תנחומא בובר, וישב י״זMidrash Tanchuma Buber, Vayeshev 17
א׳מה כתיב למעלה מן הענין מעשה תמר, ויוגד לתמר לאמר וגו' ותסר בגדי אלמנותה [מעליה] ותכס בצעיף (בראשית לח יג יד). שתים נתכסו בצעיף וילדו תאומים, אלו הן רבקה ותמר, רבקה כתיב ותקח הצעיף ותתכס (שם כד סה), וילדה תאומים, עשו ויעקב, שנאמר והנה תומים בבטנה (שם כה כד), תמר נתכסית בצעיף וילדה תאומים פרץ וזרח.
1
ב׳ותשב בפתח עינים. אמר ר' יהושע בן לוי, בפתח שכל העינים תלויות בו ומקוות להקב"ה.
2
ג׳ד"א ותשב בפתח עינים, בפתח שהקב"ה מביט בו, שנאמר עיני ה' (משוטטות) [המה משוטטים] בכל הארץ (זכריה ד י).
3
ד׳ד"א בפתח עינים, כשאדם יוצא לדרך עיניו מביטות לכאן ולכאן.
4
ה׳ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה, אלא אמר ר' יוחנן שכסתה פניה עד שהיא בבית חמיה, מכאן אמרו רבותינו, צריך אדם להיות מכיר כלתו, אמר יהודה זו היא זונה, מה איכפת לי בה, הלך לו, כיון שהלך לו תלתה עיניה להקב"ה, אמרה לפניו רבונו של עולם, אני יוצאה חנם מגופו של צדיק זה, מיד שלח הקב"ה מיכאל והחזירו, מנין שכאן כתוב ויט אליה, וכתיב התם ותרא האתון את מלאך ה' וגו' ותט האתון (במדבר כב כג). ויאמר אליה הבה נא וגו'. למה כי לא ידע כי כלתו היא, ויאמר אנכי אשלח גדי עזים, אמר לה מה הערבון אשר אתן לך, ותאמר חותמך וגו'. ויבא אליה ותהר, לא חסר המקרא כלם, ומהו ותהר לו, אלא שילדה מלכים כיוצא בו. ויהי כמשלש חדשים וגו'. אמר ר' יהודה הלוי ב"ר שלום בת ג' חדשים אשה נכרת אם מעוברת אם לאו.
5
ו׳ ויוגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הרה לזנונים, מהו לזנונים, שהיתה נכנסת למרחץ ואומרת לחברותיה עברו מלפני שאני טעונה מלכים, והיה יושב בדין שם יצחק ויעקב ויהודה אמרו הוציאוה ותשרף, אמר ר' יוחנן דיני ממונות מתחילין מן הגדול, ודיני נפשות מתחילין מן הקטן, וגומרין בגדול, ולמה אומר בקטן, שכן תולין את הקלקלה בקטן, למה אמר תשרף ולא אמר תהרג, אפרים מקשאה בשם ר' מאיר אמר בתו של שם היתה, ושם כהן היה לפיכך אמר הוציאוה ותשרף, והיו גוררין בה ומוציאין אותה שלא בטובתה. שנאמר היא מוצאת, ועם שהיא יוצאת בקשה את הערבון ולא מצאה אותם, באותה שעה תלתה עיניה לשמים, מיד שלח לה הקב"ה אחרים.
6
ז׳ד"א אמר ר' יהודה הלוי ב"ר שלום עם שהיא יוצאה האיר הקב"ה עיניה ומצאה אותם מאחר שאבדתן, שאין מציאה אלא מכלל אבדה, שכתיב או מצא אבדה (ויקרא ה כב), מיד שלחה אצל יהודה, לאיש אשר אלה לו, אמרה לו יהודה הכר נא את בוראך, מיד ויכר יהודה, באותה שעה יצתה בת קול ואמרה לו תאמר [ממני הרה שלא] תשרף, ואחר כן הודה ממני היה הדבר, א"ל הקב"ה יהודה אתה הצלת לי שלש נפשות מן האור, ואחד מן הבור, חייך אף אני אציל לך כשם שהצלת לי מי הם חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש, ודניאל מבור אריות, מה כתיב בהם ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה (דניאל א ו), מבני חזקיה אין כתיב כאן, אלא מבני יהודה, על ידי מה, על ידי שהציל תמר ובניה ויוסף מן הבור, כיון ששמע ראובן שהודה יהודה, מיד עמד גם הוא ואמר אף אני חללתי יצועי אבי, אמר אליפז לאיוב אחוך שמע לי וזה חזיתי ואספרה אשר חכמים יגידו (איוב טו יז יח), אלו ראובן ויהודה, לפיכך להם לבדם נתנה הארץ (שם שם יט), אימתי ולא עבר זר בתוכם (שם), כשבא משה לברכן, מה אמר, יחי ראובן ואל ימות וגו', וזאת ליהודה (דברים לג ו ז).
7