מדרש תנאים על ספר דברים ט״וMidrash Tannaim on Deuteronomy 15
א׳מקץ שבע שנים תעשה שמטה למה נאמר לפי שהוא אומר (ויק' כה ג) שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך אין לי אלא שהן עושין שמטת הפירות ומנ' שהן עושין שמטת הכספים ת״ל מקץ שבע שנים תע' שמ' מגיד הכת' שכשם שהן עושין שמטה לפירות כך הן עושין שמטה לכספים:
1
ב׳יכול יעשו שני שמטין אחת שמטת הפירות ואחת שמטת הכספים ת״ל(טו ט) קרבה שנת השבע שנת השמטה והלא בידוע ששנת השבע היא שנת השמטה ושנת השמטה היא שנת השבע ומה ת״ל קרבה שנת השבע שנת השמטה אלא שנת השמטת הפירות היא שנת השמטת הכספים:
2
ג׳מקץ שבע שנים בסוף שבע ובתחלת שמונה אתה אומר בסוף שבע ובתחלת שמונה או אינו אלא בסוף שש ובתחלת שבע הרי אתה דן נאמר כאן מקץ שבע שנים ונאמר להלן (לא י) מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות מה קץ שנ' להלן בסוף שבע ובתחלת שמונה אף קץ שנאמר כאן בסוף שבע ובתחלת שמונה:
3
ד׳ד״א מקץ שבע שנים תע' שמ' זו אזהרה לבית דין:
4
ה׳וזה דבר הש' מיכן אמרו המחזיר חוב בשביעית צריך שיאמר לו משמיט אני ואם אמר לו אע״פ כן יקבל ממנו משום
5
ו׳שנ' וזה דבר השמטה:
6
ז׳ד״א וזה דבר השמטה יכול יהא השמט מלוה נוהג במדבר ת״ל תעשה שמטה אין לי אלא בארץ ישראל שאתה עושה שמטה לארץ בחוצה לארץ שאי עושה שמטה לארץ אין אתה משמיט מלוה ת״ל כי קרא שמטה לה' בין בארץ בין בחוצה לארץ:
7
ח׳וזה דבר השמטה שמוט ר' אומר בשתי שמטות הכת' מדבר אחת השמטת קרקע ואחת השמטת כספים בזמן שאתה משמיט קרקע אתה משמיט כספים בזמן שאי אתה משמיט קרקע אין אתה משמיט כספים:
8
ט׳השמטה שמוט כל בעל משה ידו שמטה משמטת מלוה אין יובל משמיט מלוה:
9
י׳יובל מוציא עבדים ואין שמטה מוציאה עבדים:
10
י״אשמוט כל בעל משה ידו יכול הכל במשמע המלוה והלווה והחנוני על פינקסו וכתובת אשה ושכר שכיר ת״ל אשר ישה ברעהו יצא שכר שכיר והקפת החנות וכתובת אשה שאינו משמיט עד שיעשם עליו חוב:
11
י״בלא יגש את רעהו זה הגר:
12
י״גואת אחיו זה ישראל:
13
י״דד״א לא יגש את רעהו פרט לאחרים:
14
ט״וואת אחיו פרט לגר תושב:
15
ט״זכי קרא שמטה לה' זה הוא שאמרנו שמטת כספים נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ:
16
י״זאת הנכרי תגש זו מצות עשה:
17
י״חואשר יהיה לך את אחיך ולא של אחיך בידך מיכן אמרו המלוה על המשכון אינו משמיט:
18
י״טואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך לא המוסר שטרותיו לבית דין מיכן התקין הלל פרוזבול וכך דרש הלל ואשר יהיה לך את אחיך לא המוסר שטרותיו לבית דין:
19
כ׳ד״א ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך אחד עני ואחד עשיר במשמע עשיתם כן אפס כי לא יהיה בך אביון:
20
כ״אכתוב אחד אומר אפס כי לא יהיה בך אביון וכת' אחד אומר (טו יא) כי לא יחדל אביון כיצד יתקיימו שני כתובים הללו כשישראל עושין רצונו של מקום אפס כי לא יהיה בך אביון:
21
כ״בוכשאין ישראל עושין רצונו של מקום כי לא יחדל אביון:
22
כ״גר' שמעון בן יוחאי אומר במלוה על מנת להשמיט ובמלוה על מנת שלא להשמיט [השמטה: אפס כי לא יהיה בך אביון במלוה על מנת להשמיט ובמלוה שלא על מנת להשמיט] כי לא יחדל אביון:
23
כ״דאפס כי לא יהיה בך אביון שלך קודם משל כל אדם מיכן אמרו אבדתו ואבדת אביו אבדתו קודמת אבדתו ואבדת רבו אבדתו קודמת:
24
כ״הכי ברך יברכך ה' בארץ מגיד שאין הברכה תלויה אלא בארץ:
25
כ״ואשר ה' אלהיך נתן לך לרשתה בשכר שתירש תכבש:
26
כ״זרק אם שמע תשמע בקול ה' אלהיך אין לי אלא מה שפירט הכת' שאר דקדוקי פרשה מנין ת״ל לשמר לעשות את כל המצוה אשר אנכי מצוך היום:
27
כ״חכי ה' אלהיך ברכך כאשר דבר לך ואיכן דבר לך ברוך תהיה מכל העמים (ז נד):
28
כ״טוהעבטת גוים רבים יכול כשם שאתה מעביט כך יעבטו בך ת״ל ואתה [לא] תעבט:
29
ל׳ומשלת בגוים רבים יכול כשם [שאתה] מושל כך ימשלו בך ת״ל ובך לא ימשלו:
30
ל״אאו בין עושין רצונו של מקום בין שאינן עושין רצונו של מקום ת״ל (כח מג) הגר אשר בקרבך יעלה עליך הרי כשאין ישראל עושין רצונו של מקום אבל כשהן עושין רצונו של מקום והעבטת גוים רבים ואתה לא תעבט ומש' בג' רב' ובך לא ימשלו:
31
ל״בכי יהיה בך אביון למה נאמר לפי שהוא אומר כי פתח תפתח את ידך לו שאם (לו) [לא] היתה בידו אלא פרנסת שעה שומע אני יתננה לעני וילך ויתפרנס בה ת״ל כי יהיה בך אביון את קודם לאחרים:
32
ל״גכי יהיה בך אביון תאיב תאיב קודם:
33
ל״דשבעה שמות נקראו לו עני אביון מסכן דל מך רש ודך:
34
ל״העני כמשמעו:
35
ל״ואביון שהוא רואה דבר ואינו אוכל רואה דבר ואינו שותה תאיב לכל:
36
ל״זמסכן שהוא בזוי לכל היך מא דאת אמר (קה' ט טז) וחכמת המסכן בזויה:
37
ל״חדל שהוא מדולדל מנכסיו:
38
ל״טדך שהוא מדוכדך:
39
מ׳רש שהוא מתרושש:
40
מ״אמך שהוא [מך] לפני כל כאסקופה התחתונה:
41
מ״באחיך זה אחיך מאביך כשהוא אומר מאחד אחיך מלמד שאחיך מאביך קודם לאחיך מאמך:
42
מ״גבאחד שעריך יושבי עירך קודמין ליושבי עיר אחרת:
43
מ״דבארצך יושבי ארץ ישראל קודמין ליושבי חוצה לארץ:
44
מ״הכשהוא אומר באחד שעריך היה יושב במקום אחד אתה מצווה לפרנסו היה מחזר על הפתחים אי אתה זקוק לו לכל דבר:
45
מ״ואשר ה' אלהיך נתן לך בכל מקום:
46
מ״זלא תאמץ את לב' יש אדם שמצטער אם יתן אם לא יתן:
47
מ״חולא תקפוץ את ידך יש לך שפושט את ידו וחוזר וקופצה:
48
מ״טמאחיך האביון שאם אי אתה נותן לו סופך ליטול ממנו:
49
נ׳ד״א לא תאמץ את לבבך מלדבר עליו לאחרים:
50
נ״אולא תקפוץ את ידך מליתן לו:
51
נ״בכי פתח תפתח את ידך לו מנ' אם פתחת פעם אחת פתח אפלו מאה פעמים ת״ל כי פתח תפתח כו':
52
נ״גוהעבט תעביטנו נותנין לו וחוזרין וממשכנין אותו דברי ר' יהודה:
53
נ״דוחכמים אומ' אומרין לו הבא משכון וטול כדי להגיס את דעתו:
54
נ״הד״א כי פתח תפתח אין לי אלא עניי עירך עניי עיר אחרת מניין ת״ל פתח תפתח מכל מקום:
55
נ״ווהעבט תעביטנו אין לי אלא שאין לו ואין רוצה להתפרנס יש לו ואין רוצה להתפרנס מנ' ת״ל והעבט תעביטנו מכל מקום:
56
נ״זד״א כי פתח תפתח היה ר' יונתן בן יוסף אומר הנותן מתוך הדוחק סופו ליתן מתוך העושר והחושך מתוך העושר סופו לחשוך מתוך הדוחק שתי ידים הן אחת עליונה ואחת תחתונה העליונה פתוחה ליתן והתחתונה פתוחה ליטול והנותן צריך ליתן הודאה לפני המקום שנותן ואינו נוטל שנ' כי פתח תפתח פתח עד שלא תפתח פתח ידך ליתן עד שלא תפתח ידך ליטול כדרך שאתה פתח כך פותחין לך יפתח ה' לך את אוצרו הטוב (כח יב) נמצא כל העושה צדקה מרויח לעניים ומרויח לכל העולם כולו:
57
נ״חאמר רבי כל מי שהוא עושה צדקה מעוני הקב״ה מכפיל לו פרנסתו ואינו מחסרו דכת' (משלי כח כז) נותן לרש אין מחסור אבל מי שיש לו ממון ומעלים עיניו הקב״ה נותן מארה באותו הממון דכת' ומעלים עיניו רב מארות:
58
נ״טוכל מי שהוא נותן צדקה לפועלי תורה הקב״ה שומרו לאלף דור דכת' (ז ט) וידעת כי ה' אלה' הוא האלהים האל הנאמן שמ' הברית והחסד לא' ולשומרי מצותיו לאלף דור:
59
ס׳ועל נותני צדקה הוא אומר (משלי כט יג) רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה' [השמטה: הא כיצד עני פשט את ידו לבעל הבית והוא נותן לו מאיר עיני שניהם ה']: ואם אינו נותן לו עליהם הכ' אומר (שם כב ב) עשיר ורש נפגשו עשה כולם ה' מי שעשה לזה עשיר יכול לעשותו עני ומי שעשה לזה עני יכול לעשותו עשיר:
60
ס״אכיוצא בו תלמיד ששימש את הרב והרב רוצה להשנותו מאיר עיני שניהם ה' אבל תלמיד ששימש את הרב ואין הרב רוצה להשנותו עושה כולם ה' מי שעשה לזה חכם סופו לעשותו טפש ומי שעשה לזה טפש סופו לעשותו חכם:
61
ס״בד״א כי פתח תפתח ר' ישמעאל אומר אם היה בן טובים ובוש פתח לו בדברים ואמור לו בני שמא צריך את ללוות מיכן אמרו צדקה ניתנת כמלוה:
62
ס״גד״א שאם אין בידך ליתן לו פתח לו בדברים ואמור לו בני תצא נפשי עליך שאין בידי ליתן לך וה״א (ישע' נח י) ותפק לרעב נפשך:
63
ס״דד״א שאם אין בידך ליתן לו תן לו את המשכון וילך ויתפרנס בו כדי שיהא מתפרנס משלו:
64
ס״הוהעבט תעביטנו ר' ישמעאל אומר למה נאמר לפי שהוא אומר (שמות כב כד) אם כסף תלוה את עמי חובה אתה אומר חובה או אינו אלא רשות ת״ל והעבט תעביטנו חובה ולא רשות:
65
ס״ודי מחסורו אתה מצווה עליו להחיותו ואין אתה מצווה עליו לעשרו:
66
ס״זאשר יחסר לו הכל לפי כבודו אפלו סוס לרכב עליו ועבד לרוץ לפניו:
67
ס״חאמרו עליו על הלל הזקן שלקח לעני בן טובים אחד סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו שלא היה יכול לאכול עד שיהא מתעמל והעבד משמשו פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו ורץ לפניו שלשה מילין:
68
ס״טמעשה באנשי גליל העליון שהיו לוקחין לעני בן טובים אחד ליטרא בשר בכל יום:
69
ע׳די מחסרו הרי שפגע בעני חייב להשלים לו חסרונו שנ' די מחסרו לא היתה יד הנותן משגת נותן לו כפי השגת ידו וכמה עד חומש נכסיו מצוה מן המובחר ואחד מעשרה בנכסיו בינוני פחות מיכן עין רעה:
70
ע״אאשר יחסר לו זו אשה:
71
ע״בד״א די מחסורו יכול אפלו שעה ת״ל אשר יח' לו פרנסת יום יום מיכן אמ' אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע לן נותנין לו פרנסת לינה שבת נותנין לו מזון שלש סעודות:
72
ע״גהשמר לך פן יהיה דבר עם לבבך השמר בלא תעשה:
73
ע״דפן בלא תעשה:
74
ע״הפן יהיה דבר עם לבבך הוה זהיר שלא תמנע רחמים שכל מי שהוא מונע רחמים מוקש לעוברי עבירות ופורק עול שמים מעליו שנאמר בליעל בלי עול:
75
ע״וקרבה שנת השבע שנת השמטה שלא ימנע מלהלוות בשביל שלא ישמט ממונו:
76
ע״זורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו שלא תאמר אם נותן אני לו שמא ארד מנכסי ואהיה מיטלטל ממקום למקום בשביל המזונות ונמצאתי גורם לעצמי מיתה ת״ל(ישע' לב יז) והיה מעשה הצדקה שלום לעולם אין אדם מעני מן הצדקה ולא דבר רע ונזק נגרם בשביל הצדקה:
77
ע״חוקרא עליך אל ה' יכול מצוה לקרות ת״ל(כד טו) ולא יקרא יכול אם קרא עליך יהא עליך חטא ואם לאו לא יהיה בך חטא ת״ל והיה בך חטא מכל מקום אם כן למה נאמר וקרא עליך אל ה' ממהר אני ליפרע על ידי קורא משאין קורא:
78
ע״טוהיה בך חטא שלא תאמר בממון חטאתי בממון נפרעין ממני ת״ל והיה בך חטא ממך נפרעין אין נפרעין מממונך הא למדת שהמונע מן הצדקה נקרא חוטא שנ' והיה בך חטא ונקרא רשע שנ' (משלי יב י) ורחמי רשעים אכזרי ומפסיד ארבעה ושמונה דברים מרחיק עצמו מעשרים וארבע ברכות ומידבק בעשרים וארבע קללות ועליו מפורש בקבלה (תה' קט ו - טו; יז; יח) הפקד עליו רשע:
79
פ׳בהשפטו יצא רשע:
80
פ״איהיו ימיו מעטים:
81
פ״ביהיו בניו יתומים:
82
פ״גונוע ינועו בניו ושאלו:
83
פ״דינקש נושה לכל אשר לו:
84
פ״האל יהי לו מושך חסד:
85
פ״ויהי אחריתו להכרית:
86
פ״זיזכר עון אבותיו אל ה':
87
פ״חיהיו נגד ה' תמיד:
88
פ״טמפני מה יען אשר לא זכר עשות חסד:
89
צ׳ויאהב קללה ותבואהו:
90
צ״אוילבש קללה כמדו:
91
צ״בולא עוד אלא שגורם לחרב לבוא לעולם שנ' (שמות כב כא) כל אלמנה ויתום לא תענון:
92
צ״גאם ענה תענה אותו וחרה אפי וה' את' בח' דיין שלמונעי צדקה שגורמין לחרב לבוא לעולם:
93
צ״דוכל העושה צדקה משתכר בארבעים ושמונה דברים מרחיק עצמו מעשרים וארבע קללות ומידבק בעשרים וארבע ברכות ועליו מפורש בקבלה (ישע' נח ז עד גמירא) הלא פרס לרעב לחמך:
94
צ״האז יבקע כשחר אורך:
95
צ״ווארכתך מהרה תצמח:
96
צ״זוהלך לפניך צדקך:
97
צ״חכבוד ה' יאספך:
98
צ״טאז תקרא וה' יענה:
99
ק׳תשוע ויאמר הנני:
100
ק״אוזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים:
101
ק״בונחך ה' תמיד והש' בצח' נפ' ועצ' יח' והיית כגן רוה וכמ' מי' אשר לא יכ' מי':
102
ק״גובנו ממך חר' עו' מוס' דור ודור תקו' וקרא לך גד' פר' משו' נתי' לשבת:
103
ק״דאז תתענג על ה' והר' על במ' ארץ והא' נח' יע' אב' כי פי ה' דבר:
104
ק״ההוא מה שברכו יצחק אביו ויתן לך האלהים מטל השמים (ברא' כז כח) וכל זמן שישראל עושין צדקה אומות העולם מתברכין בשבילן שנ' (שם כב יח) והתברכו בזר' כל גויי הא' וכך אמר הקב״ה לישראל בני כל זמן שאתם מפרנסין את העניים מעלה אני עליכם כאלו לי אתם מפרנסין שנ' (במד' כח ב) את קרבני לחמי לאשי וכי יש לפניו אכילה ושתיה אלא כל זמן שאתם מפרנסין את העניים מעלה אני עליכם כאלו לי אתם מפרנסין שנ' (שה״ש ה ב) אחותי רעיתי ואין רעיתי אלא זיינתי:
105
ק״ונתן תתן מנ' אם נתת פעם אחת תן לו אפלו מאה פעמים ת״ל נתן תתן:
106
ק״זד״א נתן תתן אין לי אלא מתנה מרובה מתנה מעוטה מניין ת״ל נתן תתן מכל מקום:
107
ק״ח[השמטה: ד״א נתן תתן בכל שעה ושעה וכן הוא אומר (קה' יא ו) בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידיך. רבי ישמעאל אומר בעושה צדקה הכתוב מדבר עשית צדקה בבקר עשה צדקה בערב כי אינך יודע איזה יכשר; ר' יהושע או' בעני הכתוב מדבר נתתה צדקה לעני ובא עני אחר תן לו כי אינך יודע איזה יוכשר]. לו בינך לבינו מיכן אמרו לשכת חשיים היתה במקדש שהיו הצדיקים נותנין בה (בוחשאי) [בחשאי] ועניים בני טובים מתפרנסין ממנה בחשאי:
108
ק״טולא ירע לב' בת' לו שלא תאמר הריני מבזבז נכסי לאחרים ומחר אני נצרך לבריות ת״ל כי בגלל הד' הזה יב' ה' אלה' עשה את שלך והמקום עושה את שלו:
109
ק״ישאל פלסופוס אחד את רבן גמליאל אמר לו כת' בתורתכם נתן תתן לו ולא ירע לב' בת' לו וכי יש לך אדם שהוא מבזבז נכסיו לאחרים ואין לבו רע עליו שמא יצטרך לבריות אמר לו אם בא אדם ללוות ממך מלוהו את אמר לו לאו אם הביא לך את המשכון מלוהו את אמר לו הין אם הביא לך ערב שאינו כראוי מלוהו את אמר לו לאו אם הביא לך ערב ראש המדינה מלוהו את אמר לו הין אמר לו והלא דברים קל וחומר אם כשערבו בשר ודם מלוהו את קל וחומר כשערבו מי שאמר והיה העולם וה״א (משלי יט יז) מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו:
110
קי״אכי בגלל הדבר הזה יב' ה' אלהיך אמר ליתן ונתן נותנין לו שכר אמירה ושכר מעשה אמר ליתן ולא הספיק בידו ליתן נותנין לו שכר אמירה כשכר מעשה לא אמר ליתן אבל אמר לאחרים תנו נותנין לו שכר על כך שנ' כי בגלל הדבר:
111
קי״בלא אמר ליתן ולא אמר לאחרים תנו אבל מנחמו בדברים טובים מניין שנותנין לו שכר על כך ת״ל כי בגלל הדבר הזה:
112
קי״גהרי הוא אומר במועל (ויק' ה טו) נפש כי תמעול מעל וחט' בש' מקדשי ה' כמה מעל בקדש בשוה פרוטה וכמה היא פרוטה אחד משמונה באיסר האיטלקי והוא מביא תחתיה איל בשתי סלעים שהן אלף וחמש מאות שלשים ושש פרוטות והלא דברים קל וחומר ומה אם מועל בקדש בשוה פרוטה בלא יודע משלם אלף וחמש מאות שלשים וששה במה שמעל המתכוין למעול על אחת כמה וכמה:
113
קי״דהרי אדם שלא היה בידו לעשות צדקה אלא שאבד סלעו מתוך ידו ומצאה עני ונתפרנס בה מעלין עליו כאלו נתנה בידו אמרת מה זה המועל בשוה פרוטה בלא יודע משלם אלף וחמש מאות שלשים וששה במה שמעל המתכון למעול על אחת כמה וכמה הזוכה בלא יודע מעלין עליו כאלו זכה המתכוין לזכות על אחת כמה וכמה:
114
קי״הד״א כי בגלל הדבר הזה יבר' בגלל שייטיב לך אתה אומר בגלל שייטב לך או בגלל שלא ירע לך אמרת אם כשאת נותן לו ברוע פנים את מקבל שכר קל וחומר כשאת נותן לו בטוב פנים אם כשאת נותן מעט את מקבל שכר קל וחומר כשאת נותן לו הרבה:
115
קי״וד״א כי בגלל הדבר הזה יב' ה' אלהיך בגלל שדברת עליו לאחרים וה״א (ישע' לב יז) והיה מעשה הצדקה שלום מושלו מלה״ד לסרסור שהסרסרות שלו מאה מנה אם הסרסור מאה מנה קל וחומר לדמי השדה:
116
קי״זבכל מעשך ובכל מש' יד' מה מעשיך שאינן לא במדה ולא במשקל ולא במנין אף משלח ידך שאינו לא במדה ולא במשקל ולא במנין מיכן אמרו המתפלל על המדוד ועל השקול ועל המנוי בשביל שיתברכו הרי זו תפלת שוא אע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ברא' כו יב) ויזרע יצחק בא' ההיא וימ' בשנה ההיא מאה שערים כו':
117
קי״חכי לא יחדל אביון ולהלן הוא אומר (טו ד) אפס כי לא יהיה בך אביון כיצד מתקיימין שני כתובין הללו בזמן שאתם עושין רצון המקום אביונים באחרים וכשאין אתם עושין רצון המקום אביונים בכם:
118
קי״טד״א כי לא יחדל אביון מק' הא' ברית כרתי עם אברהם שאצער את בניו בעולם הזה כדי שיבואו זכאין לעולם הבא שנ' (ישע' מח י) הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך ולא בכור עוני:
119
ק״כעל כן אנכי מצ' לאמר עצה טובה אני נותן לך לטובתך:
120
קכ״אפתח תפתח את ידך הוי זהיר שלא תמנע רחמים שכדרך שאתה מונע רחמים כך מונעין ממך רחמים:
121
קכ״בלאחיך לענייך לאביונך למה נאמרו כולן הראוי ליתן לו פת נותנין לו פת עיסה נותנין לו עיסה מעה כסף נותנין לו מעה כסף להאכילו בתוך פיו מאכילין אותו בתוך פיו:
122
קכ״גכי ימכר לך אחיך העברי למה נאמר לפי שהוא אומר (שמות כא ב) כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובש' יצא לח' חנם אבל העניק לא שמענו ת״ל כי ימכר לך אחיך הע' וכי תשל' חפ' העניק תעניק לו בא הכת' ללמד בו דברים המחוסרין בו:
123
קכ״דכי ימכר לך במכרוהו בית דין הכת' מדבר שאינו נמכר אלא לישראל שנ' כי ימכר לך אין בית דין מוכרין אותו אלא לך:
124
קכ״האו העבריה זו שמכרה אביה:
125
קכ״וולמה צריך לומר העברי או העבריה לפי שיש בעבד עברי מה שאין באמה עבריה ובאמה עבריה מה שאין בעבד עברי:
126
קכ״זעבד עברי בית דין מוכרין אותו ועובד את הבן מה שאין כן באמה עבריה:
127
קכ״חואמה עבריה יוצאה בסימנין ומפדין אותה בעל כורח האב מה שאין כן בעבד עברי הא לפי שיש בזה מה שאין בזה ויש בזה מה שאין בזה צריך לומר העברי או העבריה:
128
קכ״טועבדך שומע אני כל עבודה במשמע ת״ל(ויק' כה לט) לא תעבד בו עבודת עבד מיכן אמ' לא ירחיץ רגליו ולא ינעיל לו סנדליו ולא יטול לפניו כלים לבית המרחץ ולא יסמוך לו במתניו כשהוא עולה למעלן ולא יטלנו לא באפריון ולא בכסה ולא בגלוגדקא כדרך שעבדים עושין שנ' (ויק' כה מו) ובאחיכם בני ישראל איש בא' אבל בבנו ובתלמידו רשאי:
129
ק״לד״א ועבדת שומע אני בין עבודה שיש בה בזיון בין עבודה שאין בה בזיון ת״ל לא תעבד בו עב' עבד מיכן אמ' לא יושיבנו רבו בייר בלן ספר טבח נחתום ר' יוסי אומר אם היתה מלאכתו כן מקודם מותר:
130
קל״אועבדך שש שנים אף את הבן יכול אף את היורש ת״ל ועבדך ולא את היורש שהבן קם תחת אביו ליעידה ולשדה אחזה מה שאין כן ביורש:
131
קל״בועבדך שש שנים ברח וחזר מנ' שחייב להשלים ת״ל שש שנים:
132
קל״גחלה ונתרפא יכול יחזיר לו שכר בטילתו ת״ל (שמות כא ב) יצא לחפשי חנם:
133
קל״דובשנה השביעית שביעית למכירה אתה אומר שביעית למכירה או שביעית לשמטה ת״ל שש שנים הוי אומר זו שביעית למכירה (אמר ר' שמואל אמר הקב״ה כשם שבראתי עולמי לששה ונחתי בשביעי כך כשתקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשנה השביעית תשלחנו חפשי:) תשלחנו חפשי מעמך למה נאמר לפי שהוא אומר וכי תשלחנו חפ' מ' לא תש' ריקם שומע אני יכתוב לו גט שחרור ת״ל תשל' חפ' מע' אינו צריך גט שחרור:
134
קל״הוכי תשל' לא תשל' ריקם למה נאמר לפי שהוא אומר העניק תע' לו מצות עשה מצוה בלא תעשה מנ' ת״ל לא תש' רי':
135
קל״והעניק תעניק לו יכול אין מעניקין אלא ליוצא בשש מנ' ליוצא ביובל ובמיתת האדון ואמה עבריה בסימנין ת״ל תשל' וכי תשלחנו יכול אף למגרע כספו ויוצא אתה מעניק לו ת״ל וכי תשלחנו חפשי למי שאתה משלחו חפשי אתה מעניק ואי אתה מעניק למי ששולח מעצמו:
136
קל״זהרי שברח ופגע בו יובל כשהוא בורח ויצא לחרות יכול יהא מעניק לו ת״ל וכי תשלחנו פרט לזה שלא שילחו:
137
קל״חהעניק תעניק אפילו מאה פעמים:
138
קל״טלו ולא ליורשיו:
139
ק״ממצ' ומג' ומי' מה אלו מיוחדין שהן ראויין לברכה יצאו כספים שאינן ראויין לברכה דברי ר' שמעון:
140
קמ״אר' אליעזר בן יעקב אומר יצאו פרדות שאינן יולדות:
141
קמ״באשר ברכך ה' אלהיך אין לי אלא שנתברך הבית בגללו שמעניקין לו לא נתברך הבית בגללו מנ' ת״ל העניק תעניק מכל מקום:
142
קמ״גאם כן למה נאמר אשר ברכך ה' אלהיך תתן לו הכל לפי הברכה תן לו:
143
קמ״דכמה מעניקין לו חמשה (עשר) סלעים מכל מין ומין שהן חמשה עשר סלעים לכלה דברי ר' מאיר:
144
קמ״הר' יהודה אומר שלשים סלעים כשלשים של עבד:
145
קמ״ור' שמעון אומר חמשים כחמשים של ערכין:
146
קמ״זר' ישמעאל אומר בוא וראה רחמים של מי שאמר והיה העולם על בשר ודם עבד עברי עובד עמך כל שש אמר המקום אם יצא הוא ריקן מאצלך עכשיו הוא מסבב על הפתחים ונמכר פעם שנייה אלא תן לו כדי שתשרה בו ברכה שנ' העניק תע' לו:
147
קמ״חלו שלא יטלנו אחר בחובו:
148
קמ״טוזכרת כי עבד היית במצרים וכי מה ענין יציאת מצרים כאן אלא אמר המקום הוצאתי אתכם ממצרים אף את הוי מוציא את אחיך מעבדות לחירות הענקתי לכם כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות אף אתה הוי מעניק את אחיך כדי שתשלחנו חפשי מעמך:
149
ק״נויפדך ה' אלהיך על מנת כן פדיתיך על מנת שאהיה גוזר ואתם מקיימין:
150
קנ״אעל כן אנכי מצ' את הד' הז' היום ביום רוצעין ואין רוצעין בלילה:
151
קנ״בוהיה כי יאמר אליך עד שיאמר וישנה:
152
קנ״גכי אהבך ואת ביתך למה נאמר לפי שהוא אומר אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני אין לי אלא בזמן שיש לו אשה ובנים ומנ' עד שיהא לרבו אשה ובנים ת״ל כי אהבת ואת ביתך מיכן אמרו היה לעבד אשה ושפחה כנענית ולו ממנה בנים ולרבו אין אשה ובנים אינו נרצע שנ' כי אהבך ואת ביתך:
153
קנ״דלרבו אשה ובנים ולו אין אשה ובנים אינו נרצע שנ' (שמות כא ה) אהבתי את אד' את אש' ואת בני:
154
קנ״ההוא אוהב את רבו ורבו אינו אוהבו אינו נרצע שנ' כי טוב לו עמך רבו אוהבו והוא אינו אוהב את רבו אינו נרצע שנ' כי אהבת ואת ביתך הוא חולה ורבו אינו חולה רבו חולה והוא אינו חולה או שהיו שניהן חולין אינו נרצע שנ' כי טוב לו עמך עד שיהיו שניהם שוין בטובה:
155
קנ״וכי טוב לו עמך שתהא טובתו שוה לך שלא תהא אתה אוכל פת נקייה והוא אוכל פת קיבר אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי התבן אתה דר בכרך והוא דר בכפר אתה דר בכפר והוא דר בכרך שנ' (ויק' כה מא) ויצא מעמך מיכן אמ' כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו:
156
קנ״זולקחת את המרצע שומע אני ירצענו בינו לבין עצמו ת״ל (שמות כא ו) והגישו אדוניו אל האלהים אצל הדיינים:
157
קנ״חאת המרצע לרבות כל דבר שרוצע דברי ר' יוסי ביר' יהודה רבי אומר מרצע מן המתכת:
158
קנ״טד״א המרצע זה מרצע גדול אמר ר' אלעזר והלא יודן ביר' היה דורש כשהן רוצעין אין רוצעין אלא במילת וחכמים אומ' אין עבד עברי כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום ואם תאמר במילת היו רוצעין היאך נעשה בעל מום הא אין רוצעין אלא בגובה של אוזן:
159
ק״סונתת באזנו ובדלת מגיד שנותן המרצע באזנו עד שמגיע לדלת:
160
קס״אוהיה לך עבד עולם כל ימי עולמו של יובל או יכול והיה לך עבד עולם כשמועו ת״ל (ויק' כה י) ושבתם איש אל אחזתו:
161
קס״בוהיה לך אין הנרצע עובד את הבן:
162
קס״גואף לאמתך תעשה כן להענק יכול אף לרציעה ת״ל (שמות כא ה) ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדני עבד נרצע ואין אמה נרצעת:
163
קס״דלא יקשה בעיניך בשלחך כנגד יצר הרע הכת' מדבר:
164
קס״הכי משנה שכר שכיר מיכן אמ' שכיר עובד ביום זה עובד ביום ובלילה:
165
קס״וכי משנה שכר שכיר הקישו לשכר שכיר מה שכר שכיר לבניו אף זה העניקו לבניו:
166
קס״זוברכך ה' אלהיך בכל אשר תעשה אבא חנון אומר משום ר' אליעזר כל מקום שהכת' עונש הפסד ממון וחסרון כיס הרי הוא קובע ברכה לכך נאמר וברכך ה' אלהיך בכל אשר תעשה:
167
קס״חכל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר זו אחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן כלל שצריך לפרטו ופרט שצריך לכללו (שמות יג ב) קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל כלל אחד זכרים ואחד נקבות במשמע כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר פרט יצאו נקבות במשמע אני אקרא את הכלל ומה ת״ל פרט שאם קורא אני את הכלל אבל לא את הפרט ושומע אני כל שיולד ראשון בין זכר בין נקבה יהא בכור ת״ל כל הבכור אשר יולד בבקרך וב' הזכר זכרים אבל לא נקבות אני אקרא את הפרט ומה ת״ל כלל שאם קורא אני את הפרט ולא אקרא את הכלל ושומע אני כל זכר שיולד בין שהוא פותח רחם ובין שאינו פותח רחם ת״ל קדש לי כל בכור פטר כל רחם הא עד שיהא זכר ופותח רחם לקיים מה שנ' (שם לד יט) כל פטר רחם לי וכל מקנך תזכר:
168
קס״טאשר יולד בבקרך וב' להוציא את הלוקח עבור בהמתו של גוי:
169
ק״עמשמע מוציא הלוקח עובר בהמתו של גוי ומביא את המוכר עובר בהמתו לגוי ת״ל להלן (שם יג יב) וכל פטר שגר בה' אש' יה' לך פרט למוכר עובר בהמתו לגוי:
170
קע״אהזכר תקדיש לה' אלהיך מצוה להקדישו ויאמר הרי זה קודש:
171
קע״בתקדיש לה' אלה' הקדישו כדי שתקבל שכר:
172
קע״גיכול אם הקדשתו הרי הוא מוקדש ואם לאו אינו מוקדש ת״ל (שם יג ב) לי הוא מכל מקום:
173
קע״דהא מה אני מקיים תקדיש כדי שתקבל שכר:
174
קע״הכיוצא בדבר אתה אומר (ויק' ו ה) ובער עליה הכהן עצים בב' בב' והלא כבר נאמר (ישע' מ טז) ולבנון אין די בער אלא כדי שתקבל שכר:
175
קע״וכיוצא בדבר אתה אומר (במד' כח ד) את הכבש אחד תע' בבקר והלא כבר נאמר (ישע' מ טז) וחיתו אין די עולה אלא לקבל שכר:
176
קע״זכיוצא בו (שמות כה ח) ועשו לי מקדש והלא כבר נאמר (יר' כג כד) את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' אלא כדי לקבל שכר:
177
קע״חומנ' שאפלו כהנים ולויים יהוא חייבין בבכור בהמה טהורה ת״ל כל הבכור תקדיש לה' אלהיך:
178
קע״טהזכר תקדיש לה' אלהיך מיכן היה ר' עקיבה אומר הבכור אינו עושה תמורה אצל הכהן והדין נותן מה אם חטאת שהיא קדשי קדשים אינה עושה תמורה אצל הכהן הבכור שהוא קדשים קלים אינו דין שלא יעשה תמורה אצל הכהן אמר לו ר' יוחנן בן נורי לא אם אמרת בחטאת שלא זכו בבשרה אלא אחר הקדש עזרה תאמר בבכור שזכין בו מיד אמר לו ר' עקיבה יוחנן הישבת על הדין מה אתה משיב על המקרא (ויק' כז לג) והיה הוא ותמורתו יהיה קדש הזכר עושה תמורה אין הבכור עושה תמורה:
179
ק״פתקדיש לה' אלהיך לא תע' ולא תגז להביא שאר כל הקדשים שיהא עובר עליהן משום בל תעבד ובל תגז והדין נותן מה אם הבכור שדיו חולין הרי הוא עובר עליו משום בל תעבד ובל תגז שאר כל הקדשים שאין דמיהן חולין דין הוא שיהא עובר עליהן משום בל תעבד ובל תגז לא אם אמרת בבכור שקדושתו מרחם לפי כך הרי הוא עובר עליהן משום בל תעבד ובל תגז תאמר בשאר כל הקדשים שאין קדושתן מרחם לפי כך אינו עובר עליהן משום בל תעבד ובל תגז ת״ל תקדיש לא תעבד ולא תגז:
180
קפ״אלא תעבד בב' שו' ולא תגז בכ' צא' אין לי אלא בכור שור שהוא בל תעבד ובכור צאן שהוא בל תגז ומנ' לבכור צאן שהוא בל תעבד ובכור שור שהוא בל תגז ת״ל לא תע' בב' ולא תגז בכור:
181
קפ״בלא תעבד בכ' שו' ולא תגז בכ' צא' בין תמימין בין בעלי מומין אתה אומר בין תמימין בין בעלי מומין או תמימין ולא בעלי מומין שאין כל הענין מדבר אלא בתמימין ת״ל לפני ה' אלהיך תאכלנו ואומר וכי יהיה בו מום פסח או עור מכלל זביחה יצא לא יצא מכלל גזה ועבודה:
182
קפ״גלפני ה' אלה' תאכ' מפתח ירושלם ולפנים הכתוב מדבר:
183
קפ״דלפני ה' אלה' תאכ' לשני ימים ולילה אחד זו היא שנשאלה לפני חכמים בכרם ביבנה לכמה הבכור נאכל דרש ר' טרפון לשני ימים ולילה אחד אמ' לו ר' למדינו אמר להן הואיל ושלמים קדשים קלים והבכור קדשים קלים מה שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד כך הבכור יהא נאכל לשני ימים ולילה אחד:
184
קפ״ההיה ר' יוסי הגלילי שבא תחלה לשמש חכמים אמ' לו רבינו למדינו אמר להן הואיל וחטאת מתנה לכהן והבכור מתנה לכהן מה חטאת נאכלת ליום ולילו כך הבכור נאכל ליום ולילו קפץ ר' עקיבה אמר לו בני כך אני דורש ובשרם יהי' לך כח' הת' וכשוק הימ' (במד' יח יח) בא הכת' להקיש את הבכור לחזה התנופה ולשוק הימין של שלמים מה חזה התנופה ושוק הימין של שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד כך הבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד אמ' לו ר' את מקישו לחזה התנופה ולשוק הימין של שלמים ואני מקישו לחזה התנופה ולשוק הימין של תודה מה התודה נאכלת ליום ולילו כך הבכור נאכל ליום ולילו אמר לו בני כך אני דורש ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין לך יהיה שאין ת״ל לך יהיה אלא ריבה בו הכת' הוייה אחרת שיהא נאכל לשני ימים ולילה אחד:
185
קפ״וד״א שאין ת״ל לך יהיה להביא את בכור בעל מום שיהא מתנה לכהן שלא שמענו מן התודה:
186
קפ״זוכי יהיה בו מום כלל [פסח] או עור פרט כל מום רע חזר וכלל מה פרט מפורש מומין קבועין בגלוי הרי הוא נשחט עליהן אף הכלל מומין קבועין בגלוי הרי הוא נשחט עליהן ומנ' לעשות העוברין כקבועין בל תזבח הרי אתה דן נאמר כאן רע ונאמר להלן (יז א) רע מה להלן עשה את העוברין כקבוע אף כאן נעשה את העוברין כקבוע:
187
קפ״חבשעריך תאכ' מפתח ירושלים ולחוץ הכת' מדבר:
188
קפ״טהטמא והטהור שומע אני הטמא בפני עצמו והטהור בפני עצמו ת״ל יחדו בקערה אחת:
189
ק״צכצבי וכאיל למה נאמר לפי שאמרה תורה זבח בכור תם בפנים ובעל מום בחוץ מה בפנים חלק בין קדשי קדשים לקדשים קלים אף בחוץ נחלוק בין קדשי קדשים לקדשים קלים ת״ל כצבי וכאיל מה צבי ואיל לא חלק בין זה לזה אף כאן לא נחלוק בין פסולי קדשי קדשים לפסולי קדשים קלים או מה צבי ואיל דמם טעון כסוי אף בכור בעל מום יהא דמו טעון כסוי ת״ל רק את דמו לא תא' על הא' תש' כמ':
190
קצ״ארק את דמו לא תאכל מותר את ליהנות בו:
191
קצ״ברק את דמו לא תאכל שתייה בכלל אכילה:
192
קצ״גרק זו התריית עדים:
193
קצ״דרק ליתן שיעור כזית שאמ' תורה:
194
קצ״העל הארץ לא על העוקה ולא על הגומה ובימים ונהרות אלא נכנס לתוך ביתו ושוחט חוץ לגומה והדם שותת ויורד לגומה שמא יטנף את כל הבית ובשוק לא יעשה כך שלא יחקה את המינים:
195
קצ״ותשפכנו אין שפיכה אלא מן הצואר ר' אליעזר בן יעקב אומר תשפכנו כמים מה המים מכשירין את הזרעים כך דם שחיטה יכשיר את הזרעים או דם נחירה ודם עיקור קילוח הקז הטחול השליל התמצית הכבד הלב המיתה במשמע ת״ל תשפכנו כמים מי שנשפך כמים הוא שמכשיר יצאו אלו שאינן מכשירין:
196