מדרש תנאים על ספר דברים ט״זMidrash Tannaim on Deuteronomy 16

א׳שמור את חדש האביב בשלשה מקומות מזכיר פרשת מועדות בתורת כהנים מפני סדרם בחומש הפקודים מפני הקרבן במשנה תורה מפני העבור ללמדך ששמע משה פרשת מועדות מסיני ואמרה לישראל וחזר ושנאה להן בשעת מיתה:

ב׳ד״א אמר להן הלכות הפסח בפסח הלכות עצרת בעצרת והלכות החג בחג:

ג׳מיכן אמ' משה הזהיר את ישראל להיות שונין בענין ודורשין בו:

ד׳שמור את חדש האביב שמרו את הפסח שיהי' בזמן האביב מכן שבית דין מצווין לעבר את השנה כדי שיהיו השנים שני חמה ויבואו כל המועדות בזמנן ואיזה הוא זמנן בפסח על האביב שנ' שמור את חד' הא' בעצרת על הקציר ועל הבכורים שנ' (שמות כג טז) וחג הקציר בכורי מעשיך ובחג על האסיף ועל התקופה שנ' (שם לד כב) וחג האסיף תקופת השנה אבל לא שמענו את מה יעבר וכשהוא אומר שמור את חדש האביב ועשית פסח שמור את הפסח לאביב ואביב לפסח שיבוא אביב בזמנו הא כיצד עבר את אדר שיבוא הפסח באביב:

ה׳ר' נתן אומר שמור את חדש האביב חדש הסמוך לאביב את מעבר ואיזה זה אדר:

ו׳והואיל וחדש מתעבר ושנה מתעברת מה חדש אחד משלשים בו אף שנה אחד משלשים בה ת״ל שמור את חדש את חדש את מעבר אין את מעבר אחד משלשים בה:

ז׳או מה השנה אחד משנים עשר בה אף החדש אחד משנים עשר בו ת״ל (ויק' כג ו) בחמשה עשר יום לחדש יום לחדש את מעבר אין את מעבר אחד משנים עשר בו:

ח׳או אם ביחל אביב ובא תהא מונע חדש מן השנה ת״ל (שמות יג י) ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה מוסיף את אין את מונע:

ט׳שמור את חדש האביב ועשית פסח מה פסח אין את עושה אלא בבית הבחירה אף עיבורין לא תהא מעבר אלא בבית הבחירה:

י׳ועשית פסח לד' אלהיך אין לי אלא בפני הבית שלא בפני הבית מנין ת״ל כי בחדש האביב הוציאך ד' א' מ' לי' בין בפני הבית בין שלא בפני הבית:

י״אהוציאך ד' א' מ' ל' זכר לנסים שנעשו לך בלילה אתה אומר זכר לנסים שנעשו לך בלילה או לא בא ללמד אלא שיצאו בלילה וכשהוא אומר (שם יב מא) ויהי בעצם היום הזה יצ' כל צב' ד' מא' מ' מגיד שלא יצאו אלא ביום הא מה ת״ל הוצ' ד' א' מ' לי' זכר לנסים שנעשו לך בלילה, ר' נתן אומר בלילה נגאלו אבל לא יצאו אלא ביום:

י״בוזבחת פסח לד' אלה' צא' וב' צאן לפסח ובקר לחגיגה אתה אומר צאן לפסח ובקר לחגיגה או אחד זה ואחד זה לפסח ומה אני מקיים (שסיבה) שה תמים זכר בן שנה בפסח מצרים אבל פסח דורות יבוא מזה ומזה ת״ל (שם) מן הכבשים ומן העזים תקחו שאין ת״ל תקחו אלא להביא פסח דורות שלא יבוא אלא מן הכבשים ומן העזים דברי ר' יאשיה:

י״גר' עקיבה אומר כתוב אחד אומר וזבחת פסח לד' אלה' צאן וב' וכת' אחד אומר מן הכבשים ומן העזים תקחו כיצד יתקיימו שני כתובים הללו אמרת זו מדה בתורה שני כתובים זה כנגד זה סותרין זה על ידי זה ומתקיימין במקומן עד שיבוא הכת' השלישי ויכריע ביניהן ת״ל (שם יב כא) משכו וקחו לכם צאן הצאן לפסח לא בקר לפסח:

י״דר' ישמעאל אומר בחגיגה הבאה ביום ארבעה עשר עם הפסח הכת' מדבר אתה אומר בחגיגה הבאה עם הפסח הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא בפסח עצמו כשהוא אומר שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם הרי פסח עצמו אמור ומה ת״ל וזבחת פסח לה' אלה' צאן וב' בחגיגה הבאה בפסח הכת' מדבר:

ט״ולא תאכל עליו חמץ למה נאמר לפי שהוא אומר (שם כג יח) לא תזבח על חמץ דם זבחי אין לי אלא בל תזבח בל תאכל מניין ת״ל לא תאכל עליו חמץ:

ט״זד״א לא תאכל עליו חמץ עליו אי אתה אוכל חמץ על פסח שני אתה אוכל חמץ:

י״זד״א לא תאכל עליו חמץ למה נאמר לפי שהוא אומר שבעת ימים תאכל עליו מצות אם אתה אומר עליו על גביו והלא כבר נאמר (שמות לד כה) ולא ילין לבקר זבח חג הפסח ומה ת״ל עליו אלא מופנה להקיש ולדון ממנו גזירה שוה נאמר כאן עליו ונאמר להלן (שמות כ כא) עליו מה להלן בסמוך לו אף כאן בסמוך לו:

י״חלא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאין לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה איזה הוא דבר שהוא בא לידי מצה וחמץ אלו חמשת המינין ואלו הן החטים והשעורים והכוסמין ושבולת שועל והשיפון יצאו האורז והדוחן והפרגין והשומשמין והקטניות שאינן באין לידי מצה וחמץ אלא לידי סרחון:

י״טלחם עני מיכן אמרו אין לשין את העיסה ביום ראשון של פסח ביין ושמן ודבש וחלב ואין מקטפין בהן ואם לש ואכל לא יצא ידי חובתו משום שנאמר לחם עני ואין זה לחם עני:

כ׳ד״א לחם עני פרט לחלוט ואשישה יכול לא יצא אדם ידי חובתו אלא בפת הרדאה ת״ל מצות מצות ריבה ואפלו כמצתו של שלמה אם כן מה ת״ל לחם עני פרט לחלוט ואשישה:

כ״אד״א לחם עני לחם שעונין עליו דברים:

כ״בד״א לחם עני מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה:

כ״גד״א לחם עני מה דרכו של עני הוא מסיק ואשתו אופה אף כאן הוא מסיק ואשתו אופה:

כ״דכי בחפזון יצאת ממצרים זה חפזון מצריים אתה אומר זה חפזון מצריים או אינו אלא חפזון ישראל וכשהוא אומר (שם יב לט) כי גורשו ממצ' ולא יכלו להת' הרי חפזון ישראל אמור הא מה ת״ל כי בח' יצ' ממצרים זה חפזון מצריים:

כ״הר' יהושע בן קרחה אומר זה חפזון ישראל:

כ״ואבא חנון אומר משום ר' אליעזר זה חפזון שכינה אע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר קול דודי דופק (שה״ש ה ב) הנה זה עומד אחר כתלנו (שם ב ט) יכול אף לעתיד לבא כן ת״ל (ישע' נב יב) כי לא בחפ' תצ' ובמ' לא תל':

כ״זלמען תז' את יום צא' ממצ' כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות דברי בן זומא וחכמים אומרים ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך להביא את ימות המשיח:

כ״חר' שמעון אומר כל ימי חייך ימים שאת עסוק בהן עם החיים הרי מי שמתו מוטל לפניו פטור מן המצות:

כ״טולא יראה לך שאור למה נאמר לפי שהוא אומר (שמות יב יט) שבעת ימים שאר לא ימצא בבתי' אין לי אלא בל ימצא בל יראה מנ' ת״ל ולא יראה לך שאר אין לי אלא בל יראה ובל ימצא לשאר לחמץ מנ' ת״ל (שם יג ז) ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר הקיש שאר לחמץ וחמץ לשאר מה זה בל יראה אף זה בל יראה מה זה בל ימצא אף זה בל ימצא מה זה מחמשת המינים אף זה מחמשת המינים:

ל׳בכל גבולך למה נאמר לפי שנ' (שם יב יט) שאר לא ימצא בבתיכם שומע אני כשמועו ת״ל בכל גבולך בכל גבולך ברשותך אף כל שהוא ברשותך יצא חמיצו של ישראל שהוא ברשות נכרי אע״פ שהוא יכול לבערו אבל אינו ברשותו יצא חמיצו של נכרי שהוא ברשות ישראל וחמץ שנפלה עליו מפולת אע״פ שהוא ברשותו [אבל אינו יכול לבערו] אתה אומר לכך באו או לא בא אלא ללמד שבגבולים שבעה ובבתים לעולם ת״ל ולא יראה לך שאר בכל גבולך שבעת ימים מה בגבולים שבעה אף בבתים שבעה:

ל״אולא ילין מן הב' אש' תז' בחגיגה הבאה עם הפסח הכת' מדבר שתיאכל לשני ימים יכול ליום אחד כשהוא אומר לבקר לבקרו של שני אתה אומר בחגיגה הכת' מדבר או בפסח עצמו וכשהוא אומר (שם לד כה) ולא ילין לב' זב' חג הפסח הרי פסח עצמו אמור הא מה ת״ל ולא ילין מן הב' אש' תז' בע' בחגיגת ארבעה עשר הכת' מדבר:

ל״בלא תוכל לז' את הפ' ר' אליעזר אומר העבודה שהוא יכול אלא שאינו רשאי:

ל״גבאחד שע' (הרי זו אזהרה לשוחט הפסח בבמת יחיד אפלו בשעת התר הבמות ולא היה קרב אלא בבמת צבור ואם הקריב בבמת יחיד לוקה):

ל״דד״א לא תוכל לזבוח את הפ' באחד אין יחיד עושה פסח אלא חבורה:

ל״האשר ה' אלהי' נותן לך להוציא שבחוצה לארץ:

ל״וכי אם אל המקום אש' יב' ה' אלהיך יבחר בו על ידי נביא וה״א (ע' ש״ב כד יח) עלה הקם מזבח לה' בגרן ארונה היבוסי:

ל״זשם תז' את הפ' שומע אני מבעוד יום ת״ל בערב או בערב שומע אני משתחשך ת״ל מועד צאתך ממצרים הפסיק הענין אימתי יצאו ישראל ממצרים משש שעות ולמעלן וה״א (ע' שמות יב מא) ויהי בעצ' הי' הז' יצ' כל צב' ה' ממצרים:

ל״חובשלת ואכלת משחשיכה ר' שמעון בן יוחאי אומר בא הכת' לעשות ראשון אחרון ואחרון ראשון:

ל״טמועד צאתך לשחיטתו כבוא השמש לצלייתו בערב לאכילתו:

מ׳ד״א שם תזבח את הפסח בע' ר' אליעזר אומר בערב אתה זובח:

מ״אכבוא השמש אתה אוכל עד מועד צאתך ממצרים אתה שורף:

מ״בר' יהושע אומר בערב אתה זובח כבוא השמש אתה אוכל עד מתי אתה אוכל והולך עד מועד צאתך ממצרים:

מ״גובשלת ואכלת אין בשל אלא צלי שנ' ובשלת ואכלת ואומ' (דהי״ב לה יג) ויבשלו את הפסח מיכן היה ר' יאשיה אומר הנודר מן המבושל אסור בצלי:

מ״דופנית בבקר ר״ש בן יוחאי אומר למה נאמר עד שלא יאמר יש לי בדין הואיל וחג טעון חגיגה ופסח טעון חגיגה מה חג יש לו שמיני יכול אף הפסח יש לו שמיני ת״ל ופנית בב' וה' לאה':

מ״הופנית בב' כל פונות שאתה פונה מן המקדש לא יהוא אלא בבקר מלמד שטעון (לילה) [לינה] (מיכן אמרו המביא בכוריו למקדש וקרא והקריב שלמיו לא יצא באותו היום מירושלם לחזור למקומו אלא ילין שם ויחזור למחר לעירו שנ' ופנית בב' וה' לאה') והלכת לאה' כבר אתה מובטח שאהלך שלום שנ' (איוב ה כד) וידעת כי שלום אהליך (שם ה כה) וידעת כי רב זרעך:

מ״וששת ימים תאכל מצות כתוב אחד אומר ששת ימים וכתוב אחד אומר שבעת ימים כיצד השביעי היה בכלל ויצא מן הכלל ללמד ולא ללמד על עצמו בלבד יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא מה השביעי רשות אף כולן רשות או מה השביעי רשות אף הלילה הראשון רשות ת״ל (שמות יב יח) בראשון באר' עשר יום לח' בע' תא' מצ' קבעו הכת' חובה:

מ״זד״א כת' אחד אומ' ששה וכת' אחד אומ' שבעה הא כיצד ששה מן החדש ושבעה מן הישן:

מ״חוביום השבי' עצ' עצרו הכת' מלצאת הרי שהעלה קדשיו מבית פגא לירוש' שומע אני יאכלם בירושלם ויחזור וילין בבית פגא ת״ל וביום הש' עצ' עצרו הכתוב מלצאת ואין עצירה בכל מקום אלא כניסה שנ' (יר' לו ה) אני עצור לא אוכל לצאת (עיי״ש לט טו) ויהי דבר ה' אל ירמיהו בהיותו עצור אין לי אלא יום טוב האחרון שהוא עצור יום טוב הראשון מנ' הרי אתה דן הואיל וזה קרוי מקרא קדש וזה מקרא קדש מה זה עצור אף זה יהא עצור:

מ״טלא תעשה מלאכה מגיד שהוא אסור בעשיית מלאכה אין לי אלא יום טוב אחרון ראשון מנ' ת״ל (ויק' כג ז) ביום הראשון מק' [קדש] כל מל' עב' לא תע' אין לי אלא יום טוב ראשון ואחרון שהן אסורין בעשיית מלאכה חולו של מועד מנ' ת״ל ששת ימים תאכ' מצ' וב' הש' עצ' מה שביעי עצור אף ששי עצור או מה שביעי עצור בכל מלאכה אף ששי עצור בכל מלאכה ת״ל השביעי השביעי עצור בכל מלאכה אין הששי עצור בכל מלאכה אלא כדי שלא יהיה כיום חול לכל דבר:

נ׳שבעה שבועות תספר לך למה נאמר לפי שהוא אומר (ויק' כג טו) וספרתם לכם שומע אני בבית דין ספירת כל אחד ואחד מנין ת״ל תספר לך:

נ״אכתיב אחד אומר שבעה שבועות תס' לך וכת' אחד אומר וספר' לכם כיצד יתקיימו שני כתובים הללו וכשהוא אומר (שם כג טז) עד ממחרת השבת השב' תס' חמ' יום נמצאת אומר רבוי אחר רבוי למעט דברי ר' ישמעאל:

נ״בר' עקיבה אומר כתוב אחד אומר שבעה שבועות וכת' אחד אומר וספרתם לכם כיצד יתקיימו שני כתובים הללו וכשהוא אומר תס' חמ' יום ימים מסרתי לך לא מסרתי לך שבתות הא כיצד חל להיות מן הימים את מונה מן הימים חל להיות מן השבתות את מונה מן השבתות:

נ״גמהחל חרמש בק' תח' לס' וכי מנין את למד על (ספירת) [קצירת] העומר אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד מה ספירה לעצמה אף קצירה לעצמה מה ספירה בלילה אף קצירה בלילה מה ספירה לקצירת העומר הכת' מדבר אף קצירה לקצירת העומר הכת' מדבר:

נ״דבקמה תחל לס' אל תקרא בקמה אלא בקומה מיכן שאין מברכין על ספירת העומר אלא מעומד:

נ״התחל לספור למה נאמר לפי שהוא אומר ועשית חג שב' לה' שב' לה' אין לי אלא בפני הבית שלא בפני הבית מנ' ת״ל תחל לספר בין בפני הבית בין שלא בפני הבית:

נ״ותחל ועשית חג שבועות מן החולין אתה מביא אתה אומר מן החולין או מן המעשר ת״ל מסת נדבת ידך (ואם רצה להביא שלמי חגיגה ממעות מעשר שני המעורבות עם מעות חולין מביא והוא שיהיה שיעור אכילה ראשונה מן החולין ומנ' שכן הוא נאמר [כאן] ברכה ונאמר להלן (יד כד) ברכה מה ברכה אמורה להלן מן המעשר אף ברכה אמורה כאן [מן] המעשר):

נ״זושמחת לפני ה' אלהיך נאמר כאן שמחה ונאמר להלן (כז ז). שמחה מה שמחה האמורה להלן שלמים אף שמחה האמורה כאן שלמים:

נ״חאתה ובנך ובתך וע' ואמ' חביב חביב קודם:

נ״טר' יוסי אומר שלש מצות נוהגות ברגל חגיגה ראיה שמחה:

ס׳ראייה כולה לגבוה. חגיגה נוהגת לפני הדבור ולאחר הדבור:

ס״אשמחה נוהגת באנשים ובנשים הא מפני שיש בזו מה שאין בזו ויש בזו מה שאין בזו צריך לומר את כולן:

ס״בוהלוי אשר בש' והגר והי' והאלמ' מה בני ביתך ארבעה אף בני ביתי ארבעה:

ס״גבגרים הוא אומר (י יח) ואהב גר:

ס״דביתום ואלמנה הוא אומר (תה' סח ו) אבי יתומים ודין אלמנות:

ס״הבלוים הוא אומר (במד' יח כ) אני חלקך ונחלתך:

ס״וד״א אתה ובנך ובתך ועב' ואמ' מגיד שחובה על אדם להיות מביא על ידי בנו ועל ידי בתו ועל ידי עבדו ועל ידי שפחתו קני זבים וקני זבות קני יולדות כדי להכשירן לאכול בזבחים:

ס״זוזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית החקים האלה על מנת כן פדיתיך על מנת שתקבל עליך כל מה שפיקדתיך בשמחה:

ס״חחג הסכות תעשה לך תעשה ולא מן העשוי פרט לסוכה שנעשית מאליה שהיא פסולה וכן החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה משום תעשה ולא מן העשוי שהרי לא עמר גדיש זה לצל:

ס״טוכן תקרה שאין עליה מעזיבה פסולה עד שיפקפק או יטול אחת מבנתים ויעשה במקומו סכך כשר משום תעשה ולא מן העשוי:

ע׳וכן חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים אין מסככין בהן ואם התירן כשירות:

ע״אבאספך מג' ומיק' שומע אני כיון שנכנס אחד מישראל יעשה את החג ת״ל (ויק' כג לט) באספכם או עד שיכנסו כל ישראל אם לאו לא יעשה את החג ת״ל חג הסכות תע' לך הא כיצד שתעשה את החג ברוב האסיף:

ע״בושמחת בחגך בכל מיני שמחה מיכן אמרו חייב אדם לשמח בנו ובני ביתו ברגל במה משמחן ביין:

ע״גר' יהודה בן בתירה אומר בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנ' (כז ז) וזבח' שלמ' ואכ' שם ושמ' לפני ה' אלה' עכשו אין שמחה אלא ביין שנ' (תה' קד טו) ויין ישמח לבב אנוש:

ע״דד״א ושמחת בחגך זו שמחת בית השאובה ולמה נקראת שמחת בית השואבה ששם היו שואבין ברוח הקדש על שם (ע' ישע' יב ג) ושאבתם בששון ממ' הי' מיכן אמרו החליל חמשה וששה (והחליל) [זה חליל] של בית השאובה שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב:

ע״הד״א ושמחת בחגך מיכן אמרו אין נוהגין אבילות במועד:

ע״ושבעת ימים תחג לה' אלה' זו חובת שלמי חגיגה:

ע״זשבעת ימים תחג לה' אלה' לעשות ראשון חובה ושאר הימים רשות ששאר השבעה כולן תשלומין לראשון מיכן אמרו מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג את כל הרגל ויום טוב האחרון:

ע״חד״א שבעת ימים תחג לה' אלה' להביא שבעת ימי הפסח שיטענו חגיגה אתה אומר להביא שבעת ימים הפסח שיטענו חגיגה או אינו מדבר אלא בחג וכשהוא אומר (ע' ויק' כג מא) וחגתם חג לה' שבעת ימים הרי חג אמור ומה ת״ל שבעת ימים תחג להביא שבעת ימי הפסח שיטענו חגיגה:

ע״טכי יברכך ה' אלהיך להוציא את העופות שאינן בשר המשמיח:

פ׳והיית אך שמח לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה מכאן אמרו ההלל והשמחה שמונה כיצד מלמד שאדם חייב בכבוד יום טוב האחרון של חג כשאר כל ימות החג:

פ״אשלש פעמים בשנה שומע אני בכל עת שירצה ת״ל בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסכות אתה אומר בחג המצות פעם אחת ובחג הש' פעם אחת ובחג הסכות פעם אחת או בחג המצות שלש פעמים ובחג הש' שלש פעמים ובחג הס' שלש פעמים ת״ל (שמות כג יד) שלש רגלים תחג לי בשנה:

פ״בולא יראה פני ריקם אף מן הצדקה:

פ״גיראה להוציא את הסומה ר' יוחנן בן דהבאי אומר משום ר' יהודה סומה באחד מעיניו פטור מן הראיה שנ' יראה כדרך שבא לראות כך הוא בא להיראות מה הבא לראות בשתי עיניו אף הכא להיראות בשתי עיניו:

פ״דזכורך להוציא את הנשים וטומטום ואנדרוגינס שהן ספק אשה וכשהוא אומר כל זכורך לרבות הקטנים:

פ״האיש כמתנת ידו מיכן אמ' מי שיש לו אוכלים מרובים ונכסים מועטין מביא שלמי חגיגה מרובים ועולת ראיה מועטין:

פ״ואוכלין מועטין ונכסים מרובים מביא עולות מרובין ושלמים מועטין זה וזה ממועט על זה נאמר לא יפחות ממעה לעולה ושתי כסף לשלמים זה וזה מרובה על זה נאמר כב' ה' אלה' אשר נתן לך:

פ״זשפטים ושט' למה נאמ' הפרשה לפי שהוא אומ' (שמות יח כא) ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל כשם לשעבר לא הוכשרו עד שהיה בהם שבע מדות כרצון הבורר כך לעתיד לא יוכשרו עד שיהא בהן שבע מדות כרצון הבורר ת״ל תתן לך הכל לפי דעתך:

פ״חרבי אומר הרי הוא אומ' (דנ' א ב - ג) ויאמר המלך לאשפנז רב סריסיו להביא מבני ישראל מזרע המלוכה ומן הפרתמים:

פ״טילדים אשר אין בהם כל מום וטובי מראה ומשכילים בכל חכמה וידעי דעת ומביני מדע ואשר כח בהם לעמוד בהיכל מלך בבל והרי דברים קל וחומר ומה אם הברורים לשמש [לחה] סרוחה לא הוכשרו עד שהיה בהן כל המדות הללו הנבררין לשמש דעת עליונה על אחת כמה וכמה גלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם שסוף דורות עתידין לקלקל אמר המקום למשה כל בית דין ובית דין שיעמוד ימנה לו דיינין לפי דעתו:

צ׳שפטים ושט' שופטים אלו דיינין:

צ״אושטרים אלו חזנים:

צ״בד״א שפטים אלו דיינין:

צ״גושטרים אלו פורענין:

צ״דד״א שפט' ושט' הקיש שפטים לשטרים מה שפטים בני ברית אף שטרים בני ברית מה שטרים בחול אף שפטים בחול:

צ״הר' אלעזר בן שמוע אומר אם יש שוטר יש שופט אם אין שוטר אין שופט הא כיצד באו שנים אצל השופט וזיכה את הזכאי וחייב את החייב ויצאו לחוץ אם לא רצו לקבל מה יכול הדיין לעשות לפי כך אמר הקב״ה שפטים ושט' תתן לך מי שאינו שומע לשפטים ישמע לשטרים וה״א (ש״ב ח טו, דהי״א יח יד) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו וסמיך ליה ויואב בן צרויה על הצבא וכי מה עסקו של יואב אצל הדיין אמר ר' אליעזר אלמלא מקלו של יואב לא היה דוד יכול לעשות את הדין:

צ״ותתן לך שיהו (בודקין) [בדוקין] לך כענין שנ' (במד' כז יח) ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון או יכול עד שיהיו כיהושע ואם לאו לא יהיו כשרים ת״ל תתן לך שיהיו בדוקין לך:

צ״זתתן לך נקראו דינין לשם משה:

צ״חשלשה דברים נתן משה נפשו עליהן ונקראו על שמו נתן נפשו על התורה ונקראת על שמו שנ' (מלא' ג כב) זכרו תורת משה עבדי וכי תורת משה היא והלא תורת ה' היא שנ' (תה' יט ח) תורת ה' תמימה אלא שנתן נפשו על התורה ונקראת על שמו והיכן מצינו שנתן נפשו על התורה שנ' (שמות לד כח) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה (ט ט) ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה הא לפי שנתן נפשו על התורה נקראת על שמו:

צ״טנתן נפשו על ישראל ונקראו על שמו שנ' (שמות לב ז) לך רד כי שחת עמך וכי עם של משה הם והלא עם ה' הן שנ' (יחז' לו כ) עם ה' אלה ומארצו יצאו אלא לפי שנתן נפשו עליהן נקראו על שמו והיכן מצינו שנתן נפשו על ישראל שנ' (שמות ב' יא) ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אח' וירא בס' ויפן כה וכה הא לפי שנתן נפשו על ישראל נקראו על שמו:

ק׳נתן נפשו על הדינין [ונקראו] על שמו שנ' שפטים ושט' תתן לך וכי של משה הן והלא כבר נאמר (א יז) כי המשפט לאלהים הוא אלא לפי שמסר נפשו עליהן נקראו על שמו והיכן מצינו שמסר נפשו על הדינין שנ' (שמות ב יג - יז) ויאמר לרשע למה תכה רעך ויאמר מי שמך לאיש שר ושפט על' וישמע פרעה את הד' הז' ויב' לה' את משה ולכהן מדין שבע בנות ויבואו הרועים ויג' ויקם משה ויושיען מדינין ברח ולדינין חזר ואומר (לג כא) צדקת ה' עשה ומש' עם ישראל הא לפי שנתן נפשו על הדינין נקראו על שמו:

100

ק״אד״א תתן לך מלמד שלא ניתנו הדינין אלא לישראל וללמדך שכל ההולך לדין אצל אומות העולם כאלו עובד ע״ז שכך הוא אומר שפטים וש' תתן לך וכת' אחריו לא תטה משפט צדק צדק תר' לא תטע לך אש' ולא עוד אלא שכל המניח דיני ישראל והולך לפני אומות העולם כפר בהקב״ה תחלה שנ' (לב לא) כי לא כצורנו צורם ואיבינו פלילים למה שאין חקותיהם טובים:

101

ק״במלה״ד לחולה שנכנס הרופא לבקרו אמר לבני ביתו האכילוהו והשקוהו כל מה שרוצה אל תמנעו ממנו כלום נכנס אל אחר אמר להן אל יאכל פלוני ואל ישתה דבר פלוני אמרו לו מפני מה לזה אמרת לאכול כל מה שהוא רוצה ולזה אתה אומר אל יאכל דבר פלוני ואל ישתה דבר פלוני אמר להן הראשון אינו של חיים לפי כך אמרתי על תמנעו ממנו כלום בין אכל בין לא אכל ימות אבל זה של חיים לפי כך לא יאכל דבר פלוני ולא ישתה דבר פלוני וכן חקות הגוים אינן של חיים שנ' (עי' יר' י ג) כי חקות הגוים הבל ואומ' (יחז' כ כה) וגם אני נתתי להם חקים לא טובים אבל ישראל נתן להם חקים ומשפטים ומצות טובים לכך נאמר בהם (ויק' יח ה) אשר יעשה אתם האדם וחי בהם:

102

ק״גבכל שעריך הרי זו מצות עשה להושיב דיינין בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך או יכול אפילו בחוצה לארץ יהו חייבין להעמיד בכל פלך ופלך ת״ל אשר ה' אלה' נותן לך לא בחוצה לארץ:

103

ק״דושפטו ר' יהודה אומר זה אחד הממונה על כולם שנ' תתן לך:

104

ק״הרבן שמעון בן גמליאל אומר לשבטיך ושפטו מצוה לשבט לדון את שבטו:

105

ק״ור' יאשיה אומר אם אמרה תורה בכל שעריך מה ת״ל לשבטיך ואם אמרה תורה לשבטיך למה נאמר בכל שעריך אלא בא הכתוב להקיש סנהדרי גדולה לסנהדרי קטנה מה גדולה דנה והורגת אף קטנה תהא דנה והורגת:

106

ק״זושפטו את העם למה נאמר לפי שהוא אומר שפטים ושטרים תתן לך שומע אני אעפ״י שאינן בקיאין בדין ת״ל ושפטו את העם בזמן שהן בקיאין בדין:

107

ק״חושפטו את העם בעל כרחן:

108

ק״טמשפט צדק זה מנוי הדיינין:

109

ק״יד״א ושפטו את העם ר' שמואל אומר כל זמן שישראל נשמעין לדיניהן הקב״ה עושה להן דין בשונאיהן שנ' (ש״א ז טז) ושפט את ישראל את כל המקומות האלה ומה כת' אחריו (שם יג) ותהי יד ה' בפלשתים כל ימי שמואל:

110

קי״אמשפט צדק אמר הקב״ה לדיינין אם עושים אתם משפט אמת בארץ אני עושה עמכם צדקה מן השמים שנ' (תה' פה יב) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף ואם מטין אתם את הדינין אתם מטין עצמכם לגיהנם לכך נאמר לא תטה משפט:

111

קי״בד״א ושפטו את העם משפט צדק שיהיו מכריעין לזכות לא לחובה:

112

קי״גלא תטה משפט שלא תאמר איש פלוני נאה איש פלוני קרובי:

113

קי״דלא תכיר פנים שלא תאמר איש פלוני עני איש פלוני עשיר:

114

קי״הד״א לא תטה משפט בממון לא תכיר פנים בדין שלא תושיב את הראוי למעלן למטן ואת הראוי למטן למעלן ושלא יהיה העני עומד והעשיר יושב:

115

קי״וד״א לא תכיר פנים והלא כבר נאמר (א יז) לא תכירו פנים במ' אלא זו אזהרה לחכמים כשהתלמידים יושבין לפניהם לא יהיו מלמדין לאחד ומניחין לאחד ואם עשו כן כאלו עבדו ע״ז שכך כת' אחריו צדק צדק תרד' לא תטע לך אש':

116

קי״זד״א לא תטה מש' ר' סימאי אומר המטה את המשפט נראה כאלו אוהב שלום ואין לך רחוק מן השלום כמותו שנ' (ע' ישע' נט ח) דרך שלום לא ידעו אין קורא בצדק ולא עוד אלא שהוא מפיל את שונאי ישראל בחרב שנ' (שם יד) והסג אחור משפט וה״א (תה' מד יא) תשיבינו אחור מני צר ומגלה את שונאי ישראל מארצם שנ' (ישע' נט יד) וצדקה מרחוק תעמוד וה״א (יר' נא נ') פליטים מחרב הלכו אל תעמדו ומחלל שם שמים שנ' (ישע' שם) כי כשלה ברחוב אמת וה״א (יר' י י) וה' אלהים אמת:

117

קי״חומסלק את השכינה שנ' (ישע' שם) ונכחה לא תוכל לבוא וה״א (איכה ב יט) שפכי כמים לבך נכח פני ה' וה״א (תה' יב ו) משד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' בשעה שהדיין רוצה לקלקל את הדין הקב״ה אומר לו המתן עד שאעמוד מאצלך שנ' משד עניים מאנקת אביונים כו' ומטיל ערבוביא בין הבריות שנ' (ישע' נט טו) ותהי האמת נעדרת:

118

קי״טוכל דיין שדן את ישראל והוציא את הדין לאמתו אפלו שעה אחת מעלין עליו כאלו דן את ישראל והוציא את הדין לאמתו [כל ימי חייו שנ' (ש״א ז טו) וישפוט] שמואל את ישראל כל ימי חייו והלא כל ימיו אינן אלא חמשים ושתים צא מהן ארבעים שנה שהיה עלי קיים נשתיירו שתים עשרה אלא כל המוציא את הדין לאמתו כאלו דן את ישראל כל ימי חייו וכל המטה את הדין סופו שאינו ירא מן הקב״ה שנ' (מלא' ג ה) ומטי גר ולא יראוני ולא תקח שחד אין צריך לומר לזכות את החייב ולחייב את הזכאי אלא אפלו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב כגון שהוא נוטלו משניהם:

119

ק״כשמא יאמר הריני נוטל שחד ואיני מטה את הדין ת״ל כי השחד יעור עיני חכמים והרי דברים קל וחומר ומה הנוטל על מנת שלא להטות אמרה תורה כי השחד יעור קל וחומר הנוטל על מנת להטות:

120

קכ״אמשל של שוחד למה הוא דומה לאדם שהוא עומד על שפת הים נטל שלשל ונתנו בחכה והשליכו לים בא דג ובלעו ונתפש אוי לו לדג זה שנתפש בלא כלום:

121

קכ״בכי השחד יעור עיני חכמים עיני חכמים בתורה אתה אומר עיני חכמים בתורה או אינו אלא עיני חכמים כמשמעו ת״ל כי השחד יעור פקחים אלו פקחי הדעת שהן מטמאין ומטהרין ומדעת עצמן מיכן אמרו כל הנוטל ממון ומטה את הדין אינו נפטר מן העולם עד שיחסר מאור עינו או עד שיצטרך לבריות ואינו יוצא ידי עולמו ויודע מה שמדבר:

122

קכ״גוכל שאינו נוטל שחד זוכה ומקביל פני שכינה שנ' (ישע' לג טו) מואס בבצע מעשקות נוער כפיו מתמך בשחד מה כת' אחריו (שם יז) מלך ביפיו תחזינה עיניך:

123

קכ״דויסלף דברי צדיקים ישנה דברים המצודקים שנאמרו מסיני:

124

קכ״הצדק צדק תרדף יכול שאם יצא מבית דין זכאי מחזירין אותו לחובה ת״ל צדק צדק תרדף יצא חייב מניין שמחזירין אותו לזכות ת״ל צדק צדק תרדף:

125

קכ״וד״א צדק צדק תר' יכול לא יתן אדם צדקה אלא אם יבואו ויאמרו לו תן ומנ' שאם לא יבואו ויאמרו לו [תן] צדקה מנ' שילך אחריהם ויתן ת״ל צדק צדק תר' מה כת' אחריו למען תחיה וירשת את הארץ:

126

קכ״זהרי שלא בא לידו לעשות צדקה אלא שתבעוהו לילך ולבקש (על) [מן] אחרים לעשות צדקה והלך עמהן מעלין עליו כאלו נתן משלו שנ' צדק צדק תר' רדוף אחר צדקה ואחר גמילות חסדים מה שכר נוטל על כך (משלי כא כא) רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד:

127

קכ״חלא תטע לך אש' מלמד שכל הנוטע אשרה עובר בלא תעשה ומניין לנוטע אילן בהר הבית שעובר בלא תעשה ת״ל כל עץ אצל מז' ה' אלה':

128

קכ״טר' אליעזר בן יעקב אומר מנ' שאין עושין אכסדרה בעזרה ת״ל כל עץ אצל מז' ה' אלה' כשהוא אומר תעשה לך לרבות במה:

129

ק״לולא תקים לך מצ' אין לי אלא מצבה ע״ז מניין דין הוא ומה מצבה שאהובה לאבות שנואה לבנים ע״ז ששנואה לאבות אינו דין ששנואה לבנים ד״א ולא תקים לך מצ' שומע אני אף לא על קבר אביו ואמו ת״ל אשר שנא ה' אלה' נאמר כאן שנא ונאמר להלן (יב לא) שנא מה להלן בע״ז הכת' מדבר אף כאן בע״ז הכת' מדבר:

130