מדרש תנאים על ספר דברים ט״ו:ב׳Midrash Tannaim on Deuteronomy 15:2
א׳וזה דבר הש' מיכן אמרו המחזיר חוב בשביעית צריך שיאמר לו משמיט אני ואם אמר לו אע״פ כן יקבל ממנו משום
1
ב׳שנ' וזה דבר השמטה:
2
ג׳ד״א וזה דבר השמטה יכול יהא השמט מלוה נוהג במדבר ת״ל תעשה שמטה אין לי אלא בארץ ישראל שאתה עושה שמטה לארץ בחוצה לארץ שאי עושה שמטה לארץ אין אתה משמיט מלוה ת״ל כי קרא שמטה לה' בין בארץ בין בחוצה לארץ:
3
ד׳וזה דבר השמטה שמוט ר' אומר בשתי שמטות הכת' מדבר אחת השמטת קרקע ואחת השמטת כספים בזמן שאתה משמיט קרקע אתה משמיט כספים בזמן שאי אתה משמיט קרקע אין אתה משמיט כספים:
4
ה׳השמטה שמוט כל בעל משה ידו שמטה משמטת מלוה אין יובל משמיט מלוה:
5
ו׳יובל מוציא עבדים ואין שמטה מוציאה עבדים:
6
ז׳שמוט כל בעל משה ידו יכול הכל במשמע המלוה והלווה והחנוני על פינקסו וכתובת אשה ושכר שכיר ת״ל אשר ישה ברעהו יצא שכר שכיר והקפת החנות וכתובת אשה שאינו משמיט עד שיעשם עליו חוב:
7
ח׳לא יגש את רעהו זה הגר:
8
ט׳ואת אחיו זה ישראל:
9
י׳ד״א לא יגש את רעהו פרט לאחרים:
10
י״אואת אחיו פרט לגר תושב:
11
י״בכי קרא שמטה לה' זה הוא שאמרנו שמטת כספים נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ:
12