מדרש תנאים על ספר דברים י״טMidrash Tannaim on Deuteronomy 19

א׳כי יכרית ה' אלהיך את הגוים הרי משה מזהיר את ישראל שלא לעשות כמעשה הגוים שהן באין לירש את ארצם בשכר שהן מקבלין עליהן שלא לעשות כמעשיהם הן באין לירש את ארצם:

ב׳אשר ה' אלה' נותן לך בזכותך:

ג׳וירשתם במה וישבת בער' ובבתי' בחזקה לפי דרכינו למדנו שהקרקעות נקנין בחזקה לפי דרכינו למדנו שרגלי ארץ ישראל מטהרות ארץ העמים:

ד׳וישבת בער' ובב' אין לי אלא ערים ובתים שמצאו וישבו מנ' אם רצו לכבש ולישב יכבישו ת״ל (יב כט) וישבת בארצם מכל מקום:

ה׳אני אקרא וישבת בארצם אחד ערים ואחד בתים במשמע ומה ת״ל וישבת בעריהם ובבת' שלא ליתן פתחון פה לישראל לומר ארצות שלא נתלכלכו בע״ז יהו מותרות אבל ערים ובתים שנתלכלכו בע״ז יהו אסורות ת״ל וישבת בער' ובבת' עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו:

ו׳שלש ערים תבדיל לך למה נאמר לפי שהוא אומר (ד מא) אז יבדיל משה שלש ער' בעבר היר' אין לי אלא שהפריש משה בעבר הירדן ומנ' שצוה משה את יהושע שיפריש כנגדן בארץ ישראל ת״ל שלש ערים תבדיל לך:

ז׳תבדיל לך ולא לאחרים:

ח׳בתוך ארצך ולא בספר:

ט׳תכין לך הדרך ר' אליעזר בן יעקב אומר מקלט מקלט כתוב על פרשת דרכים כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם:

י׳ושלשת את גבול ארצך שיהו משולשות שיהא מדרום לחברון כמחברון לשכם ומחברון לשכם כמשכם לקדש ומשכם לקדש כמקדש לצפון:

י״אאשר ינח' ה' אלהיך לרבות עבר הירדן:

י״בוהיה לנוס שמה כל רצח שומע אני כל רצח במשמע ת״ל (במד' לה יא) מכה נפש אי מכה נפש [השמטה: שומע אני אף מכה רוצח במשמע ת״ל מכה נפש או מכה נפש] שומע אני אף מכה אביו במשמע ת״ל והיה לנוס שמה כל רצח לא אמרתי אלא רצח מכה נפש מכה נפש רצח יצא המכה אביו ואמו שאינו גולה:

י״גוזה דבר הרצח מניין אתה אומר רצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו יאמר להן רצח אני אמ' לו אע״פ כן יקבל מהן שנ' וזה דבר הרצח אשר ינוס שמה מה ת״ל שמה שמה שלשה פעמים שם תהא דירתו שם תהא מיתתו שם תהא קבורתו:

י״דאשר יכה את רע' פרט לגוי:

ט״ובבלי דעת פרט למתכוין:

ט״זד״א בבלי דעת להוציא את השוטה:

י״זוהוא לא שנא לו מת' של' פרט לשונא שאינו גולה מפני שהוא קרוב למזיד ואיזה הוא שונא כל שלא דבר עמו שלשה ימים מפני האיבה:

י״חואשר יבא את רע' בי' לח' עצ' מיכן אמרו הזורק את האבן לחצרו והרג אם יש שם רשות לניזק להכנס לשם גולה ואם לאו אינו גולה שנ' ואשר יבא את רע' בי' מה יער רשות לניזק ולמזיק [ליכנס] לשם אף כל רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם יצאת חצר בעל הבית שאין רשות לניזק לכנס לשם:

י״טאבא שאול אומ' מה הטבת עצים רשות [אף כל שהוא רשות] יצא האב המכה בנו והרב הרודה את תלמידו ושלוח בית דין:

כ׳ונדחה ידו בגרזן לכ' העץ ונ' הבר' נשמט הברזל מקתו...:

כ״אומצא את רע' ומת פרט לממציא את עצמו מיכן אמר ר' אליעזר בן יעקב הזורק את האבן ואחר שיצאת מידו הוציא הלה את ראשו וקיבלה הרי זה פטור:

כ״בד״א ומצא את רעהו אין מציאה אלא בעדים:

כ״גהוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי שלא יהיה גולה מעיר אל עיר:

כ״דומה ת״ל וחי עשה לו שיחיה מגיד שאין מושיבין עיירות אלו אלא במקום שווקים ובמקום מים:

כ״המפני מה טעמו של דבר מגיד פן ירדף גאל הדם:

כ״ותכין לך למה נאמר לפי שהוא אומר פן ירדוף גואל הדם אח' הר':

כ״זושלשת את גבול ארצ' למה נאמר לפי שהוא אומ' כי יחם לבבו:

כ״חוהיה לנוס שמה כל רצח למה נאמר לפי שהוא אומ' והשי' כי ירבה הדרך והכ' נפש:

כ״טולו אין משפט מות כי לא שנא הוא לו מת' של' מיכן היה ר' ישמעאל אומ' כל שלא דבר עם חברו שלשה ימים משום איבה הרי זה שופך דמים:

ל׳על כן אנ' מצ' לאמ' שלש ער' תב' לך למה נאמר והלא כבר נאמר שלש ער' תבד' לך ומה ת״ל על כן אנ' מצ' לאמ' שלש ערים כו' מנ' אתה אומ' שאם רבו ישראל שומע אני יוסיפו עליהן עוד ערי מקלט ת״ל על כן אנ' מצ' כו':

ל״אד״א על כן אנ' מצ' לאמ' להזהיר בית דין על כך:

ל״בואם ירחיב ה' אלהיך את גב' למה נאמר לפי שהוא אומ' (ז א). ונשל גוים רבים מפ' אין לי אלא אלו בלבד מנ' אם רצו לכבש ולישב יכבישו ת״ל ואם ירחיב ה' אלהי' כו':

ל״גויספת לך עוד שלש ערים לימות המשיח הכת' מדבר אתה אומר לימות המשיח הכת' מדבר או אינו מדבר אלא לעתיד לבוא ת״ל כי תשמור את כל המצ' הז' לע' אמרת וכי יש מצות נוהגות לעתיד לבוא הא מה ת״ל ויספת לך עוד של' ער' לימות המשיח הכת' מדבר ונמצאו תשע ערים והיכן מוסיפין אותן בערי הקיני והקניזי והקדמוני שנכרת לאברהם אבינו עליהן ברית ועדין לא נכבשו:

ל״דעל השלש האלו מה אלו מכוונות זו לזו ולא רחוקות זו מזו וקולטות מזו לזו אף אלו כיוצא בהן מה אלו משולשות ואין בהן לא אבנים ולא בית זבל ולא בית צורה אף אלו כיוצא בהן מיכן אמ' ערי מקלט אין בהן לא מעלות ולא ירידות ולא פרדסיות ולא מאלכיות שנ' וחי שאין ת״ל וחי אלא מגיד שלא היה שם אלא בית שווקים למחיה:

ל״הולא ישפך דם נקי מגיד הכת' שאם לא כיונתה את הדרכים ולא התקנת את האיסטראטיות מעלה אני עליך שכל הדמים שנשפכו כאלו את שפכתם לכך נאמר ולא ישפך דם נקי:

ל״ווכי יהיה איש שנא לרעהו הא למדת שהשנאה גורמת לשפיכות דמים:

ל״זוארב לו עד שיהא מתכוין לו:

ל״חוקם עליו והכהו נפש ר' נתן אומר הרי זה בא לפטור את הזורק (מן הגג) [אבן לגו] הא כיצד היו לפניו עשרה בני אדם אמר את אחד מכם אני מכה וזרק והכה שומע אני יהא חייב ת״ל והכהו נפש מגיד שאינו חייב עד שיאמר את איש פלוני אני מכה:

ל״טונס אל אחת הע' האל סבור שעיר מקלט קולטתו:

מ׳ושלחו זקני עירו מיכן אמרו אם הרג נפש בשגגה או מזיד היה מקדים והולך לו לעיר מקלט ובית דין שולחין ומביאין אותו משם אם מזיד ויש עליו עדים ממיתין אותו שנ' ושלחו זקני עירו ולקחו אתו משם ואם לאו פטור שנ' (במד' לה כה) והצילו העדה את הרצ' ואם שוגג גולה שנ' והשיבו אותו הע' אל עיר מק':

מ״אונתנו אתו ביד גאל הדם ומ' (מצוה ביד גאל הדם וכל הראוי לירושה הוא גאל הדם אין לו גאל הדם או שלא רצה או שלא היה יכול בית דין ממיתין אותו):

מ״בלא תחוס עי' על' הרי זו אזהרה שלא לחוס על הורג נפש שלא יאמרו כבר נהרג זה ומה יש תעלה בהריגת האחר ונמצאו מתרשלין בהריגתו אלא ממיתין אותו:

מ״גאבא חנון בשם ר' אליעזר [אומ'] כל מקום שהכת' עונש עונש שלא כראוי הוא אומר לא תחוס עינך:

מ״דובערת דם הנקי מישראל וטוב לך כשאת מבער שופכי דמים מן הארץ את גורם לטובה לבוא לעולם:

מ״הלא תסיג גבול רעך והלא כבר נאמר (ויק' יט יג) לא תגזול ומה ת״ל לא תסיג מלמד שכל העוקר תחומו של חבירו עובר בשני לאוין יכול אף בחוצה לארץ ת״ל בנחלתך אש' תנ' בארץ ישראל עובר בשני לאוין בחוצה לארץ אינו עובר אלא משום לאו אחד בלבד:

מ״ואשר גבלו רא' במה שתיחם יהושע בן נון הכת' מדבר אתה אומ' במה שתיחם יהושע בן נון הכת' מדבר או אינו מדבר אלא במה שתיחמו כנעניים וכשהוא אומר בנחלתך אשר תנחל הרי מה שתיחמו כנעניים אמור הא מה ת״ל אשר גבלו רא' במה שתיחם יהושע בן נון הכת' מדבר:

מ״זמנ' למוכר קבר אבותיו שעובר בלא תעשה ת״ל לא תסיג גבול רעך:

מ״חיכול אפילו לא נקבר בו אדם מעולם ת״ל בנחל' אש' תנ' הא אם נקבר בו אפלו נפל אחד ברשות עובר בלא תעשה:

מ״טד״א לא תסיג גבול רעך במשנה בין קבר מלך לקבר נביא הכת' מדבר:

נ׳ר' עקיבה אומר בנושא מעוברת חבירו ומניקת חבירו הכת' מדבר שנ' (ע' משלי כג י) אל תסיג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבא מפני מה כי גואלם חזק ה':

נ״אד״א במשנה בין דברי ר' מאיר לדברי ר' יהודה בין דברי ר' יהודה לדברי ר' יוסי בין דברי ר' יוסי לדברי ר' שמעון הכת' מדבר:

נ״בלא יקום עד אחד באיש למה נאמר לפי שהוא אומר כי יקום עד חמס באיש בשני עדים הכת' מדבר אתה אומ' בשני עדים הכת' מדבר או אינו מדבר אלא בעד אחד ת״ל לא יקום עד אחד באיש ממשמע שנ' לא יקום עד איני יודע שהוא אחד ומה ת״ל אחד אלא זה בנין אב כל מקום שנ' עד הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכת' אחד:

נ״גלא יקום עד אחד באיש אין לי אלא לדיני נפשות לדיני ממונות מנ' ת״ל לכל עון:

נ״דלקרבנות מנ' ת״ל ולכל חטאת:

נ״הלמכות מנ' ת״ל בכל חטא אשר יחטא:

נ״ולהעלות לכהונה ולהוריד מן הכהונה מנ' [ת״ל לכל עון ולכל חטאת] לכל עון ולכל חטאת אינו קם קם הוא באשה לזכות מיכן אמר ר' עקיבה משיאין את האשה על פי עד אחד:

נ״זלכל עון ולכל חטאת אינו קם קם הוא לשבועה והדין נותן מה אם פיו שהוא זקוק לו לתשלומין אינו זוקקו לשבועה עד אחד שאינו זוקקו לתשלומין דין הוא שיזקקנו לשבועה לא אם אמרת בפיו שאינו מצטרף עם אחר לחייבו מיתה לפי כך אינו זוקקו לשבועה תאמר בעד אחד שהוא מצטרף עם אחר לחייבו מיתה לפי כך יזקקנו לשבועה:

נ״חויזקקנו לתשלומין והדין נותן מה אם פיו שאינו זוקקו לשבועה הרי הוא זוקקו לתשלומין עד אחד שהוא זוקקו לשבועה דין הוא שיזקקנו לתשלומין ת״ל לכל עון ולכל חטאת לכל עון ולכל חטאת אינו קם קם הוא לשבועה:

נ״טעל פי שנים עדים או על פי של' עד' אם מתקיימת עדות בשנים למה פירט הכת' שלשה אלא להקיש שלשה לשנים מה שלשה מזימין את השנים אף שנים מזימין את השלשה מנ' אפלו מאה ת״ל עדים:

ס׳ר' שמעון אומר מה שנים אין נהרגין עד שיהו שניהם זוממין אף השלשה אינן נהרגין עד שיהו שלשתן זוממין ומנ' שאפילו מאה ת״ל עדים והוא שהעידו כל אחד בתוך כדי דבורו של חברו:

ס״אעל פי שנים מפיהם ולא מפי כתבם:

ס״ביקום דבר (כלל הכת' עידי ממונות עם עידי נפשות ומדברי סופרים שחותכין דיני ממונות בעדות ובשטר כדי שלא תנעול דלת בפני לווין):

ס״גכי יקום עד חמס באיש אין חמס אלא גזלן:

ס״דלענות בו סרה אין סרה אלא עבירה שנ' (יר' כח טז) השנה אתה מת כי סרה דברת על ה':

ס״הועמדו שני האנשים בעדים הכת' מדבר אתה אומ' בעדים או אינו אלא בבעלי דינין כשהוא אומר אשר להם הריב הרי בעלי דינין אמורין הא מה אני מקיים ועמדו שני האנשים בעדים הכת' מדבר ואם נפשך לומר נאמר כאן שני ונאמר להלן שני מה להלן בעדים אף כאן בעדים:

ס״וד״א ועמדו שני האנ' הדיינין יושבין ובעלי דינין עומדין אתה אומר הדיינין יושבין ובעלי דינין עומדין או אלו ואלו עומדין ת״ל ועמדו שני האנשים מכלל קימה את למד לישיבה:

ס״זד״א ועמדו שנ' האנ' הרי זו אזהרה לבעלי דין שלא ישמיע דבריו לדיין עד שיהא בעל דינו עמו:

ס״חד״א זו אזהרה לדיין שלא ישמע מפי בעל דין עד שיהא בעל דינו עמו:

ס״טאשר להם הריב יבוא בעל השור ויעמוד על שורו:

ע׳לפני ה' הרי זו אזהרה לדיין שיאמר להם מה אתם סבורין לפני בשר ודם אתם עומדין אין אתם עומדין אלא לפני מי שאמר והיה העולם:

ע״אכשהיה דין [השמטה: כתוב בגליון: צ״ל כשהיו בני אדם באין לדין אצל ר' עקיבה בן יוסף] בא לפני ר' עקיבה היה אומר להם מה אתם סבורין לפני עקיבה בן יוסף אתם עומדין אין אתם עומדין אלא לפני מי שאמר והיה העולם:

ע״בוכן יהושפט אומר לדיינים שהושיב בערי יהודה (דהי״ב יט ו) ויאמר לשפטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה':

ע״גלפני הכ' והשפ' אש' יה' בימ' הה' שאם היה קרוב ונתרחק כשר שנ' בימים ההם:

ע״דד״א לפני הכ' והש' אש' יה' בימ' ההם מיכן אמרו דן את הדין זיכה את הזכאי וחייב את החייב טימא את הטהור טיהר את הטמא מה שעשה עשוי וישלם מביתו ואם היה מומחה של בית דין פטור מלשלם:

ע״הודרשו השפטים היטב היטב היטב לגזרה שוה מה כאן שבע חקירות אף להלן שבע חקירות מה כאן שבע בדיקות אף להלן שבע בדיקות:

ע״ומה להלן בשני עדים הכת' מדבר אף כאן בשני עדים הכת' מדבר:

ע״זוהנה עד שקר העד מיכן אמרו אין העדים נעשין זוממין עד שיזימו את עצמן כאיזה צד אמרו מעידין אנו את איש פל' שהרג את הנפש אמרו להן היאך אתם מעידין שהרי הנהרג הזה או ההורג הזה עמנו [היה] אותו היום במקום פל' אין אלו זוממין אבל אמ' להן היאך אתם מעידין שהרי אתם הייתם עמנו אותו היום במקום פל' הרי אלו זוממין ונהרגין על פיהם:

ע״חוהנה עד שקר העד מיכן אמ' אין העדים נעשין זוממין עד שיהיו שנים ולעולם אינן נהרגין עד שיהיו שנים ולעולם אין עדותן מתקיימת עד שיהיו שנים ולעולם אינן נהרגין עד שתיחקר עדותן בבית דין:

ע״טאמר יהודה בן טבאי אראה בנחמה אם לא הרגתי עד זומם להוציא מליבם של צדוקים שהיו אומ' אין עדים זוממין [נהרגין] עד שיהרג הנידון אמר לו שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי שהרי אמרו חכמים אין עדים זוממין נהרגין עד שיוזמו שניהן ואין לוקין עד שיוזמו שניהם ואין משלמין ממון עד שיוזמו שניהם מיד קיבל עליו יהודה בן טבאי שאין מורה הלכה אלא לפני שמעון בן שטח אמרו כל ימיו של יהודה בן טבאי היה משתטח על קברו של אותו הרוג והיה קולו נשמע וכסבורין העם שקולו של הרוג הוא אמר להן קולי שלי הוא תדעו שהרי למחר מת ואין קולו נשמע:

פ׳ועשיתם לו כאשר זמם אם מכות מכות ואם מיתה מיתה ואם ממון ממון חוץ מארבעה דברים שאין נעשין בן גרושה ובן חלוצה ואין גולין לערי מקלט ואין משלמין את הכופר ואין נמכרין בעבד עברי:

פ״אועשיתם לו כאשר זמם משלשין בממון ואין משלשין במכות כיצד העידוהו שהוא חייב לחברו מאתים זוז ונמצאו זוממין משלשין ביניהן:

פ״בהעידוהו שהוא חייב מלקות ארבעים ונמצאו זוממין כל אחד ואחד לוקה ארבעים:

פ״גכאשר זמם לעשות לאחיו אין העדים זוממין עד שיגמר הדין שהרי הצדוקים אומ' עד שיהרג שנ' (שמות כא כג) ונתת נפש תחת נפש אמ' להן חכמים והלא כבר נאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לא' והרי אחיו קיים אם כן למה נאמר נפש תחת נפש יכול משעה שקיבלו עדותם יהרגו ת״ל נפש תחת נפש הא אינן נהרגין עד שיגמר הדין:

פ״דלעשות לאחיו ר' יוסי הגלילי אומר מה ת״ל ועשיתם לו כאשר זמם לע' לא' לפי שמציגו בכל עונשין שבתורה שוין מיתת האיש למיתת האשה וזוממיהן כיוצא בהן אבל בת כהן ובועלה לא השוה מיתת איש למיתת אשה אלא מיתת איש בחנק ומיתת אשה בשרפה אבל זוממין לא שמענו מה יעשה להן ת״ל ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו כמיתת אחיו מיתתו ולא כמיתת אחותו:

פ״הובערת הרע בערה בכל מיתה:

פ״ומקרבך אין את מצווה לצאת אחריו לחוץ לארץ:

פ״זעונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל (שמות כ יג) לא תענה ברעך עד שקר:

פ״חוהנשארים יש' ויר' מיכן אמ' מזמימיהם ומזמימי מזמימיהם הרי אלו נהרגין:

פ״טר' יהודה אומר כת הראשונה נהרגת והשניה פטורה שאין זו אלא אסטסיס:

צ׳והנשא' ישמ' ויר' מלמד שצריכין הכרזה:

צ״אולא יוסיפו לעשות כד' הר' הז' בקרבך באחד מבתי דינין:

צ״בולא תחוס עיניך נפש בנפ' עין בעין הרי זו אזהרה שלא לחוס על הורג חבירו או חובל בו אין לי אלא דיני קנסות דיני עונשין מנ' ת״ל ולא תחוס עיניך:

צ״גומנ' שהמבייש משלם ממון נאמר כאן ולא תחוס עי' ונאמר להלן (כה יב) לא תחוס עי' מה להלן ממון אף כאן ממון:

צ״דולא תחוס עי' נפש בנפש עין בעין כי תצא למלחמה מיכן היה ר' עקיבה אומר אין בעלי מומין יוצאין למלחמה: