מדרש תנאים על ספר דברים י״ד:ב׳Midrash Tannaim on Deuteronomy 14:2
א׳כי עם קדוש אתה לה' אלהיך קדושה היא עליך היא גרמה לך:
1
ב׳כי עם קדוש אתה לה' אלהיך אתה קדוש לא תגרום לעם אחר להיות קדוש כיוצא בך:
2
ג׳בך בחר ה' אל' אין לך אומה ששלחה ידה בישראל אלא והקב״ה פורע ממנה מצרים אמרו (שמות א כב) כל הבן הילוד היארה תשליכוהו כת' בהן (תה' קלו טו) וניער פרעה וחילו בים סוף:
3
ד׳סנחיריב חירף וגידף שנ' (מ״ב יח לה) מי בכל אלהי הארצות אמר לו הקב״ה (שם יט כב) את מי חרפת וגדפת ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור (שם לה) היאך הכם כאדם שהוא שותה כוס וזו היא גבורתו של הקב״ה:
4
ה׳נבוכדנצר כתיב ביה (יר' נא לד עיי״ש) אכלני הממני נבוכדנצר מלך בבל וכת' בו (שם מד) ופקדתי על בל בבבל:
5
ו׳אדום שהיא בוזזת את ישראל כת' בה (עוב' א יח) ולא יהיה שריד לבית עשו אמר הקב״ה לאומות העולם שוטים שבעולם אם נגע אדם בבנו של מלך כלום יש לו חיים בעולם וישראל הלא נקראו בנים שנ' בנים אתם לה' אלהיכם נוגעים אתם בהם ואני מניח אתכם והלא כת' (זכ' ב יב) כל הנוגע בכם נוגע בבת עינו לא נאמר אלא בבבת עינו כאדם שאינו לו אלא עין אחת בלבד והיא חביבה עליו ביותר וכל הנגע בה מיצר לו עד נפשו כך אמר הקב״ה כל המיצר לישראל כאלו הוא מצר לפני שנ' (תה' צא טו) עמו אנכי בצרה ואומר (ישע' סג ט) בכל צרתם לא צר:
6
ז׳להיות לו לעם סגולה אם יכנס אדם לגנו של מלך ליטול סגולתו אין הורגין אותו והם גנו של מקום שנ' (שה״ש ו יא) אל גינת אגוז ירדתי או אם יכנס אדם לביתו של מלך ליטול סגלתו אין הורגין אותו כך ישראל הן סגולתו של הקב״ה שנ' להיות לו לעם סגולה:
7
ח׳להיות לו לעם סגולה תהא לי לא נאמר אלא להיות אמר להן לא עכשיו בלבד תהיו לי אלא בעולם הזה ולעולם הבא:
8
ט׳לעם סגולה אימתי הן סגולים בזמן שהוא מכלה אומות העולם מפניהם ומשתיירין בעולם שנ' (מלא' ג יז) והיו לי נאם ה' צבאות ליום אשר אני עשה סגלה:
9
י׳ד״א לעם סגלה מה סגלתו של אדם חביבה עליו כך אתם תהיו חביבין לי:
10
י״אד״א בך בחר ה' אלהיך למה נאמר לפי שהוא אומר (תה' קלה ד) כי יעקב בחר לו יה ישראל ואין אנו יודעין אם יה בחר ביעקב ואם יעקב בחר ביה ת״ל בך בחר ה' ומנ' שאבינו יעקב בחר במקום שנ' (יר' י טז) לא כאלה חלק יעקב:
11
י״בלהיות לו לעם סגלה למה נאמר לפי שהוא אומר (תה' קלה ד) ישראל לסגולתו ואין אנו יודעין אם ישראל עושין למקום סגלה ואם המקום עושה להן סגולה לישראל ת״ל (ישראל לסגולתו) [להיות לו לעם סגלה]:
12
י״גכיוצא בו אתה אומר (בר' י יב) ואת רסן בין נינוה ובין כלח היא העיר הגדלה ואין אנו יודעין אם רסן היא הגדולה ואם נינוה היא הגדולה ת״ל (יונה ג ג) ונינוה עיר גדולה לאלהים כיוצא בו אתה אומר (בר' י כא) ולשם ילד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול ואין אנו יודעין אם שם הוא הגדול ואם יפת הוא הגדול ת״ל (בר' יא י) אלה תולדות שם שם בן מאת שנה:
13
י״דכיוצא בו אתה אומר (בר' כא יב) אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך ואין אנו יודעין אם לשילוח אם למעשה ת״ל (שם) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה:
14
ט״וכיוצא בו אתה אומר (בר' כו לב) ויאמרו לו מצאנו מים ואין אנו יודעין אם מצאו ואם לא מצאו ת״ל (שם לג) ויקרא אותה שבעה מכל מקום:
15
ט״זכיוצא בו אתה אומר (הושע יב ה) וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו ואין אנו יודעין אם יעקב בכה למלאך ואם המלאך בכה ליעקב ת״ל (בר' לב כז) ויאמר שלחני כי עלה השחר:
16
י״זכיוצא בו אתה אומר (איו' יד יט) אבנים שחקו מים ואין אנו יודעין אם מים שחקו אבנים ואם אבנים שחקו מים ת״ל (שם) תשטף ספיחיה עפר ארץ:
17
י״חכיוצא בו אתה אומר (שם יג טו) הן יקטלני לו איחל ואין אנו יודעין אם איחל אם לא איחל שאם אין אני מיחל לו היאך אני מצוה לו ת״ל (שם כז ה) עד אגוע לא אסיר תמתי ממני:
18
י״טכיוצא בו אתה אומר (ישע' ו א) בשנת מות המלך עזיהו וארא את ה' יושב על כסא רם ונשא ואין אנו יודעין אם הכסא רם ונשא ואם המקום ת״ל (שם נז טו) כי כה אמר רם ונשא:
19
כ׳כיוצא בו אתה אומר (ש״א ב ג) ולו נתכנו עלילות ואין אנו יודעין אם נתכנו עלילות אם עלילות לא היו מכוונות ת״ל (תה' קג ז) יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו אף כאן אמר להיות לו לעם סגולה ואין אנו יודעין אם ישראל עושין למקום סגלה ואם המקום עושה להן סגלה לישראל ת״ל (ישראל לסגלתו) [להיות לו לעם סגלה]:
20
כ״אמכל העמים אשר על פני האדמה משלפניו ומשלאחריו ולא מאבות הראשונים:
21