מדרש תנאים על ספר דברים י״גMidrash Tannaim on Deuteronomy 13

א׳את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם היום שתהא מצוה קלה חביבה עליך כמצוה חמורה:

ב׳אותו תשמרו לעשות ר' אליעזר בן יעקב אומר ליתן לא תעשה על כל עשה האמור בפרשה:

ג׳לא תסף עליו ולא תגרע ממנו מיכאן אמרו הניתנין מתנה אחת שנתערבו בניתנין מתנה אחת ינתנו מתנה אחת מתן ארבע במתן ארבע ינתנו מתן ארבע מתן ארבע במתנה אחת ר' אליעזר אומר ינתנו מתן ארבע ור' יהושע אומר ינתנו מתנה אחת אמר ר' אליעזר והרי הוא עובר על בל תגרע אמר ר' יהושע והרי הוא עובר על בל תוסיף אמר ר' אליעזר לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא עצמו אמר ר' יהושע לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא עצמו ועוד אמר ר' יהושע כשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידיך וכשלא נתת עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידיך:

ד׳ד״א לא תוסף עליו מנ' שאין מוסיפין על הלולב ועל הציצית ת״ל לא תסף עליו ומנין שאין פוחתין מהן ת״ל ולא תגרע ממנו מנין שאם פתח לברך ברכת כהנים שלא יאמר הואיל ופתחתי לברך אומר ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ת״ל הדבר אפלו דבר לא תסף עליו:

ה׳כי יקום בקרבך נביא מה משה בכה אמר אף נביאים בכה אמר מה משה אמר מקצת וקיים מקצת אף נביאים אמ' מקצת ומקיימין מקצת מה משה אמר כלל ופרט אף נביאים כלל ופרט אי מה משה זקן ובן שמנים ובן עמרם יכול אף הנביאים כן ת״ל נביא מכל מקום:

ו׳או חולם חלום מכלל שנ' למשה (במ' יב ח) פה אל פה אדבר בו יכול אף נביאים כן ת״ל או חולם חלום:

ז׳בקרבך לרבות את האשה:

ח׳ונתן אליך אות בשמים וה״א (בר' א יד) והיו לאותות:

ט׳או מופת בארץ וה״א (שופ' ו לז) אם טל יהיה על הגזה לבדה מהוא אומר (שם מ) ויעש אלהים כן:

י׳ובא האות והמופת אמר ר' יוסי הגלילי ראה עד היכן הגיע הכתוב סוף עובדי ע״ז ונתן להן ממשלה שאפלו מעמידין לך חמה באמצע הרקיע אל תשמע להן מפני מה כי מנסה ה' אלהיכם אתכם:

י״אאמר ר' עקיבה חס ושלום שהמקום מעמיד חמה ולבנה כוכבים ומזלות לעוברי רצונו הא אינו מדבר אלא במי שהן נביאי אמת מתחלה וחזרו להיות נביאי שקר כחנניה בן עזור שמתחלה נביא אמת היה ולבסוף נביא שקר, כיון שנסתלקה ממנו רוח הקדש היה מגנב דברים מירמיה והולך ומתנבא אותם כיצד שמע ירמיה אומר (יר' כט י) כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם אמר מאימתי ניתנה הממשלה לבבל משנת שלשים וחמש למלכות מנשה שנ' (דהי״ב לג יא) ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה צא וחשוב עשרים שנה נשתיירו למנשה ושתים לאמון ואחת ושלשים ליאשיהו ואחת עשרה ליהויקים הרי ארבע וששים שנה נשתיירו שש שנים כבר עברו ארבע שנים ממלכות צדקיהו שנ' (יר' כח א) בראשית ממלכת צדקיהו לפיכך אמר בעוד שנתים ימים אמר לו ירמיה אני מתנבא שמלכות בבל עומדת שנים רבות אמר לו [השמטה: אני אמרתי כך אמר לו אם כן תן לדבריך אות אמר לו] אף אתה תן לדבריך אות אמר לו אני מתנבא לרעה ופעמים שהבריות עושין תשובה והקב״ה מוחל להן אבל אתה מתנבא לטובה והקב״ה אינו חוזר בטובה אמר לו איני נותן אות עד שתתן אתה אות אמר לו אם כן הריני נותן אות באות האיש באותה השנה הוא מת ואומר (שם יז) וימת חנניה בן עזור הנביא בשנה ההיא בחדש השביעי והלא שנה אחרת היתה אלא מלמד שמת ערב ראש השנה וצוה את בנו שלא להוציאו אלא לאחר ראש השנה כדי לבטל דברי ירמי':

י״בלא תשמע אל דברי הנביא ההוא ולא החוזר בו:

י״גאו אל חלם החלום ההוא ולא החשוד למפרע:

י״דכי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים:

ט״ואחרי ה' אלהיכם תלכו זה הענן:

ט״זד״א כשאמר משה לישראל אחרי ה' אלהיכם תלכו אמרו לו מי יוכל להלך בדרכיו שכן הוא אומר (נחום א ג) בסופה ובשערה דרכו ואומר (תה' עז כ) בים דרכיך ושביליך במים רבים אש לפניו תלך אמר להן משה לא אמרתי לכם (אלא) כך אלא דרכיו חסד ואמת שנ' (ע' תה' כה י) כל ארחותיו חסד ואמת:

י״זואותו תיראו שיהא מוראו עליכם:

י״חואת מצותיו תשמרו זו מצות עשה:

י״טובקולו תשמעו בקול נביאיו:

כ׳ואותו תעבדו עבדוהו בתורתו עבדוהו במקדשו:

כ״אובו תדבקון היפרשו מע״ז ודבקו במקום:

כ״בוהנביא ההוא ולא אנוס:

כ״גאו חולם החלום ההוא ולא מוטעה:

כ״דיומת כל מיתה האמורה בתורה סתם חנק:

כ״הכי דבר סרה על ה' אלהיכם והלא דברים קל וחומר ומה מזייף דברי חבירו חייב מיתה המזייף דבריו של מקום על אחת כמה וכמה:

כ״והמוציא [אתכם] מארץ מצרים אפלו אין לו עליך אלא שהוציאך ממצרים די:

כ״זוהפדך מבית עבדים אפלו אין לו עליך אלא שפדאך מבית עבדים די:

כ״חלהדיחך זה נביא שהדיח:

כ״טנאמר כאן הדחה ונאמר הדחה במסית (יג יא) מה הדחה האמורה להלן בסקילה אף הדחה האמורה כאן בסקילה:

ל׳מן הדרך אפלו מקצת הדרך כגון שאמר בע״ז היום עובדה ולמחר ביטלה הרי זה חייב:

ל״אאשר צוך ה' אלהיך זו מצות לא תעשה ללכת בה זו מצות עשה:

ל״ב[השמטה: ובערת הרע מקרבך בער עושי רעות מישראל].

ל״גכי יסיתך אין הסתה אלא טעות כענין שנ' (מ״א כא כה) אשר הסתה אותו איזבל אשתו:

ל״דאחרים אומרים אין הסתה אלא גירוי כענין שנ' (ש״א כו יט) ועתה ישמע נא אדוני המלך את דברי עבדו אם ה' הסיתך בי ירח מנחה:

ל״המכלל שנ' (דב' כד טז) לא יומתו אבות על בנים למדנו שאין מעידין זה על זה יכול כשם שאין מעידין זה על זה כך אין מסיתין זה את זה ת״ל כי יסיתך אחיך בן אמך מסיתין הן זה את זה:

ל״ואחיך זה אחיך מאביך:

ל״זבן אמך זה בן אמך:

ל״חאו בנך בנך מכל מקום:

ל״טאו בתך בתך מכל מקום:

מ׳או אשת זו ארוסה:

מ״אחיקך זו נשואה:

מ״באו רעך זה הגר:

מ״גאשר כנפשך זה אביך:

מ״דבסתר מלמד שאין אומרין דבריהן אלא בסתר וה״א (מש' ז ט) בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה אבל דברי תורה אין נאמרין אלא בפרהסיא וה״א (שם א כ) חכמות בחוץ תרונה:

מ״הד״א אחיך בן אמך הרי הכתוב פותח לו באחיו שהוא חיב עליו ומנ' שאחיו מאמו חביב עליו יתר מאחיו מאביו לפי שאינו מורישו:

מ״ובסתר לאמר למה נאמר והלא כבר נאמר כי יסיתך ומה ת״ל בסתר אלא אם היה רשע ערום ובעל שטנה מכמין לו עדים כיצד אמ' לו המסית יש יראה במקום פל' כך אוכלת וכך שותה כך מטיבה וכך מריעה:

מ״זכל חייבי מיתות שבתורה אין מכמנין עליהן חוץ מזה אמר לשנים והן עדיו מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו:

מ״חאמר לאחד הוא אומ' לו יש לי חברים רוצים בכך אם היה ערום ואינו יכול לדבר בפניהם מכמנן לאחורי הגדר וכיצד עושין לו מדליקין לו את הנר בבית פנימי ומושיבין לו עדים בבית חיצון כדי שיהוא רואין אותו והוא אינו רואה אותן והלה אומ' לו אמור מה שאמרת לי בייחוד והלה אומ' לו היאך נניח את אלהינו שבשמים ונלך ונעבוד עצים ואבנים אם חוזר בו מוטב ואם אמר כך היא חובתינו וכך יפה לנו העומדין והשומעין מבחוץ מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו וכך עשו לבן סטרא בלוד ותלאוהו בערב פסח:

מ״טנלכה ונעבדה אלהים אחרים מיכן אמרו המסית שהסית בין בלשון רבים בין בלשון יחיד הרי זה נסקל כיצד האומר אעבוד אלך ואעבוד נלך ונעבוד, אזבח אלך ואזבח נלך ונזבח, אקטר אלך ואקטר נלך ונקטר, אנסך אלך ואנסך נלך וננסך, אשתחוה אלך ואשתחוה נלך ונשתחוה:

נ׳אשר לא ידעת אתה ואבותיך ר' יוסי הגלילי אומר דבר גנאי הוא לישראל שאומות העולם אין מניחין מה שמסרו להן אבותיהן וישראל מניחין מה שמסרו להן אבותיהן והולכין ועובדין ע״ז:

נ״אמאלהי העמים אשר סביבותיכם שלא תאמר יש יראה במקום פלוני כך אוכלת וכך שותה כך מטיבה וכך מריעה:

נ״בהקרובים אליך או הרחוקים ממך מה קרובים אליך אתה יודע מה הן אף הרחוקים ממך מה הקרובים אליך אינן כלום אף הרחוקים ממך אינן כלום:

נ״גמקצה הארץ ועד קצה הארץ אלו חמה ולבנה שמהלכין מסוף העולם ועד סופו:

נ״דלא תאבה לו מכלל שנ' (ויק' יט יח) ואהבת לרעך כמוך יכול אתה אוהב לזה ת"ל לא תאבה לו:

נ״הולא תשמע אליו מכלל שנ' (שמות כג ה) עזוב תעזוב עמו יכול אתה עוזב לזה ת״ל ולא תשמע אליו:

נ״וולא תחוס עינך עליו מכלל שנ' (ויק' יט טז) לא תעמוד על דם ריעך יכול אי אתה עומד על דמו של זה ת״ל ולא תחוס עינך עליו:

נ״זולא תחמול לא תלמד עליו זכות:

נ״חולא תכסה עליו אם אתה יודע לו חובה אי אתה רשאי לשתוק:

נ״טמנ' שאם יצא מבית דין חייב שאין מחזירין אותו לזכות [ת״ל כי הרוג תהרוג] יצא זכאי מנין שמחזירין אותו לחובה ת״ל תהרגנו:

ס׳ד״א לא תאבה לו בלבך אבל מקבלו אתה בפיך שאם אין אתה מקבלו בפיך כיצד את מכמין עליו:

ס״אד״א לא תאבה לו למה נאמר לפי שהוא אומר כי יסיתך אחיך ולא תשמע אליו למה נאמר לפי שהוא אומר או בנך ולא תחוס עינך עליו למה נאמר לפי שהוא אומר או בתך ולא תחמול למה נאמר לפי שהוא אומר או אשת חיקך ולא תכסה עליו למה נאמר לפי שהוא אומר או רעך:

ס״בד״א לא תאבה לו אפילו הוא גדול שבישראל:

ס״גולא תשמע אליו שאם בא לידי סכנה אל תבדוק אחריו הכישו נחש אל תבדוק אחריו:

ס״דולא תחוס עינך עליו שאם אין עדים שרוצין להעידו יעידו:

ס״הולא תחמול קוב כיסך עליו:

ס״וולא תכסה עליו גלה מסתריו:

ס״זכי הרג תהרגנו זו דחייה אתה אומר זו דחייה או אינו אלא סקילה וכשהוא אומר וסקלתו באבנים ומת הרי סקילה (האמורה) [אמורה] הא מה ת״ל כי הרג תהרגנו זו דחייה שאם דחוהו עדיו ומת יצא ידי חובתו:

ס״חר' יאשיהו אומר כי הרג תהרגנו למה נאמר לפי שנ' (שמות כא טו) ומכה אביו ואמו מות יומת שומע אני אף המסית והמדיח במשמע ת״ל כי הרג תהרגנו ומה אני מקיים ומכה אביו ואמו בשאר כל אדם חוץ מן המסית והמדיח ובמסית ובמדיח מה אני מקיים כי הרג תהרגנו אפלו אביו ואמו:

ס״טידך תהיה בו בראשונה מצוה ביד המוסת להמיתו מנ' שאם לא מת ביד המוסת ימות ביד כל אדם ת״ל ויד כל העם באחרונה:

ע׳וסקלתו באבנים ומת יכול באבנים (ומת) [מרובות] ת״ל (ויק' כ כז) באבן או באבן יכול באבן אחת ת״ל באבנים אמור מעתה לא מת בראשונה ימות בשנייה:

ע״אכי בקש להדיחך זהו שאמרנו נאמר כאן הדחה ונאמר להלן הדחה מה כאן סקלה אף להלן סקלה:

ע״בוכל ישראל ישמעו ויראו מכן אמרו מניחין אותו עד הרגל וחונקין אותו ברגל אמר ר' יהודה וכי נאמר ייראו וייראון והלא לא נאמר אלא ישמעו וייראו כיצד הן עושין כותבין ושולחין לכרכים ביום פלוני נידון פלוני בהריגה לכך נאמר וכל ישראל ישמעו וייראו מלמד שצריך הכרזה:

ע״גולא יספו לעשות זו אזהרה להדיוט המסית:

ע״דאין לי אלא זה בלבד מנ' לאומר לחברו נלך ונעבוד נלך ונזבח נלך ונקטר נלך וננסך נלך ונשתחוה ת״ל ולא יספו לעשות לא כדבר ולא כרע ולא כזה יכול אף המגפף והמנשק והמרבץ והמרחיץ והסך והמנעיל והמלביש והמעטיף ת״ל הזה זה בסקלה ואין כל אלו בסקלה:

ע״הכי תשמע לא מאליך:

ע״ובאחת עריך אחת ולא שלש אתה אומר אחת ולא שלש או אינו אלא אחת ולא שתים כשהוא אומר עריך הרי שתים אמור הא מה אני מקיים אחת אחת ולא שלש:

ע״זאשר ה' אלהיך נתן לך מכל מקום לשבת שם פרט לירושלים שלא נתנה לבית דירה:

ע״חיצאו אנשים וכי מנין יצאו אלא שיצאו מתחת כנפי שמים ופרקו עול שמים מעליהן שנ' בליעל בלי עול:

ע״טיצאו הם ולא שלוחם:

פ׳אנשים אין אנשים פחות משנים:

פ״אד״א אנשים ולא נשים אנשים ולא קטנים:

פ״בבני בליעל בנים שפרקו עול שמים מעל צואריהם:

פ״גמקרבך ולא מן הספר:

פ״דוידיחו את יושבי עירם ולא יושבי עיר אחרת:

פ״הלאמר מלמד שצריכין התראה לכל אחד ואחד מלמד שאין נהרגין עד שיהיו מדיחיה מאותה עיר ומאותו השבט ועד שיודחו רובה והיו המודחין מעשרה ועד מאה דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר ממאה ועד רובו של שבט שנאמר יושבי העיר לא כפר קטן ולא (כפר) [כרך] גדול (ולא) [וכל] פחות ממאה כפר ורובו של שבט כרך גדול:

פ״ונלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידע' מיכן אתה למד שאינה נעשית עיר הנדחת עד שידיחוה מדיחיה בלשון רבים ויאמרו להן נלך ונעבוד או נלך ונזבח או

פ״זנלך ונקטר או נלך וננסך או נלך ונשתחוה או נלך ונקבל באלוה והן שומעין ועבדו או קיבלו באלוה:

פ״חודרשת וחקרת ושאלת היטב מלמד שבודקין אותן בשבע חקירות באיזו שבוע באיזו שנה באיזה חדש בכמה בחדש באיזו יום באיזה שעה באיזה מקום:

פ״טד״א ודרשת מן התורה וחקרת מן העדים ושאלת מן התלמידים:

צ׳היטב נאמר כאן היטב ונאמר להלן (יז ד) היטב מה היטב שנאמר להלן בשבע חקירות אף היטב האמור כאן בשבע חקירות מה להלן בשני עדים הכתוב מדבר אף כאן בשני עדים הכ' מדבר:

צ״אוהנה אמת להוציא את הספק:

צ״בנכון הדבר שתהא עדותן מכוונת שאחד הבדיקות ואחד החקירות בזמן שמכחישות זו את זו עדותן בטלה:

צ״גנעשתה התועבה הזאת למה נאמר לפי שנאמר הכה תכה שומע אני אחד צדיקים ואחד רשעים ת״ל נעשתה [התועבה] הזאת בק' העובדין בלבד:

צ״דהכה תכה חובה ולא רשות:

צ״המנ' לא יכלת להמיתו במיתה האמורה בתורה המיתו באחת מכל מיתות האמורות בין קלות בין חמורות ת״ל הכה תכה:

צ״ואת ישבי העיר ההיא לא ישבי עיר אחרת מיכן אמ' החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום לנו בתוכה והודחו עמה אם נשתהו שם שלושים יום הן בסקילה וממונם אבד פחות מיכן הן בסיף וממונם פליט:

צ״זלפי חרב לא יהרגם לא בחצים ולא ברמחים ולא בראשו של סייף אלא בפיו שלא ינוולום:

צ״חהחרם אותה פרט לנכסי צדיקים שבחוצה לה:

צ״טואת כל אשר בה לרבות נכסי צדיקים שבתורה מיכן אמ' נכסי צדיקים שבתוכה אובדין ושבחוצה לה פליטין ושל רשעים בין מתוכה בין מחוצה לה אובדין:

ק׳אמר ר' שמעון בן יוחאי מפני מה אמרה תורה נכסי צדיקים שבתוכה אובדין מי גרם לצדיקים שידורו בתוכה [ממונם] לפיכך ממונם אבד והרי הדברים קל וחומר ומה אם נכסים שאין בהן דעת שגרמו להן לצדיקים לדור ביני הרשעים אמר המקום שיהוא בשרפה אדם שהוא גורם להטות את חבירו מדרך החיים לדרך המות על אחת כמה וכמה שתהא מיתתו בשרפה:

100

ק״אואת בהמתה לפי חרב למה נאמר לפי שהוא אומר ושרפת באש את העיר ואת כל שללה שומע אני בין דבר שיש בו רוח חיים ובין דבר שאין בו רוח חיים הכל בשריפה ת״ל ואת בהמתה לפי חרב בהמה היתה בכלל ויצאת ללמד מה בהמה מיוחדת שיש בה רוח חיים ואינה נידונת אלא בסייף אף כל דבר שיש בו רוח חיים לא יהא נדון אלא בסייף:

101

ק״ב[ואת בהמתה ולא בהמת הקדש] (ואפילו) [אבל] בכור ומעשר שבתוכה היו בעלי מומין הרי הן בכלל בהמתה ונהרגין:

102

ק״גואת כל שללה תקבץ לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה:

103

ק״דואת כל שללה תקבץ למה נאמר לפי שהוא אומר ושרפת באש את העיר ואת כל שללה שומע אני בין שלל שדרכו לקבץ ובין שלל שאין דרכו לקבץ ת״ל ושרפת באש ואת כל שללה תקבץ ושרפת מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושרפה יצא שלל שמחוסר תלישה קביצה ושריפה מיכאן אמ' אילנות מחוברין שבתוכה מותרין ותלושין אסורין בורות שיחין ומערות מותרות:

104

ק״האל תוך רחובה אם אין לה רחוב עושין לה רחוב:

105

ק״והיה רחובה חוצה לה כונסין אותו לתוכה שנ' אל תוך רחבה:

106

ק״זושרפת באש את העיר שריפתה מצות עשה:

107

ק״חואל כל שללה שללה ולא שלל חברתה מכאן אמרו נכסי אנשי מדינה אחרת שהיו מופקדין בתוכה אע"פ שקבלו עליהן אחריות אין נשרפין אלא חוזרין לבעליהן:

108

ק״טשללה ולא שלל שמים מיכאן אמ' ההקדשות שבתוכה קדשי מזבח ואפלו בכור ומעשר כשהן תמימין ימותו שנ' (מש' כא כז) זבח רשעים תועבה קדשי בדק הבית יפדו ואח״כ שורפין אותן שנ' שללה ולא שלל שמים:

109

ק״יהתרומות ירקבו אימתי בזמן שהגיעו ליד כהן מפני שהן נכסיו אבל תרומה ביד ישראל תנתן לכהן שבעיר אחרת מפני שהן נכסי שמים מעשר שני וכסף מעשר שני וכתבי הקדש יגנזו:

110

קי״אכליל לה' אלהיך אמר ר' שמעון אמר הקב״ה אם אתה עושה דין בעיר הנדחת מעלה אני עליך כאלו העלית לפני עולה כליל:

111

קי״בד״א כליל לה' אלהיך שומע אני ישרפנה בראש המזבח ת״ל ושרפת באש את העיר ואת כל שללה מה העיר במקומה אף שללה במקומו:

112

קי״גומה אני מקיים כליל בעיר הנדחת אלא נוח למקום שיאבדו מכעיסיו מן העולם שנ' (מש' יא י) בטוב צדיקים תעלץ קריה ובאבד רשעים רנה:

113

קי״דודרך רשעים יעות ימלך ה' לעולם (ועד) (תה' קמו ט):

114

קי״השני רשעים שברת לה' הישועה (שם ג ח):

115

קי״וה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו (שם י טז):

116

קי״זיתמו חטאם מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה (שם קד לה):

117

קי״חוהיתה תל עולם שומע אני יעשה תל ויחזור ויבנה ת״ל לא תבנה עוד לא תעשה אפלו גנות ופרדסים דברי ר' יוסי הגלילי ר' עקיבה אומר לא תבנה עוד כמות שהיתה אינה נבנית אבל נעשית היא גנות ופרדסים:

118

קי״טולא ידבק בידך מאומה מן החרם מגיד שכל הנהנה ממנה בכל שהוא לוקה אחת שנ' ולא ידבק בידך מאומה:

119

ק״כמן החרם שכל נכסי ע״ז הרי הן חרם ואפלו נתערבו:

120

קכ״אמכאן אמ' נטל ממנה מקל או מלגז או כדכד או שרביט וארג בו בגדים כולן אסורין בהנייה נתערבו באחרים כולן אסורות בהנייה מה יעשה להן יוליך דמי הנייה לים המלח כללו של דבר כל הנהנה מע״ז יוליך דמי הנייה לים המלח:

121

קכ״בד״א ולא ידבק בידך מאומה מן החרם להביא שכר [נכסי] ע״ז שיהו אסורין בהנייה והרי הדברים קל וחומר ומה אם שכר נכסי ע״ז אסורין בהנ' קל וחומר לע״ז עצמה:

122

קכ״גשאל פרוקלוס בן פלוסלוס את רבן גמליאל בעכו שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי אמר לו כת' בתורתכם ולא ידבק בידך מאומה מן החרם מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי אמר לו אין משיבין במרחץ כשיצא אמר לו אני לא באתי בגבולה היא באת בגבולי אין אומ' נעשה מרחץ נואי לאפרודיטי אלא נעשה אפרודיטי נואי למרחץ:

123

קכ״דד״א אם נותנין לך כל ממון שבעולם אתה נכנס לבית ע״ז שלך ערום ובעל קרי ומשתין בפניה וזו עומדת על הביב וכל העם משתינים בפניה לא נאמר אלא אלהיהם את שהוא נוהג בו מנהג משום אלוה אסור ואת שאינו נוהג בו מנהג אלוה מותר:

124

קכ״הלמען ישוב ה' מחרון אפו אם עושה אתה דין בעיר הנדחת השיבות חרון אף מן העולם:

125

קכ״ולמען ישוב ה' מחרון אפו כל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם אבדו רשעים מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם:

126

קכ״זונתן לך רחמים לך רחמים ולא לאחרים רחמים וה״א (ש״ב כא ב) והגבעונים לא מבני ישראל המה:

127

קכ״חוריחמך אם ריחמת מרחמין עליך ואם לאו אין מרחמין עליך נעשית פורענות ברשעים רחמים היא לעולם:

128

קכ״טוהרבך שלא תאמר הריני מחריב את ערי ארץ ישראל ת״ל והרבך:

129

ק״לכאשר נשבע לאבותיך הכל בזכות אבותיך כדגי הים וכחול הים וככוכבי השמים וכצמחי האדמה:

130

קל״אכי תשמע בקול ה' אלהיך אין לי אלא מה שפירט הכת' שאר דקדוקי הפרשה מנ' ת״ל לשמר את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום:

131

קל״בלעשות הישר בעיני ה' אלהיך זו היא שר' ישמעאל אומר הישר בעיני שמים:

132

קל״גלעשות הישר

133

קל״דבעיני אלה' לא להתנאות בעיני אדם אלא להתנאות בעיני ה' אלהיך:

134

קל״הלעשות הישר בעיני ה' אל' אם עושה אתה דין בעיר הנידחת עושה אתה את הישר בעיני ה' אלהיך:

135

קל״ולעשות הישר בעיני ה' אלהיך אם עושין אתם את הישר בעיני ה' אלהיכם בנים אתם לה' אלהיכם:

136