מדרש תנאים על ספר דברים י״ד:כ״בMidrash Tannaim on Deuteronomy 14:22

א׳עשר תעשר את כל תבואת זרעך במעשר שני הכת' מדבר אתה אומר במעשר שני הכת' מדבר או אינו מדבר אלא במעשר ראשון ת״ל ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירשך ויצהרך מעשר שהוא טעון הבאת מקום אמרתי ואיזה זה מעשר שני או אף מעשר ראשון יטען הבאת מקום והדין נותן מה אם מעשר שני שאין בו קדושה יתירה הרי הוא טעון הבאת מקום מעשר ראשון שיש בו קדושה יתירה אינו דין שיטען הבאת מקום ת״ל(במד' יח לא) ואכלתם אותו בכל מקום אתם וביתכם מגיד שמעשר ראשון נאכל בכל מקום:

ב׳עשר תעשר הרי זה חובה:

ג׳ר' יונתן אומר עשר תעשר כלל את כל תבואת זרעך פרט מה הפרט מפורש דבר שהוא אוכל ונשמר וגדוליו מן הארץ ומתקיים במוכנס אף כל דבר שהוא אוכל ונשמר וגידוליו מן הארץ ומתקיים במוכנס להוציא את הלחים:

ד׳איסי בן עקביה אומר עשר תעשר כלל את כל תבואת זרעך פרט אין לי אלא תבואה אילנות מנ' ת״ל היצא השדה שנה שנה אבל ירקות מדברי סופרים:

ה׳עשר תעשר להביא פירות גוים או יכול אפלו מחוצה לארץ ת״ל(ויק' כז ל) וכל מעשר הארץ בא הכת' ותלה כל המעשרות בארץ:

ו׳עשר תעשר [ואכלת] להוציא את הטמא יכול אם עישר לא יהא מעושר ת״ל(כו יד) לא אכלתי באוני ממנו מכלל אכילה יצא לא יצא מכלל מעשר:

ז׳היוצא השדה לפטור את האוכל מן השדה עראי ר' נתן אומר להביא את הנטוע בעציץ נקוב:

ח׳ר' אומר היצא השדה היכול לצמוח בשדה ואיזה זה משהביאה שליש:

ט׳ד״א היצא השדה פרט לאילן שנטעו בתוך הבית שיהא פטור מן המעשרות:

י׳אני אקרא עשר תעשר שנה שנה ומה ת״ל היצא השדה שאם קורא אני עשר תעשר שנה שנה שומע אני אחד חדש ואחד ישן במשמע ת״ל היצא השדה החדש לא הישן שהיה בדין מה אם כבשים ועזים שהן כלאים זה בזה הרי הן מתעשרין מזה על זה החדש והישן שאינן כלאים זה בזה אינו דין שיתעשרו מזה על זה ת״ל היצא השדה החדש לא הישן:

י״אומנ' שלא יעשרו ממין על שאינו מינו אמרת קל וחומר מה אם חדש וישן שאינן כלאים זה בזה אינן מתעשרין מזה על זה שני מינין שהן כלאים זה בזה אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה הרי עזים ורחלים יוכיחו שהן כלאים זה עם זה והן מתעשרין זה על זה אף אתה אל תתמה על שני מינין שאע״פ שהן כלאים זה עם זה יתעשרו זה על זה ת״ל(במד' יח כו) והרמותם ממנו שלא יעשרו ממין על שאינו מינו:

י״בומנ' שלא יעשרו מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש ת״ל והרמותם ממנו שלא יעשרו מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש:

י״גומנ' שלא יעשרו מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש ת״ל והר' ממנו שלא יעשרו מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש:

י״דומנ' שלא יעשרו מן פירות הארץ על פירות חוצה לארץ ולא מפירות חוץ לארץ על פירות הארץ ת״ל(ויק' כז ל) וכל מעשר הארץ מזרע הארץ שלא יעשרו מפירות הארץ על פירות חוץ לארץ ולא מפירות חוץ לארץ על פירות הארץ:

ט״ושנה שנה מלמד שאין מעשרין אותו משנה לחברתה אין לי אלא מעשר שני שבו דיבר הכתוב מנ' לרבות שאר מעשרות ת״ל עשר תעשר:

ט״זד״א עשר תעשר בשני מעשרות הכת' מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן ראש השנה שלהן תשרי:

י״זר' מאיר אומר באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה ר' אלעזר ור' שמעון אומרים באחד בתשרי ראש השנה למעשר בהמה:

י״חואכלת לפני ה' אלהיך מעשר שני ניתן לאכילה ולשתיה ולסיכה:

י״טלאכילה ולשתייה מניין שנ' ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירשך ויצהרך:

כ׳ולסיכה מניין ת״ל(כו יד) ולא נתתי למת אם להביא לו ארון ותכריכין דבר שאסור לחי הוא לחי אסור למת לא כל שכן אלא איזה הוא דבר שמותר לחי ואסור למת זו סיכה:

כ״אבמקום אשר יבחר לשכן שמו מפתח ירושלם ולפנים:

כ״במעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך למה נאמר לפי שהוא אומר בבכור (טו כ) לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה שומע אני אם עבר זמנו יהא אסור באכילה ת״ל ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך מה מעשר נאכל משנה לחברתה אף הבכור נאכל משנה לחברתה:

כ״גד״א מעשר דגנך תי' ובכ' שומע אני אפלו הוא ברחוק מקום יהא חובה עליו להביא לבית הבחירה ת״ל מעשר דגנך ובכרת ממקום שאתה מביא מעשר דגן אתה מביא בכורות מחוצה לארץ שאין אתה מביא מעשר דגן אין אתה מביא בכורות:

כ״דאו מה מעשר אינו נוהג אלא בארץ אף כך הבכור לא ינהוג אלא בארץ ת״ל (שמות יג ב) קדש לי כל בכור בין בארץ בין בחוצה לארץ:

כ״החזקיה בן אטיטס העלה בכורות מבבל ולא קיבלו ממנו אע״פ שהיה אדם של צורה שלא יקבע הדבר חובה:

כ״וד״א מעשר דג' וב' מקיש אכילת בכור לאכילת מעשר שני מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית אף מעשר שני לא יהא נאכל אלא בפני הבית:

כ״זלמען תלמד ליר' את ה' מגיד שהמעשרות מביאין את האדם לידי יראת חטא ר' אליעזר אומר נדרים ונדבות שאדם מביא לבית הבחירה לבו מנדבו לתלמוד תורה:

כ״חר' ישמעאל אומר מעשר שני שאדם מביא לבית הבחירה נכנס ללשכת הגזית ורואה חכמים ותלמידיהן יושבין ועוסקין בתלמוד תורה לבו מנדבו לתלמוד תורה:

כ״טד״א למען תלמד להוציא חרש שוטה וקטן:

ל׳כל הימים בין בארץ בין בחוץ לארץ להביאם לתלמוד תורה יכול אין אדם מחוייב בתלמוד תורה אלא משום הבאת מעשר ת״ל ליראה לא משום הבאת מעשר: