אחר מיתתן, מה עשה לבן הוציאו ללחוץ, א"ל אין איש עמנו ראה אלהים עד וגו' (שם), מפני אותה השבועה לא היה יכול לישא אשה, כיון שראו בניו שכך היה מתרעם, ולא היה מקבל תנחומין, הלכו להם אצל יהודה, אמרו לו אתה עשית לנו את כל הרעה הגדולה, אמר להם אני אמרתי לכם מה בצע וגו' (שם לז כו), ואתם אומרים אתה עשית, אמרו לו ולא שמענו לך, אתה אמרת לכו ונמכרנו לישמעאלים (שם שם כז), ושמענו לך, אילו אמרת לכו ונחזירו לאביו לא היינו שומעים לך, לפיכך באותה שעה עמדו ונידו אותו, מנין ממה שקראו בענין וירד יהודה.

י״ב[וירד יהודה]. זש"ה בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל (מלאכי ב יא), מהו בגדה יהודה, כיחש יהודה, כשם שאתה אומר אשר אתה בגדתה בה (שם יד), הוי אומר כיחש יהודה, על מה כיחש כי חלל יהודה קודש ה' (שם יא), הוי בגדה יהודה, ובעל בת אל נכר (שם) ולהלן הוא אומר היתה יהודה לקדשו (תהלים קיד ב), וכאן הוא אומר כי חלל יהודה, הוי ובעל בת אל נכר.

י״גוירא שם יהודה בת איש כנעני ושמו שוע (בראשית לח ב), אימתי בשעה שפירש מאחיו, שנאמר וירד יהודה.

י״ד[וירד יהודה]. זש"ה עוד היורש אביא לך וגו' (מיכה א טו), ר' יהודה ור' נחמיה, חד אמר לאחיותיהם נטלו השבטים, שנאמר ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו, וכמה היו הבנות, אלא תיומותיהם היו, שהיתה יולדת עמו תאומים והוא נוטלה, וכן הוא אומר גבי בנימן כי גם זה לך בן (בראשית לה יז), כי זה לך בן לא נאמר, אלא כי גם זה, שילדה אמו תאומה, הוי ויקומו כל בניו וכל בנותיו וגו' (שם לז לה), מכאן אתה למד שנטלו את אחיותיהם, ור' נחמיה מקיים בנותיו כלותיו, שחתנו של אדם כבנו וכלתו כבתו, ואין אדם נמנע מלקרוא לכלתו בתו. אמרו רבותינו יהודה שהיה גדול בבית אביו נטל כנענית, שכתיב וירא שם יהודה, והנביא מכריז עד עדולם יבא (קדוש) [כבוד] ישראל (מיכה א טו), הוי וירד יהודה וגו' ויט עד איש עדולמי.

ט״ו[וירד יהודה]. זש"ה כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי (ישעיה נה ח). משל למלך בשר ודם שהוא יושב ודן לאדם והדיין אומר לו אמור אם הרגת אם לא הרגת, אם אומר לו הרגתי הדיין הורגו, ואם לא הודה אינו הורגו, אבל הקב"ה אינו כן, מי שמודה הקב"ה מרחם עליו, שנאמר ומודה ועוזב ירוחם (משלי כח יג), ר' שמעון בן חלפתא אומר, אמר הקב"ה לירושלים על מה הבאתי עליך כל המשפטים הללו, בשביל שאמרת לא חטאתי, שנאמר הני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי (ירמיה ב לה), אבל מי שהוא מודה ועוזב ירוחם, הוי כי לא מחשבותי וגו'. אמר ר' יוסי בן קצרתה בשר ודם עושה לו שביל בהר או בבקעה, שמא יכול לעשות במים, אבל הקב"ה כתיב בו בים דרכך [ושבילך במים רבים] (תהלים עז כ), בכל מקום שהוא רוצה עושה לו דרך.

ט״זד"א כי לא מחשבותי מחשבותיכם, מלך בשר ודם קצף על בני אדם, טורדן מן המדינה, שמא הוא יכול לעשות דרך בים להורידן ולשקען בתוכו, [אבל הקב"ה אינו כן אלא כעס על המצרים ועשה דרך בים והורידן ושקען בתוכו], מנין שנאמר הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה (ישעיה מג טז), ומה גדול מכולם המוציא רכב וסוס חיל ועזוז, הוי כי לא מחשבותי.

י״ז ד"א כי לא מחשבותי, יוסף מכרו אותו אחיו למדנים והמדנים מכרו אותו אל מצרים, עד שלא ירד יוסף, ירד יהודה להתקין גואל אחרון זה מלך המשיח [שיצא ממנו מלך המשיח], וילך יהודה אין כתיב כאן, אלא וירד יהודה, אמר ר' יוחנן נסמך ירידה לירידה, ירידת יוסף לירידת יהודה, ויוסף הורד מצרימה וירד יהודה, כיוצא בדבר אתה אומר ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא כשדאה (דניאל ה ל), מה כתיב אחריו, ודריוש מדאה קביל מלכותא (שם ו א), נסמך קוצץ לקוצץ, מחריב בית למחריב בית והפסק מלכות להפסק מלכות.

י״חוירד יהודה. מהו וירד שהורידוהו מגדולתו, למה שמינו אותו מלך עליהם, כיון שמכרו את יוסף נכנסו אצל אביהם לנחמו, [ולא] ביקש להתנחם, אמרו עכשיו הזקן מקפיד עלינו, מה עשו עמדו ונידו אותו, שנאמר וירד יהודה.

י״טד"א וירד יהודה, כיון שמכרו את יוסף מה כתיב, וישב ראובן אל הבור (בראשית לג כט), כיון שלא מצאו קרע את בגדיו, אף כולם עמדו ונתפזרו, ואף יהודה נתפזר עמהם, [הוי] וירד יהודה.

כ׳[וירד יהודה]. מה כתיב למעלה מן הענין, ויאמר לו לך נא ראה [את שלום אחיך ואת שלום הצאן] (בראשית לח יד), וכי הצאן יודעות, מהו שלום שאמר לו את שלום הצאן, אמר ר' אייבו צריך אדם שיהא מתפלל על מי שהוא משביר אותו, לפי שהיה יעקב משתכר מצאנו ואוכל החלב ולובש הגז, לפיכך נצרך לשאול בשלומן, לכך נאמר את שלום אחיך ואת שלום הצאן. והשיבני דבר, הם אמרו טרוף טורף יוסף (שם שם לג).

כ״אוישלחהו מעמק חברון, וכי יש עמק בחברון, והלא כולה עליה היא, שנאמר ויעלו בנגב ויבא עד חברון (במדבר יג כב), וכן הוא אומר עלו זה בנגב ועליתם ההר (שם שם יז), וכאן הוא אומר מעמק חברון, אמר ר' יוחנן (מעיינה) [מעצה] עמוקה שנטל הקב"ה בינו ובין עצמו, בין הבתרים עם אברהם.

כ״בוימצאו איש מלאך.

כ״גוהנה תועה. א"ל המלאך ואין אתה יודע שאתה הולך לתעות, א"ל את אחי אנכי מבקש וגו'. ויאמר האיש נסעו מזה. מהו מזה, כיון שהם רואים אותך הן נעשין אכזרים.

כ״דכי שמעתי אומרים נלכה דתינה, מהו דתינה אמרו רבותינו שהיה המלאך משמר דת יה.

כ״הוילך יוסף אחר אחיו וגו', ויראו אותו מרחוק. עד שהוא רחוק מיל.

כ״וויאמרו איש אל אחיו. מי הם שמעון ולוי.

כ״זהנה בעל החלומות הלזה בא ועתה לכו ונהרגהו וגו'. אמר ר' יצחק המקרא אומר לך דרשני, מי אמר ונראה אלא הם אמרו לכו ונהרגהו, ורוח הקודש אומרת ונראה אותם, הם אמרו לכו ונהרגהו, והוא אמר והנה תסובינה אלומותיכם ונראה של מי עומד שלכם או שלי.

כ״חויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם. למה שרוח הקודש אומרת למען הציל אותו מידם וגו', אילו היה ראובן יודע שהקב"ה כותב עליו הפסוק הזה, היה נוטלו על שכמו והיה מוליכו אל אביו.

כ״טויקחהו וישליכו אותו הבורה והבור רק אין בו מים. מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו, מה עשה שמעון כיון שנתנו אותו לתוך הבור היה שמעון מצווה ומשליכים עליו אבנים גדולות כדי להורגו, אבל כשנפל הוא ביד יוסף היה יוסף זורק עליו פטומות.

ל׳ויעברו אנשים מדינים וגו' והם מכרו אותו למצרים לפוטיפר וגו', נעשו עליו שלש אוניות, כיון שנמכר התחילו הכל צווחין ווי, שנאמר ויהי בעת ההיא וירד יהודה על איזה חטייא ירד. ר' חייא בר אבא בשם ר' יוחנן, כל מי שמתחיל במצוה ואינה גומרה גורם לעצמו לקבר אשתו ובניו וגורם עצמו לירידה, מי הוא זה, זה היה יהודה, שנאמר וירד יהודה.

ל״א[ושמו חירה], אמר ר' יהודה בר סימון הוא חירה בימי יהודה, הוא חירם בימי שלמה, ומימיו הוא אוהב את השבט הזה, שכן הוא אומר רעהו העדולמי, ולהלן הוא אומר כי אהב היה חירם לדוד כל הימים (מ"א ה טו).

ל״בד"א וירא שם יהודה. יש שנאף ונשכר ויש שנאף והפסיד, יש שגנב ונשכר ויש שגנב והפסיד, יש שגנב ונשכר זה פנחס ונשכר זה פנחס, יש שגנב והפסיד זה עכן, יש שנאף והפסיד זה זמרי, נאף ונשכר זה יהודה שממנו עמדו פרץ וחצרון שהן עתידין להעמיד לדוד ולמלך המשיח, שהוא עתיד לגאול את ישראל ראה כמה עלילות הביא הקב"ה עד שלא העמיד מלך המשיח מיהודה, אותו שכתוב בו ונחה עליו רוח ה' (ישעיה יא ב).

ל״גויוסף הורד מצרימה (בראשית לט א), זש"ה כי ה' אהב משפט ולא יעזוב את חסידיו (תהלים לז כח), למה הקב"ה אהב משפט, שהוא נקרא בעל המשפט, שנאמר כי אלהי משפט ה' (ישעיה ל יח), ואומר ותאחז במשפט ידי (דברים לב מא).

ל״דד"א לא יעזוב את חסידיו, וכי חסידיו צריכין שימור, אמר ר' ירמיה ראה מה כתיב רגלי חסידיו ישמור (ש"א ב ט), וכי הם צריכין שימור, אלא משל ההדיוט אומר גודרין את הגדור ופורצין את הפרוץ הוי לא יעזוב את חסידיו.

ל״הד"א כי ה' אהב משפט וגו' [לעולם נשמרו]. מדבר ביוסף, ואיכן שמרו, [ראה] מה כתיב ויעברו אנשים מדינים סוחרים (בראשית לז כח), ומה היו טעונין והלא אין דרכן של גמלים לטעון אלא עטרן, וכאן כתיב נכאת צרי ולוט, אלא אמר הקב"ה יהיה צדיק זה נתון בין ריח רע, אלא אזמין לו ריח טוב, הוי לא יעזוב את חסידיו, וזרע רשעים נכרת (תהלים שם) זה פוטיפר, שלא נטלו לעבוד אלא לדבר אחר, מה עשה הקב"ה סירסו, הוי וזרע רשעים נכרת ואין הכרת אלא סירוס, שנאמר ומעוך וכתות ונתוק וכרות (ויקרא כב כד), ומנין שלא היה סריס וסירסו הקב"ה, שנאמר פוטיפר סריס פרעה.

ל״וד"א ויוסף הורד מצרימה. זש"ה ראיי עבדים על סוסים (קהלת י ז). זה נבוכדנצר שהחריב את בית המקדש, שלא נכנס לתוכו שהיה מתירא, מה עשה מיכאל ירד ואחז בסוסו, והכניסו לקודש הקדשים, ורוח הקודש אומרת ראיתי עבדים על סוסים, זה נבוכדנצר, ושרים הולכים כעבדים על הארץ (שם), זה מיכאל, שנאמר כי אם מיכאל שרכם (דניאל י כא).

ל״זד"א ראיתי עבדים על סוסים, מדבר במדינים, והמדינים מכרו אותו אל מצרים (בראשית לז לו), אמר ר' אבין הלוי בר חמא בן האמה מוכרים ובן העבד קונים, בין אלו ובין אלו נמכר יוסף.

ל״חויוסף הורד מצרימה. הורד השבט למצרים, למה הדבר דומה, לפרה שהיו מבקשים להכניסה למקולין, ולא היתה מבקשת ליכנס, מה עשו, נטלו בנה (לבית המזבח) והכניסוהו למקולין, והתחיל בנה גועה, ונכנסה אמו אחריו שלא בטובתה, כך יעקב אבינו ובניו היו הפרה, שנאמר כי כפרה סוררה (הושע ד טז), ויוסף ירד תחלה למצרים, לקיים גזירה שנגזרה על הזקן שנאמר ועבדום וענו אותם וגו' (בראשית טו יג), והיה יעקב מתירא לירד, מה עשה הקב"ה הוריד יוסף למצרים, ומשך לאביו שלא בטובתו, לכך נאמר ויוסף הורד מצרימה.

ל״טד"א ויוסף הורד, מהו ויוסף הורד, שהיה מטלטל את המצרים ממקום למקום, כשם שאתה אומר ואת העם העביר אותו לערים (בראשית מז כא), שהיה נושאן מכאן ונותנן כאן, שלא יהו מונים לישראל לקרותם גלוותא בני גלוותא.

מ׳ויקנהו פוטיפר, למה נקרא שמו פוטיפר, שהיה מפטם פרים לעבודה זרה.

מ״א ד"א למה נקרא שמו פוטיפר שנכנס לביתו של פרעה ונעשה ביתו פוטינוס (פי' עשיר), שהבהיק לביתו של פרעה.

מ״בשר הטבחים. אעפ"י כן, ויהי ה' את יוסף, אמר ר' אבהו אין לי אלא ברווחה, מנין אפילו נבצער, הרי כתב ויקח אדוני יוסף אותו ויתנהו אל בית הסהר (שם לט כ), אעפ"י כן ויהי ה' את יוסף (שם שם כא). אמר ר' אבהו יש לך אדם שהוא אוהב חבירו ברווחה, הגיעה לו צרה עשה כאילו אינו יודעו, אבל הקב"ה אינו נכן, אלא ויהי שם בבית הסהר מ(שם שם כ), ויהי ה' את יוסף (שם שם כא) בצרה וברווחה היה עמו.

מ״גויהי איש מצליח. היה חוגר מתניו ואדונו אומר לו מזוג לי כוס חמין והוא מוזג, תן לי צונן והוא נותן לו מאותו מכלי, אדונו אומר לו תן לי יין והוא נותן לו, תן לי משולש הוא נותן לו, ומאליו היה מתמתק, לכך נאמר ויהי איש מצליח.

מ״ד וירא אדוניו כי ה' אתו. ראה מעשיו משונים, וכל כך למה, ויהי ה' את יוסף.

מ״המה כתיב למעלה מן הענין מעשה תמר, ויוגד לתמר לאמר וגו' ותסר בגדי אלמנותה [מעליה] ותכס בצעיף (בראשית לח יג יד). שתים נתכסו בצעיף וילדו תאומים, אלו הן רבקה ותמר, רבקה כתיב ותקח הצעיף ותתכס (שם כד סה), וילדה תאומים, עשו ויעקב, שנאמר והנה תומים בבטנה (שם כה כד), תמר נתכסית בצעיף וילדה תאומים פרץ וזרח.

מ״וותשב בפתח עינים. אמר ר' יהושע בן לוי, בפתח שכל העינים תלויות בו ומקוות להקב"ה.

מ״זד"א ותשב בפתח עינים, בפתח שהקב"ה מביט בו, שנאמר עיני ה' (משוטטות) [המה משוטטים] בכל הארץ (זכריה ד י).

מ״חד"א בפתח עינים, כשאדם יוצא לדרך עיניו מביטות לכאן ולכאן.

מ״טויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה, אלא אמר ר' יוחנן שכסתה פניה עד שהיא בבית חמיה, מכאן אמרו רבותינו, צריך אדם להיות מכיר כלתו, אמר יהודה זו היא זונה, מה איכפת לי בה, הלך לו, כיון שהלך לו תלתה עיניה להקב"ה, אמרה לפניו רבונו של עולם, אני יוצאה חנם מגופו של צדיק זה, מיד שלח הקב"ה מיכאל והחזירו, מנין שכאן כתוב ויט אליה, וכתיב התם ותרא האתון את מלאך ה' וגו' ותט האתון (במדבר כב כג). ויאמר אליה הבה נא וגו'. למה כי לא ידע כי כלתו היא, ויאמר אנכי אשלח גדי עזים, אמר לה מה הערבון אשר אתן לך, ותאמר חותמך וגו'. ויבא אליה ותהר, לא חסר המקרא כלם, ומהו ותהר לו, אלא שילדה מלכים כיוצא בו. ויהי כמשלש חדשים וגו'. אמר ר' יהודה הלוי ב"ר שלום בת ג' חדשים אשה נכרת אם מעוברת אם לאו.

נ׳ ויוגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הרה לזנונים, מהו לזנונים, שהיתה נכנסת למרחץ ואומרת לחברותיה עברו מלפני שאני טעונה מלכים, והיה יושב בדין שם יצחק ויעקב ויהודה אמרו הוציאוה ותשרף, אמר ר' יוחנן דיני ממונות מתחילין מן הגדול, ודיני נפשות מתחילין מן הקטן, וגומרין בגדול, ולמה אומר בקטן, שכן תולין את הקלקלה בקטן, למה אמר תשרף ולא אמר תהרג, אפרים מקשאה בשם ר' מאיר אמר בתו של שם היתה, ושם כהן היה לפיכך אמר הוציאוה ותשרף, והיו גוררין בה ומוציאין אותה שלא בטובתה. שנאמר היא מוצאת, ועם שהיא יוצאת בקשה את הערבון ולא מצאה אותם, באותה שעה תלתה עיניה לשמים, מיד שלח לה הקב"ה אחרים.

נ״אד"א אמר ר' יהודה הלוי ב"ר שלום עם שהיא יוצאה האיר הקב"ה עיניה ומצאה אותם מאחר שאבדתן, שאין מציאה אלא מכלל אבדה, שכתיב או מצא אבדה (ויקרא ה כב), מיד שלחה אצל יהודה, לאיש אשר אלה לו, אמרה לו יהודה הכר נא את בוראך, מיד ויכר יהודה, באותה שעה יצתה בת קול ואמרה לו תאמר [ממני הרה שלא] תשרף, ואחר כן הודה ממני היה הדבר, א"ל הקב"ה יהודה אתה הצלת לי שלש נפשות מן האור, ואחד מן הבור, חייך אף אני אציל לך כשם שהצלת לי מי הם חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש, ודניאל מבור אריות, מה כתיב בהם ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה (דניאל א ו), מבני חזקיה אין כתיב כאן, אלא מבני יהודה, על ידי מה, על ידי שהציל תמר ובניה ויוסף מן הבור, כיון ששמע ראובן שהודה יהודה, מיד עמד גם הוא ואמר אף אני חללתי יצועי אבי, אמר אליפז לאיוב אחוך שמע לי וזה חזיתי ואספרה אשר חכמים יגידו (איוב טו יז יח), אלו ראובן ויהודה, לפיכך להם לבדם נתנה הארץ (שם שם יט), אימתי ולא עבר זר בתוכם (שם), כשבא משה לברכן, מה אמר, יחי ראובן ואל ימות וגו', וזאת ליהודה (דברים לג ו ז).

נ״בד"א ויוסף הורד מצרימה. זש"ה בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה (הושע יא ד). ראוין היו ישראל לירד למצרים בשלשלאות (ובקולרין, כשם שירדו לבבל, אילולי שקדם יוסף, כל מה שאירע ליוסף אירע לציון, מה שכתיב ביוסף כתיב בציון ביוסף כתיב יפה תואר ויפה מראה (בראשית לט ו), בציון כתיב כלילת יופי (איכה ב טו), לפיכך היה יעקב מתיירא לירד למצרים, לפי שנגזר על אברהם, ידוע תדע כי גר יהיה זרעך (בראשית טו יג), וישב לו בארץ כנען, באו ואמרו לו נמכר יוסף שנדמה לשור, שנאמר בכור שורו הדר לו (דברים לג יז). והרי הוא נתון במצרים, כיון ששמע יעקב כן אמר הרי אני יורד למצרים, אע"פ שאני פורע שטריו של אברהם, מיד ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי (בראשית מה כח), מיד ירדו כל השבטים עמו, מי גרם להם שירד למצרים, יוסף, בחבלי אדם אמשכם, זה יוסף, ויוסף הורד מצרימה.

נ״ג[ד"א ויוסף הורד מצרימה]. זש"ה כי עזה כמות אהבה (שה"ש ח ו), אהבה שאהב יעקב לרחל, שנאמר ויאהב יעקב את רחל (בראשית כט יח) קשה כשאול קנאה (שה"ש שם), שקנאת רחל באחותה, ומה תעשה אהבה בצד קנאה.

נ״דד"א כי עזה כמות אהבה, אהבת יונתן ודוד, שנאמר ונפש יונתן נקשרה בנפש דוד ויאהבהו יונתן כנפשו (ש"א יח א), קשה כשאול קנאה, שקינא שאול בדוד, ומה תעשה אהבה בצד קנאה.

נ״הד"א כי עזה כמות אהבה, אהבה שאהב יעקב ליוסף, שנאמר וישראל אהב את יוסף (בראשית לז ג), קשה כשאול קנאה שקינו בו אחיו, ומה תעשה אהבה בצד קנאה. ד"א כי עזה כמות אהבה, אהבה שאהב יעקב ליוסף, שנאמר וישראל אהב את יוסף (בראשית לז ג), קשה כשאול קנאה שקינאו בו אחיו, ומה תעשה אהבה בצד קנאה, ומי גרם ליוסף לבוא לידי שנאה, שהאהבה שאהב אותו אביו יותר מדאי.

נ״וד"א ויוסף הורד מצרימה. שלש מדות היו בו, בן תורה, ונביא, ואת אחיו מכלכל, בן תורה שכן כתיב כי בן זקונים הוא לו (בראשית לז ג), וכתיב שאל אביך ויגדך [זקניך ויאמרו לך] (דברים לב ז), ומנין שהוא נביא, שנאמר והוא נער את בני בלהה וגו' (בראשית לז ב), וכתיב ומשרתו יהושע בן נון נער וגו' (שמות לג יא), וכתיב ויגדל הנער שמואל (שמואל א ב כא). ומנין שהוא זן את אחיו, שנאמר ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם וגו' (בראשית נ כא).

נ״זד"א ויוסף הורד מצרימה וגו'. מה כתיב למעלה מן הענין, ויהי כמשיב ידו [ויקרא שמו פרץ] (בראשית לח כט), זה מלכות, ואלה תולדות פרץ (רות ד יח). ואחר כך יצא אחיו (בראשית שם) זה כהן, ואחר כך ויוסף הורד מצרימה, אלא שבישרן הקב"ה שכל מקום שהן הולכין הן משתמשין במלך וכהן, כיצד במצרים במלך וכהן, שנאמר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן וגו' (שמות ז ח). וביציאתם נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן (תהלים עז כא).

נ״חחסלת פרשת וישב