מדרש תנאים על ספר דברים א׳:י״אMidrash Tannaim on Deuteronomy 1:11
א׳ה' אלהי אבו' יוסף על' ככם אמרו ישראל למשה רבינו משה אי אפשינו שתברכינו אנו מובטחים על ברכות הרבה המקום אומר לאבינו אברהם כי ברך אברכך והר' אר' את זרעך ככו' השמים וכחול (בראשי' כ״ב י״ז) ואתה נתתה קצבה לברכתינו אמר להם אני בשר ודם אני יש לי קצבה ונתתי קצבה לברכותי ה' אלהיכם הרבה אתכם:
1
ב׳ה' אלהי [אבותיכם] יוסף [עליכם] ככם אלף פעמים אמרו לו המקום לא נתן קצבה לברכתינו אמר להן זו משלי ושלו שמורה לכם ויברך אתכם כאשר דבר לכם כדגי הים וכחול ימים וכוכבי השמים וכצמחי האדמה:
2
ג׳מושלו מלה״ד למלך שהיו לו נכסים הרבה והיה לו בן קטן והיה יוצא לו למדינת הים אמר המלך אם מניח אני את נכסי בפני בני עכשיו הוא עומד עליהן ומבזבזן אלא הריני ממנה עליהן אפטורפוס כשיגדיל הוא נותן לו כיון שגדל בנו של מלך הלך לו הבן אצל אותו אפטורפוס אמר לו תן לי כל מה שהניח אבא בידך נטל ונתן לו כדי פרנסתו התחיל הבן בוכה אמר הרי כל מה שהניח אבא בידך אמר לו משלי נתתי לך אבל מה שהניח אביך מונחין כמות שהן כך אמר משה ה' אלהי אבו' יוסף על' ככם אלף פעמים פעמי פעמים זו משלי ויברך אתכם כאשר דבר לכם:
3
ד׳ד״א ה' אלהי אבו' יסף על' וכי מה צורך ברכה כאן אלא לפי שקבלו את התוכחות ונתבישו זכו לברכה:
4
ה׳משל לה״ד למלך שהשיא את בתו וכתב לה כתובה מרובה והעיד עליה שלא תקלקל מעשיה לסוף קלקלה מעשיה והיה שושבינה מוכיחה ומשיבה ולא היתה חוזרת בה לסוף חזרה למוטב כיון שראה שושבינה שחזרה למוטב התחיל מוכיחה על מעשים שעשתה ושמעה ושתקה ונתביישה ולא השיבתו דבר כיון שראה אביה שנתוכחה בתו ונתבישה וקבלה התוכחת אמר לשושבינה כפול לה כתובתה כך כנסת ישראל לפי שאהבה הקב״ה כאהבת נעורים שנ' (הושע י״א א') כי נער ישראל ואהבהו קלקלו מעשיהם שנ' (במדבר כ״ה ג') ויצמד ישראל לבעל פעור עמד משה והוכיחן על כל מה שעשו ונתבישו ממנו ולא השיבו אותו דבר באותה שעה אמר הקב״ה למשה הואיל ושתקו וקבלו התוכחה ברכם ולא במאה אלא באלף לכך פתח משה ה' אלהי אבותיכם יסף על' ככם אלף פעמים:
5