תנחומא בובר, ויצא י׳Midrash Tanchuma Buber, Vayetzei 10
א׳וירא ה' כי שנואה לאה (בראשית כט לא). זש"ה סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים (תהלים קמה יד), (לכל הנצבים לא נאמר, אלא לכל הכפופים, ואף לרשעים הוא זוקף(. אמר ר' חייא אין מדותיו של הקב"ה כמדת בשר ודם, מדת בשר ודם יש לו אוהב עשיר נדבק בו ונכסף לו, וכיון שמטה ידו ונעשה עני מלעיג עליו, אבל הקב"ה אינו כן, כיון שרואה אדם שמטה ידו נותן לו יד וזוקפו, שנאמר סומך ה' לכל הנופלים, לא נאמר לכל העומדים, אלא לכל הנופלים, וזוקף לכל הכפופים, תאמר שאף לרשעים הוא זוקף שאם יבואו ליפול לאו, שנאמר שם נפלו פועלי און דוחו ולא יכלו קום (תהלים ו יג), נפלו אין להם עמידה, למה שנאמר כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה (שם לה ה), אבל הצדיקים סומך ה', כיון שראה הקב"ה ללאה שהיא שנואה, אמר היאך אני מחבבה בפני בעלה, אלא הריני זוקפה ונותן לה בנים תחילה, כדי שתהא אהובה בפני בעלה, לפיכך וירא ה' כי שנואה לאה, וכן הוא אומר וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות (ואלו( [ואלה] בניה ישר ושובב וארדון (דה"א ב יח), אמר ר' ברכיה אשתו היתה, ולמה נקראת עזובה, שהיתה עזובה וכעורה, אמר הקב"ה הריני נותן לה בנים כדי שתהא נאה בהם, שנאמר ואלה בניה ישר ושובב וארדון (שם), לכך נאמר סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים.
1