מדרש תנאים על ספר דברים י״בMidrash Tannaim on Deuteronomy 12

א׳אבד תאבדון מנין אתה אומ' שאם קצץ אשרה והחליפה אפלו עשרה פעמים שהוא חייב לקוצצה ת״ל אבד תאבדון:

ב׳את כל המקומות מגיד שהיו כנעניים שטופין בע״ז יתר מכל אומות העולם:

ג׳אשר אתם יורשים את אלהיהם מפני מה אתם יורשין את אלהיהם שלא תעשו כמעשיהם ויבאו אחרים ויירשו אתכם:

ד׳על ההרים הרמים ר' יוסי הגלילי אומ' יכול אפלו עובדים את ההרים ואת הגבעות אתה מצווה לאבדם ת״ל על ההרים הרמ' ועל הגב' ותחת כל עץ רע':

ה׳אלהיהם תחת עץ רענן ולא עץ רענן אלהיהם:

ו׳אלהיהם על הגבעות ולא הגבעות אלהיהם ומפני מה אשרה אסורה מפני שיש בה תפוסת יד אדם וכל שיש בו תפוסת יד אדם אסור:

ז׳אמר ר' עקיבה אני אהיה אבין לפניך כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נישאה ועץ רענן דע שיש שם ע״ז לכך נאמ' על הה' הר' ועל הגב' ות' כל עץ רענן:

ח׳ונתצתם את מז' מיכן אמ' שלש אשרות הן אילן שנטעו מתחלה לע״ז הרי זה אסור שנ' ואשיריהם תש' באש:

ט׳החליף נוטל מה שהחליף שנ' ופסילי אלהי' תגד':

י׳לא החליף אלא העמיד תחתיו ע״ז וסילקה הרי זה מותר שנ' ואבדתם את שמם מן המ' ההוא:

י״אשלשה בתים הן בית שבנאו מתחלה לע״ז הרי זה אסור שנ' אבד תא' את כל המ':

י״בחידש נוטל מה שחידש שנ' ואבד' את שמם מן המ' הה':

י״גלא חידש אלא הכניס לתוכו ע״ז והוציאה הרי זה מותר שנ' ונתצתם את מז' ושב' את מצ' נתצת את המזבח הנח לו שברת את המצבה הנח לה:

י״דיכול אתה מצווה לרדוף אחריהם ואין אתה מצווה לרדוף אחריהם בחוצה לארץ:

ט״וד״א ואבדתם את שמ' מן המ' הה' רבי אליעזר אומ' מנ' לקוצץ את האשרה שהוא חייב לשרשה ת״ל ואבדת' את שמ' אמר ל' ר' עקיבה מה אני צריך והלא כבר נאמר אבד תאבדון את כל המ' ומה ת״ל ואבדתם את שמ' לשנות את שמם או יכול לשבח ת״ל (דב' ז כו) שקץ תשק' ותעב תתע':

ט״זלא תעשו כן לה' אלהי' מנ' לנותץ אבן אחת מן ההיכלות ומן המזבחות ומן העזרות שעובר בלא תעשה שנ' ונתצתם את מז' ושב' את מצ' לא תעש' כן לה' אלהי':

י״זומנ' לשורף עצי הקדש שעובר בלא תעשה ת״ל ואשיריהם תש' באש לא תעשון כן לה' אלהיכם:

י״חר' ישמעאל אומ' מנ' למוחק אות אחת מן השם שעובר בלא תעשה שנ' ואבד' את שמם לא תעש' כן לה' אלהי':

י״טרבן גמליאל ביר' אומ' וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין למזבחותיהם חס ושלום אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו מעשיכם הרעים למקדש אבותיכם שייחרב:

כ׳כי אם אל המ' אשר יב' ה' אלה' דרוש על פי נביא יכול המתן עד שיאמר לך נביא ת״ל לשכנו תדרשו ובא' שמה אתה דורש מה שיאמר לך נביא וכן את מוצא בדוד שנ' (תה' קלב א) זכר ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב וה״א (שם ה) עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב מנ' שלא עשה אלא על פי ה' שנ' (ש״ב כד יח) ויבא גד אל דוד ויאמ' לו עלה והקם מזבח בגרן ארונה היבוסי ואומ' (דהי״ב ג א) ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלם בהר המוריה:

כ״אמכל שבטיכם כת' אחד אומ' (יב יד) באחד שבטיך וכת' אחד אומ' מכל שבטיכם כיצד יתקיימו שני כתובים הללו יודעים היו שבית הבחירה עתיד לבנות בחלק יהודה ובנימין לפי כך הפרישו דשנה שליריחו מי אכלו כל השנים בני קני חתן משה אכלוהו שנ' (שופ' א טז) ובני קני חתן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה אבל משנבנה הבית נסעו והלכו להן דברי ר' שמעון:

כ״בר' יהודה אומ' אצל יעבץ הלכו ללמוד תורה שנ' (דהי״א ב נה) ומשפחות סופרים ישבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים:

כ״גד״א כת' אחד אומ' באחד שבטיך וכת' אחד אומ' מכל שבטי' הא כיצד:

כ״דר' יהודה אומ' הכסף מכל שבטיכם ובית הבחירה משבט אחד:

כ״הד״א באחד שבטיך זו שילה:

כ״ומכל שבטיכ' זו ירושלם:

כ״זהרי הוא אומ' (ש״ב כד כד) ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים וכת' אחד אומ' (דהי״א כא כה) ויתן דוד לארנון במקום שקלי זהב משקל שש מאות כיצד יתקיימו שני כתובים הללו הן שנים עשר שבטים נטל חמשים מכל שבט ושבט נמצאו שש מאות שקלים לכל השבטים:

כ״חר' אומר משום אבא יוסי בן דוסתאי בקר ומקום המזבח בחמשים וכל הבית בשש מאות ר' אלעזר בן עזריה אומ' בקר ועצים ומקום המזבח בחמשים וכל הבית בשש מאות:

כ״טלשום את שמ' שם נאמ' כאן שמו ונאמ' להלן (במ' ו כז) שמו מה שמו האמור להלן בלשון הקדש אף שמו האמור כאן בלשון הקדש:

ל׳מה שמו האמור להלן ברכת כהנים אף שמו האמור כאן ברכת כהנים:

ל״אאין לי אלא במקדש בגבולין מנ' ת״ל (שמות כ כא) בכל המקום אשר אז' את שמי אם כן למה נאמ' לשום את שמו שם:

ל״ב[לשכנו תדרשו] במקדש אומ' אתו בכתבו ובמדינה בכנויו:

ל״ג(לשכנו תדרשו וב' שמה מיכן אמ' אין מעברין את השנה אלא ביהודה ואם עברוה בגליל מעוברת:

ל״דהעיד חנניה איש אונו שאם עברוה בגליל אינה מעוברת):

ל״הובאת שמה והבאתם שמה למה נאמ' לפי שנ' (במ' כט לט) אלה תעשו לה' במ' יכול אין לי קרב ברגל אלא קרבנות רגל בלבד מנ' לקרבנות צבור שהוקדשו לפני הרגל שיבאו ברגל וקורבנות היחיד שהוקדשו לפני הרגל שיבואו ברגל ושהוקדשו ברגל שיבואו ברגל ת״ל אלה תעשו לה' במ' לרבות עופות ומנחות להתיר שכולן יבואו ברגל יכול רשות ת״ל אלה תעשו לה' במ' אם התיר כבר התיר אם כן למה נאמ' אלה תעשו לה' במ' לקבעם שיבואו כולם ברגל יכול באיזה רגל שירצה ת״ל ובאת שמה והבא' שמ' אם להתיר כבר התיר אם לקבוע כבר קבע אם כן למה נאמ' ובאת שמ' והב' שמ' לקבעם חובה שלא יבואו אלא ברגל הראשון שפגע בו יכול אם עבר רגל אחד ולא הביא יהא עובר עליו משום בל תאחר ת״ל אלה תעש' לה' במ' הא אין עובר עליו משום בל תאחר עד שיעבורו עליו רגלי שנה כולה:

ל״ועלתיכם עולת יחיד ועולת צבור:

ל״זוזבחיכם זבחי שלמי יחיד וזבחי שלמי צבור:

ל״חואת מעש' ר' עקיבה אומ' בשני מעשרות הכת' מדבר אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה:

ל״טואת תרומת יד' אלו הבכורים כענין שנ' (דב' כו ד) ולקח הכהן טמא מיד':

מ׳ובכרת זה הבכור:

מ״אבקרכם וצא' אלו חטאות ואשמות:

מ״בואכלתם שם לפני ה' אלהיכם במחיצה:

מ״גושמחתם נאמר כאן שמחה ונאמ' להלן (דב' כז ז) שמחה מה שמחה האמ' להלן שלמים אף שמחה האמ' כאן שלמים:

מ״דבכל משלח יד' בכל מה שאתם שולחין בו ידיכם אשלח בו ברכה:

מ״האתם ובתי' זו אשתו:

מ״ואשר ברכך ה' אלהי' הכל לפי הברכה הביא:

מ״זלא תעשון (כן) ככל אשר אנ' עש' היום אנו מטלטלין את המשכן משנבוא לארץ אין אנו מטלטלין את המשכן:

מ״חהיום אנו אסורין בבמה משנבוא לארץ אין אנו אסורין בבמה:

מ״טאיש ר' יהודה אומ' יכול יהא צבור מקריב בבמה ת״ל איש היחיד מקריב בבמה ואין הצבור מקריב בבמה:

נ׳כל הישר בעי' כל שנידור ונידב קרב בבמת יחיד וכל שאין נידר ונידב אין קרב בבמת יחיד:

נ״אר' שמעון אומ' היום אנו מקריבין חטאות ואשמות משנבוא לארץ אין אנו מקריבין חטאות ואשמות:

נ״ב. עד מתי כי לא באתם עד עתה אל המ' ואל הנח' ליתן התר בבמה בין מנוחה לנחלה:

נ״גנחלה זו שילה:

נ״דמנוחה זו ירושלים שנ' (תה' קלב יד) זאת מנוחתי עדי עד דברי ר' שמעון:

נ״הר' יהודה אומ' חילוף הן הדברים:

נ״ומיכן אמ' עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים שנ' (ויקרא יז ד) ואל פתח אהל מועד לא הביאו קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים קדשים קלים בכל מחנה ישראל:

נ״זבאו לגלגל הותרו הבמות שהרי הוא אומ' (שם ג) אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה ואומ' (שם ה) למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זב' על פני השדה כל זמן שהן שרויין במחנות יהיו אסורין נסתלקו המחנות הרי הן מותרין:

נ״חקדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים קדשים קלים נאכלים בכל מקום שלא היה שם מחנה מיוחדת:

נ״טבאו לשילה נאסרו הבמות שנ' כי לא באתם עד עתה אל המ' כשתבואו אל המנוחה תהוא אסורין והיא היתה מנוחה לפי שהיתה בית של אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים קדשים קלים ומעשר שני נאכלים בכל הרואה:

ס׳שנ' (יב יג) הש' לך פן תע' על' בכל מק' אש' תראה בכל מקום אש' תראה אי אתה מעלה אבל אתה אוכל בכל מקום שאתה רואה:

ס״אבאו לנוב וגבעון הותרו הבמות שנ' כי לא [באתם] עד עתה אל המ' ואל הנחלה למה חילקן ליתן התר בין זה לזה קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים קדשים קלים בכל ערי ישראל:

ס״בבאו לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להן התר עוד והיא היתה נחלה קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים קדשים קלים ומעשר שני לפנים מן החומה:

ס״גועברתם את היר' ויש' בא' ר' יהודה אומ' שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ לבנות להן בית הבחירה ולמנות עליהן מלך ולהכרית זרע עמלק אינו יודע איזה מהן יקדום אם למנות להן מלך אם לבנות להן בית הבחירה ואם להכרית זרע עמלק ת״ל (שמות יז טז) ויאמ' כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק משישב המלך על כסא יה אתה מכרית זרע עמלק ומנ' שהכסא זה מלך ת״ל (דהי״א כט כג) וישב שלמה על כסא ה' למלך:

ס״דועדיין איני יודע איזה יקדום אם לבנות להן בית הבחירה אם להכרית זרע עמלק ת״ל אשר ה' אלהי' מנחיל וה' לכם מ' אי' מס' ואומ' (ש״ב ז א) ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו ואומ' (שם ב) ויאמ' דוד לנתן ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים יושב בתוך היריעה:

ס״הוהיה המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשום שמו שמה תביאו שם שמה שתי מחיצות מחיצה לקדשי הקדשים ומחיצה לקדשים קלים:

ס״ועלותיכם עולת יחיד ועולת צבור:

ס״זזבחיכם זבחי שלמי יחיד וזבחי שלמי צבור:

ס״חמעשרותיכם רבי עקיבה אומ' בשתי מעשרות הכת' מדבר אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה:

ס״טותרומת ידיך אלו הבכורים:

ע׳וכל מבחר נדריכם אשר תדרו לה' לרבות נדרים ונדבות שלא יבואו אלא מן המובחר אין לי אלא נדרים ונדבות מנין לרבות בכורות ומעשרות חטאות ואשמות ת״ל מבחר נדריכם כל מבחר נדריכם:

ע״ארבי אומ' אם נאמ' למעלן למה נאמ' למטן ראשונים לענין שילה שניים לענין ירושלם:

ע״בושמחתם נאמר כאן שמחה ונאמ' להלן (דב' כז ז) שמחה מה שמחה האמ' להלן שלמים אף כאן שלמים:

ע״גלפני ה' אלהיכם במחיצה:

ע״דאתם ובניכם ובנותיכם ועבדיכם ואמהותיכם חביב חביב קודם:

ע״הוהלוי אשר בשעריכם

ע״וכל מקום שאתה מוצא לוי הזה לומר תן לו מחלקו אין לו חלק תן לו מעשר עני אין לו מעשר עני תן לו שלמים:

ע״זהשמר לך פן תעלה עולותיך השמר בלא תעשה פן בלא תעשה:

ע״חעלתך אפלו עולת גוים:

ע״טבכל מקום אשר תראה מעלה אתה בכל מקום שיאמר לך נביא כדרך שהעלה אליהו בהר הכרמל:

פ׳כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך וכת' אחד אומ' (יב ה) מכל שבטיכם זה היא שר' יהודה אומ' כסף מכל שבטיכם בית הבחירה משבט אחד:

פ״אשם תעלה עולותיך אין לי אלא עולה שאר קדשים מנין ת״ל ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך ועדין אני אומ' עולה בעשה ולא תעשה שאר קדשים לא יהוא אלא בעשה ת״ל שם תעלה עולותיך עולה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה מה עולה מיוחדת שהיא בעשה ולא תעשה כך כל שהוא בעשה הרי הוא בלא תעשה:

פ״ברק בכל אות נפשך תזבח במה הכת' מדבר אם בבשר תאוה כבר אמ' אם באכילת קדשים כבר אמור הא אינו מדבר אלא בפסולי המוקדשין שיפדו יכול יפדו על מום עובר ת״ל רק:

פ״גתזבח ואכלת בשר (ולא) תזבח ולא גיזה ואכלת ולא לכלבך בשר ולא חלב מיכן שאין פודין את הקדשים להאכילת לכלבים יכול יהוא אסורין לאחר זביחה ת״ל כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך יכול אם קדם מום קבוע להקדישן ונפדו יהוא אסורין ת״ל רק:

פ״דבכל שעריך מנין שאין נשחטין אלא על מום קבוע אמרת קל וחומר הוא ומה הבכור שאינו נוהג בכל הולדות ויוצא לחולין שלא בפדיון אינו נשחט אלא על מום קבוע קדשים שהן נוהגין בכל הולדות ואינן יוצאין לחולין אלא בפדיון אינו דין שלא יהו נשחטין אלא על מום קבוע לא אם אמרת בבכור שכן קדושתו מרחם אמו ואין קדושה חלה עליו על בעל מום קבוע תאמר בקדשים שאין קדושתן מרחם וקדושה חלה עליהן על בעל מום קבוע תלמוד לומר שעריך שעריך לגזירה שוה מה שעריך האמ' להלן (טו כב) אין נשחט אלא על מום קבוע אף שעריך האמ' כאן אינו נשחט אלא על מום קבוע:

פ״ההטמא והטהור יאכלנו טמא יאכל אין לי אלא טמא טהור מנ' ת״ל(יב כב) יחדיו יאכלנו מגיד ששניהם אוכלין מתוך קערה אחת יכול אף תרומה נאכלת מתוך קערה אחת ת״ל יחדיו יאכלנו זה נאכל מתוך קערה אחת ואין תרומה נאכלת מתוך קערה אחת יכול יהוא חייבין במתנות ת״ל כצבי אוציאו מכלל מתנות ולא אוציאו מכלל חזה ושוק ת״ל וכאיל אי מה הצבי כולו מותר אף זה כולו מותר ת״ל רק:

פ״ור' שמעון אומ' יכול כשם שנתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים בזמן שהן תמימים כך נתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים בזמן שהן בעלי מומין ת״ל כצבי וכאיל מגיד הכת' שכשם שלא נתנה תורה מחיצה בין צבי לאיל כך לא נתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים בזמן שהן בעלי מומין:

פ״זרק הדם לא תאכ' ר' יהודה אומ' יכול יהוא חייבין על דמם שני לאוין כדם מוקדשים ת״ל רק הדם לא תאכ' לאו אחד יש בו ואין בו שני לאוין:

פ״חעל הארץ תש' כמ' ולא לתוך הימים ולא לתוך הנהרות ולא לתוך הכלים:

פ״טתשפ' כמ' ולא לתוך מים עצמן:

צ׳כמים מה מים מותרין בהנאה אף דם מותר בהנאה:

צ״אמה מים מכשירין את הזרעים אף דם מכשיר את הזרעים:

צ״במה מים פטורין מלכסוף אף דם פטור מלכסות:

צ״גלא תוכל לאכול בשעריך ר' יהושע בן קרחה אומר יכול אני אבל אין אני רשאי:

צ״דכיוצא בו (יהוש' טו סג) ואת היבוסי ישבי ירושלם לא יכלו בני בנימין להורישם יכולין היו אבל אין רשאין:

צ״המעשר אין לי אלא טהור טמא מנ' ת״ל דגנך:

צ״ולקוח בכסף מעשר מנ' ת״ל ותירשך אין לי אלא טהור טמא מנ' ת״ל ויצהריך:

צ״זר' שמעון אומ' מכלל שנ' (דב' כו יד) לא אכלתי באוני ממנו היכן הוא מזהיר איני יודע ת״ל לא תוכל לאכ' בש':

צ״חיכול הנותנו במתנה יהא חייב ת״ל לא תוכל לא' בשעריך האוכלו חייב ואין הנותנו במתנה חייב:

צ״טר' יוסי הגלילי אומ' יכול לא יהוא חייבין אלא טבל שלא הורם ממנו כלום מנ' אם הורם ממנו תרומה גדולה ולא הורם ממנו מעשר ראשון ולא מעשר שני ואפלו מעשר עני מנ' ת״ל לא תוכל לא' בש' ולהלן הוא אומ' (כו יב) ואכלו בשע' ושבעו מה להלן מעשר עני אף כאן מעשר עני:

ק׳ר' שמעון אומר לא בא הכת' אלא ליתן מחיצה בין קדשים לקדשים:

100

ק״אותרומת ידיך אלו הבכורים וכי מה בא הכת' ללמדינו אם לאוכל בכורים חוץ לחומה קל וחומר ממעשר ומה מעשר שמותר לזרים האוכל ממנו חוץ לחומה עובר בלא תעשה בכורים שאסורים לזרים האוכל מהם חוץ לחומה אינו דין שיהא עובר בלא תעשה הא לא בא הכת' ללמדך אלא לאוכל בכורים עד שלא קרא עליהן שעובר בלא תעשה:

101

ק״בונדבותיך אלו תודה ושלמים וכי מה בא הכת' ללמדינו אם לאוכל תודה ושלמים חוץ לחומה קל וחומ' ממעשר מה מעשר שאין חייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא האוכל ממנו חוץ לחומה עובר בלא תעשה תודה ושלמים שחייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא אינו דין שהיא האוכל מהן חוץ לחומה עובר בלא תעשה הא לא בא הכת' ללמדך אלא לאוכל תודה ושלמים לפני זריקת דמים שעובר בלא תעשה:

102

ק״גובכורות זה הבכור וכי מה בא הכת' ללמדינו אם לאוכל בכור חוץ לחומה קל וחומ' ממעשר אם לפני זריקת דמים קל וחומ' מתודה ושלמים מה תודה ושלמים שמותרין לזרים האוכל מהן לפני זריקת דמים עובר בלא תעשה בכור שאסור לזרים האוכל ממנו לפני זריקת דמים אינו דין שיהא עובר בלא תעשה הא לא בא הכת' ללמדך אלא לזר שאכל בשר בכור בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים שעובר בלא תעשה:

103

ק״דבקרך וצאנך זו חטאת ואשם וכי מה בא הכ' ללמדינו אם לאוכל חטאת ואשם חוץ לחומה קל וחומר ממעשר אם לפני זריקת דמים קל וחומ' מתודה ושלמים אם לאחר זריקת דמים קל וחומר מבכור ומה בכור שהוא קדשים קלים האוכל ממנו לאחר זריקת דמים עובר בלא תעשה חטאת ואשם שהן קדשי קדשים האוכל מהן אחר זריקת דמים אינו דין שיהא עובר בלא תעשה הא לא בא הכת' אלא ללמדך שהאוכל חטאת ואשם חוץ לקלעים שעובר בלא תעשה:

104

ק״הונדריך זו עולה וכי מה בא הכת' ללמדינו אם לאוכל עולה חוץ לחומה קל וחומ' ממעשר שני לפני זריקת דמים קל וחומ' מתודה ושלמים לאחר זריקת דמים קל וחומ' מבכור חוץ לקלעים קל וחומ' מחטאת ואשם מה חטאת ואשם שמותרין באכילה האוכל מהן חוץ לקלעים עובר בלא תעשה עולה שהיא אסורה באכילה האוכל ממנה חוץ לקלעים אינו דין שיהא עובר בלא תעשה הא לא בא הכת' ללמדך אלא באוכל עולה בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים בין לפנים מן הקלעים בין חוץ לקלעים שעובר בלא תעשה:

105

ק״וכי אם לפני ה' אלהיך תא' זו שילה:

106

ק״זבמקום אשר יבחר ה' אלה' בו זו ירושלם:

107

ק״חאתה ובנך וב' חביב חביב קודם:

108

ק״טוהלוי אש' בש' כל מקום שאתה סומך לוי הזה תן לו מחלקו אם אין לו חלק תן לו מעשר עני אם אין לו מעשר עני תן לו שלמים:

109

ק״יהשמר בלא תעשה:

110

קי״אפן בלא תעשה:

111

קי״בפן תע' את הלוי כל ימ' לעולם אפלו שמטים ואפלו יובלות:

112

קי״געל אדמ' ולא בגולה:

113

קי״דכי ירחיב ה' אלה' את גבולך עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה ירחיב ה' אלהיך את גבו':

114

קי״הכאשר דבר לך מה דבר לך קיני וקנזי וקדמוני:

115

קי״ור' אומ' כבר אלו אמורין מה דבר לך (יחז' מח א וכו' עיי״ש) מפאת קדימה ועד פאת ימה דן אחד יהודה אחד אשר אחד:

116

קי״זואמ' אכלה בשר ר' ישמעאל אומ' לא בא הכת' אלא להתיר להן בשר תאוה שבתחלה נאסר להן בשר תאוה נכנסו לארץ הותר להן בשר תאוה ר' עקיבה אומ' לא בא הכת' אלא לאסור להן בשר נחירה שבתחילה הותר להן בשר נחירה משנכנסו לארץ נאסר להן בשר נחירה ר' אלעזר בן עזריה אומ' לא בא הכתוב אלא ללמדך דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתאוה יכול יקח מן השוק ויאכל ת״ל וזבחת מבק' ומ' הא אין אדם אוכל בשר עד שיהא לו בקר וצאן יכול יזבח כל בקרו ויאכל כל צאנו ויאכל ת״ל מבקרך ולא כל בקרך מצאנך ולא כל צאנך מיכן אמ' ר' אלעזר בן עזריה מי שיש לו מנה יקח לפסו לטרא ירק עשרה מנה יקח לפסו לטרא דגים חמשים מנה יקח לפסו לטרא בשר מאה מנה ישפות לו קדרה בכל יום:

117

קי״חוזבחת מה קדשים בשחיטה אף חולין בשחיטה אי מה קדשים במקום אף חולין במקום ת״ל כי ירחק ממך המקום וזבחת ברחוק מקום אתה זובח אי אתה זובח במקום פרט לחולין שנשחטו בעזרה אין לי אלא תמימים בעלי מומין מנ' ת״ל (ויק' ג ב) ושחטו פתח אהל מועד יכול אף חיה ועוף פתח אהל מועד ת״ל אותו אותו פתח אהל מועד ואין חיה ועוף פתח אהל מועד אי מה קדשים בזמן אף חולין בזמן ת׳׳ל ואכלת בשעריך בכל אות נפשך או מה קדשים במחיצה אף חולין במחצה ת׳׳ל ואכלת בשעריך אי מה קדשים ביום אף חולין ביום ת׳׳ל ואכלת בשעריך או מה קדשים בטהרה אף חולין בטהרה ת׳׳ל הטמא יאכל אין לי אלא טמא טהור מנ' ת׳׳ל הטהור יאכל הטמא והטהור יחדו יאכלנו מלמד ששניהן אוכלין מתוך קערה אחת ואין תרומה נאכלת מתוך קערה אחת יכול יהוא חייבין בחזה ושוק ת׳׳ל כצבי אוציאו מכלל חזה ושוק ולא אוציאו מכלל שתי הכליות ויותרת הכבד ת׳׳ל וכאיל אי מה צבי כולו מותר אף זה כולו מותר ת׳׳ל אך:

118

קי״טאך כאשר יאכל את הצבי ר' אלעזר הקפר ביר' אומ' מה ת׳׳ל אך כא' יא' את הצ' ואת הא' כן תאכלנו וכי מה למדנו מצבי ואיל מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש צבי ואיל לפסולי המוקדשין מה פסולי המוקדשין בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה ועוף אין לו שחיטה מן התורה אלא מדברי סופרים:

119

ק״כרבי אומ' כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הקנה ועל הוושט ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה:

120

קכ״אד׳׳א אך כא' יא' את הצבי ואת הא' מה צבי פטור מן הבכורה אף פסולי המוקדשין פטורין מן הבכורה אוציא את הבכורה ולא אוציא את המתנות אוציא את הבכורה שאין שוה בכל ולא אוציא את המתנות ששוה בכל ת׳׳ל איל וצ' מה איל וצבי פטורין מן הבכורה ומן המתנות אף פסולי המוקדשין פטורין מן הבכורה ומן המתנות אי מה צבי ואיל חלבן מותר אף פסולי המוקדשין חלבן מותר ת׳׳ל אך חלק:

121

קכ״באי מה צבי ואיל אין אותו ואת בנו נוהג בהן אף פסולי המוק' אין אותו ואת בנו נוהג בהן ת׳׳ל אך חלק:

122

קכ״גרק חזק לבלתי אכל הדם ר' יהודה אומ' מגיד שישראל שטופין בדם קודם מתן תורה יכול משקיבלו תורה בשמחה מהר סיני ת׳׳ל רק:

123

קכ״דאמר ר' שמעון בן עזאי והרי שלש מאות מצות עשה בתורה כיוצא בזה לומר מה דם שאין בכל המצות קל ממנו הזהירך הכת' עליו שאר כל מצות על אחת כמה וכמה:

124

קכ״הר' שמעון או' כל מצוה שקיבלו אותה ישראל בשמחה מהר סיני עדין עושין אותה בשמחה וכל מצוה שלא קיבלו אותה ישראל בשמחה מהר סיני אין עושין אותה בשמחה:

125

קכ״ורבן שמעון בן גמליאל אומ' כל מצוה שמסרו ישראל נפשם עליה בשעת השמד נוהגין אותה בפרהסיא וכל מצוה שלא מסרו ישראל נפשם עליה בשעת השמד עדין היא רופפת בידם:

126

קכ״זכי הדם הוא הנפש להגיד מה גרם:

127

קכ״חולא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי:

128

קכ״טלא תאכלנו לרבות בשר בחלב:

129

ק״לרק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא ובאת במה הכת' מדבר אם בקדשי הארץ כבר אמור הא אינו מדבר אלא בקדשי חוצה לארץ:

130

קל״אתשא ובאת מלמד שחייב להיטפל בהבאתן עד שיביאם לבית הבחירה יכול אף בכור ומעשר ת׳׳ל נדריך קדשים שהן באין בנדר ונדבה יצאו בכור ומעשר שאין באין בנדר ונדבה יכול שאני מוציא חטאת ואשם ת׳׳ל קדשיך מי לחשך להביא את חטאת ואשם ולהוציא את בכור ומעשר אחר שריבה הכת' מיעט מביא אני חטאת ואשם שאין להן פרנסה אלא במקומם ומוציא אני את בכור ומעשר שיכולים להתפרנס בכל מקום:

131

קל״בר' עקיבה אומ' בתמורת קדשים הכת' מדבר:

132

קל״גתשא ובאת יכול אף בכור ומעשר ת׳׳ל נדריך יכול יהא מעשר בהמה נוהג בשותפות ת׳׳ל אשר יהיו לך יכול שאני מוצא את האחים שקנו מתפוסת הבית ואחר כך ילדו ברשותן ת׳׳ל אשר יהיו לך:

133

קל״דבן עזאי אומ' יכול יהא מעשר בהמה נוהג ביתום ת׳׳ל רק:

134

קל״הד״א רק קדשיך אלו התמורות:

135

קל״ואשר יהיו לך אלו הולדות:

136

קל״זונדריך זה נדר הקישן הכת' לנדר מה נדר אינו בא בעל מום אף אלו אינן באין בעל מומין:

137

קל״חד׳׳א רק קדש' אלו התמורות:

138

קל״טאשר יהיו לך אלו הולדות:

139

ק״מונדריך זה נדר:

140

קמ״אתשא וב' אל המ' שומע אני יכניסם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון בשביל שימותו ת׳׳ל ועשית על' הב' והדם כדרך שאתה נוהג בעולה אתה נוהג בתמורתה וכדרך שאתה נוהג בשלמים כך אתה נוהג בולד שלמים ובתמורת שלמים יכול אף ולד כל הקדשים כך ת׳׳ל רק:

141

קמ״בועשית על' הב' וה' ר' יהושע אומר אם אין דם אין בשר ואם אין בשר אין דם:

142

קמ״גר' אליעזר אומ' ודם זבחיך ישפך אע׳׳פ שאין בשר הא מה אני מקיים ועשית על' הב' והד' מקיש בשר לדם מה הדם בזריקה אף הבשר בזריקה יכול יהא עומד מרחוק וזורק ת״ל (ויק' א יב) וערך הכהן אותם עומד בקרוב וסודרן על גבי מערכה:

143

קמ״דמיכן היה ר' (ישמעאל) [שמעון] בן יוחאי אומ' אויר היה בין הכבש למזבח דכת' ועשית על' הב' וה' מה דם אויר קרקע מפסיקו אף בשר אויר קרקע מפסיקו:

144

קמ״הד״א ועשית על' הב' וה' על מז' ה' אלה' למה נאמר לפי שנ' (שמות כ כא) מזבח אד' תעש' לי וז' על' יכול שתהא זביחה בראש המזבח ת״ל ועשית על' הב' וה' על מז' ה' אלה' בשר ודם על מזבח ה' אלהיך ואין זביחה על מזבח ה' אלהיך אם כן למה נאמר עליו בסמוך לו כענין שנ' (במ' ב כ) ועליו מטה מנשה:

145

קמ״ומנ' לא יכולתה להקטיר על גבי המז' הקטיר על גבי אדמה ת״ל מזבח אדמה תע' לי:

146

קמ״זר' יוסי אומ' הרי הוא אומ' (מ״א ח סד) ביום ההוא קדש המלך את תוך החצר כי מזבח הנחשת אשר לפני ה' קטן מהכיל וכי מיכן אנו למידין שהוא קטן והלא כבר נאמ' (מ״א ג ד) אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא כשאתה בא לחשבון אמות ולמנין עולות הרי הוא גדול מזה אם כן למה נאמר קטן נפסל כאדם שאומ' כהן קטן הוא:

147

קמ״חר' יהודה אומ' מזבח שעשה שלמה קטן היה ודאי ומקטיר בעזרה היה שכל עזרה כשרה להקטיר חלבים:

148

קמ״טומנ' שאם היו אימורים מרובים וקמצים מרובים ונסכים מרובים עושה להן הבערה אחת שתחזיק את כולן ת״ל (שמות כ כא) וזבחת עליו מיכן הוסיפו עליו שש אמות על שש אמות כשעלו מן הגולה:

149

ק״נודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלה' מיכן אמ' כל הדמים הניתנין על המזבח החיצון אם נתן מתנה אחת כיפר ואפלו בחטאת שנאמר ודם זבח' יש' על מז' ה' אלה' שפיכת הדם על המזבח היא העיקר וכל הנתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא שנ' ודם זב' יש' ומנ' למעשר ולפסח שיהוא ניתנין מתנה אחת ת״ל ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלה' והבשר תאכל:

150

קנ״אשמור ושמעת כל שאינו בכלל משנה אינו בכלל מעשה:

151

קנ״באת כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך שתהא מצוה קלה חביבה עליך כמצוה חמורה:

152

קנ״גכי תעשה הטוב והישר הטוב בעיני שמים והישר בעיני אדם דברי ר' עקיבה:

153

קנ״דר' ישמעאל אומ' הישר בעיני שמים והטוב בעיני אדם וה״א (מש' ג ד) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם:

154

קנ״הכי יכרית ה' אלהיך את הגוים עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה יכרית ה' אלהיך את הגוים:

155

קנ״ואשר אתה בא שמה לרשת אותה בשכר שתבא תירש:

156

קנ״זוירשת אותם וישבת בארצם מכלל שנאמר (יט א) וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם יכול אין אתה רשאי להוסיף על הבנין ת"ל וירשת אותם וישבת בארצם כל מקום שאתה רוצה לבנות בנה:

157

קנ״חמיכן אמרו שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה:

158

קנ״טהשמר בלא תעשה:

159

ק״ספן בלא תעשה:

160

קס״אפן תנקש אחריהם שמא תימשך אחריהם או שמא תידמה להן ותעשה כמעשיהם ויהיו לך למוקש:

161

קס״באחרי השמדם מפניך מפני מה אני משמידם מפניך שלא תעשה כמעשיהם ויבואו אחרים וישמידו פניך:

162

קס״גופן תדרוש לאלהיהם לאמר שלא תאמר הואיל והן יוצאין בטגה אף אני אצא בטגה הואיל והן יוצאין בארגמן אף אני אצא בארגמן הואיל והן יוצאין בתלוסין אף אני אצא בתלוסין ת"ל ואעשה כן גם אני [וגו']:

163

קס״דאיכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם מיכן אמרו העובד ע"ז כדרך עבודתה הוא שחייב שנ' ואעשה כן גם אני:

164

קס״החוץ מארבע עבודות המיוחדות לשם שהוא חייב עליהן בין שהוא עובדו בין שאינו עובדו:

165

קס״ולא תעשה כן לה' אלהיכם יש כאן לע"ז ויש כאן למשתעבד מיכן אמרו בדבר שמקריבין אותו למזבח אם מקריבין אותו לע"ז חייב דבר שמקריבין אותו לע׳׳ז אם הקריבו למזבח פטור:

166

קס״זדבר שאין מקריבין אותו למזבח והקריבו לע"ז אם מקריבין כיוצא בו חייב ואם לאו פטור:

167

קס״חיכול יהוא מקריבין חטאות ואשמות ת"ל כי כל תועבת ה' אשר שנא דבר שנוי ומתועב למקום:

168

קס״טדבר אחר לא נתכונו להקריב אלא מה שהמקום שונא:

169

ק״עכי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם אין לי אלא בניהם ובנותיהם אבות ואמהות מנין ת"ל בניהם גם בניהם בנותיהם גם בנותיהם:

170

קע״אאמר ר' עקיבה אני ראיתי גוי שכפתו לאביו והניחו לפני כלבו ואכלו:

171