מדרש תנאים על ספר דברים י״דMidrash Tannaim on Deuteronomy 14

א׳בנים אתם לה' אלהיכם ר' מאיר אומר חביבין ישראל בין שעושים רצונו של מקום ובין שאין עושין רצונו של מקום הרי הן קרואין בנים שנ' (דב' לב יט) וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו ויאמר אסתירה פני מהם אלא שהפרש בין עושין רצונו של מקום ובין שאין עושין רצונו שכשהן עושין רצונו של מקום הרי הוא מיחד שמו עליהן וקורא אותן בנים שנ' בנים אתם לה' אלהיכם:

ב׳בני ישראל נקראו בנים שנ' בנים אתם לה' אלהיכם:

ג׳מלאכי השרת נקראו בנים שנ' (איו' א ו) ויהי היום ויבואו בני האלהים להתיצב על ה':

ד׳אבל איני יודע איזה מהן חביב ת״ל (שמות ד' כב) ואמרת אל פרעה כה אמר ה' בני בכורי ישראל:

ה׳ישראל נקראו עבדים כי עבדי הם (ויק' כה מב) ומלאכי שרת נקראו עבדים הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה (איו' ד יח) אבל איני יודע איזה מהן חביב ת״ל (ויק' כה נה) כי לי בני ישראל עבדים:

ו׳ישראל נקראו מזמרים זמרו אלהים זמרו (תה' מז ז) ומלאכי שרת נקראו מזמרים ברן יחד כוכבי בקר ואחר כך ויריעו כל בני אלהים (איו' לח ז) ואיני יודע איזה מהן חביב ת״ל (ש״ב כג א) ונעים זמירות ישראל:

ז׳ישראל מזכירין את השם אחר שני דברים שמע ישראל ה' אל' ה' אחד (דב' ו ד) ומלאכי השרת מזכירין את השם אחר שלשה דברים וקרא זה אל זה ואמר קק״ק ה' (ישע' ו ג) יתיר עליהן הכהנים עוד אחת שנ' (במ' ו כד) יברכך ה':

ח׳בנים אתם לה' אל' נקראו בנים לשם חובה שנ' (מש' לא ב) מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי כי בן הייתי לאבי (שם ד ג) אבל ישראל נקראו בנים לשם שבח בנים אתם לה' אלהיכם:

ט׳ישראל נקראו כרם כי כרם ה' צבאות בית ישראל (ישע' ה ז) גפן ממצרים תסיע (תה' פ ט):

י׳נקראו צאן ואתנה צאני צאן מרעיתי (יחז' לד לא) שה פזורה ישראל (יר' נ יז):

י״אונקראו עבדים שהמקום עושה להן רצונו שהן עבדים למקום כשם שמשה קרוי עבד כך ישראל קרויין עבדים ועתה ישראל עבדי (ישע' מא ח עיי״ש):

י״בלא תתגודדו לא תעשו חבורה על מת וגדידה ושריטה אחת היא אלא שעל המת בין ביד בין בכלי חייב ולע״ז ביד פטור בכלי חייב דכת' (מ״א יח כח) ויתגודדו כמשפטם בחר' וברמחים:

י״גד״א לא תתגודדו לא תהו עשויים אגודות אגודות מיכן לשני בתי דינין בעיר אחת שלא יהו אלו מורין כדברי בית שמאי ואלו מורין כדברי בית הלל:

י״דד״א לא תתגודדו לא תהיו אגודות אגודות אלא היו כולכם אגודה אחת שנ' (עמוס ט ו) הבונה בשמים עליותיו ואגדתו על ארץ יסדה כשישראל אגודין ועושין רצונו של מקום מעלותיו בשמים ואם אין ישראל אגודין ואין עושין רצונו של מקום כביכול:

ט״ו[השמטה: ואגודתו על ארץ יסדה]. כיוצא בו אתה אומר (שמות טו ב) זה אלי ואנוהו כשאני מודה לו הרי הוא נאה ואם אין אני מודה לו כביכול:

ט״זכיוצא בו אתה אומר (דב' לב ג) כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלה' כשאני קורא בשמו גודל לאלהינו ואם אין אני קורא בשמו כביכול:

י״ז[השמטה: כיוצא בו אתה אומר ואתם עדי נאם ה' ואני אל כשאתם עדי אני אל ואם אין אתם עדי כביכול:]. כיוצא בו (שם לג כו) אין כאל ישורון כשישראל ישרים ועושין רצונו של מקום אין כאל ואם אין ישראל ישרים ואין עושין רצונו של מקום כביכול:

י״חכיוצא בו אתה אומר (תה' קכג א) אליך נשאתי את עיני הישבי בשמים שבשבילי את יושב בשמים שאלולי אני כביכול:

י״טולא תשימו קרחה בין עיניכם מנ' לעשות הראש כבין העינים הרי הוא אומר בכהנים (ויקרא כא ה) לא יקר' קר' בראשם הכהנים בכלל היו ולמה יצאו מן הכלל ללמד מה הכהנים עשה בהן את הראש כבין העינים בקרחה אף ישראל דין הוא שנעשה בהן את הראש כבין העינים:

כ׳או מה כאן בין עיניכם אף להלן בין עיניכם אמור לא בא כאן בין עיניכם אלא ללמד על התפלין שנ' בהן (דב' יא יח) והיו לטטפת בין עיניכם נאמר כאן בין עיניכם ונאמר להלן בין עיניכם מה בין עיניכם האמור להלן על גבוה שבראש אף בין עיניכם האמור כאן על גבוה שבראש והרי הדברים קל וחומר מה אם כתובין המלמדין הרי הן למידין זה מזה קל וחומר ללמידין שילמדו זה מזה:

כ״אלמת הקורח על מת הוא שחייב יצא הקורח על (ספינתו) [ביתו] שנפל ועל ספינתו שטבעה שהוא פטור:

כ״בכי עם קדוש אתה לה' אלהיך קדושה היא עליך היא גרמה לך:

כ״גכי עם קדוש אתה לה' אלהיך אתה קדוש לא תגרום לעם אחר להיות קדוש כיוצא בך:

כ״דבך בחר ה' אל' אין לך אומה ששלחה ידה בישראל אלא והקב״ה פורע ממנה מצרים אמרו (שמות א כב) כל הבן הילוד היארה תשליכוהו כת' בהן (תה' קלו טו) וניער פרעה וחילו בים סוף:

כ״הסנחיריב חירף וגידף שנ' (מ״ב יח לה) מי בכל אלהי הארצות אמר לו הקב״ה (שם יט כב) את מי חרפת וגדפת ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור (שם לה) היאך הכם כאדם שהוא שותה כוס וזו היא גבורתו של הקב״ה:

כ״ונבוכדנצר כתיב ביה (יר' נא לד עיי״ש) אכלני הממני נבוכדנצר מלך בבל וכת' בו (שם מד) ופקדתי על בל בבבל:

כ״זאדום שהיא בוזזת את ישראל כת' בה (עוב' א יח) ולא יהיה שריד לבית עשו אמר הקב״ה לאומות העולם שוטים שבעולם אם נגע אדם בבנו של מלך כלום יש לו חיים בעולם וישראל הלא נקראו בנים שנ' בנים אתם לה' אלהיכם נוגעים אתם בהם ואני מניח אתכם והלא כת' (זכ' ב יב) כל הנוגע בכם נוגע בבת עינו לא נאמר אלא בבבת עינו כאדם שאינו לו אלא עין אחת בלבד והיא חביבה עליו ביותר וכל הנגע בה מיצר לו עד נפשו כך אמר הקב״ה כל המיצר לישראל כאלו הוא מצר לפני שנ' (תה' צא טו) עמו אנכי בצרה ואומר (ישע' סג ט) בכל צרתם לא צר:

כ״חלהיות לו לעם סגולה אם יכנס אדם לגנו של מלך ליטול סגולתו אין הורגין אותו והם גנו של מקום שנ' (שה״ש ו יא) אל גינת אגוז ירדתי או אם יכנס אדם לביתו של מלך ליטול סגלתו אין הורגין אותו כך ישראל הן סגולתו של הקב״ה שנ' להיות לו לעם סגולה:

כ״טלהיות לו לעם סגולה תהא לי לא נאמר אלא להיות אמר להן לא עכשיו בלבד תהיו לי אלא בעולם הזה ולעולם הבא:

ל׳לעם סגולה אימתי הן סגולים בזמן שהוא מכלה אומות העולם מפניהם ומשתיירין בעולם שנ' (מלא' ג יז) והיו לי נאם ה' צבאות ליום אשר אני עשה סגלה:

ל״אד״א לעם סגלה מה סגלתו של אדם חביבה עליו כך אתם תהיו חביבין לי:

ל״בד״א בך בחר ה' אלהיך למה נאמר לפי שהוא אומר (תה' קלה ד) כי יעקב בחר לו יה ישראל ואין אנו יודעין אם יה בחר ביעקב ואם יעקב בחר ביה ת״ל בך בחר ה' ומנ' שאבינו יעקב בחר במקום שנ' (יר' י טז) לא כאלה חלק יעקב:

ל״גלהיות לו לעם סגלה למה נאמר לפי שהוא אומר (תה' קלה ד) ישראל לסגולתו ואין אנו יודעין אם ישראל עושין למקום סגלה ואם המקום עושה להן סגולה לישראל ת״ל (ישראל לסגולתו) [להיות לו לעם סגלה]:

ל״דכיוצא בו אתה אומר (בר' י יב) ואת רסן בין נינוה ובין כלח היא העיר הגדלה ואין אנו יודעין אם רסן היא הגדולה ואם נינוה היא הגדולה ת״ל (יונה ג ג) ונינוה עיר גדולה לאלהים כיוצא בו אתה אומר (בר' י כא) ולשם ילד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול ואין אנו יודעין אם שם הוא הגדול ואם יפת הוא הגדול ת״ל (בר' יא י) אלה תולדות שם שם בן מאת שנה:

ל״הכיוצא בו אתה אומר (בר' כא יב) אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך ואין אנו יודעין אם לשילוח אם למעשה ת״ל (שם) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה:

ל״וכיוצא בו אתה אומר (בר' כו לב) ויאמרו לו מצאנו מים ואין אנו יודעין אם מצאו ואם לא מצאו ת״ל (שם לג) ויקרא אותה שבעה מכל מקום:

ל״זכיוצא בו אתה אומר (הושע יב ה) וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו ואין אנו יודעין אם יעקב בכה למלאך ואם המלאך בכה ליעקב ת״ל (בר' לב כז) ויאמר שלחני כי עלה השחר:

ל״חכיוצא בו אתה אומר (איו' יד יט) אבנים שחקו מים ואין אנו יודעין אם מים שחקו אבנים ואם אבנים שחקו מים ת״ל (שם) תשטף ספיחיה עפר ארץ:

ל״טכיוצא בו אתה אומר (שם יג טו) הן יקטלני לו איחל ואין אנו יודעין אם איחל אם לא איחל שאם אין אני מיחל לו היאך אני מצוה לו ת״ל (שם כז ה) עד אגוע לא אסיר תמתי ממני:

מ׳כיוצא בו אתה אומר (ישע' ו א) בשנת מות המלך עזיהו וארא את ה' יושב על כסא רם ונשא ואין אנו יודעין אם הכסא רם ונשא ואם המקום ת״ל (שם נז טו) כי כה אמר רם ונשא:

מ״אכיוצא בו אתה אומר (ש״א ב ג) ולו נתכנו עלילות ואין אנו יודעין אם נתכנו עלילות אם עלילות לא היו מכוונות ת״ל (תה' קג ז) יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו אף כאן אמר להיות לו לעם סגולה ואין אנו יודעין אם ישראל עושין למקום סגלה ואם המקום עושה להן סגלה לישראל ת״ל (ישראל לסגלתו) [להיות לו לעם סגלה]:

מ״במכל העמים אשר על פני האדמה משלפניו ומשלאחריו ולא מאבות הראשונים:

מ״גלא תאכל כל תועבה בפסולי המוקדשין הכת' מדבר נאמר כאן תועבה ונאמר להלן (דב' יז א) תועבה מה תועבה האמורה [להלן] בפסולי המוקדשין הכת' מדבר אף תועבה האמורה כאן בפסולי המוקדשין הכת' מדבר:

מ״דר' אליעזר בן יעקב אומר מנ' לצורם באוזן הבכור ואכל ממנו שעובר בלא תעשה ת״ל לא תאכל כל תועבה:

מ״הר' אומר לא תאכל כל תועבה כל שאחרים מתעבין:

מ״וזאת הבהמה אשר תאכלו למה נאמר לפי שהוא אומר (בר' ט ג) כירק עשב נתתי לכם את כל יכול הכל יהיה בכלל התר ת״ל זאת הבהמה וג' איל וצבי ויחמור הכל היה בכלל התר עד שלא נתנה התורה ומשנתנה תורה נאמר בתורה (ויק' כ כה) והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה:

מ״זזאת הבהמה אשר תאכלו איל וצבי ויחמור מלמד שחיה בכלל בהמה ובהמה בכלל חיה מלמד שחיה קרויה בהמה ובהמה קרויה חיה ושהטמאה מרובה מן הטהורה בכל מקום הכת' פורט את הממועט ולפיכך אמר הכת' זאת הבהמה:

מ״חוכל בהמה מפרסת פרסה עד שיהיו שלשה סימנין בבהמה אחת אתה אומר בבהמה אחת או אינו אלא בבהמות רבות ת״ל וכל בהמה:

מ״טטמאים הם לכם וחשובין לאחרים מיכן היה ר' שמעון בן יוחי אומר הגמל והארנבת והשפן והחזיר צריכין מחשבה בכל מקום.

נ׳כל צפור טהורה תאכלו זו מצות עשה:

נ״אכל צפור טהו' זו בנין אב כל מקום שנ' צפור בטהורה הכת' מדבר דברי ר' יאשיהו ר' יצחק אומר עוף טהור נקרא עוף ונקרא צפור עוף טמא [אין] נקרא אלא עוף בלבד:

נ״בד״א כל צפור טהורה תאכלו זו המשתלחת:

נ״גד״א כל צפור ט' תא' יש לך טהורה אחרת חוץ מזו שאין אתה אוכל ואיזו זו השחוטה:

נ״דוזה אשר לא תאכלו ממנו הג' זו השחוטה נמצאת אומר שהאוכל צפור שחוטה עובר בעשה ולא תעשה:

נ״ההנשר והפרס והעזניה מלמד שעוף טהור מרובה מעוף טמא בכל מקום הכת' פורט את הממועט:

נ״ומפני מה נשנו במשנה תורה בבהמה מפני השסועה ובעוף מפני הראה ללמדך שלא יהא אדם בוש לומר שכחתי והרי הדברים קל וחומר ומה אם משה חכם החכמים גדול הגדולים אבי הנביאים לא בוש לומר שכחתי מי שאינו אחד מאלף אלפי אלפים ורוב ריבי רבבות של תלמיד תלמידיו על אחת כמה וכמה שלא יהא בוש לומר שכחתי:

נ״זוכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו זו מצות לא תעשה האמורה בשרץ:

נ״חהעוף אלו חגבים טמאים:

נ״טכל עוף טהור תאכלו אלו חגבים טהורים:

ס׳לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננו ואכלה או מכור לנכרי אין לי אלא לגר בנתינה ולגוי במכירה לגר במכירה מנין ת״ל תתננה או [מכר לגוי בנתינה מנין ת״ל תתננה ואכלה או מכר] לנכרי נמצאת אומר אחד הגר ואחד הגוי בין במכירה ובין בנתינה דברי ר' מאיר:

ס״אר' יהודה אומר הדברים ככתבן לגר בנתינה וגוי במכירה:

ס״בכי עם קדוש אתה לה' אלהיך מגיד שהפורש מן המאכלות האסורין נקרא קדוש:

ס״גלא תבשל גדי בחלב אמו מיכן אמרו בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה אסור לבשלו ואסור בהנייה בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה או בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טהורה מותר לבשל ומותר בהנאה:

ס״דר' עקיבה אומר חיה ועוף אינן מן התורה שנ' לא תבשל גדי בחלב אמו שלשה פעמים פרט לחיה ולעוף ולבהמה טמאה:

ס״הבחלב אמו אין לי אלא בחלב אמו בחלב פרה ורחל מנ' אמרת קל וחומר ומה אמו שלא נאסרה עמו בהרבעה נאסרה עמו בבשול פרה ורחל שנאסרו עמו בהרבעה אינו דין שנאסרו עמו בבשול מה לאמו שכן נאסרה עמה בשחיטה תאמר בפרה ורחל שלא נאסרו עמו בשחיטה ת״ל בחלב אמו אמו אמו לגזרה שוה נאמ' כאן בחלב אמו ונאמ' להלן (ויקרא כב כז) שור או כשב או עז כי יולד וה' שב' ימ' תח' אמו מה להלן שור וכשב ועז שוין אף כאן שור וכשב ועז שוין:

ס״ובחלב אמו אין לי אלא בחלב אמו היא עצמה בחלבה מנ' אמרת קל וחומ' ומה במקום שלא נאסר פרי עם פרי בשחיטה נאסר פרי עם האם בשחיטה מקום שנאסר פרי עם פרי בבשול אינו דין שנאסר פרי עם האם בבשול מה לפרי עם פרי שכן שני גופין מוחלקין תאמר בפרי עם האם שכן גוף אחד ת״ל בחלב אמו:

ס״זאיסי בן יהודה אומ' מנ' לבשר בחלב שאסור נאמ' כאן כי עם קדוש אתה לה' אלה' לא תב' גדי בח' אמו ונאמ' להלן (שמות כב ל) ואנשי קדש תהי' לי וב' בש' טר' לא תא' מה להלן אסור אף כאן אסור ואין לי אלא באכילה בהנייה מנ' אמרת קל וחומ' ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה אסור בהנאה בשר בחלב שנעבדה בו עבירה אינו דין שאסור בהנאה מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר חמץ בפסח יוכיח שהיתה לו שעת הכושר ואסור בהנאה מה לחמץ בפסח שכן ענוש כרת כלאי הכרם יוכיחו שאין ענוש כרת ואסורין בהנאה:

ס״חר' ישמעאל אומר מפני מה נאמר לא תבשל גדי בחלב אמו בשלשה מקומות כנגד שלש בריתות שכרת המקום עם ישראל אחת בחורב ואחת בערבות מואב ואחת בהר גריזים ובהר עיבל:

ס״טעשר תעשר את כל תבואת זרעך במעשר שני הכת' מדבר אתה אומר במעשר שני הכת' מדבר או אינו מדבר אלא במעשר ראשון ת״ל ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירשך ויצהרך מעשר שהוא טעון הבאת מקום אמרתי ואיזה זה מעשר שני או אף מעשר ראשון יטען הבאת מקום והדין נותן מה אם מעשר שני שאין בו קדושה יתירה הרי הוא טעון הבאת מקום מעשר ראשון שיש בו קדושה יתירה אינו דין שיטען הבאת מקום ת״ל(במד' יח לא) ואכלתם אותו בכל מקום אתם וביתכם מגיד שמעשר ראשון נאכל בכל מקום:

ע׳עשר תעשר הרי זה חובה:

ע״אר' יונתן אומר עשר תעשר כלל את כל תבואת זרעך פרט מה הפרט מפורש דבר שהוא אוכל ונשמר וגדוליו מן הארץ ומתקיים במוכנס אף כל דבר שהוא אוכל ונשמר וגידוליו מן הארץ ומתקיים במוכנס להוציא את הלחים:

ע״באיסי בן עקביה אומר עשר תעשר כלל את כל תבואת זרעך פרט אין לי אלא תבואה אילנות מנ' ת״ל היצא השדה שנה שנה אבל ירקות מדברי סופרים:

ע״געשר תעשר להביא פירות גוים או יכול אפלו מחוצה לארץ ת״ל(ויק' כז ל) וכל מעשר הארץ בא הכת' ותלה כל המעשרות בארץ:

ע״דעשר תעשר [ואכלת] להוציא את הטמא יכול אם עישר לא יהא מעושר ת״ל(כו יד) לא אכלתי באוני ממנו מכלל אכילה יצא לא יצא מכלל מעשר:

ע״ההיוצא השדה לפטור את האוכל מן השדה עראי ר' נתן אומר להביא את הנטוע בעציץ נקוב:

ע״ור' אומר היצא השדה היכול לצמוח בשדה ואיזה זה משהביאה שליש:

ע״זד״א היצא השדה פרט לאילן שנטעו בתוך הבית שיהא פטור מן המעשרות:

ע״חאני אקרא עשר תעשר שנה שנה ומה ת״ל היצא השדה שאם קורא אני עשר תעשר שנה שנה שומע אני אחד חדש ואחד ישן במשמע ת״ל היצא השדה החדש לא הישן שהיה בדין מה אם כבשים ועזים שהן כלאים זה בזה הרי הן מתעשרין מזה על זה החדש והישן שאינן כלאים זה בזה אינו דין שיתעשרו מזה על זה ת״ל היצא השדה החדש לא הישן:

ע״טומנ' שלא יעשרו ממין על שאינו מינו אמרת קל וחומר מה אם חדש וישן שאינן כלאים זה בזה אינן מתעשרין מזה על זה שני מינין שהן כלאים זה בזה אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה הרי עזים ורחלים יוכיחו שהן כלאים זה עם זה והן מתעשרין זה על זה אף אתה אל תתמה על שני מינין שאע״פ שהן כלאים זה עם זה יתעשרו זה על זה ת״ל(במד' יח כו) והרמותם ממנו שלא יעשרו ממין על שאינו מינו:

פ׳ומנ' שלא יעשרו מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש ת״ל והרמותם ממנו שלא יעשרו מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש:

פ״אומנ' שלא יעשרו מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש ת״ל והר' ממנו שלא יעשרו מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש:

פ״בומנ' שלא יעשרו מן פירות הארץ על פירות חוצה לארץ ולא מפירות חוץ לארץ על פירות הארץ ת״ל(ויק' כז ל) וכל מעשר הארץ מזרע הארץ שלא יעשרו מפירות הארץ על פירות חוץ לארץ ולא מפירות חוץ לארץ על פירות הארץ:

פ״גשנה שנה מלמד שאין מעשרין אותו משנה לחברתה אין לי אלא מעשר שני שבו דיבר הכתוב מנ' לרבות שאר מעשרות ת״ל עשר תעשר:

פ״דד״א עשר תעשר בשני מעשרות הכת' מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן ראש השנה שלהן תשרי:

פ״הר' מאיר אומר באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה ר' אלעזר ור' שמעון אומרים באחד בתשרי ראש השנה למעשר בהמה:

פ״וואכלת לפני ה' אלהיך מעשר שני ניתן לאכילה ולשתיה ולסיכה:

פ״זלאכילה ולשתייה מניין שנ' ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירשך ויצהרך:

פ״חולסיכה מניין ת״ל(כו יד) ולא נתתי למת אם להביא לו ארון ותכריכין דבר שאסור לחי הוא לחי אסור למת לא כל שכן אלא איזה הוא דבר שמותר לחי ואסור למת זו סיכה:

פ״טבמקום אשר יבחר לשכן שמו מפתח ירושלם ולפנים:

צ׳מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך למה נאמר לפי שהוא אומר בבכור (טו כ) לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה שומע אני אם עבר זמנו יהא אסור באכילה ת״ל ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך מה מעשר נאכל משנה לחברתה אף הבכור נאכל משנה לחברתה:

צ״אד״א מעשר דגנך תי' ובכ' שומע אני אפלו הוא ברחוק מקום יהא חובה עליו להביא לבית הבחירה ת״ל מעשר דגנך ובכרת ממקום שאתה מביא מעשר דגן אתה מביא בכורות מחוצה לארץ שאין אתה מביא מעשר דגן אין אתה מביא בכורות:

צ״באו מה מעשר אינו נוהג אלא בארץ אף כך הבכור לא ינהוג אלא בארץ ת״ל (שמות יג ב) קדש לי כל בכור בין בארץ בין בחוצה לארץ:

צ״גחזקיה בן אטיטס העלה בכורות מבבל ולא קיבלו ממנו אע״פ שהיה אדם של צורה שלא יקבע הדבר חובה:

צ״דד״א מעשר דג' וב' מקיש אכילת בכור לאכילת מעשר שני מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית אף מעשר שני לא יהא נאכל אלא בפני הבית:

צ״הלמען תלמד ליר' את ה' מגיד שהמעשרות מביאין את האדם לידי יראת חטא ר' אליעזר אומר נדרים ונדבות שאדם מביא לבית הבחירה לבו מנדבו לתלמוד תורה:

צ״ור' ישמעאל אומר מעשר שני שאדם מביא לבית הבחירה נכנס ללשכת הגזית ורואה חכמים ותלמידיהן יושבין ועוסקין בתלמוד תורה לבו מנדבו לתלמוד תורה:

צ״זד״א למען תלמד להוציא חרש שוטה וקטן:

צ״חכל הימים בין בארץ בין בחוץ לארץ להביאם לתלמוד תורה יכול אין אדם מחוייב בתלמוד תורה אלא משום הבאת מעשר ת״ל ליראה לא משום הבאת מעשר:

צ״טוכי ירבה ממך הדרך בא הכת' ללמדך על מעשר שני להקל עליו שיהא נפדה ונאכל בגבולין:

ק׳וכי ירבה ממך הדרך יכול ברחוק זמן הכת' מדבר ת״ל כי ירחק ממך המקום ברחוק מקום הכת' מדבר ולא ברחוק זמן:

100

ק״אכי ירחק ממך המ' ברחוק מקום הוא נפדה אינו נפדה במקום אלא אם כן נטמא שנ' כי לא תוכל שאתו:

101

ק״בכי לא תוכל שאתו למה נאמר לפי שהוא אומר ונתת בכסף רשות אתה אומר רשות או אינו אלא חובה ת״ל כי לא תוכל שאתו רשות ולא חובה:

102

ק״גר' נתן אומר שומע אני מצוה לפדות ת״ל כי לא תוכל שאתו לא אמרתי אלא מפני רוב משא:

103

ק״דכי יברכך ה' אלהיך למה נאמר לפי שהוא אומר כי לא תוכל שאתו אין לי אלא עני עשיר מניין ת״ל כי יברכך ה' אלהיך:

104

ק״הד״א כי יברכך ה' אלהיך למה נאמר לפי שהוא אומר (כו יד) לא אכלתי באוני ממנו [וגו'] אין לי אלא טמא טהור מניין ת״ל כי יברכך ה' אלהיך:

105

ק״וד״א כי יברכך ר' אלעזר אומר לברכה ניתן לא ניתן למארה:

106

ק״זד״א כי יברכך ה' והרי הדברים קל וחומר מה אם כשאדם מיקל ממשאו הרי הוא מקבל ברכה קל וחומר המצער עצמו על כל המצות:

107

ק״חד״א כי יברכך ה' והרי הדברים קל וחומר אם כשאדם אוכל ושותה ושמיח הרי הוא מתברך נדרים ונדבות שאדם מביא לבית הבחירה על אחת כמה וכמה שיקבל עליהן ברכות:

108

ק״טונתת בכסף אין נפדה אלא בכסף:

109

ק״יוצרת הכסף דבר שדרכו להיצרר דברי ר' ישמעאל ר' עקיבה אומר דבר שיש עליו צורה ואיזה זה מטבע פרט לאסימון שאין עליו צורה:

110

קי״אבידך שלא יחלל על מעות שאינו ברשותו ואם חילל לא קנה מעשר:

111

קי״בוהלכת אל המקום זו שילה:

112

קי״גאשר יבחר ה' אלהיך בו זה בית עולמים:

113

קי״דד״א אשר יבחר ה' אלה' בו על

114

קי״הידי נביא וה״א (ע' ש״ב כד יח) עלה הקם מזבח לה':

115

קי״וד״א וצרת הכסף בידך א״ר יצחק לעולם יהא כספו של אדם מצוי בידו שנ' וצרת הכסף בידך ואמר ר' יצחק לעולם ישלש אדם את מעותיו שליש בקרקע שליש בפרקמטיא ושליש בידו שנ' וצרת הכסף בידך:

116

קי״זונתת הכסף עד שיהיה אותו המטבע ראוי להוצאה פרט למטבע שאינו יוצא באותו זמן ובאותו מקום:

117

קי״חבכל אשר תאוה נפשך הרי זה כלל:

118

קי״טבבקר ובצאן וביין ובשכר הרי זה פרט:

119

ק״כובכל אשר תשאלך נפשך הרי זה כלל:

120

קכ״אכלל ופרט וכלל [אי] אתה דן אלא כעין הפרט:

121

קכ״במה הפרט מפורש דבר שהוא ולד ולדות הארץ אף [הכלל] אין לי אלא דבר שהוא ולד ולדות הארץ:

122

קכ״גיכול שאני מרבה הקושט והחומס וראשי בשמים והחלתות וחלות חריע והפלפלין ת״ל בבקר ובצאן וביין ובשכר מה אלו לאכילת גופו [אף כל לאכילת גופו] יצאו אלו שאינן לאכילת גופן אלא לטעם או ריח שבהן:

123

קכ״דאני אקרא לבקר ומה ת״ל בצאן ביין ומה ת״ל בשכר אלא מה בקר וצאן מיוחדין שאי אפשר להיקנות אלא על ידי עורן יצא עורן לחולין אף כל שאי אפשר לו להיקנות אלא על ידי עורו יצא עורו לחולין:

124

קכ״הונתת הכסף בכל אשר [תאוה] נפשך ושמחת יכול יקח בהמה למשתה בנו הרי אתה דן נאמר כאן שמחה ונאמר להלן (כז ז) שמחה מה שמחה האמורה להלן שלמים אף שמחה האמורה כאן שלמים או מה שמחה האמ' להלן עולה ושלמים אף שמחה האמ' כאן עולה ושלמים ת״ל ואכלת לפני ה' אלהיך ושמחת שמחה שיש עמה אכילה יצאו עולות שאין עמם אכילה:

125

קכ״ווהלוי אשר בשעריך לא תעזבנו מגיד שאת נותן לו ממעשר שני ומשמחהו עמך בירושלם:

126

קכ״זכי אין לו חלק ונחלה עמך להגיד מה גרם:

127

קכ״חד״א כי אין לו חלק ונחלה עמך ממה שיש לך ואין לו תן לו יצא הפקר שידך וידו שוין בו מיכן אמ' ההפקר פטור מן התרומה ומן המעשרות:

128

קכ״טמקצה שלש שנים למה נאמר לפי שהוא אומר (יד כג) ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך שומע אני אף מעשר עני במשמע ת״ל מקצה שלש שנים תוציא והנ' בש' בא הכתוב ללמד על מעשר עני שהוא נאכל בגבולין:

129

ק״למקצה שלש שנים ר' עקיבה אומר במעשר עני הכת' מדבר אתה אומר במעשר עני הכת' מדבר או אינו מדבר אלא במעשר שני ת״ל ובא הלוי בחלקו והגר והיתום והאלמנה בחלקן הא במעשר עני הכת' מדבר:

130

קל״אמקצה שלש שנים נאמר כאן קץ ונאמר להלן (לא י) מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הס' מה קץ האמור להלן רגל אף קץ האמור כאן רגל יכול חג הסוכות ת״ל (כו יב) כי תכלה לעשר רגל שכל המעשרות כלין בו הוי אומר זה פסח מיכן אמרו ערב יום טוב האחרון של פסח של רביעית ושל שביעית היה הביעור ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית ובשביעית מפני מעשר עני שבששית:

131

קל״בוהנחת בש' אם אין שם עני מניחו באוצר:

132

קל״גד״א והנחת בשע' לימד שאינו טעון הבאת מקום:

133

קל״דד״א והנחת בשע' שיתחלק על פי בית דין:

134

קל״הובא הלוי בחלקו:

135

קל״ווהגר והיתום והאלמנה בחלקן:

136

קל״זובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך דברים שאין לו בהן חלק עמך אתה נותן לו יצא לקט שכחה ופיאה שיש לו בהן חלק עמך:

137

קל״חוהגר והיתום והאלמנה אשר בש' בזמן שהן חסירין:

138

קל״טאשר בש' ואכלו לימד שאין מוציאין אותו מהארץ לחוצה לארץ:

139

ק״מד״א אשר בש' ואכ' וש' שיכול לא יהא נאכל אלא בפני הבית כמעשר שני ת״ל אשר בש' ואכ' וש' בין בפני הבית בין שלא בפני הבית:

140

קמ״אואכלו ושבעו תן להם כדי שבען מיכן אמרו אין פוחתין לעניים בגורן מחצי קב חטים וקב שעורים:

141

קמ״ב(יכול אף מעשר עני המתחלק בתוך הבית יהא חייב ליתן לעניים כל אחד כדי שבעו ת״ל בשעריך ואכלו ושב' בשדה אתה מצווה ליתן להן כדי שבען שהרי אינו מוצא שם ליקח אבל בבית אין אתה מצווה ליתן להן כדי שבען אלא נותנו להן אפלו כזית לכל אחד ואחד):

142

קמ״ג(ד׳׳א) למען יברכך ה' אלהיך בכל מעשה ידך אשר תעשה אבא חנון אומר משום ר' אליעזר כל מקום שהכת' מזכיר עונש הפסד וחסרון כיס הרי הוא קובע ברכה שנ' למען יברכך ה' אלהיך:

143