מדרש תנאים על ספר דברים י״זMidrash Tannaim on Deuteronomy 17

א׳לא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום בבעלי מומין עוברין הכת' מדבר:

ב׳אשר יהיה בו מום אין לי אלא שנולד תם ונעשה בעל מום נולד בעל מום ממעי אמו מנ' ת״ל כל דבר רע:

ג׳ד״א כל דבר להוציא רובע ונרבע ומוקצה ונעבד וכלאים וטרפה ויוצא דופן:

ד׳רע להוציא זקן וחולה דברי ר' עקיבה:

ה׳יכול אם זבח עבר על מצוה ושומע אני יהא כשר ת״ל כי תועבת ה' אלהיך הוא:

ו׳הוא ר' יהודה אומר היא תועבה ואין בניה תועבה:

ז׳ר' שמעון אומר לפני שמצינו ברובע ובנרבע שהן פסולין בבהמה יכול אף באדם ת״ל הוא בנזבח דברתי ולא בזובח:

ח׳כי ימצא אין מציאה אלא בעדים:

ט׳כי ימצא בא הכתוב ללמד על עובדי ע״ז שתהא מיתתו בסקילה לכך נאמ' הפרשה:

י׳ד״א למה נאמרה לפי שנ' (במד' טו לא) כי דבר ה' בזה הכרת תכ' לא שמענו אלא על העובד ע״ז במזיד ואין לו עדים במזיד ויש לו עדים שתהא מיתתו בסקלה (אם אמרת כן ענשת מן הדין ת״ל כי ימצא ללמדך שאין עונשין מן הדין) והרי דברים קל וחומר העובר על דברי בשר ודם מיתתו בסקלה על דברי מי שאמר והיה העולם על אחת כמה וכמה שתהא מיתתו בסקלה [אם אמרת כן ענשת מן הדין ת״ל כי ימצא ללמדך שאין עונשין מן הדין]:

י״אבקרבך להוציא את העובד ע״ז בארץ ובא לו חוץ לארץ ומביא את העובד ע״ז חוץ לארץ ובא לו לארץ:

י״בד״א בקרבך לרבות את הגרים:

י״גבאחד שע' באחד בתי דינין:

י״דאיש או אשה פטר בה את הקטן והרי דברים קל וחומר ומה אם ערוה חמורה פטר בה את הקטן קל וחומר שאר מצות שבתורה:

ט״ולפי שמצינו שאין עושין עיר הנידחת לא על פי עד אחד ולא על פי אשה יכול יהוא פטורין ת״ל איש או אשה:

ט״זאשר יעשה את הרע מגיד שאין רע אלא ע״ז שכל העובד ע״ז פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה שנ' לעבר בריתו ואין ברית אלא תורה שנ' (כח סט) אלה דברי הברית:

י״זוילך ויעבד בא הכת' ללמד על המקבל עליו לעבוד ע״ז שהוא כעובד ע״ז שינה הכת' מצות זו בכל המצות שבתורה שכל מצות שבתורה אינו חייב עד שיאמר ויעשה כאן עשה את האומר בפיו כעושה מעשה:

י״חוילך ויעבד אלהים אחרים וישתח' להם לחייב על העשייה בפני עצמה ועל ההשתחויה בפני עצמה אתה אומר לחייב על העשייה בפני עצמה ועל ההשתחויה בפני עצמה או לא יהא חייב עד שיעבוד וישתחוה ת״ל(שמות כ ה) לא תשתחוה להם ולא תעבדם לחייב על העשייה בפני עצמה ועל ההשתחויה בפני עצמה:

י״טויעבד שומע אני כל עבודה במשמע ת״ל (שם כב יט) זבח לאלהים יחרם זביחה היתה בכלל ויצאת ללמד מה זביחה מיוחדת שכיוצא בה עובדין לשמים חייבין עליה בין שתהא (עובדתו) [עבודתו] בין שאינה עבודתו וכל שאין כיוצא בה עובדין לשמים לשם עבודתו חייב שלא לשם עבודתו פטור:

כ׳אלהים אחרים שומע אני עד שיעבוד כל ע״ז במשמע ת״ל ולשמש או ליריח אלו היו בכלל ויצאו מן הכלל ללמד מה אלו אחד אחד בפני עצמו אף כשנאמר אלהים אחרים חייב על כל אחד ואחד בפני עצמו או אינו אלא כלל ופרט וכי נאמר לשמש לירח לצבא השמים לא נאמר אלא ולשמש או לירח או לכל צבא השמים בא ללמדך שאינן כלל ופרט אלא רבויין:

כ״אאני אקרא לכל צבא השמים ומה ת״ל ולשמש או לירח אלא הוא הדין והוא התשובה:

כ״באשר לא צויתי לאומ' לעבדן זה אחד מן הדברים שכתבו לתלמי המלך:

כ״גאשר לא צויתי ולהלן הוא אומר (יר' יט ה) אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי:

כ״דאשר לא צויתי בתורה:

כ״הולא דברתי בעשרת הדברות:

כ״וולא עלתה על לבי שיקריב אדם את בנו על גבי המזבח:

כ״זד״א אשר לא צויתי ליפתח:

כ״חולא דברתי למישע:

כ״טולא עלתה על לבי שיקריב אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח אלא נסיון הוא:

ל׳והוגד לך ושמעת וכי אפשר לבשר ודם לשמוע אלא מפי הגדה אלא הרי אתה דן נאמר כאן והגד ונאמ' להלן (ויק' ה א) הגדה מה להלן בבית דין אף כאן בבית דין:

ל״אושמעת ולא מאליך:

ל״בודרשת מן התורה:

ל״גהיטיב נאמר כאן היטיב ונאמר להלן (יג טו) היטב מה להלן בשבע חקירות אף כאן בשבע חקירות מה כאן בשני עדים הכת' מדבר אף להלן בשני עדים הכת' מדבר:

ל״דוהנה אמת להוציא את הספק:

ל״הנכון הדבר שתהא עדותן מכוונת פרט לשהכחישו זה את זה אפלו בבדיקות שאין זה נכון:

ל״ונעשתה התו' הז' ביש' להוציא את העובד ע״ז וברח שנ' בישראל:

ל״זוהוצאת את האיש הה' או את הא' הה' לפי שמצינו שהנידחין בסייף יכול אף המדיחין ת״ל את האיש או את הא' וסקל':

ל״חוהאיש ההוא זה מזיד דברי ר' עקיבה:

ל״טאו את הא' הה' לא אנוסה ולא שוגגת ולא מוטעת:

מ׳אשר עשו את הדבר הזה אל שעריך אלו בתי דינין איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוצא כל העיר כולה לשעריך מיכן אמרו אין עושין עיר הנדחת אלא בית דין של שבעים ואחד:

מ״אד״א אל שעריך שער שעבד בו אתה אומר שער שעבד בו או אינו אלא שער שנידון בו נאמר שעריך למטה ונאמר שעריך למעלה (יז ב) מה שעריך האמור למעלה שער שעבד בו אף שעריך האמור למטה שער שעבד בו:

מ״בד״א שעריך ולא שער גרים:

מ״גמיכן אמרו כל מי שעובד ע״ז סוקלין אותו על שער שעבד בו ואם היתה עיר שרובה גוים סוקלין אותו על פתח בית דין:

מ״דאת הא' או את האשה למה נאמר והלא כבר נאמר בישראל מכל מקום אין לי אלא ישראל גרים מנ' ת״ל את האיש או את האשה לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו:

מ״הוסקלתם באבנים אם לא מת באבן אחת ימות בשנייה:

מ״ווסקלתם באבנים ומתו שתהא סקילתן מיתתן:

מ״זעל פי שנים עדים או שלשה עדים אם מתקיימת עדות בשנים למה פרט הכת' שלשה אמר ר' עקיבה לא בא השלישי אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו:

מ״חאם כך ענש הכת' לניטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה על אחת כמה וכמה שישלם שכר לניטפל לעושי מצוה כעושי מצוה ולומר לך מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה ומנ' שאפילו הן מאה ת״ל עדים אמר ר' יוסי בד״א בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים עדות בשאר:

מ״טרבי אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות אימתי בזמן שהתרו בהן אבל בזמן שלא התרו בהן אם כן מה יעשו שני אחים שראו באחד שהרג את הנפש:

נ׳על פי שנים עדים ר' יוסי אומר לעולם אינו נהרג עד שיהיו פי שני עדיו מתרין בו שנ' על פי שנ' עדים:

נ״אד״א על פי שנ' עד' שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן:

נ״בד״א על פי שנ' עד' על פי עדים אתה ממיתו אין אתה ממיתו מאומד מיכן אמרו מאיימין על עידי נפשות ואומ' להן שמא תאמרו מאומד ומשמועה עד מפי עד מפי אדם נאמן שמענו:

נ״גכיצד (מאיימין) [מאומד] אומ' להם שמא כך ראיתם שרץ אחר חבירו לחרבה ורצתם אחריו ומצאתם סייף בידו ודם מטפטף והרוג מפרפר אם כן ראיתם אין בדבריכם כלום:

נ״דאמר ר' שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חבירו לחרבה ורצתי אחריו ומצאתי חרב בידו ודם מטפטף והרוג מפרפר אמרתי לו רשע מי הרגו לזה או אני או אתה אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי שהרי אמ' תורה על פי שנים עדים יומת המת יודע מחשבות יפרע מאותו האיש אמ' לא זז משם עד שבא נחש והכישו:

נ״היומת המת עד שיתיר עצמו למיתה:

נ״וד׳א יומת המת וכי המת מת אלא הרשעים שנקראו בחייהם מתים:

נ״זכיוצא בו אתה אומר (יחז' יח לב) כי לא אחפוץ במות המת חי חי הוא יודך כמוני היום (ישע' לח יט) וכן דוד הוא אומר (תה' קטו יז) לא המתים יהללו יה ואנחנו נברך יה:

נ״חלא יומת על פי עד אחד אפלו שנים עשר מחייבין ואחד עשר מזכין לא יומת:

נ״טד׳א [מנין] שלא ילמד לא עד ולא תלמיד חובה ת״ל לא יומת על פי עד אחד:

ס׳יד העדים תהיה בו מצוה ביד העדים להמיתו מנ' אם אין כח בעדים מצוה ביד כל העם להמיתו ת״ל ויד כל העם באחרונה:

ס״אויד כל העם באחרונה מגיד שהכל חייבין ליטפל בו:

ס״בובערת הרע בכל המיתות:

ס״גמקרבך אין את מצווה לצאת אחריו לחוצה לארץ:

ס״דכי יפלא ממך דבר למשפט בא הכת' לעשות בית דין הגדול על כל בתי דינין כשם שבית דינו של משה על כל בתי דינין כך בית דין הגדול שבירושלם על כל בתי דינין:

ס״הכי יפלא אין פליאה אלא כסייה שנ' (זכ' ח ו) כי יפלא בעיני שארית העם ואומר (יר' לב כז) הממני יפלא כל דבר:

ס״וכי יפלא במופלא שבבית דין הכתוב מדבר:

ס״זממך זה יוצא יועץ:

ס״חוה״א (נחום א יא) ממך יצא חושב על ה' רעה יועץ בליעל:

ס״טדבר זה הלכה:

ע׳למשפט זה הדין:

ע״אבין דם לדם בין דם נדה לדם לידה לדם זיבה:

ע״בבין דין לדין בין דיני ממונות לדיני נפשות לדיני מכות:

ע״גובין נגע לנגע בין נגעי אדם לנגעי בגדים לנגעי בתים:

ע״דדברי אלו הערכים והחרמים וההקדישות:

ע״הריבות זו השקיית שוטה ועריפת עגלה וטהרת מצורע:

ע״ובשעריך זה לקט ושכחה ופיאה:

ע״זוקמת וקמת מיד וקמת מבית דין:

ע״חועלית מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל וארץ ישראל גבוהה מכל הארצות:

ע״טאל המקום מלמד שהמקום גורם:

פ׳רבי אומר כי יפלא ממך דבר למשפט כלל בין דם לדם ובין דין לדין ובין נגע לנגע פרט דברי ריבות חזר וכלל כלל ופרט וכלל ואין אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף כל דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת:

פ״אוקמת ועלית מגיד שסנהדרין בגבהה של עיר:

פ״בד״א וקמת ועלית למה נאמר לפי שהוא אומר כי יפלא ממך דבר למשפט שאם נכסה דבר מאחד מהם שומע אני יהו כולן זקוקין לעלות ת״ל וקמת ועלית לא אמרתי אלא במי שנכסה ממנו דבר בלבד:

פ״גשלשה בתי דינין היו בירושלם אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה ואחד יושב בלשכת הגזית באין לזה שעל פתח הר הבית ואומ' להן כך דרשתי וכך דרשו חבירי וכך לימדתי וכך לימדו חבירי אם שמעו אמרו להן ואם לאו אלו ואלו באין לזה שבפתח העזרה ואומ' להן כך דרשתי וכך דרשו חבירי כך לימדתי וכך לימדו חבירי אם שמעו אמרו להן ואם לאו אלו ואלו באין לבית דין הגדול שבלשכת הגזית שמשם תורה יוצאה לכל ישראל שנ' (יז י) מן המקום ההוא אשר יבחר ה':

פ״דחזר לעירו ושנה ולימד כדרך שלמד פטור הורה לעשות חייב שנ' והאיש אשר יעשה בזדון אינו חייב עד שיורה לעשות:

פ״האל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו על ידי נביא וה״א (ע' ש״ב כד יח) עלה הקם מזבח לה' בגרן ארונה היבוסי:

פ״ומיכן אמרו מצאן בבית פני והמרה עליהן יכול תהא המראתו המראה ת״ל וקמת ועלית אל המ' אש' יב' ה' מלמד שהמקום גורם:

פ״זובאת אל הכהנים הל' מצוה בבית דין שיהיו בו כהנים ולוים יכול אם אין בו יהא פסול ת״ל ואל השופט אשר יהיה בימים ההם בא הכת' ללמד שכל סנהדרין שהוא משולשת הרי זו משובחת:

פ״חד״א ואל השופט אשר יהיה בימ' הה' את זה דרש ר' יוסי הגלילי ובאת אל הכ' הל' ואל הש' אש' יהי' בימ' הה' וכי תעלה על דעתך שאדם בא אצל שופט שלא היה בימיו אלא זה שהיה קרוב ונתרחק מיכן אמ' אם היה קרוב ונתרחק כשר:

פ״טד״א ובאת אל הכה' הל' ואל הש' בזמן שיש כהן יש משפט ובזמן שאין כהן אין משפט מיכן אמ' אין דנין דיני נפשות אלא בפני הבית:

צ׳ודרשת והגידו לך את דבר המשפט ממך לתבוע ומהן להורות:

צ״אועשית על פי הד' שומע אני יהא שומע ואינו עושה ת״ל ועשית:

צ״במן המקום ההוא שמשם תורה יוצאה לכל ישראל:

צ״גושמרת לעשות ככל אשר יורוך מנ' שאם יאמר לך על שמאל שהיא ימין ועל ימין שהיא שמאל שמע לדבריהם ת״ל ככל אשר יורוך:

צ״דעל פי התו' אש' יור' על הוריית בית דין הגדול שבירושלם חייבין מיתה ואין חייבין מיתה על הוריית בית דין שביבנה:

צ״הד״א על פי התורה אש' יור' על דברי תורה חייבין מיתה ואין חייבין מיתה על דברי סופרים:

צ״וועל המש' אש' יאמרו לך תע' זו מצות עשה (בכל מצוה לשמוע להן אפילו בגזרות ותקנות שהרי הוא אומר על פי התורה אשר יורוך אלו גזירות ותקנות ומנהגות שיורו בהן לרבים כדי לחזק הדת ולתקן העולם:

צ״זועל המשפט אשר יאמ' לך תע' אלו דברים שילמדו אותן מן הדין באחת משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן:

צ״חלא תסור מן הדב' אשר יגידו לך זו הקבלה שיקבלו איש מפי איש) מיכן אמ' חמורים דברי חכמים שכל העובר על דבריהם כעובר על דברי תורה ועוד חמורים דברי חכמים מדברי תורה שדברי תורה יש בהן קלות וחמורות ודברי חכמים כולן חמורות:

צ״טחומר בדברי סופרים מדברי תורה שהאומר אין תפלין לעבור על דברי תורה פטור חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב:

ק׳לא תסור מן הד' זו מצות לא תעשה:

100

ק״אוהאיש אשר יע' בזדון על המעשה הוא חייב ואין חייב על ההורייה מיכן אמרו אינו חייב עד שיורה לאחרים לעשות כהוראתו או שיעשה הוא כהוראתו:

101

ק״בבזדון על הזדון הוא חייב אינו חייב על השגגה:

102

ק״גלבלתי שמוע ולא שומע מפי שומע:

103

ק״דאל הכהן הע' לש' שם מגיד שאין שירות כשר אלא מעומד הא אם ישב ועבד עבודתו פסולה:

104

ק״האו אל הש' זה הוא שאמרנו ואע״פ שאין שם כהנים ולוים כשר:

105

ק״וומת האיש ההוא בסתם מיתה בחנק:

106

ק״זובערת הרע מישראל בער עושי רעה מישראל:

107

ק״חוכל העם ישמעו ויר' מיכן אמ' אין ממיתין אתו לא בבית דין שבעירו ולא בבית דין שביבנה אלא מעלין אותו לבית דין הגדול שבירושלם ומשמרין אתו עד הרגל וממיתין אותו ברגל שנ' וכל העם יש' ויר' דבר ר' עקיבה אומר לו ר' יהודה וכי נאמר יראו וייראו והלא לא נאמר אלא ישמעו וייראו ועוד היאך אתה מענה דינו של זה אלא ממיתין אותו מיד וכותבין ושולחין לכל המקומות איש פל' בן איש פל' נתחייב מיתה בבית דין וכן עשה וכן עשו בו:

108

ק״טאמר ר' יאשיה שלשה דברים סח לי זעירא משום אנשי ירושלם בעל שמחל על קנויו קנויו מחול ובן סורר ומורה שאם רצו אביו ואמו למחול לו מוחלין וזקן ממרה שאם רצו בית דין למחול לו מוחלין לו וכשבאתי אצל חברי שבדרום על שנים הודו לו ועל זקן ממרה לא הודו לו כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל:

109

ק״יכי תבא אל הא' הרי משה מודיע להן לישראל מה שהן עתידין לעשות שנ' (ש״א ח ה) עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים:

110

קי״אוירשת ויש' בה לאחר ירושה וישיבה הכת' מדבר מיכן את למד לכל הביאות שבתורה שלא נאמרו אלא לאחר ירושה וישיבה:

111

קי״בואמרת אשימה עלי מלך יכול רשות ולא חובה ת״ל שום תשים חובה ולא רשות אמר ר' יהודה מצוה מן התורה לשאול להן מלך שנ' שום תשים עליך מלך אם כן למה נענשו בימי שמואל שהקדימו על ידם וששאלו בתרעומת ולא בקשו להן מלך לשם שמים:

112

קי״גר' אלעזר ביר' צדוק אומ' זקנים שבאותו הדור כהוגן שאלו שנ' שימה לנו מלך אבל עמי הארץ שביניהן קלקלו שנ' (שם ח כ) והיינו אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו:

113

קי״דככל הגוים אשר סבי' מה מלך גוי לא דן ולא דנין אותו אף מלך ישראל כיוצא בו:

114

קי״האו מה מלך גוים עובד ע״ז ומגלה עריות ושופך דמים יכול אף מלך ישראל כן ת״ל ולבל' סור מן המ' ימין ושמ' הא מוזהר הוא על כל המצות שבתורה:

115

קי״ושום תשים עליך מלך מצות עשה וזו היא שאמרנו חובה ולא רשות:

116

קי״זאשר יבחר ה' א' בו על ידי נביא כמה שנ' בשאול (שם י כד) הראיתם אשר בחר בו ה' וכמה שנ' בדוד (תה' עח ע) ויבחר בדוד עבדו:

117

קי״חמקרב ולא מחוץ לארץ:

118

קי״טאחיך ולא אחר:

119

ק״כתשים על' שתהא אימתו עליך מיכן אמרו אין רואין אותו לא כשהוא מסתפר ולא כשהוא בבית המרחץ ולא כשהוא בבית המים אלא הוא יושב והכל עומדין הוא אומר דבר והכל שומעין לו הוא קורא אותן אחי ועמי שנ' (דהי״א כח ב) שמעוני אחי ועמי והן קוראין אותו אדוננו כענין שנ' (מ״א א מג) אבל אדונינו המלך דוד המ' את שלמה:

120

קכ״אד״א שום תשים על' מ' ולא מלכה מלמד שאין מעמידין אשה במלכות וכן כל משימות שבישראל אין ממנין בהן אלא איש:

121

קכ״בד״א שום תשים על' מלך אין לי אלא מלך מנ' לרבות שוטרים וגבאי צדקה וסופרי דיינין ומכין ברצועה ת״ל מקרב אחיך תש' על' מ' כל שתשימהו עליך לא יהא אלא מן הברורים שבאחיך:

122

קכ״גלא תוכל לתת עליך איש נכ' להוציא את הגר משמע מוציא את הגר או אם לא יהא משבט יהודה לא יעמוד משבט בנימין אמרת והלא כל ישראל ראויין למלכות הא מה ת״ל איש נכ' להוציא את הגר:

123

קכ״דמעשה באגריפס שמשחוהו ישראל מלך עליהן וכיון שהגיע מוצאי שביעית לקרות המלך בספר תורה עמד הוא וקרא ושבחוהו חכמים וכיון שהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות ענו ואמרו לו אל תירא אגריפס אחינו אתה אחינו מאותה שעה נחתם גזר דין על אבותינו לגלות מפני שחינפו:

124

קכ״המיכן אמרו אין מעמידין מלך מקהל גרים אפלו אחר כמה דורות עד שתהא אמו מישראל אין לי אלא מלך מנ' לרבות שר צבא שר חמשים או עשרה אפלו הממונה על אמת המים ת״ל מקרב אח' תש' על' כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך:

125

קכ״ורק לא ירבה לו סוסים ואינו מרבה אלא כדי מרכבו וכן עשה דוד כמה שנ' (ש״ב ח ד) ויעקר דוד את כל הרכב ויותר ממנו מאה רכב שלמה לא עשה כן אלא ויהי לשלמה ארבעים אלף ארוות סוסים (מ״א ה ו):

126

קכ״זר' נתן אומ' לא ירבה לו סוסים שומע אני מיעוט סוסים שניים ת״ל רק מרבה ואינו מרבה אלא כדי מרכבו ואם היו מסירין את הלב אף לא אחד:

127

קכ״חולא ישיב את העם מצ' אם מרבה לו סוסים מחזיר את העם לשעבודן למצ' שבמצרים הוא אומ' (שמות ה יב) ויפץ העם בכל ארץ מצרים לק' קש לת' ובסוסים הוא אומ' (מ״א ה ח) והשעורים והתבן לסוסים ולרכש:

128

קכ״טולא יש' את העם מצ' חזירה לישיבה אתה אומר חזירה לישיבה או אינו אלא לסחורה כשהוא אומר (שמות יד יג) אשר ראיתם את מצ' היום [וגו'] חזירה לישיבה לא חזירה לסחורה:

129

ק״לוה' אמר לכם לא תס' לשוב היכן אמר כי (כאשר) [אשר] ראיתם את מ' היום כו':

130

קל״אולא ירבה לו נשים [על] שמונה עשרה ר' יהודה אומר מרבה הוא לו ובלבד שלא יהו מסירות את לבו:

131

קל״בר' שמעון אומר אפלו אחת והיא מסירה את לבו לא ישאנה אלא מה אני [מקיים] לא ירבה לו נשים אפלו כאביגיל:

132

קל״גוכסף וז' לא יר' לו מרבה הוא לו כדי ליתן אפסוניא ודוד עשה כן שנ' (ע' דהי״א כב יג) והנה בעניי הכינתי לבית אלהי':

133

קל״דשלמה לא עשה כן אלא (מ״א י כז) ויתן המלך את הכסף בירושלם כאבנים:

134

קל״הוהיה כשבתו על כסא ממ' שיחזיק במלכותו מיכן אמ' אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו ואין מתעסקין בכתרו:

135

קל״ו[השמטה: וכתב לו מיכן אמרו אין קורין בספרו]. וכתב לו לשמו:

136

קל״זאת משנה התורה את כל התורה אתה אומר את משנה התורה את כל התורה או אינו אלא דברי תורה כשהוא אומר לשמר את כל דברי התורה הז' הרי דברי תורה אמורין הא מה ת״ל את משנה התורה את כל התורה:

137

קל״חעל ספר לא על הלוח ולא על הנייר אלא על המגלה מיכן אמרו אין כותבין את הספר אלא על עור בהמה טהורה:

138

קל״טעל ספר מיכן אמ' כותב לו ספר תורה לשמו ומגיהין אותו מספר העזרה על פי בית דין של שבעים ואחד ובלבד שלא יתגאה בשל אבותיו אם לא הניחו לו אבותיו ספר תורה או שאבד כותב לו שתי תורות אחת שנכנס ויוצא בה ואחת מניחה בבית גנזיו אותה שנכנס ויוצא בה אינו רשאי להכנס בה לא לבית המרחץ ולא לבית הכסא ולא להשתין מים אלא במקום שקורא בו שנ' והיתה עמו וקרא בו כל ימי חי' במקום הראוי לקרות בו:

139

ק״מד״א את משנה מיכן דרש ר' אלעזר בן ערך שסוף תורה עתידה (להשתכח) [להשתנות] ר' אומר אשורית ניתנה תורה וכשחטאו נהפך להם לדעץ וכשזכו בימי עזרא נהפך להם אשורית:

140

קמ״אוהיתה עמו שתהא מיוחדת לו יוצא למלחמה ומוציאו עמו נכנס לבית דין מכניסו אצלו יושב בדין והוא עמו ומיסב והוא כנגדו ומטייל בשוק והוא לפניו וכן דוד אומ' (תה' טז ח) שויתי ה' לנגדי תמיד:

141

קמ״בר' יהודה אומ' ספר תורה מימינו ומזוזה משמאלו:

142

קמ״גוקרא בו שיהיו עיניו בו בשעה שהוא קורא בו:

143

קמ״דכל ימי חייו בשעה שהוא פנוי אתה אומר בשעה שהוא פנוי או אינו כל ימי חייו כשמועו אמרת והרי הוא נושא אשה ומוליד בנים הא מה ת״ל כל ימי חייו בשעה שהוא פנוי:

144

קמ״הלמען ילמד ליראה את ה' אלהיו והרי הדברים קל וחומר אם כשהוא קורא הרי הוא למד ליראה את ה' אלהיו קל וחומר כשהוא דורש:

145

קמ״ולשמר את כל דברי התו' הז' אלו דברות:

146

קמ״זואת החקים האלה אלו חוקי מלכות אתה אומר אלו חוקי מלכות או אינו אלא דברות וכשהוא אומר לשמר את כל דברי התורה הז' הרי דברות אמורות הא מה אני מקיים את כל החקים האלו אלו חוקי מלכות:

147

קמ״חלבלתי רום לבבו מאחיו שלא יאמר ציצית באיסר הריני עושה כולה תכלת תפלין של רצועה הריני עושה כולה זהב לכך נאמר לבלתי רום לבבו מאחיו:

148

קמ״טולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל למה נאמר לפי שהוא אומר לבלתי רום לבבו מצות עשה מצוה בלא תעשה מנ' ת״ל ולבלתי סור מן המצוה:

149

ק״נלמען יאריך ימים על ממ' הוא ובניו מגיד שהמלכות ירושה לבנים וכל הקודם בנחלה קודם לירושת המלוכה והבן הגדול קודם לקטן ממנו:

150

קנ״אאו בניו יכול אפלו רשעים ת״ל הוא מה הוא כשר אף בניו כשרים:

151

קנ״בוכשם שהמלכות ירושה לבנים כך כהונה גדולה ירושה לבנים שנ' (ויק' ו טו) והכהן המשיח תחתיו והוא הדין לכל השררות וכל המנויין שבישראל שהן ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם:

152

קנ״גאו בניו יכול אפלו בזמן שאינו ממלא מקומו של אביו ת״ל (שם) תחתיו מבניו בזמן שהוא ממלא מקומו של אביו הוא קודם לכל אדם ואם אינו ממלא מקומו של אביו יבוא אחר וישמש תחתיו היה ממלא ביראה אע״פ שאינו ממלא בחכמה מעמידין אותו במקום אביו ומלמדין אותו:

153

קנ״דלא היה ממלא ביראה אע״פ שהוא ממלא בחכמה אין ממנין אותו למנוי מן המנוין שבישראל:

154

קנ״הבקרב ישראל שיהא שלום בישראל מיכ' אמ' אין מושחין מלך בן מלך ומפני מה משחו את שלמה מפני מחלקתו של אדוניה ואת יואש מפני מחלקתה של עתליה ואת יהואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים ואת יהוא בן נמשי מפני מחלקתו של יהורם בן אחאב:

155