מדרש תנאים על ספר דברים כ׳Midrash Tannaim on Deuteronomy 20

א׳כי תצא למלחמה במלחמת הרשות הכת' מדבר:

ב׳כי תצא למלחמה למה נאמר לפי שהוא אומר (ז א) ונשל גוים רבים מפ' לא שמענו שהקב״ה עושה נסים לישראל אלא בשבעה עממים בלבד אבל בשאר כל האומות לא שמענו ת״ל כי תצא למלחמה על איב' כנסים שעשה לך במצרים כך הוא עושה לך בכל זמן:

ג׳על אויביך ר' יאשיה אומר איביך זה הגוי:

ד׳שכן מצינו שהגוים קרויין איבים בכל מקום שנ' כי תצא למלחמה על איביך:

ה׳ר' (נתן) [יונתן] אומר בישראל משומד הכת' מדבר:

ו׳אבא חנין בשם ר' אליעזר בגר שחזר לשאורו הכת' מדבר:

ז׳ר' יצחק אומר בבן ישראל הכת' מדבר ומה ת״ל איביך שאם הכה בנו או שעשה עמו מריבה נמצא אויבו לפי שעה:

ח׳ד״א על איביך כנגד איביך אתה נלחם:

ט׳וראית סוס ור' עם רב ממך מה הן יוצאין עליך בסוס ורכב אף אתה צא עליהן בסוס ורכב:

י׳מה הן יוצאין עליך בעם רב אף אתה צא עליהן בעם רב:

י״אסוס ורכב וכי סוס אחד הוא או רכב אחד הוא והלא כבר נאמר (יהוש' יא ו) את סוסיהם תעקר ואת מרכבותיהם תשרף באש ומה ת״ל סוס ורכב אלא בזמן שישראל עושין רצונו של הקב״ה אינן לפניהם אלא כסוס אחד ורכב אחד:

י״בכיוצא בו אתה אומר (שמות טו א) סוס ורוכבו רמה בים וכי סוס אחד ורכב אחד הוא והלא כבר נאמר (שם יד ז) ויקח שש מאות רכב בחור אלא בזמן שישראל עושין רצון המקום אינן לפניהן אלא כסוס אחד ורכב אחד אמר ר' שמעון ולא בסוסים בלבד אלא בבני אדם וה״א (שופ' ו טז) והכית את מדין כאיש אחד וכי כאיש אחד עלו והלא הוא אומ' (עיי״ש ו ה) כי הם ומקניהם יעלו ואהליהם וחנו כדי ארבה לרב ומה ת״ל כאיש אחד אלא כשישראל עוסקין בתורה אין האומות וחיילותם חשובין לפניהם כלום וכן ישעיה אומר (ישע' ס כב) הקטן יהיה לאלף:

י״געם רב ממך במנין אבל לא במעשים ובאבות וה״א (ז ז) לא מרבכם מכל העמ' כי מאהבת ה' את' ומשמ' את השבעה:

י״דלא תירא מהם הרי זו אזהרה:

ט״ולא תירא מהם כשם שנ' במשה (במד' כא לד) ויאמר ה' אל משה אל תירא אתו וכשם שנ' ביהושע (יהוש' ח א) ויאמר ה' אל יהושע אל תירא ואל תחת:

ט״זכי ה' אלה' עמך המ' מא' מצ' מי שהעלך מארץ מצר' הוא עמך בעת צרה וכנסים שעשה לך במצרים הוא עושה לך בכל זמן:

י״זד״א המוציאך מא' מצ' לא נאמר אלא המעלך מא' מצרים אמר להן הקב״ה הרבה מעלות עליתי אתכם ולא במצרים בלבד אלא בכל המקומות וה״א (שמות טו יד) שמעו עמים ירגזון ובמדבר הוא אומר (שה״ש ג ו) מי זאת עלה מן המדבר ועכשו אפלו אין בידכם אלא קרית שמע בלבד שאתם מזכירין בה יציאת מצרים כדאי היא שתעמוד לכם בפני איביכם לכך נאמר המעלך מא' מצ':

י״חוהיה כקרבכם אל המלחמה יכול יום זה שקריבין בו למלחמה כשהוא אומר ואמר להם שמע ישראל אתם קרבים היום הרי היום שקרבין בו למלחמה ומה ת״ל והיה כקרבכם אל המלחמה כיון שמגיעין לספר כהן מתנה עליהן כל התנאים האלו:

י״טונגש הכהן זה כהן משוח מלחמה יכול כל כהן שירצה ת״ל ודברו השטרים מה שוטר בממונה אף כהן בממונה:

כ׳ודבר אליהם בלשון הקדש:

כ״אאתם קרבים היום למלחמה על איביכם לא על אחיכם לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין שאם תפלו בידם ירחמו עליכם כענין שנ' (שופ' כא ג) ויאמרו למה ה' אלהי ישראל היתה זאת בישראל וחזרו ויישיבו את השבט במקומו ולא כענין שנ' (דהי״ב כח ח - טו) וישבו בני ישראל מאחיהם מאתים אלף נשים בנים ובנות ושם היה נביא לה' עודד שמו ויצא לפני הצבא הבא לשומרון ויאמר להם הנה בחמת ה' אלהי אבותיכם על יהודה נתנם בידכם ותהרגו בם בזעף עד לשמים הגיע:

כ״בועתה שמעונו והשיבו השביה אשר שביתם מאחיכם:

כ״גויקומו ויאכילום וישקום ויסוכום וינהלום בחמרים לכל כושל ויביאום יריחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שומרון:

כ״דעל איביכם אתם הולכים שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם:

כ״האל ירך לב' מפני צהלות סוסים וצחצוח חרבות:

כ״ואל תיראו מפני הגפת תריסין והשפעת עקלגסין:

כ״זאל תחפזו מפני קול הקרנות:

כ״חואל תערצו מפני קול הצוחה:

כ״טכי ה' אלהי' הה' עמ' הן באין בנצחונו של בשר ודם ואתם באים בנצחונו של מקום:

ל׳פלשתים באו בנצחונו של גלית מה היה בסופו שנפל בחרב והם נפלו עמו:

ל״אבני עמון באו בנצחונו של שובך מה היה בסופו סופו שנפל בחרב והן נפלו עמו אבל אתם אין אתם כן אלא כי ה' אלהי' ההלך עמכם להל' אתכם זה מחנה הארון וכל כך למה לפי שהשם וכנויו מונחין בארון:

ל״בד״א אל ירך לבב' אל תי' ואל תח' ואל תע' כנגד ארבעה דברים שהמלכות עושה מגיפים מריעים צווחים ורומסים מפני מה טעמו של דבר כי ה' אלה' הה' עמ':

ל״גלהל' לכם עם אי' להוש' אתכם משרפים ועקרבים ומרוחות הרעות אתה אומר להושיע אתכם משרפים ומעקרבים ומרוחות הרעות או אינו מדבר אלא מאיביכם וכשהוא אומ' להל' לכם עם איבי' הרי איביכם אמורים הא מה ת״ל להוש' את' מנחשים ומעקרבים ומרוחות הרוחות:

ל״דמי האיש אשר בנה אין לי אלא בונה ירש לקח נותן לו במתנה מנ' ת״ל מי האיש:

ל״הבית אין לי אלא בית מנ' לרבות בונה בית התבן בית הבקר ובית העצים ובית האוצרות ת״ל אשר בנה:

ל״ויכול אף הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת ת״ל בית מה בית מיוחד שהוא בית דירה יצאו אלו שאינן בית דירה:

ל״זולא חנכו פרט לגזלן:

ל״חילך וישב לביתו ילך וישמע דברי כהן ויחזור:

ל״טפן ימות במל' אם אינו שומע דברי כהן לסוף הוא מת במלחמה:

מ׳ואיש אחר יחנכנו יכול דודו ובן דודו נאמר כאן אחר ונאמר להלן (כח ל) אחר מה אחר האמור להלן נכרי אף אחר האמור כאן נכרי:

מ״אומי האיש נטע כרם אין לי אלא נטע ירש לקח נותן לו במתנה מנ' ת״ל ומי האיש:

מ״באין לי אלא נוטע מבריך ומרכיב מנ' ת״ל אשר נטע:

מ״גכרם אין לי אלא כרם מנ' לנוטע חמשה אילני מאכל אפלו מחמשת המינים ת״ל אשר נטע:

מ״דיכול אף הנוטע ארבעה אילני מאכל וחמשה אילני סרק ת״ל כרם:

מ״הולא חללו פרט לגזלן ולשותפין:

מ״וילך וישב לביתו ילך וישמע דברי כהן ויחזור:

מ״זפן ימות במ' אם לא ישמע לדברי כהן לסוף הוא מת במלחמה:

מ״חואיש אחר יחללנו יכול דודו או בן דודו נאמר כאן אחר ונאמר להלן (כח ל) אחר מה להלן נכרי אף כאן נכרי:

מ״טומי האיש אש' ארש אשה אחד המארס את הבתולה ואחד המארס את האלמנה ואפלו שומרת יבם ואפלו שמע שמת אחיו במלחמה חוזר ובא לו:

נ׳ולא לקחה באשה הראויה לו פרט למחזיר גרושתו ואלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין:

נ״אילך וישב לבי' כראשון:

נ״בכל אלו שומעין דברי כהן מערכי המלחמה וחוזרין ומספקין מים ומזון ומתקנים את הדרכים:

נ״גויספו השט' לד' אל העם ואמ' מי האיש הי' ורך הל' כמשמעו:

נ״דשאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה לראות חרב שלופה דברי ר' עקיבה:

נ״הר' יוסי הגלילי אומ' הירא ורך הלבב זה שהוא מתירא מן העבירות שבידו לפי כך תלת לו תורה את כל הדברים שיחזור בגללן:

נ״ומפני מה נאמרו כל הדברים האלו שלא יהיו ערי ישראל נשמות דברי רבי:

נ״זרבן יוחנן בן זכאי אומר בוא וראה כמה חס המקום על כבוד הבריות מפני הירא ורך הלבב כשיהא חוזר יאמרו שמא בית בנה שמא כרם נטע שמא אשה ארש וכולן היו צריכין להביא עדים חוץ מן הירא ורך הלבב שעידיו עמו:

נ״חולא ימס את לבב אחיו מגיד שאם לא עשה מלחמה בכל לבו הרי זה כמי ששפך דמי הכל ועליו הוא אומר (יר' מח י) ארור עושה מלאכת ה' רמיה וארור מונע חרבו מדם:

נ״טוהיה ככלות השטרים לדבר אל העם ופק' שרי צב' בר' העם בעקיבו של העם אתה אומר בראש העם בעקב או בראש העם כשמועו וכשהוא אומ' כי ה' אלהיך הה' עמך הרי ארון אמור בראש הא מה אני מקיים בראש העם בעקב מיכן אמ' גמר לומר לפניהם כל עסקי הפרשה היה ממנה עליהם שרי צבאות אחד מעשרה גבורים לפניהם ואחריהם בכיפיס וכשילים של ברזל בידיהם וכל המבקש לחזור הרשות בידם לקפח את שוקיו שתחלת נפילה ניסה שנ' (ש״א ד יז) נס ישראל מפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם ולהלן הוא אומר (שם לא א) וינוסו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים בהר הגלבוע:

ס׳בד״א במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין אפלו חתן מחדרו וכלה מחופתה:

ס״אכי תקרב אל עיר למה נאמר לפי שהוא אומר כי תצא למלחמה על איביך שומע אני יתחילו וילחם בה ת״ל כי תקרב אל עיר להלחם על' וקראת אל' לשלום מגיד שהוא פותח בה בשלום:

ס״בכי תקרב אל עיר במלחמת הרשות הכת' מדבר:

ס״גאל עיר ולא לכרך ולא לכפר:

ס״דלהלחם עליה ולא להרעיבה ולא להצמיאה ולא להמיתה מיתת תחלואים:

ס״הוקראת אליה לש' גדול הוא השלום שאף במלחמה צריכין שלום שנ' וקראת אליה לשלום וה״א (ב כו) ואשלח מלאכים ממ' קד' דברי שלום לאמר ואומ' (שופ' יא יב) וישלח יפתח מלאכים אל מלך בני עמון לאמר:

ס״ווהיה אם שלום תענך שומע אני בדברים ת״ל ופתחה לך במעשים ולא בדברים:

ס״זד״א והיה אם שלום תענך יכול מקצתה ת״ל ופתחה לך כולה לא מקצתה:

ס״חוהיה כל העם הנמ' בה לרבות כנענים שבתוכה:

ס״טיהיו לך למס ועבד' אמרו מקבלין אנו עלינו מסים ולא שעבוד שעבוד ולא מסים אין שומעין להן עד שיקבלו עליהן זו וזו:

ע׳ואם לא תש' עמך שומע אני יתחיל וילחם בה ת״ל ועשתה עמ' מל' משתתחיל להלחם בך:

ע״אוצרת על' הקיפום מארבע רוחותם ר' נתן אומ' נותנין להן דרך אחד שיברחו:

ע״בואם לא תש' עמך הכת' מבשרך שהיא עושה עמך מלחמה:

ע״גוצרת עליה אף להרעיבה אף להצמיאה אף להמיתה במיתת תחלואים:

ע״דונתנה ה' אלה' בידך אם תבעת שלומה ועשית כל האמור בענין ולא קיבלה עליה סוף שהמקום מוסרה בידך:

ע״הוהכית את כל זכו' שומע אני אף הקטנים שבתוכה ת״ל רק הנשים והטף והבהמה [וגו']:

ע״וטף האמור כאן אלא טף של זכרים:

ע״זאו אינו אלא טף של נקיבות אמרת ומה מדין שהמית את הגדולות החיה את הקטנות כאן שהחיה את הגדולות אינו דין שיחיה את הקטנות הא אינו אומר טף אלא טף של זכרים:

ע״חכל שללה תבז לך שומע אני יתחיל ויבז ת״ל ואכלת את שלל איביך אשר ה' אלהיך נתן לך משיורישך:

ע״טר' שמעון בן יוחאי אומר בוא וראה כמה החמירה תורה על הגזל שדקדקה עמו על גזילו של גוי שנ' (ויק' כה נ) וחשב עם קנהו בדקדוק:

פ׳אתה אומ' בדקדוק או אינו אלא בעבד עברי וכשהוא אומר (שם כה נג) (לא תרדה בו בפרך) [לא ירדנו בפרך] הרי עבד עברי אמור הא מה אני מקיים וחשב עם קונהו בדקדוק:

פ״אכן תעשה לכל הע' הרח' מ' אין לי אלא רחוקות רחוקות מרוחקות מנין ת״ל אשר לא מערי הג' האלה הנה או אפלו הן מערי הגוים האלה ת״ל רק מערי הגוים האלה אש' ה' אלה' נתן לך

פ״בלא תחיה כל נש' בסייף או יכול אפילו השלימו ת״ל רק:

פ״גכי החרם תח' מצות עשה:

פ״דהחתי והאמ' הכנע' והפר' הח' והיבו' הגרגשי מנ' ת״ל כאשר צוך ה' אלהיך הרי אתה דן נאמר כאן צווי ונאמר להלן (לא ה) צווי מה צווי שנ' להלן בשבעה עממים הכת' מדבר אף צווי שנ' כאן בשבעה עממים הכת' מדבר:

פ״הלמען אש' לא ילמ' את' לעש' או אפלו השלימו וקבלו עליהן שלא לעבוד ע״ז ת״ל וחטאתם לה' אלה' הא אם קבלו עליהן שלא לעבוד ע״ז אין את רשאי להערים עליהן ולשבותן:

פ״וכי תצור על עיר ימים רבים למה נאמר לפי שהוא אומ' כי תקרב אל עיר להל' על' שומע אני כיון שפתח לה יום אחד בשלום יתחיל וילחם בה ת״ל כי תצ' על עיר ימ' רב' מגיד שהוא תובע שלומה שנים שלשה ימים עד שלא ילחם בה וה״א (ש״ב א א) וישב דוד בצקלג ימים (רבים) [שנים]:

פ״זלהל' על' לתפ' עיר שאתה יודע שאת יכול להלחם עליה לתפשה את רשאי להלחם בה ואם לאו אין את רשאי להלחם בה:

פ״חד״א כי תצ' אל עיר במלחמה הרשות הכת' מדבר:

פ״טאל עיר ולא לכרך ולא לכפר:

צ׳ימים שנים רבים שלשה מיכן אמרו אין צרין על עיר של גוים פחות משלשה ימים קודם לשבת:

צ״אלהל' על' לתפ' ולא לשבותה:

צ״בלא תשחית את עצה זה המכסיח:

צ״גלנד' על' גר' זה הקוצץ:

צ״דכי ממ' תא' וא' לא תכ' זה העוקר מיכן אמ' העוקר את האילן עובר על שלשה לאוין:

צ״הלנד' על' גר' מנ' אף למשוך ממנה אמת המים ת״ל לא תש' את עצה לכל דבר:

צ״ומפני מה טעמו של דבר כי האדם עץ השדה שהרי האדם רואה את הורגו ובורח:

צ״זד״א כי ממנו תאכל מצות עשה:

צ״חואתו לא תכ' מצות לא תעשה:

צ״טכי האד' עץ השדה מלמד שחייו של אדם אינן אלא מן האילן:

ק׳לבוא מפ' במ' הא אם מעכבך לבוא מפניך במצור קצציהו:

100

ק״ארק עץ אשר תדע זה אילן מאכל:

101

ק״בכי לא עץ מאכל הוא זה אילן סרק ומאחר שסופינו לרבות כל דבר מה ת״ל כי לא עץ מאכל הוא להקדים אילן סרק לאילן מאכל יכול אפלו מעולה בדמים ת״ל רק:

102

ק״גאתו תש' וכרת עושה את הימנו תיקין ונדביאות:

103

ק״דובנית מצ' על העיר עושה את לה מיני מטרניאות ומביא את לה מיני בלצטיאות:

104

ק״הובנית מ' בין בחול בין בשבת מה אני מקיים (שמות לא יד) מחל' מות יומת בשאר כל דבר חוץ ממלחמת רשות או אף במלחמת רשות ומה אני מקיים ובנית מצור בשאר כל הימים חוץ מן השבת או אף בשבת ת״ל עד רדתה אפלו בשבת דברי ר' יאשיה:

105

ק״ורבי אומר זה אחד מן הדברים שדרש שמאי הזקן אין מפליגין את הספינה בים הגדול אלא קודם לשבת שלשה ימים בד״א בדרך רחוקה אבל אם היתה דרך קרובה אפלו בערב שבת מפליגין אותה:

106

ק״זאין צרין על עיר תחלה בשבת אלא קודם לשבת שלשה ימים ואם היקיפוה ואירעה השבת להיות אין השבת מפסקת מלחמתה:

107

ק״חד״א לא תשחית את עצה לענין צדיקים הוא אומר והרי דברים קל וחומר ומה האילנות שאינן לא רואין ולא שומעין ולא מדברין על ידי שהן עושין פירות חס עליהן המקום מלהעבירן מן העולם אדם שהוא עושה את התורה ועושה רצון אביו שבשמים על אחת כמה וכמה שיחוס עליו המקום מלהעבירו מן העולם:

108

ק״טולענין רשעים מהוא אומ' רק עץ אשר תדע והרי הדברים קל וחומר מה אם האילנות שאינן לא רואין ולא שומעין ולא מדברין על ידי שאינן עושין פירות לא חס עליהן המקום להעבירן מן העולם אדם שאינו עושה את התורה ולא רצון אביו שבשמים על אחת כמה וכמה שלא יחוס עליו המקום להעבירו מן העולם:

109