תנחומא בובר, ויצא כ״בMidrash Tanchuma Buber, Vayetzei 22
א׳[ויאמר אלהים אל יעקב וגו' ואהיה עמך]. כתיב חכו ממתקים (שה"ש ה טז), [אמר ר' תנחום ר' יוסי בוא וראה מה הקב"ה אומר לישראל, ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם (ויקרא יט כח) למה אני ה' (שם), נאמן לפרוע לכם שכר, יש חיך מתוק מזה, יש אדם אומר לחבירו אם תנוול עצמך ואני נותן לך שכרך, אבל הקב"ה אמר אם לא תנבלו עצמכם, ושרט לנפש וגו' אני נותן לכם שכר, הוי חכו ממתקים].
1
ב׳ד"א חכו ממתקים, אמר ר' אבהו ראה מה כתיב ואבדיל אתכם מן העמים (שם כ כו), ראה מדותיו של הקב"ה, אילו היה כתיב ואבדיל העמים מכם, לא היה תקוה לגוי עובד כוכבים, ולא היה גר מתגייר, כיצד אדם שיש לפניו תאנים, אם בורר הוא הרעות מן היפות, אין סופו לחזור על הרעות, אבל אם הוא בורר הטובות, אם הוא מבקש לברור מן הרעות בורר, לכך אמר הקב"ה ואבדיל אתכם מן העמים, נתן רמז לגוים למי שמבקש להתגייר, יש חיך האה מזה, הוי חכו ממתקים.
2
ג׳ [ד"א חכו ממתקים, אמר ר' אחא מלך בשר ודם כשהוא נותן דואנטיבא (פי' מתנה טובה), אינו נותן איסטאטיבא (פי' מנוחה טובה), וכשהוא נותן איסטאטיבא, אינו נותן דואנטיבא, אבל הקב"ה נותן איסטאטיבא ונותן דואנטיבא, נתן שבת ונתן לחם משנה מה כתיב ראו כי ה' נתן לכם (את) השבת [על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים] (שמות טז כט) הוי חכו ממתקים.
3
ד׳אמר ר' יוחנן אמר הקב"ה ואת שבתותי תשמרו אני ה' (ויקרא טיט ג), אני נאמן ליתן שכר, ובמה אתה משמרו, במאכל ובמשתה וכסות נקיה ואני נותן שכר, הוי חכו ממתקים.
4
ה׳אמר ר' לוי ראה לשון שנתן הקב"ה לבני אדם מה כתיב והרשע כי ישוב וגו' (יחזקאל יח כא), אמר הקב"ה כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו (כצדקותיו) [בצדקתו] אשר עשה (חיה) יחיה (ולא ימות) (שם שם כב), הוי חכו ממתקים.
5
ו׳אמר ריש לקיש יש לך לשמוע גדולה מזו, מה כתיב ובשוב רשע מרשעתו [ועשה מ שפט וצדקה עליהם הוא יחיה] (שם לג יט), וחיה אין כתיב כאן, אלא עליהם הוא יחיה, שהקב"ה עושה אותם לו זכות והוא חי בהם, הוי חכו ממתקים.
6
ז׳ד"א חכו ממתקים, מלך בשר ודם אם יש לו אוהב הוא מחבבו, ואם חלה אותו האוהב משלח ומבקרו, ואם מחבבו ביותר הוא הול ומבקרו, שמא אם יצא לאכסניא יכול שיצא המלך עמו, אבל מלך מלכי המלכים הקב"ה היה אוהב ליעקב, שנאמר ואהב את יעקב (מלאכי א ג), ומתה דבורה ובא לבקרו, וכשיצא לאכסניא היה עמו, שנאמר והנה אנכי עמך (בראשית כח טו), וכשחזר היה עמו, שנאמר ויאמר אלהים אל יעקב וגו' ואהיה עמך (שם לא ג).
7