מדרש תנאים על ספר דברים ט״ז:ג׳Midrash Tannaim on Deuteronomy 16:3
א׳לא תאכל עליו חמץ למה נאמר לפי שהוא אומר (שם כג יח) לא תזבח על חמץ דם זבחי אין לי אלא בל תזבח בל תאכל מניין ת״ל לא תאכל עליו חמץ:
1
ב׳ד״א לא תאכל עליו חמץ עליו אי אתה אוכל חמץ על פסח שני אתה אוכל חמץ:
2
ג׳ד״א לא תאכל עליו חמץ למה נאמר לפי שהוא אומר שבעת ימים תאכל עליו מצות אם אתה אומר עליו על גביו והלא כבר נאמר (שמות לד כה) ולא ילין לבקר זבח חג הפסח ומה ת״ל עליו אלא מופנה להקיש ולדון ממנו גזירה שוה נאמר כאן עליו ונאמר להלן (שמות כ כא) עליו מה להלן בסמוך לו אף כאן בסמוך לו:
3
ד׳לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאין לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה איזה הוא דבר שהוא בא לידי מצה וחמץ אלו חמשת המינין ואלו הן החטים והשעורים והכוסמין ושבולת שועל והשיפון יצאו האורז והדוחן והפרגין והשומשמין והקטניות שאינן באין לידי מצה וחמץ אלא לידי סרחון:
4
ה׳לחם עני מיכן אמרו אין לשין את העיסה ביום ראשון של פסח ביין ושמן ודבש וחלב ואין מקטפין בהן ואם לש ואכל לא יצא ידי חובתו משום שנאמר לחם עני ואין זה לחם עני:
5
ו׳ד״א לחם עני פרט לחלוט ואשישה יכול לא יצא אדם ידי חובתו אלא בפת הרדאה ת״ל מצות מצות ריבה ואפלו כמצתו של שלמה אם כן מה ת״ל לחם עני פרט לחלוט ואשישה:
6
ז׳ד״א לחם עני לחם שעונין עליו דברים:
7
ח׳ד״א לחם עני מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה:
8
ט׳ד״א לחם עני מה דרכו של עני הוא מסיק ואשתו אופה אף כאן הוא מסיק ואשתו אופה:
9
י׳כי בחפזון יצאת ממצרים זה חפזון מצריים אתה אומר זה חפזון מצריים או אינו אלא חפזון ישראל וכשהוא אומר (שם יב לט) כי גורשו ממצ' ולא יכלו להת' הרי חפזון ישראל אמור הא מה ת״ל כי בח' יצ' ממצרים זה חפזון מצריים:
10
י״אר' יהושע בן קרחה אומר זה חפזון ישראל:
11
י״באבא חנון אומר משום ר' אליעזר זה חפזון שכינה אע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר קול דודי דופק (שה״ש ה ב) הנה זה עומד אחר כתלנו (שם ב ט) יכול אף לעתיד לבא כן ת״ל (ישע' נב יב) כי לא בחפ' תצ' ובמ' לא תל':
12
י״גלמען תז' את יום צא' ממצ' כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות דברי בן זומא וחכמים אומרים ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך להביא את ימות המשיח:
13
י״דר' שמעון אומר כל ימי חייך ימים שאת עסוק בהן עם החיים הרי מי שמתו מוטל לפניו פטור מן המצות:
14