תנחומא בובר, ויגש ח׳Midrash Tanchuma Buber, Vayigash 8
א׳ד"א ויגש אליו יהודה. נגש להלחם עמו, ואין הלשון הזה אלא לשון מלחמה, שנאמר ויגש יואב (וכל העם) [והעם] וגו' (ש"ב י יג). אמרו רבותינו כשהיה יהודה מתמלא חימה, היו שערותיו עומדות ובוקעות את כליו, ויש אומרים שהיה נוטל אפונים של ברזל ונותנן לתוך פיו ומכסכס בה בהן וחמתו עולה, לכך נאמר ויגש וגו'. (ויאמר בי אדוני בייה אתה מעביר עלינו, אתמול אמרת לנו את אחיכם הקטן תביאו אלי והביאנוהו, עכשיו נטלתה אותו, אין זו בייה).
1
ב׳ויאמר בי אדני. כי עבדך ערב את הנער, אימתי פרע יהודה ערבותו בימי גלית, כין שהיו ישראל באותה שעה בצרה, מה כתיב ויגש הפלשתי השכם והערב (ש"א יז טז), מחרף ומגדף התחיל שאול מוציא כרוז והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך וגו' (שם שם כה), ואתה מוצא כל מי שמחרף חייב מיתה, שנאמר ונוקב שם ה' מות יומת וגו' (ויקרא כד טז), והוא הרשע היה מחרף ארבעים יום (ש"א שם טז), אמר משה ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו (דברים ז י), רשע שהוא עוש צדקה הקב"ה טורפה על פניו בעולם הזה כדי להאבידו לעולם הבא, ולצדיקים מניח צדקותיהם בעולם הבא, מה עשה הרשע הזה שהיה מחרף ארבעים יום, ר' יצחק ור' לוי, ר' לוי אמר על ידי שהלכה ערפה אמו עם חמותה ארבעה מילין [פרעה לה הקב"ה] והעמיד הקב"ה ממנה ארבעה גבורים, שנאמר את ארבעה אלה יולדו להרפה בגת (ש"ב כא כב). ר' יצחק אמר ארבעים פסיעות הלכה עמה, לפיכך נתן לה הקב"ה שכרה ונתן לה גלית, והיה מחרף לפני הקב"ה ארבעים יום, שנאמר ויתיצב ארבעים יום (ש"א יז טז), אמר ישי לדוד בנו, הרי השעה לקיים אותו הערבות של זקינך שערב את בנימין מיד אביו, שנאמר אנכי אערבנו, אלא לך והוצא אותו מערבותו, שנאמר ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תקח (שם שם יח), ואין ערובתם אלא ערבות, מה עשה דוד, הלך וקיים את הערבות, והרג את גלית, א"ל הקב"ה חייך כשם שנתת את נפשך על שאול, שהוא משבטו של בנימן, כשם שעשה יהודה זקינך על בנימן, שנאמר ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני וגו' (בראשית מד לג), כך אני נותן בית המקדש בגבולך, ובגבול בנימין, ומנין שהיה בית המקדש בחלקו של בנימין, ובחלקו של יהודה, שכתוב אחד אומר בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד (שם מט כז) זה תמיד של שחר, ולערב יחלק שלל (שם), זה תמיד של בין הערבים, וכתוב אחד אומר יפה נוף משוש כל הארץ (תהלים מח ג), ולא עוד אלא חייך שכל השבטים גולים, ושבט יהודה ובנימין אינן גולים עמהם, למה ששני השבטים האלו הם האמינו בי וקדשו את שמי בים עם משה. אמר ר' אבא בר כהנא בשם ר' לוי כיון שנבקע הים לישראל היה בו טיט והיה שבט ראובן אומר לשבט שמעון מטיט יצאת ולטיט אתה בא, שנאמר סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל וגו' (הושע יב א), מה עשו שבט יהודה ובנימין, קדשו שמו של הקב"ה, שנאמר שם בנימין צעיר רודם שרי יהודה רגמתם וגו' (תהלים סח כח).
2
ג׳ד"א בי אדני אדוני שאל, ונאמר אל אדני, ועתה ישב נא עבדך וגו'. א"ל הקב"ה הרי ריפתה עתה מן הכח הראשון ודברת תחנונים, חייך אעפ"כ שאמרתי וריב לה' עם יהודה (הושע יב ג), אלא חנון אני וארחם עליך, שנאמר כי לא לעולם אריב (ישעיה נז ו), ואין עולם אלא יהודה, שנאמר ויהודה לעולם תשב (יואל ד כ).
3