מדרש תנאים על ספר דברים י״חMidrash Tannaim on Deuteronomy 18

א׳לא יהיה לכהנים הלוים בכהנים ולוים הכת' מדבר אתה אומר בכהנים ולוים הכת' מדבר או אינו מדבר אלא בכהנים שהן בני לוי ת״ל כל שבט לוי לא אמרתי אלא מי שאין לו חלק ונחלה בארץ:

ב׳ד״א כל שבט לוי תמימין ובעלי מומין:

ג׳חלק ונחלה עם ישראל חלק בבזה ונחלה בארץ:

ד׳אשי ה' אלו קדשי מקדש:

ה׳ונחלתו אלו קדשי גבול:

ו׳ר' נתן אומ' אשי ה' אלו מתנות כהונה שנ' (ויקרא ו י) חלקם נתתי אותה מאשי:

ז׳ונחלתו אלו מתנות לויה שנ' (במד' יח כא) ולבני לוי הנה נתתי כל מע' ביש' לנח':

ח׳ונחלה לא יהיה לו זו נחלת שלשה:

ט׳בקרב אחיו זו נחלת חמשה:

י׳ד״א ונחלה לא יהיה לו בק' אחיו למה נאמר לפי שהוא אומר (במד' כו נג) לאלה תחלק הארץ בנחלה אין לי אלא בשעת חילוק הארץ אבל משחילקו שומע אני יקצה לו כל שבט ושבט לפי מה שהוא ת״ל ונחלה לא יהיה לו:

י״אאו לא יירש את אבי אמו ישראל ת״ל בקרב אחיו הא יורש הוא את אבי אמו ישראל וה״א (דהי״א ב כב) ושגוב הוליד את יאיר ויהי לו עשרים [ושלש] עיר בארץ הגלעד וכי מנין היה לשגוב ערים בארץ הגלעד אלא מלמד שנשא חצרון אשה מבנות מכיר ומתה וירשה וה״א (יהוש' כד לג) ואלעזר בן אהרן מת ויקברו אתו בגבעת פנחס בנו אשר נתן לו בהר אפרים וכי מנין היה לפנחס בהר אפרים אלא מלמד שנשא פנחס אשה מבנות אפרים ומתה וירשה:

י״בה' הוא נחלתו אשרי אזנים ששמעו את הדבר הזה מפי הקודש כאשר דבר לו להגיד מה גרם:

י״גואיכן דבר לו (במד' יח כ) אני חלקך ונח' בת' בני ישראל:

י״דוזה יהיה משפט הכהנים למה נאמר לפי שהוא אומר (יב כא) וזבחת מבק' ומצ' ואכלת שומע אני אף הזרוע והלחיים והקבה במשמע ת״ל וזה יה' מש' הכ':

ט״ומאת העם מאת המותר לעם להוציא את השוחט ונמצא טרפה והשוחט לע״ז והנוחר והמעקר:

ט״זד״א מאת העם להוציא כהנים ולוים:

י״זמאת זבחי הזבח אין לי אלא מאת זבחי הזבח לעצמו למשתה בנו מנ' ת״ל מאת זובחי הזבח מכל מקום:

י״חאו ישעבדנו הכהן לזבוח ת״ל מאת זב' הזבח כשיזבח:

י״טד״א מאת זבחי הזבח לרבות בהמת השותפין שתהא חייבת במתנות:

כ׳ד״א מאת זבחי הזבח אין לי אלא בשעת זביחה בלבד מיכן אמרו גר שנתגייר והיתה לו פרה נשחטה עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב ספק פטור המוציא מחברו עליו הראיה:

כ״אאם שור אם שה אין חייב במתנות אלא בהמה טהורה בלבד:

כ״באם שור אם שה לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו:

כ״גד״א מכלל שור זכר ונקבה ומכלל שה גדי וטלה:

כ״דד״א שור מה ת״ל אם שור לרבות את הכלאים הבא מכבש ועז שיהא חייב במתנות:

כ״האם שה לרבות את הכוי:

כ״וד״א שה ואפלו מקצת שה כגון צבי הבא על העז וילדה שיהא הולד חייב בחצי מתנות אבל תיש הבא על הצביה הולד פטור מן המתנות:

כ״זונתן לכהן ואפלו כהנת:

כ״חונתן ולא שיטול מעצמו:

כ״טד״א ונתן מיכן אמרו מקום שנהגו למלוג בעגלים לא ימלוג את הזרוע להפשיט את הראש לא יפשיט את הלחי ואם אין שם כהן מעלה אותן בדמים ואוכלן מפני הפסד כהן:

ל׳הזרוע בשל ימין הכת' מדבר אתה אומר בשל ימין הכת' מדבר או אינו מדבר אלא בשל שמאל הרי אתה דן נאמר כאן זרוע ונאמר להלן (במד' ו יט) זרוע מה זרוע שנאמר להלן בשל ימין הכת' מדבר אף זרוע שנ' כאן בשל ימין הכת' מדבר:

ל״אעד שלא יאמר יש לי בדין הואיל והשוק מתנה לכהן והזרוע מתנה לכהן אם למדתי לשוק שאינו אלא בשל ימין אף הזרוע לא ינהוג אלא בשל ימין לא אם אמרת בשוק שהוא נוהג במוקדשין לפי כך הוא נוהג בשל ימין תאמר בזרוע שאינו נוהג במוקדשין לפי כך לא ינהוג בשל ימין ת״ל הזרוע בשל ימין הכת' מדבר:

ל״בדורשי רשומות אומ' זרוע כנגד היד כן הוא אומר (במד' כה ז) ויקח רמח בידו:

ל״גלחיים כנגד תפלה כן הוא אומר (תה' קו ל) ויעמד פנחס ויפלל:

ל״דקבה כמשמעה כן הוא אומר (במד' כה ח) ואת האשה אל קבתה:

ל״הונתן לכהן הזרוע והל' והק' שומע אני שלשתן כאחת ת״ל ראשית דגנך תיר' ויצה' תתן לו מה אלו אם רצה ליתן לו כולן כאחת רשאי כל אחד ואחד בפני עצמו רשאי אף אלו אם רצה ליתן לו כולן כאחת רשאי כל אחד ואחד בפני עצמו רשאי:

ל״וראשית דגנך תיר' ויצ' בתרומה גדולה הכת' מדבר מלמד שאין תורמין אותה אלא מן המובחר שנ' ראשית ר' ישמעאל אומר מנ' אתה אומר למקדיש ערימתו עד שלא מירח פטור מן המעשרות או יכול משמירה ת״ל ראשית דגנך תיר' ויצה' תתן לו:

ל״זר' עקיבה אומר מנ' אתה אומ' שאם רצה אדם לעשות כל גרנו תרומה וכל עיסתו חלה שהוא רשאי ובלבד שישייר מקצת [ת״ל ראשית] דגנך ולא דגן גוי (מיכן אמ' פירות הגוי שגדלו בקרקע שקנה בארץ ישראל אם נגמרה מלאכתן ביד הגוי ומירחן הגוי פטורין מכלום):

ל״חדגנך תיר' ויצ' כעין דגן תירוש ויצהר מה דגן תירוש ויצהר מאכל אדם וגידוליו מן הארץ ויש לו בעלים שנ' דגנך אף כל כיוצא בהן חייב בתרומה ומעשרות:

ל״טוראשית גז צאנך תתן לו בשל רחלים הכת' מדבר אתה אומר בשל רחלים הכת' מדבר או אינו מדבר אלא בשל עזים אם תאמר שאין להם גז יש לך שטף על כרחך אמרה תורה וראשית גז צאנך בשל רחלים הכת' מדבר:

מ׳ד״א מה הוא אינו משתמש אלא בצמר אף אתה לא תהא נותן לו אלא צמר:

מ״אצאנך מיכן אמרו ראשית הגז נוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית ר' יהודה ביר' אלעאי אומר כל מקום שמעשר דגן נוהג שם ראשית הגז נוהג:

מ״בד״א צאנך למעוטי שותפות הגוי אבל בהמת השותפין חייבת:

מ״גר' אלעאי אומר ראשית הגז אין נוהג אלא בארץ:

מ״דתתן לו כי בו בחר ה' אלהיך בזמן שהוא מקבל עליו כל עסקי כהונה את נותן לו ואם אינו מקבל עליו כל עסקי כהונה אין את נותן לו מיכן אמרו כהן שהוא מקבל עליו כל עסקי כהונה חוץ מדבר אחד אין לו חלק בכהונה:

מ״הלעמוד לשרת בשם ה' מצוה יכול אם שירת מיושב עבר על המצוה ויהא כשר ת״ל ככל אחיו הלוים העומדים שם לפי ה' שנה עליו הכתוב לפסול:

מ״והוא ובנו להוציא את הנושא נשים בעבירה מיכן אמרו כהן שהוא נושא נשים בעבירה אסור להקריב עד שידור הנייה על דעת רבים כדי שלא תהיה לו הפרה ומותר:

מ״זהיה מיטמא למתים אסור להקריב עד שיקבל עליו בבית דין שלא יטמא ומותר כיצד אומ' לו דור הנייה והוא נודר עולה ומקריב יורד ומגרש:

מ״חוכי יבא הלוי בכהן הכת' מדבר [השמטה: אתה אומר בכהן הכת' מדבר] או אינו אלא וכי יבא הלוי כמשמעו ת״ל חלק כחלק יאכלו לא אמרתי אלא מי שהוא עובד בחלק ואוכל בחלק יצא הלוי שאינו עובד בחלק ולא אוכל בחלק:

מ״טוכי יבא הלוי ברגל הכת' מדבר אתה אומר ברגל הכת' מדבר או אינו אלא וכי יבא הלוי בכל זמן ת״ל מאחד שעריך מכל ישראל לא אמרתי אלא בשעה שכל ישראל מכונסין בשער אחד בשלשה רגלים:

נ׳ובא בכל אות נפשו (זה כהן שיש לו קרבן שיהא בא למקדש ומקריבו בכל יום שירצה שנ' ובא בכל אות נפשו ושרת ואפלו חטאתו ואשמו הוא מקריב ומכפר על ידי עצמו והעור של קרבנו שלו ואם רצה ליתן קרבנו לכל כהן שירצה להקריבו נותן ועור הקרבן ועבודתו לאותו כהן בלבד שנתן לו):

נ״אושרת בשם ה' אלהיו מיכן אמרו אין מחללין שם שמים על היחיד ושרת בשם ה' אלהיו מיכן אמרו לשם ששה דברים הזבח נזבח לשם זבח לשם זובח לשם שם לשם אשים לשם ריח לשם ניחח:

נ״בחטאת ואשם לשם חטא:

נ״גד״א ושרת בשם ה' איזה הוא שירות שהוא בשם ה' הוי אומר זו שירה מיכן שהיו הלוים אומ' שירה על הקרבנות:

נ״דושרת ככל אחיו הלוים העמ' זה הוא שאמרנו שאם שירת מיושב פסל:

נ״הושרת בשם ה' א' שומע אני אף כהן גדול במשמע ת״ל חלק כחלק יאכלו לא אמרתי אלא מי שהוא עובד בחלק ואוכל בחלק יצא כהן גדול שהוא עובד שלא בחלק ואוכל שלא בחלק:

נ״וחלק כחלק אין לי אלא קרבנות הרגלים ושתי הלחם וחלוק לחם הפנים שהן שווין בהן או יכול יהו כל המשמרות שוות בקרבנות הרגל הבאים שלא מחמת הרגל כגון נדרים ונדבות ותמידין ת״ל לבד ממכריו על האבות חוץ ממה שהתקינו אבות מה מכרו אבות זה לזה את בשבתך ואני בשבתי:

נ״זד״א לבד ממכריו על האבות לפי שהיו ששה עשר לאלעזר ושמונה לאיתמר שנ' (דהי״א כד ד - ו) וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגברים מן בני איתמר ויחלקום לבני אלעזר ראשים לבית אבות ששה עשר ולבני איתמר לבית אבותם שמונה ויחלקום בגורלות אלה עם אלה ויכתבם שמעיה בן נתנאל הסופר מן הלוי לפני המלך והשרים יכול אם רצו לשנות ישנו ת״ל לבד ממכריו על האבות חוץ ממה שהתקינו אבות:

נ״חכי אתה בא אל הארץ אשר ה' אלה' נותן לך לא תל' לע' הרי משה מזהיר את ישראל שלא לעשות כמעשה הגוים שהן באים לירש את ארצם ובשכר שהן מקבלין עליהן שלא לעשות כמעשיהן הן באין לירש את ארצם:

נ״טלא תלמד לעשות ר' יהושע אומר למד אתה על מנת לישב בדין:

ס׳לא ימצא בך מע' בנו וב' באש זה המעביר מזרעו למולך:

ס״אד״א לא ימצא בך למה נאמר לפי שהוא אומר (ויק' כ ב) ואל בני ישראל תדבר לאמר איש איש כי יתן מזרעו למלך מות יומת ר' ישמעאל אומר זה הבועל ארמית ומעמיד ממנה בן אויב למקום עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל לא ימצא בך מע' בנו וב' באש:

ס״בר' יהודה אומר זה שהוא מעביר בנו ובתו לע״ז וכורת עמה ברית שנ' (יר' לד יח) העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו:

ס״גוחכמים אומרים זה המעביר בנו ובתו באש ושורפן לע״ז שנ' (יר' ז לא) ובנו במות התפת אשר בגיא בן הנום להעביר את בניהם ואת בנותיהם באש עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל לא ימצא בך מע' בנו ובתו באש:

ס״דקסם קסמים זה הקוסם ועושה מעשה ואומר דברים שעתידין להיות:

ס״הקסם אחד קסמים הרבה לחייב על כל קסם וקסם כגון זה האוחז במקלו ואומר אם אלך ואם לא אלך אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו (הושע ד יב):

ס״ומעונן ר' ישמעאל אומר זה המעביר שבעה מיני זכור על העין וחכמים אומ' זה האוחז את העינים ר' עקיבה אומ' זה המחשב עתים ושעות ואומ' היום יפה לצאת למחר יפה ליקח לימודי ערבי שביעית להיות חטים יפה עקורי קטניות להיות רעות:

ס״זומנחש זה האומר פתו נפלה מפיו מקלו נפל מידו בא קורא לו מאחוריו עורב קורא לו צבי הפסיקו בדרך עבר נחש מימינו שועל משמאלו אל תתחיל בו שחרית הוא ראש חדש הוא מוצאי שבת הוא וכן כל העושה סימנין לעצמו אם יהיה כך וכך יהיה כך וכך ואם לא יהיה כך וכך לא יהיה כך וכך כאליעזר עבד אברהם הרי זה ניחוש:

ס״חד״א ומנחש כגון אלו המנחשים בחולדה ובעופות ובככבים:

ס״טומכשף למה נאמר לפי שהוא אומר (שמות כב יז) מכשפה לא תחיה עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל ומכשף:

ע׳איזו הוא מכשף זה העושה מעשה ולא האוחז את העינים:

ע״אאמר ר' עקיבה משום ר' יהושע שנים מלקטין קישואין אחד לוקט ופטור ואחד לוקט וחייב העושה מעשה חייב והאוחז את העינים פטור:

ע״בוחובר חבר אחד חובר גדול ואחד חובר קטן אפלו נחשים ועקרבים:

ע״גושואל אוב זה פיתום המדבר משחיו:

ע״דוידעני זה שעצם ידעני בפיו הן עצמן בסקלה והשואל בהן באזהרה:

ע״הודורש אל המתים זה המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה:

ע״וכשהיה ר' עקיבה מגיע למקרא הזה היה בוכה ואמר חבל עלינו ומה המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טומאה שורה עליו רוח טומאה המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה על אחת כמה וכמה אבל מה אעשה שעונותינו גרמו לנו שנ' (ישע' נט ב) כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם:

ע״זלא ימצא בך מע' בנו וב' באש וחבר חבר שומע אני לא יהא חייב עד שיעבור על כולם כאחת ת״ל לא תנחשו ולא תעוננו אלו היו בכלל ויצאו מוצא מן הכלל ללמד על הכלל מה אלו אם עשה כולן כאחת חייב כל אחד ואחד בפני עצמו חייב אף אלו אם עשה כולן כאחת חייב כל אחד ואחד בפני עצמו חייב:

ע״חכי תועבת ה' כל עשה אלה מתועבים הן לפני:

ע״טובגלל התועבות האלה ה' אלה' מוריש אותם מפ' אמר ר' שמעון מלמד שהוזהרו כנענים על כל המעשים האלו שאין עונשין את האדם עד שמזהירין אותו:

פ׳תמים תהיה עם ה' א' מיכן שאין שואלין לכלדאין:

פ״אד״א תמים תה' שלא תאמר אברהם היה תמים יצחק היה תמים יעקב היה תמים אף אתה תמים תה' עם ה' אלהיך:

פ״בד״א תמים תה' ר' אליעזר הקפר אמר שלא תהרהר אחר דרכי המקום שנ' (ד לב) כי שאל נא לימים ראשונים יכול קודם למעשה בראשית ת״ל למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמק' השמים ועד קצה השמים אתה חוקר אין אתה חוקר לפנים מיכן:

פ״גר' אליעזר בן יעקב אומר שלא תהרהר אחר היסורין וכן דוד אומר (תה' קלא א) ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני שלא הרהרתי אחר קוני:

פ״דד״א תמים תה' אין לי אלא בהתריית עדים בינו לבין עצמו מנין ת״ל תמים תהיה עם ה' אלהיך:

פ״הד״א תמים תה' כשאת תמים חלקך עם ה' אלהיך וכן דוד אומר (תה' כו יא) ואני בתמי אלך פדני וחנני ואני בתמי תמכת בי (שם מא יג) וה״א הצור תמים פעלו (לב ד):

פ״וכי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם הרי משה מזהיר את ישראל שלא לעשות כמעשה הגוים שהן באין לירש את ארצם בשכר שהן מקבלין עליהן שלא לעשות כמעשיהן הן באין לירש את ארצם:

פ״זר' יאשיה אומר בשבח ישראל הכת' מדבר ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך אבל לך ניתנה תורה נביאים וכתובים:

פ״חר' יונתן אומר בגנות ישראל הכת' מדבר ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך אבל לך ניתנה תורה נביאים וכתובים ואת מניח דברי תורה ומתעסק בדברי הבטלה ושמא תאמר להן יש במה להשאל ולי אין לי ת״ל ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך נביא מקרבך:

פ״טד״א ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך שאין להן לישראל מזל:

צ׳נביא מקרבך לא מחוץ לארץ:

צ״אמאחיך לא מאחרים:

צ״בכמני מה משה אומר דבר ולא מתירא [השמטה: אף נביא אומר דבר ולא מתירא] שכן משה אומר (שמות ח כה) רק אל יוסף פרעה התל וכן יהושע אומר (יהוש' כד יט) ויאמר יהושע אל כל העם לא תוכלו לעבד את ה' וה״א בשמואל (ש״א יב יז) הלא קציר חטים היום וה״א באליהו (מ״א יח יז - יח) ויהי כראת אחאב את אליהו ויאמר לו האתה זה עכר ישראל ויאמר לא עכרתי את ישראל כי אם אתה ובית אביך וה״א באלישע (מ״ב ג יג) ויאמר אלישע אל מלך ישראל מה לי ולך לך אל נביאי אביך ואל נביאי אמיך וה״א באליעזר (דהי״ב כ לז) ויתנבא אליעזר בן דודיהו ממרשה על יהושפט לאמר בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך וה״א בירמיהו (יר' א י) ראה הפקדתיך היום הזה וה״א ביחזקאל (יחז' ג ח) ראה נתתי את פניך חזקים לעמת פניהם:

צ״גאי מה משה זקן ובן לוי אף נביא זקן ובן לוי ת״ל אליו תשמעון מכל מקום:

צ״דיקים לך ה' אלהיך ולא לגוים ומה אני מקיים נביא לגוים נתתיך (יראה) בנוהג מנהג גוים:

צ״האליו תשמעון זו מצות עשה אפילו אמ' לך לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה לפי שעה שמע לו:

צ״וככל אשר שאלת מעם ה' אלה' לא אסיף לשמוע את קול ה' אלה' אלא קרב אתה ושמע באותה שעה זכו ישראל שיעמד להן המקום נביאים שנ' נביא אקים להם מקרב אח' כמוך שהם הקדימו לזכות:

צ״זויאמר ה' אלי היט' אשר דברו מיכן אמ' אשריו לאדם שהמקום מודה לדבריו:

צ״חכיוצא בו אתה אומר (במד' לו ה) כן מטה בני יוסף דברים:

צ״טכיוצא בו (שם כז ז) כן בנות צלפחד דברת:

ק׳כיוצא בו (במד' יד כ) ויאמר ה' (אלי) סלחתי כדבריך:

100

ק״אכדבריך עתידין הכל לומר אשריו לאדם שהמקום מודה לדבריו:

101

ק״בכמוך כמוך בתוכחות זה ירמיה את מוצא שכל מה שכת' בזה כת' בזה זה נתנבא ארבעים שנה וזה כמותו זה נתנבא על ישראל ויהודה וזה כמותו זה עמדו בני שבטו כנגדו וזה כמותו זה הושלך ליאר וזה הושלך לבאר זה הוצל על ידי אמה וזה הוצל על ידי עבד זה בא בדברי תוכחות וזה כמותו לכך נאמר כמוך אי מה משה מדבר עמו פנים בפנים אף נביא יהא מדבר עמו פנים בפנים ת״ל ונתתי דברי בפיו דברי אני נותן בפיו איני מדבר עמו פנים בפנים:

102

ק״גודבר אליהם שלא להושיב תורגמן:

103

ק״דאת כל אשר אצ' אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:

104

ק״הוהיה האיש אשר לא ישמע אל דב' שלשה מיתתן בידי שמים ואלו הן הכובש את נבואתו והמותר על דברי נביא ונביא שעבר על דברי עצמו הרי אלו מיתתן בידי שמים:

105

ק״והכובש את נבואתו כגון יונה בן אמתי והמותר על דברי נביא כגון חבריה דמיכה דכת' (מ״א כ לה) ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו בדבר ה' הכני נא וימאן האיש להכתו וכת' ויאמר לו יען אשר לא שמעת בקול ה' הנך הולך מאתי והכך האריה:

106

ק״זונביא שעבר על דברי עצמו כגון עדו הנביא דכת' (מ״א יג ט עיי״ש) כי כן צוה אותי בדבר ה' לאמר לא תאכל לחם ולא תשתה מים ולא תשוב בדרך אשר הלכת וכת' (שם יג כא) יען כי מרית פי ה' ותשב ותאכל לחם ותשת מים לא תבא נבלתך אל קבר אבות' וכת' (שם יג כד) וילך וימצאהו אריה בדרך וימיתהו:

107

ק״חאך הנביא אשר יזיד להוציא את השוגג:

108

ק״טלדבר דבר בשמי את אשר לא צוי' לד' שלשה מיתתן בידי אדם ואלו הן המתנבא מה שלא שמע והמתנבא מה שלא נאמר לו והמתנבא בשם ע״ז מיתתן בידי אדם:

109

ק״יהמתנבא מה שלא שמע כגון צדקיה בן כנענה דכת' (מ״א כב יא) ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל ויאמר כה אמר ה' באלה תנגח את ארם עד כלותם:

110

קי״אהמתנבא מה שלא נאמר לו.. כגון חנניה בן עזור:

111

קי״בהמתנבא בשם ע״ז ואמר כך אמר לי ע״ז אפלו כיון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור.. כגון נביאי הבעל:

112

קי״געונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל (שמות כג יג) ושם אלהים אח' לא תז' שמא תאמרו בשביל דבר שאמר זה ימות ת״ל פסוק כא

113

קי״דוכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אמר המקום אני הכתבתי בתורה (שם כ ב) לא יהיה לך אלהים אח' על פני וזה מתנבא בשמי לע״ז לפיכך לא לא יהיה הדבר ולא יבא:

114

קי״הבזדון דברו הנביא להוציא את השוגג:

115

קי״ולא תגור ממנו אפלו גדול שבישראל אל תימנע מלהרגו שנ' לא תגור ממנו:

116

קי״זד״א לא תגור ממנו אל תמנע עצמך מללמד עליו חובה:

117