מדרש תנאים על ספר דברים כ״גMidrash Tannaim on Deuteronomy 23

א׳לא יקח איש את אשת אביו למה נאמר והלא כבר נאמר (ויק' יח ח) ערות אשת אביך לא תגלה ומה ת״ל לא יקח איש את אשת אביו אלא הרי זו אזהרה לבית דין:

ב׳ר' ישמעאל אומר אינו צריך לפי שנ' (כג ג) לא יבא ממזר בק' ה' אבל לא שמענו ממזר זה מה הוא ת״ל לא יקח איש את אשת אביו וסמיך ליה לא יבא ממזר אמרת מה אשת אב ערוה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת [אף כל שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת] דין הוא שיהא הולד ממזר אמר לו ר' יצחק והרי פצוע דכא וכרות שפכה מפסיק ומה ת״ל לא יקח איש את אשת אביו אלא הרי זו אזהרה לב״ד:

ג׳ולא יג' כנף אב' מיכן אמ' נושאין על האנוסה ועל המפותה והאונס והמפתה על הנשואה חייב נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו אנוסת בנו ומפותת בנו:

ד׳ר' יהודה אוסר בנו באנוסת אביו ומפותת אביו:

ה׳לא יבא פצוע דכא למה נאמר לפי שהוא אומר (כד ה) כי יקח איש אשה חדשה שומע אני אף פצוע דכא וכרות שפכה במשמע ת״ל לא יבא פצ' דכא:

ו׳לא יבא פצוע דכא איזה הוא פצוע דכא כל שנפצעו הביצים שלו ואפלו אחת מהן ואפלו ניקבו ואפלו נימוקו ואפלו חסרו:

ז׳אמ' ר' ישמעאל ביר' יוחנן בן ברוקה שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו אלא סריס חמה וכשר:

ח׳וכרות שפכה כל שנכרת הגיד שלו ואם נשתייר בעטרה אפלו כחוט כשר:

ט׳מה בין פצוע דכא לכרות שפכה אלא זו הילכת הרופאים שפצוע דכא חוזר וכרות שפכה אינו חוזר:

י׳בקהל ה' בקהל ה' אינו בא אבל בא הוא במינו:

י״אבקהל ה' בקהל ה' אינו בא אבל בא הוא בקהל גרים שאין קהל גרים קרוי קהל ה' ומפני מה לא עסק הכת' בתולדותיו מפני שאינו מוליד:

י״בלא יבא ממזר בק' ה' אחד זכרים ואחד נקיבות במשמע:

י״גד״א לו ללמדך הלוך לו אחר פיסולו:

י״דבקהל ה' בקהל ה' אינו בא בא הוא במינו:

ט״ובקהל ה' אינו בא בא הוא בקהל גרים:

ט״זגם דור עשירי אין לי אלא דור עשירי מעשירי ולהלן מנ' הרי אתה דן נאמר כאן עשירי ונאמר עשירי בעמון ומואב מה עשירי שנ' בעמון ומואב אסור לעולם אף עשירי שנ' כאן אסור לעולם לא אם אמ' בעמון ומו' שהן גרמו לעצמן לפי כך הן אסורין לבוא לעולם תאמר בזה שאחר גרם לו לפיכך לא יהא אסור לעולם אמרת שאין ת״ל עשירי בעמון ומואב שכבר נאמר בהן עד עולם ומה ת״ל עשירי אלא מופנה להקיש אדין בגזרה שוה נאמר כאן דור עשירי ונאמר להלן דור עשירי מה עשירי האמור כאן עד עולם אף עשירי האמ' למעלן עד עולם:

י״זשאלו את ר' אלעזר דור אחד עשר שבממזר מהוא אמר להן הביאו דור שלישי ואני מטהרו:

י״חלא יבא עמוני ומואבי בזכרים הכת' מדבר אתה אומר בזכרים הכת' מדבר או אחד זכרים ואחד נקבות במשמע ת״ל על דבר אש' לא קד' את' בל' ובמ' אמרת מי דרכו לקדם האנשים או הנשים דברי ר' ישמעאל:

י״טר' עקיבה אומ' עמוני לא עמונית מואבי לא מואבית:

כ׳בק' ה' בקהל ה' אינו בא בא הוא במינו:

כ״אבק' ה' בקהל ה' אינו בא אבל בא הוא בגרים:

כ״בגם דור עש' אין לי אלא דור עשירי מעשירי ולהלן מנ' ת״ל עד עולם:

כ״געל דבר על העצה וה״א (מיכה ו ה) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב:

כ״דאשר לא קד' את' בל' ובמ' בדרך בשעת טירופכם:

כ״הבצא' ממ' בשעת גאולתכם:

כ״וואשר שכר על' את בל' בן בעור הרי הדבר נויי לבלעם:

כ״זר' שמעון אומ' קשה היא הפרוסה שעל ידיה נדחו שתי אומות עמון ומואב שנ' על דבר אשר לא קד' את' בל' ובמ' וכי צריכין היו להם ישראל והלא כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היה המן יורד להם והשליו מצוי להם וענני כבוד מקיפין עליהן אלא אפלו על דבר:

כ״חאמר ר' אלעזר דרך ארץ היא הבא מן הדרך מקדימין אתו במאכל ובמשקה מפני מה טעמו של דבר מגיד על דבר:

כ״טאשר לא קד' את' אמר הקב״ה אני הכתבתי בתורתי (ב ט) אל תצר את מואב והן משלמין רעה תחת טובה עליהם נאמר (משלי יז יג) משיב רעה תחת טובה לא תמיש רעה מביתו ולא עוד אלא שאף לוט אביהם לא שלחתיו מתוך ההפכה אלא בשביל זכות אברהם שנ' (ברא' יט כט) ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכר אלה' את אב' ויש' את לוט והן כפרו במלח יחזרו לחטייה שלהם שנ' (ע' צפני' ב ט) לכן חי אני נאם ה' אלה' אלהי ישראל כי מואב כסדום תהיה ולא עוד אלא ששכרו לבלעם בן בעור לקלל את ישראל שנ' ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור ולא עוד אלא ששלחו לנבוכדנצר לבוא על ישר' להחריב את בית המקדש:

ל׳ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בל' מלמד שהשטן שוטן כמה שנ' (דני' י כ) ואני יוצא והנה שר יון בא ושר מלכות פרס עומד לנגדי:

ל״אר' נתן אומר ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם בקרבנות אמר בלעם הרשע וכי מה עשה אברהם אביהם לא מזבח אחד בנה ואיל אחד הקריב בנה לי בזה שבעה מז' והכן לי בזה שב' פרים ושב' אי' (במד' כג א) בוא וראה מה השיבוהו (ע' משלי טו יז) טוב ארוחת ירק ואהבה שם מבית מלא זבחי ריב (משלי יז א):

ל״בטוב פת חריבה ושלוה בה (שם):

ל״גויהפך ה' אלהי' את הקל' לב' שהיה חושב והמקום הופכה בפיו לברכה אתה אומר שהיה חושב והמקום הופכה בפיו לברכה או שהיה מקלל והמקום מברך ת״ל (יהושע כד י) ולא אבה ה' לשמוע אל בלעם ויברך ברוך אתכם הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון שהיה חושב לקלל והמקום הופכה בפיו לברכה או אלו קלל לא היתה קללתו קללה ת״ל (במד' כב ו) כי ידעתי את אש' תב' מ' כו' אבל לא שמענו מה היו קללותיו מעין ברכותיו את למד מה היו קללותיו או יכול מפני אהבתכם וחיבתכם ת״ל כי אהבך ה' אלהיך זכות אבות גרמה ואומ' (ז ח) לא מרבכם מכל העמים כי מאה' ה' אתכם:

ל״דלא תדרש של' וט' למה נאמר לפי שהוא אומ' (כ י) כי תקרב אל עיר להל' על' וק' אליה לש' שומע אני אף עמון ומואב ת״ל לא תדרש של':

ל״הוטובתם למה נאמר לפי שהוא אומ' (כג יז) עמך ישב בקרבך בטוב לו לא תוננו יכול אף עמונים ומואבים כן ת״ל וטבתם:

ל״וכל ימ' לעו' ולעולמי עולמים עד סוף כל הדורות:

ל״זכבר בא והודה גר עמוני ועמד בבית המדרש אמר להן מה אני לבוא בקהל אמר לו רבן גמליאל אסור אתה אמ' לו ר' שמעון מותר אתה אמר רבן גמליאל הכת' אומ' לא יבא עמ' ומ' בק' ה' אמר ר' יהושע וכי עמונים ומואבים במקומן הן עומדין והלא כבר עלה סנחריב ובלבל כל האומות שנ' (ישע' י יג) ואסיר גבולות עמים אמר לו רבן גמליאל והרי כת' (ע' יר' מט ו) ואחרי כן אשיב שבות בני עמון כבר חזרו אמר לו ר' יהושע והרי כת' (שם ל ג) ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה אמר ה' ואדיין לא שבו נענה תלמיד חכמים ואמ' לי מה אמרת לו ר' אמ' אמרתי לו כבר שמעת שאמר הזקן מותר:

ל״חלא תתעב אדמי כי אחיך הוא אחד זכרים ואחד נקבות במשמע:

ל״טר' שמעון מתיר בנקבות מיד אמר ר' שמעון קל וחומר הדברים מה אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם התיר את הנקבות מיד מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות אינו דין שנתיר את הנקבות מיד אמ' לו אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה אמר להם ר' שמעון הלכה אני אומ' ועוד מקרא מסייעני בנים ולא בנות:

מ׳ר' יהודה אומ' הרי הוא אומ' אשר יולדו הכת' תלאן בלידה:

מ״אכי אחיך הוא אמ' ר' יהושע בן קרחה גדולה היא (האהבה) [האחוה] שאלו לא (האהבה) [האחוה] בדין היה שלא יבא אדומי ביש' לעולם אמרת מפני מה נתרחקו עמון ומואב אלא על ידי שלא קדמו בלחם ובמים והרי הדברים קל וחומר מה אם מי שנ' בהן על דבר אש' לא קד' את' בל' ובמ' אמ' תורה לא יבואו בכם לעולם מי שנ' בהן (במד' כ יח) ויאמר אליו אדום לא תע' בי פן בח' אצ' לק' דין הוא שלא יבאו בישראל לעולם מה ת״ל לא תתעב אד' להודיע מה גרם:

מ״בלא תתעב מצ' כי גר הי' באר' אמר ר' יהושע בן קרחה גדולה היא הטובה שאדם עושה עם חבירו בדין היה שלא יבא מצרי בישראל לעולם אמרת מפני מה נתרחקו עמון ומואב אלא על ידי שלא קדמו בלחם ובמים והרי הדברים קל וחומר מה אם מי שנ' בהן על דבר אש' לא קד' את' בל' ובמ' אמ' תורה לא יבאו בכם לעולם מי שנ' בהן (שמות א כב) כל הבן הילוד הי' תשל' בדין הוא שלא יבאו בישראל לעולם מה ת״ל לא תתעב מצרי להודיע מה גרם וה״א (איוב מא ג) מי הקדימני ואשלם ואומ' (קהל' יא א) שלח לחמך על פני המים ואומ' (משלי ל יז) עין תלעג לאב:

מ״גר' יהודה בן גמליאל אומ' שתי אומות אחת קידמה את ישראל בחרב ואחת קידמה (את) [אותם] בעבירה:

מ״דאדום קידמו את ישראל בחרב פן בחרב אצ' לק' (במדבר כ יח) מה הקב״ה אומר לו לא תתעב אדומי:

מ״המואב קידמו את ישראל בעבירה שנ' (שם כה א) וישב ישראל בשטים מה הקב״ה אומ' להן לא יבא עמ' ומואבי נמצאת אומ' המחטיא את חבירו בדבר עבירה קשה ממי שהוא הורגו:

מ״ובנים אש' יול' להם לרבות את הבנות כדברי חכמים:

מ״זדור שלישי יבא להם דור ראשון ושני אסור ושלישי מותר אמר ר' יהודה בנימין גר המצרי היה (לו) [לי] חבר מתלמידי ר' עקיבה ואומ' אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ראשונה ונושא אני לבני בת גיורת מצרית שהיא מצרית שנייה כדי שיהא בן בני ראוי לבוא בקהל לקיים מה שנ' דור שלישי יבוא להם בק' ה':

מ״חבנים אשר יול' דור שלישי להם מה מנה' להם הלוך אחר פיסולן:

מ״טכי תצא מחנה איביך במלחמה חובה הכת' מדבר:

נ׳אמר ר' יוסי ביר' חנינה כת' כי תצא מח' על אי' ונשמ' מכל דבר רע ואם אינו יוצא אינו נשמר אלא מכאן שאין השטן מקטרג אלא בשעת סכנה:

נ״אונשמרת מכל דבר רע אם בקשת להשתמר מכל דבר רע אל תסתכל באשה נאה ואפלו פנויה באשת איש ואפלו מכוערה ולא בבגדי צבע אשה ולא בחמור ולא בחמורה ולא בחזיר ולא בחזירה ולא בעופות בשעה שמזדקקין זה לזה מפני שמלאך עומד מלמעלן ומלמטן וחרבו שלופה בידו:

נ״בונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה שנ' כי יהיה בך איש אשר לא טה' מק' לי':

נ״גד״א ונשמ' מכל דבר רע מכל דבר שגלו עליו כנענים שהוא מסלק את השכינה ואף מלשון הרע:

נ״דכי יהיה בך בך קרי נוהג אינו נוהג באחרים:

נ״האיש פרט לקטן:

נ״ואשר לא יהיה טהור מק' לי' אין לי אלא קרה לילה קרה יום מנ' ת״ל אשר לא יהי' טהור מקרה מכל מקום:

נ״זא"כ למה נאמר מקרה לילה מגיד שדבר הכת' בהווה:

נ״חויצא אל מחוץ למחנה זו מצות עשה ומחנה האמורה כאן היא מחנה שכינה:

נ״טלא יבא אל תוך המחנה זו מצות לא תעשה ומחנה האמורה כאן היא מחנה לויה:

ס׳והיה לפ' ערב יר' במ' מלמד שבעל קרי רוחץ והולך כל היום כולו מתחלת הלילה שנ' והיה לפנות ערב יר' במ' וכ' הש' שטובל והולך מתחלת הלילה עד הערב שמש ושאר כל חייבי טבילות טבילתן ביום חוץ מנדה ויולדת שטבילתן בלילה:

ס״אוכבא השמש יבא לתוך המחנה מלמד שביאת שמשו מעכבתו ליכנס לפנים מן החומה:

ס״בויד תהיה לך מחוץ למחנה אין יד אלא מקום שנ' (ש״א טו יב) והנה מציב לו יד ואומ' (במד' ב יז) על ידו לדגליהם:

ס״גויצאת שמה חוץ ולא בעמידה לימד דרך ארץ שלא יעשה אדם צרכיו בעמידה וה״א והיה בשבתך חוץ:

ס״דויצאת שמה חוץ להטיל מים [השמטה: אתה אומר להטיל מים] או להסך רגלים וכשהוא אומר ויתד תהיה לך על אזנך הרי להסך רגלים אמור הא מה ת״ל ויצאת שמה חוץ להטיל מים:

ס״הויתד תה' לך על אז' אין אזניך אלא מקום זיונך:

ס״ווחפרת בה אין נפנין לא למערב ולא למזרח אלא בין צפון לדרום:

ס״זכי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך מיכן אמרו לא יקרא אדם את שמע בצד משרה של כובסין ולא יכנס למרחץ ולא לבורסקי ותפלין וספרים בידו:

ס״חלהצילך ול' איביך לפ' אם עשית כל האמור בענין בסוף הוא מצילך ונותן איביך לפניך:

ס״טלהצילך משרפים ועקרבים ומרוחות הרעות אתה אומר כן או אינו מדבר אלא מאויביכם וכשהוא אומר ולתת אי' לפ' הרי אויביכם אמורים הא מה ת״ל להצילך מנחשים ועקרבים ומרוחות הרעות:

ע׳והיה מח' קד' מיכן אמ' לא יכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל רגליו ולא יעשנו קפנדריה ורקיקה מקל וחומר:

ע״אולא יראה בך ער' דבר ר' ישמעאל אומר נאמר כאן ערות דבר ונאמר להלן ערות דבר מה ערות דבר שנ' להלן בהרהור ערוה וע״ז הכת' מדבר אף ערות דבר שנ' כאן בהרהור ערוה וע״ז הכת' מדבר:

ע״בר' אומ' נאמר כאן ערות דבר ונאמר להלן ערות דבר מה ערות דבר שנ' להלן משום בזיון אף ערות דבר שנ' כאן משום בזיון:

ע״גולא יר' בך ער' דב' ושב מ' מלמד שעריות מסלקות שכינה מישראל:

ע״דד״א ושב מ' אבל לא שמענו שיבה זו מהיא ת״ל (ע' ש״א כח טז) וה' שב מעליך ויהי עריך מה ענשו של שאול בחרב אף כאן בחרב:

ע״הד״א ושב מא' חוזר מאחריך מיכן אמ' לא ישב אדם כנגד הרוח שארון בתוכה:

ע״ור' נתן אומ' שלא יתן אדם אחוריו כנגד בית קדש הקדשים שנ' (ע' מיכה ו ח) הגיד לך אדם מה טוב:

ע״זוהצנע לכת ועמך אלהיך מיכן היה ר' פנחס בן יאיר אומ' זריזות מביאה לידי נקיות נקיות מביאה לידי טהרה טהרה מביאה לידי קדושה קדושה מביאה לידי ענוה ענוה מביאה לידי יראת חטא יראת חטא מביאה לידי חסידות חסידות מביאה לידי רוח הקדש רוח הקדש מביא לידי תחית המתים תחית המתים מביאה לידי אליהו ז״ל:

ע״חזריזות מביאה לידי נקיות וכלה מכפר (ויק' טז כ) נקיות מביאה לידי טהרה וכפר עליה הכהן וטהרה (שם יב ח) טהרה לידי קדושה וטהרו וקדשו (שם טז יט) קדושה לידי ענוה כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו (ישע' נז טו) ענוה לידי יראת חאט עקב ענוה יראת ה' (משלי כב ד) אמר ר' יצחק בן אלעזר מה שעשאתו [השמטה: חכמה עטרה לראשה עשאתו] ענוה עקב לגדולה (צ״ל לסנדלה) שנ' (תה' קיא י) ראשית חכמה יראת ה' וכתב עקב ענוה יראת ה':

ע״טיראת חאט לידי חסידות שמרה נפשי כי חסיד אני (תה' פו ב):

פ׳חסידות לידי רוח הקדש אז דברת בחזון לחסידיך (שם פט כ) רוח הקדש לידי תחית המתים ונתתי רוחי בכם וחייתם (יחז' לז יד):

פ״אתחיית המתים לידי אליהו ז״ל שנ' (מלאכי־ ג כג) הנני שלח לכם את אליהו הנביא והשיב לב אבות על בנים:

פ״בלא תסגיר עבד אל אד' למה נאמ' לפי שהוא אומ' (שמות כג לג) לא ישבו באר' פן יח' אתך לי או אפלו קבלו עליהם שלא לעבוד ע״ז ת״ל לא תסג' עב' אל אד' בגוי שניצול מע״ז שלו הכת' מדבר אתה אומר לכך בא או לא תס' עבד אל אד' כמשמעו ת״ל אשר ינצל אליך מעם אד' אמרת וכי אפשר לו להנצל מרבו הא מה ת״ל לא תס' עבד אל אד' בגוי שניצל מע״ז הכת' מדבר וה״א (משלי ו ה) הנצל כצבי מפח וכצפור מיד יקוש ואומ' (ישע' לא ה) כצפרים עפות כן יגן ה' צב' על ירושלם מה תקנתו עמך ישב בקר':

פ״גקשיא ליה לר' יאשיה האיי מעם אדניו מעם אלהיו מיבעי ליה אלא אמר ר' יאשיה בעבד שמכרו רבו מחוצה לארץ לארץ הכת' מדבר קשיא ליה לר' אחי ביר' יאשיה האיי אשר ינצל אליך האיי אשר ינצל מעמך מיבעי ליה אלא אמר ר' אחי ביר' יאשיה בעבד שברח מחוצה לארץ לארץ הכת' מדבר:

פ״דר' אומר לא תס' ע' אל אד' בלוקח עבד על מנת לשחררו הכת' מדבר שיצא לחירות:

פ״הד״א לא תס' עבד אל אד' בעבד שמכרו רבו לגוים או לחוצה לארץ שיצא לחירות:

פ״ואשר ינ' אליך מ' אד' לרבות גר תושב:

פ״זעמך ישב ולא בעיר עצמה:

פ״חבקרבך ולא בספר:

פ״טבמקום אש' יב' במקום שפרנסתו יוצא:

צ׳בשער' ולא בירושלם וכשהוא אומר באחד שער' שלא יהא גולה מעיר לעיר:

צ״אבטוב לו מנוה הרע לנוה היפה מיכן אמ' אין מושיבין גרים לא בירושלם ולא בספר ולא בעיר שיש בה גוים אלא בעיר שכולה ישראל ולא בנוה הרע אלא בנוה היפה:

צ״בלא תוננו זו הוניית דברים מיכן אמ' המאנה את הגר הזה עובר בשלשה לאוין משום (ויק' כה יז) ולא תונו איש את עמ' ומשום (שמות כב כ) לא תונה ומשום לא תוננו:

צ״גלא תהיה קדשה מב' יש' הרי זו אזהרה למופנה שנ' (בראשית לח כא) ויאמ' לא היתה בזה קד' (וכל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה):

צ״דולא יהי' קד' מב' יש' זה משכב זכור והוא שנ' להלן (ויק' יח כב) ואת זכר לא תש' משכ' אשה:

צ״הוה״א (מ״א יד כד) וגם קדש היה בארץ:

צ״ולא תביא את' זו' ומ' כלב אתנן זונה ומחיר כלב אסורין אתנן כלב ומחיר זונה מותרין שהיה בדין מה אם אתנן שהוא מותר בכלב אסור בזונה מחיר שהוא אסור בכלב דין הוא שיהא אסור בזונה או חילוף מה אם המחיר שהוא מותר בזונה הרי הוא אסור בכלב אתנן שהוא [אסור] בזונה דין הוא שיהא אסור בכלב ת״ל לא תביא את' זו' ומ' כל' אתנן זונה ומחיר כלב אסורין אתנן כלב ומחיר זונה מותרין:

צ״זאתנן זונה אין לי אלא אתנן זונה אתנן כל העריות ואתנן זכור [מנ'] ת״ל אתנן מכל מקום:

צ״חאיזה הוא אתנן זונה זה האומר לזונה הא ליך טלה זה בשכריך אפלו נתן לה מאה כולן אסורין והאומר לחבירו הא לך טלה ותלין שפחתך אצל עבדי (העברי והוא שלא יהיו לו אשה ובנים אין אסור אלא אתנן שנעבדה בו עבירה לפי כך אם קדמה והקריבתו קודם שיבא עליה כשר):

צ״טומחיר כלב איזה הוא מחיר כלב זה האומר הא לך טלה זה תחת כלב זה:

ק׳בית ה' אלה' אינו חייב על הבאתו עד שיביאו לשם זבח אבל לבדק הבית מותרין שהרי הן משתנין:

100

ק״אלכל נדר להוציא את הנדור מיכן אמרו נתן לה דבר שהוא מוקדש כגון חטאת ואשם ושאר כל הקדשים הרי אלו מותרין מנ' להביא את העופות שיהא אתנן חל עליהן אע"פ שהן מוקדשין אמרת מה בעל מום החמור שהוא נוהג בכל הקדשים אינו נוהג בעוף אתנן שאינו נוהג בכל הקדשים דין הוא שלא ינהוג בעוף ת״ל לכל נדר להביא את העוף:

101

ק״בלכל נדר לרבות את הרקועים שלא יעשה גופו של אתנן רקועין לבית:

102

ק״גכי תועבת ה' מפני מה טעמו של דבר מגיד כי תועבת ה' אלה' ר' שמעון בן יוחאי אומ' נאמר כאן תועבה ונאמר להלן (יז א) תועבה מה תועבה שנ' להלן בבהמה טהורה הכת' מדבר אף תועבה שנ' כאן בבהמה טהורה הכת' מדבר (מיכן אמ' אין אתנן חל אלא על דבר הראוי ליקרב על גבי המזבח כגון בהמה טהורה ותורים ובני יונה ויינות ושמנים וסלתות):

103

ק״דגם שניהם ולא שנוייהם מכן אמ' נתן לה מעות ולקחה בהן קרבן נתן לה חטין ועשאתן סלת זתים ועשאתן שמן ענבים [ועשאתן] יין הרי אלו כשרים שכבר נשתנו:

104

ק״ההן ולא ולדותיהן:

105

ק״וד״א שניהם שנים ולא ארבעה [הם] להוציא ולדותיהן:

106

ק״זגם שניהם להביא את תערובתם כשאמר לא תביא שומע אני לא יביא ואם הביא עבר על המצוה ויהא כשר ת״ל כי תועבת ה' אלה' גם שניהם:

107

ק״חלא תשיך לא' לא תנשך לאחיך הרי זו אזהרה ללווה שלא ילוה ברבית:

108

ק״טלא תשיך לא' כלל נשך כסף נשך אכל פרט נשך כל דבר אשר ישך חזר וכלל כלל ופרט וכלל ואין אתה דן אלא כעין הפרט לומר מה פרט מפורש דבר מלוה וגומר בו אף אין לי אלא מלוה וגומר בו:

109

ק״ינשך כסף נשך אכל לפי שנ' (ויק' כה לז) את כספך לא תתן לו בנ' ובמ' לא תתן אכלך אין לי אלא נשך בכסף ורבית באוכל נשך באוכל ורבית בכסף מנ' ת״ל נשך כסף נשך אכל נשך כל דבר אשר ישך אין לי אלא נשך שעשה בו שאר כל דבר כאוכל תרבית מנ' ת״ל את כספך לא תתן לו בנשך ובמ' לא תתן אכ' הקיש נשך לתרבית ותרבית לנשך מה נשך עשה בו שאר כל דבר כאוכל אף תרבית נעשה בו שאר כל דבר כאוכל:

110

קי״אד״א נשך כסף לרבות כסף מעשר נשך אוכל לרבות אוכלי בהמה:

111

קי״בנשך כל דבר ר' שמעון בן יוחאי אומ' קשה היא הרבית שאלו שאילת שלום רבית כיצד הרי שלא היה רגיל לשאל בשלומו מימיו ומתוך שהלוהו הקדים לו שלום הרי זו רבית לכך נאמ' נשך כל דבר אפלו דבור אסור:

112

קי״גנשך כל דבר מנ' שלא יאמר לו צא ושאל בשלום פלוני או דע שאם בא איש פל' ממקום פל' ת״ל כל דבר אש' ישך:

113

קי״דלנכרי תשיך זו מצות עשה:

114

קי״הולאחיך לא תש' זו מצות לא תעשה:

115

קי״וד״א ולאחיך לא תשיך רבן גמליאל היה אומ' ולאחיך לא תשיך והלא כבר נאמר לא תשיך לאחיך אלא יש רבית מוקדמת ויש רבית מאוחרת ורבית בשעת מלוה הא כיצד מכבדו עד שלא לוה ממנו שיש בלבו ללוות ממנו ומכבדו משלוה ממנו על שלוה ממנו ומכבדו בשעת מלוה נמצאת אומ' רבית מוקדמת ורבית מאוחרת ורבית בשעת מלוה:

116

קי״זלמען יב' ה' אלה' והרי הדברים קל וחומר כשאת נותן לו מתנה משלך:

117

קי״חכי תדר נדר לה' אלה' אלו נדרים ונדבות שנדר קודם לרגל שיביאם ברגל אתה אומ' כן או אינו אלא נדרים ונדבות שנדר בהן ברגל שיביאם ברגל וכשהוא אומר (במד' כט לט) אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנד' ונד' הרי נדרים ונדבות שנדר בהן ברגל שיביאם ברגל אמורין הא מה ת״ל כי תדר נדר לה' אלה' אלו נדרים ונדבות שנדר בהן קודם לרגל שיביאם ברגל:

118

קי״טכי תדר נדר נאמר כאן נדר ונאמר להלן נדר מה נדר האמור להלן נדר ונדבה אף נדר האמ' כאן נדר ונדבה:

119

ק״כלא תאחר לשלמו ולא חלופיו (כיצד כגון שהקדיש בהמה למזבח ועברו עליו שני רגלים ונפל בה מום ופדייה על גב בהמה אחרת יכול יהא עובר כשיעבור עליו רגל אחד ת״ל לשלמו הוא ולא חילופיו הא אינו עובר על השנייה עד שיעברו עליו שלשה רגלים):

120

קכ״אכי דרש ידר' אלו חטאות ואשמות:

121

קכ״בה' אלה' זה הקדש בדק הבית והערכים והחרמים וההקדשות:

122

קכ״גמעמך זה לקט שכחה ופיאה:

123

קכ״דוהיה בך חאט ולא (בקרבך) [בקרבנך] (מלמד שהוא חייב על כל אלו בלא תאחר לשלמו ואינו חייב בלאו זה עד שיעברו עליו שלשה רגלים):

124

קכ״הד״א לא תאחר לשלמו למה נאמר לפי שהו אומר (במד' ל ג) לא יחל דברו למדנו לנדרים שהוא חייב עליהן משום לא יחל משום בל תאחר מנ' ת״ל כי תדר נדר לא תא':

125

קכ״וכי דרש יד' ה' אלה' מעמך שלא תאמר בממון חטאתי ובממון יתכפר לי ת״ל והיה בך חאט ממך נפרעין אין נפרעין מממונך:

126

קכ״זכי דרש יד' שתי דרישות דורשו ודורש עונות אחרים עמו:

127

קכ״חר' נתן אומ' בעון נדרים אשתו של אדם מתה שנ' (משלי כב כז) אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך:

128

קכ״טר' אומ' בעון נדרים בניו ובנותיו של אדם מתים כשהן קטנים שנ' (קהלת ה ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וחבל את מעשה ידיך ואלו הן [מעשה] ידיו של אדם בניו ובנותיו:

129

ק״לד״א וחבל את מע' יד' אלו מיעוט מצות ומעשים טובים שבידיך:

130

קל״אוכי תחדל לנד' לא יהיה בך חאט למה נאמ' שהייתי אומ' הואיל והוא מקבל עליהן שכר כשיעשם אם ישב לו ולא עשה יהא מקבל עליהן פורענות ת״ל וכי תחדל לנ' לא יה' בך חאט והרי הדברים קל וחומר ומה אם דברים שהוא מקבל עליהם שכר ישב לו ולא יעשם אינו מקבל עליהן פורענות דברים שהוא מקבל עליהן פורענות אם ישב לו ולא יעשם דין הוא שיקבל עליהן שכר ועוד:

131

קל״בוכי תחדל לנ' ר' מאיר אומ' טוב מזה ומזה שלא תדר כל עיקר שנ' (קה' ה ד) טוב אשר לא תדר משתדור ולא תשלם:

132

קל״ג[ר' יהודה אומר] טוב מזה ומזה שנודר ומשלם:

133

קל״דמצא שפתיך תשמ' ועש' זו מצות עשה:

134

קל״התשמר זו מצות לא תעשה:

135

קל״וועשית הרי זו אזהרה לבית דין שיעשוך:

136

קל״זכאשר נדרת זה נדר:

137

קל״חלה' אלה' אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים:

138

קל״טנדבה כמשמעה:

139

ק״מאשר דב' אלו קדשי בדק הבית:

140

קמ״אבפיך זו צדקה:

141

קמ״במוצא שפ' אין לי אלא שהוציא בשפתיו גמר בלבו מנ' ת״ל כל נדיב לב:

142

קמ״גד״א מוצא שפת' תש' זה המהרהר בלב וגומר בפה אתה אומ' כן או אינו אלא הגומר בלב וכשהוא אומר כל נדיב לב הרי הגומר בלב אמור הא מה ת״ל מוצא שפ' תש' ועש' זה המהרהר בלב וגומר בפה:

143

קמ״דכא' נד' לה' נד' אם כמה שנדרת עשית יהא נדר ואם לאו נדבה מיכן אמ' כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה:

144

קמ״האשר דב' בפ' למה נאמר והלא כבר נאמ' מוצא שפ' תש' ועש' מה ת״ל אשר דב' בפ' עד שיהיה פיו ולבו שוין מכן אמ' המתכוין לומ' תרומה ואמ' מעשר מעשר ואמ' תרומה לנדר בנזיר ונדר בקרבן בקרבן ונדר בנזיר לא אמ' כלום עד שיהיה פיו ולבו שוין:

145

קמ״וכי תבא בכרם רעך בפועל הכת' מדבר או אינו מדבר אלא בכל אדם וכשהוא אומר (ויק' יט יג) לא תגזול הרי כל אדם אמור הא מה ת״ל כי תבא בכ' רעך בפועל הכתוב מדבר:

146

קמ״זעקביה בן מהללאל אומר בפועל הכת' מדבר ובשעת מלאכה [אתה] אומ' בשעת מלאכה הכת' מדבר או בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה ת״ל (כה ד) לא תחסם שור בדישו הואיל והתיר בבהמה והתיר באדם מה בהמה אינה מותרת אלא בשעת מלאכה אף אדם לא יהא מותר אלא בשעת מלאכה:

147

קמ״חד״א כי תבא בכרם רעך ואכ' יכול לעולם ת״ל ואל כליך לא תתן בשעה שאת נותן לתוך כליו של בעל הבית:

148

קמ״טד״א כי תבא בכ' רעך נאמר כאן כי תבא ונאמר להלן (כד טו) ולא תבוא על' השמש מה להלן בפועל הכת' מדבר אף כאן בפועל הכת' מדבר:

149

ק״נרעך פרט לאחרים:

150

קנ״ארעך פרט לגבוה:

151

קנ״בואכלת ולא מוצץ:

152

קנ״גענבים ולא ענבים ודבר אחר:

153

קנ״דד״א ענבים וכי אין אנו יודעין שאין בכרם מה לאכול אלא ענבים ומה ת״ל ואכלת ענב' אלא שאם היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים בענבים לא יאכל בתאנים אבל מונע עצמו עד שמגיע למקום היפות:

154

קנ״הכנפשך כן נפשו של פועל מה נפשך אתה אוכל ופטור אף פועל אוכל ופטור:

155

קנ״ושבעך ולא אכילה גסה:

156

קנ״זואל כליך לא תתן בזמן שאתה נותן לכליו של בעל הבית אתה אוכל ובזמן שאין אתה נותן לכליו של בעל הבית אין אתה אוכל:

157

קנ״חד״א כנפשך אוכל הוא פועל קישות אפלו בדינר [השמטה: וכותבות אפלו בדינר] ואפלו היה יתר על שכרו שנ' שבעך אבל מלמדין את האדם שלא יהא רעבתן ויהא סותם את הפתח בפניו:

158

קנ״טואל כליך לא תתן למה נאמר לפי שהוא אומר שאם רצה לאכול אוכל [שומע אני שאם רצה] להכניס לתוך ביתו יכניס ת״ל ואל כליך לא תתן מלמד (שהוא עובר בלא תעשה וחייב לשלם):

159

ק״סכי תבא בקמת רע' בפועל הכת' מדבר אתה אומר בפועל הכת' מדבר או אינו מדבר אלא בכל אדם וכשהוא אומ' ולא תגזל הרי כל אדם אמור הא מה ת״ל כי תבא בק' רע' בפועל הכת' מדבר:

160

קס״אכי תבא בק' רעך יכול לעולם ת״ל וחרמש לא תניף על קמת רעך בשעה שאת מניף על קמת בעל הבית:

161

קס״ברעך פרט לאחרים:

162

קס״גרעך פרט לגבוה:

163

קס״דוקטפת מל' בי' שלא תהא קוצר במגל:

164

קס״הוחרמש לא תנ' לרבות כל בעלי חרמש ובשעת חרמש:

165

קס״והרי זו אזהרה לפועל המבטל מלאכתו ואוכל או שאכל שלא בשעת גמר מלאכה שנ' וח' לא תנ' על קמ' רעך כלומר כל זמן שהוא עוסק בקצירה לא יניף חרמש לאכילתו אין לי אלא כרם ותבואה שאר כל דבר מנ' הרי אתה דן מבנין אב לא הרי הכרם כהרי התבואה ולא הרי התבואה כהרי הכרם הצד השוה שבהן שהוא אוכל ונשמר וגידוליו מן הארץ דין הוא שלא יהא מותר אלא בשעת מלאכה:

166