מדרש תנאים על ספר דברים ג׳Midrash Tannaim on Deuteronomy 3

א׳[ואתחנן אל ה'] זהש״ה (משלי י״ח כ״ג) תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות שני פרנסין טובים עמדו להן לישראל משה ודוד מלך ישראל משה אמר לפני הקב״ה רבונו של עולם עברה שעברתי תכתב אחרי שלא יהיו הבריות אומ' דומה שזייף משה בתורה או שאמר דבר שלא נצטוה מושלו מלה״ד למלך שגזר ואמר כל מי שאכל מפגי שביעית יהוא מחזירין אותו בקמפון הלכה אשה אחת בת טובים ליקטה ואכלה פגי שביעית והיו מחזירין אותה בקמפון אמ' לו אדוני המלך בבקשה ממך הודיע סורחני שלא יהו בני המדינה אומ' דומה שנמצא בה דברי ניאוף או שנמצא בה דבר כשפים הן רואין פגין תלויין בצוארי ויודעין שבשבילן אני מתחזרת כך אמר משה לפני המקום עברה שעברתי תכתב אחרי אמר לו המקום הריני כותבה שלא היתה אלא על המים שנ' (במדבר כ״ז י״ד) כאשר מריתם פי במדבר צן:

ב׳ר' שמעון אומר מלה״ד למלך בשר ודם שהיה מהלך במדבר בקרובין (שלא) [שלו] הגיע למקום (יפה) [שיפה] נהפכה קרובין (שלא) [שלו] על בנו [נסמת עינו] נקטעה ידו נשברה רגלו כשהיה המלך מגיע לאותו מקום אומר כאן ניזוק בני כאן נסמית עינו כאן נקטעה ידו כאן נשברה רגלו אף כך הקב״ה מזכיר ואומר כאן הרגתי את מרים כאן הרגתי את אהרן כאן הרגתי את משה וה״א (תהלים קמ״א ו') נשמטו בידי סלע שפטיהם:

ג׳דוד אמר לפני המקום עברה שעברתי לא תכתב אחרי אמר לו [אי] איפשר שלא יהוא הבריות אומ' בשביל שאהבו מחל לו וה״א (שם נ״א ו') לך לבדך חטאתי מפני מה למען תצדק בדברך:

ד׳מושלו למה״ד לאחד שלוה מן המלך אלף כורים חטים בשנה היו הכל אומ' אפשר שזה יכול לעמוד באלף כורים חיטים בשנה אינו אלא משכנו לו המלך וכתב לו אפובי פעם אחת שיירו ולא שקל לו כלום נכנס המלך לתוך ביתו נטל בניו ובנותיו והעמידם על אבן המכר באותה שעה ידעו הכל שלא שייר בידו כלום כך כל פורעניות שהיו באות על דוד היו מכופלות שנ' (ש״ב יב ו') ואת הכבשה ישלם ארבעתיים:

ה׳ר' חנינא אומר (ארבעת) [ארבעתים שש] עשרה אף נתן הנביא בא והוכיחו על אותו מעשה שעשה דוד אמר (שם י״ג) חטאתי לה' מה נתן הנביא אומר לו (שם) גם ה' העביר חטאתך לא תמות:

ו׳ואומר לך לבדך חטאתי והרע בעינך עשיתי:

ז׳אלו שני פרנסים טובים עמדו להן לישראל והיו יכולין לתלות את העולם במעשיהן הטובים ולא בקשו מלפני הקב״ה שיתן להם אלא חנם והלא דברים קל וחמר ומה אלו שיכולין לתלות את העולם במעשיהם הטובים לא בקשו מלפני המקום שיתן להם אלא חנם מי שאינו אחד מאלף אלפי אלפים ומרבי רבבות מתלמידי תלמידיהון על אחת כמה וכמה שלא יבקש מלפני המקום שיתן לו אלא חנם לכך נאמר תחנונים ידבר רש זה דוד מלך ישראל ועשיר יענה עזות זה משה:

ח׳ד״א תחנונים ידבר רש זה בשר ודם שהוא רש מכל דבר שאין מלווין אותו בשעת פטירתו לא כסף ולא זהב אלא תשובה ומעשים טובים:

ט׳ועשיר יענה עזות זה הקב״ה שנ' (תהל' כ״ד א') לה' הארץ ומלואה ללמדך כשאדם נצרך לבקש מלפני הקב״ה צריך להתחנן ולהשתטח לפניו וכן מצינו במשה כשביקש להיכנס לארץ לא ביקש מלפני הקב״ה אלא בתחנונים מנין ממה שקרינו בענין ואתחנן אל ה' והרי דברים קל וחמר ומה אם משה רבינו שלא היה לו עון אלא בשביל ישראל כשביקש לא ביקש אלא בתחנונים שאר כל אדם על אחת כמה וכמה:

י׳ד״א תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות זה משה שמתחילה היו דבריו עזים שכן הוא אומר (שמות ה' כ״ג) ומאז באתי אל פרעה לד' בש' ואומ' (שם ד' י״ג) שלח נא ביד תשלח ואומ' (במדבר ט״ז כ״ט) אם כמות כל הא' ימותון אלה לא ה' שלחני בזמן שהיה אומר הדברים הללו נאמר עליו ועשיר יענה עזות וכשהגיע זמנו להפטר מן העולם נאמר עליו תחנונים ידבר רש שהתחיל מתחנן כרש הזה מנ' ממה שקרינו בענין ואתחנן אל ה':

י״אואתחנן אל ה' בעשרה לשונות נקראת תפלה נקראת זעקה שועה אנקה שנ' (שמות ב' כ״ג) ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שוע' ויש' אלהים את נאק' נקראת קרייה שנ' (תהלים י״ח ז') בצר לי אקרא ה' נקראת רנה ופגיעה שנ' (ירמיה ז' ט״ז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי:

י״בנקראת ניפול שנ' (דב' ט' כ״ה) ואתנפל לפני ה':

י״גנקראת תפלה ופילול שנ' (שם כ״ו) ואתפלל אל ה' נקראת תחנה שנ' ואתחנן אל ה':

י״דואע״פ שנאמ' תפלה בעשרה לשונות קרובה שבכולן תחנה שנ' (מלכים א' ח' נ״ט) ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני ה' קרובי' אל ה' אלה' ושני צדיקים נתפללו בה דוד ומשה דוד שנ' (תה' נ״א ג' ע״ש) חנני ה' כחסדך משה שנ' ואתחנן אל ה' ומנ' למד משה מדרכיו של הקב״ה בשעה שעמד בנקרת הצור פתח לו הקב״ה בחינון שנ' (שמות ל״ג י״ט) וחנותי את אשר אחן:

ט״ונשא משה קל וחמר בעצמו ואמר אלמלי לא היה לשון חביב לפני הקב״ה לא פתח בו תחלה לכך פתח משה ואתחנן אל ה':

ט״זולמה נקראת התפלה תחנה מפני שצריך לאמרה בלשון תחנונים וכך שנינו העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים:

י״זד״א ואתחנן אל ה' אמ' ר' מאיר כיון שידעו ישראל שאמר הקב״ה למשה הגיע זמנך ליפטר מן העולם נתקבצו אליו כל ישראל ואמ' לו רבינו משה כשהות בינינו היינו כולנו מתענגין ומשליכין יהבינו עליך עכשיו מי יעמד לנו אחריך ומי יגדור פרצותנו ועל מי אתה מניחנו השיבם ואמ' להם אל תבטחו בנדיבים (תה' קמ״ו ג') עד שאדם נותן בטחונו על בשר ודם ומבקש ממנו שיושיעו יושיע עצמו מן המיתה תחלה אל יהי לכם בטחון אלא במי שאמר והיה העולם ב״ה שהוא חי וקיים לנצח שנ' (ישעיה כ״ו ד') בטחו בה' עדי עד ואומ' (תה' ס״ב ט') בטחו בו בכל עת עם בין שאתם חוטאין ובין שאתם זוכין שפכו לפניו לבבכם (שם) בתשובה מיד השיבו ישראל ואמרו אלהים מחסה לנו סלה (שם):

י״חד״א אמר משה לישראל עד עכשיו הייתי מתפלל עליכם ומבקש בעדכם רחמים מיכן ואילך כל אחד ואחד זכותו תעמוד לו והרי אני מבקש על עצמי לכך נאמר ואתחנן אל ה':

י״טד״א ואתחנן אל ה' אע״פ שאמר הקב״ה למשה (דב' ג' כ״ח) וצו את יהושע וחז' ואמ' כי הוא יע' לא נתיאש מן הרחמים אלא עמד והתחיל ומבקש על עצמו מושלו מלה״ד לחולה שהוטל על המטה וישב וכתב דיאתיקי לבנו והעמיד להן אפטורפוס ואע״פ כן היה מבקש על עצמו שמא יתרפא מחליו לכך נאמר ואתחנן אל ה':

כ׳ד״א ואתחנן אל ה' מלמד שהסדיר משה חמש מאות וחמש עשרה תפלות מניין ואתחנן והיא מנין טלפי החיות שנ' (יחזקאל א' ז') ורגליהם רגל ישרה מנין ישרה חמש מאות וחמש עשרה כנגד מנין ואתחנן עד שעלת תפלתו למרום ונתקבל ואמר לו (דב' ג' כ״ז) עלה ראש הפסגה ושנים הן שעסקו בתפלה והועילו משה רבינו וחזקיהו ויש אומ' אף יונה שנ' (יונה ב' ב') ויתפלל יונה אל ה' אלהיו ואומר (שם ח') ותבוא אליך תפלתי:

כ״אבעת ההוא זו עת רצון כענין שנ' (תהלים ס״ט י״ד) ואני תפלתי לך ה' עת רצון מושלו מלה״ד לבני מדינה שהיו מבקשין מלפני המלך שיעשה את מדינתן קלוניא פעם אחת היו לו שני אויבים ונפלו לפניו אמרו הרי שעה שנבקש בה מלפני המלך שיעשה מדינתינו קלוניא כך משה היה מבקש מלפני המקום שיכנס לארץ כיון שנפלו סיחון ועוג לפניו אמר הרי שעה שאבקש בה מלפני המקום שאכנס לארץ לכך נאמר בעת ההיא:

כ״בלאמר זה אחד מן הדברים שאמר משה לפני המקום הודיעני אם אתה עושה לי אם אי אתה עושה עמי ואמר לו המקום אני עושה:

כ״גוידבר משה לפני ה' (שמות ו' י״ב) שאין ת״ל לאמר ומה ת״ל לאמר אמר לו הודיעני אם גואלן את אם לאו אף כאן מה ת״ל לאמר אמר לו הודיעני אם אכנס לארץ אם איני נכנס:

כ״דה' אלהים כל מקום שנ' ה' הרי זו מדת רחמים ה' ה' אל רחום וחנון (שמות ל״ד ו') אלהים כל מקום שנ' אלהים הרי זו מדת הדין עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיעון אלהים (שם כ״ב ח') אלהים לא תקלל (שם כ״ז) אלהים שופט צדיק (תה' ז' י״ב):

כ״האמר משה בבקשה ממך תהא מדת רחמים כובשת למדת הדין לכך הקדים ה' אלהים:

כ״וד׳׳א ה' אלהים אמר לפניו רבונו של עולם עשה עמי במדת רחמים ואם בא אתה עלי במדת הדין יש לי דין שהרי הכתבת בתורתך על ידי (דברים כ״ד ט״ו) ביומו תתן שכרו ואני נצטערתי ארבעים שנה במדבר עם ישראל ולא נתת לי שכרי ועכשו אתה אומר לי (ג' כ״ז) לא תעבור את הירדן הזה:

כ״זאתה החלות להראות אמר לפניו רבונו של עולם הואיל והתחלת להראני מקצתה הראיני כולה משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס לפתח פלטורין שלו נכנס פתח ראשון שתקו לו שני ושתקו לו שלישי זעפו בו אמר לו דייך עד כאן כך בשעה שבא משה וכיבש [שני] עממים סיחון ועוג ונתנם לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי אמר דומה שלא נגזרה גזירה אלא על תנאי ואין אנו מנודין אלא על תנאי לכך היה עומד ומבקש כל אותן תחנות ובקשות עד שאמר לו רב לך:

כ״חד״א אתה החלות אתה התרתה לי נדרי בשעה שאמרת לי לך והוצא את ישראל ממצרים (שמות ג' י') אמרתי לפניך איני יכול שכבר נשבעתי ליתרו שאיני זז מאצלו שנ' (שם ב' כ״א) ויואל משה לשבת את הא' ואין הואלה אלא שבועה שנ' (ש״א י״ד כ״ד) ויואל שאול את העם רבונו של עולם כשם שהתרתה לי ואמרת (שמות ד' י״ט) לך שב מצרים אף עכשיו התר נדרך שאכנס לארץ ישראל אמר לו הקב״ה רב לך אתה היה לך רב שיתיר את נדרך:

כ״טד״א אתה החילות אתה פתחת לי פתח שאעמוד ואתפלל לפניך על בניך בשעה שסרחו במעשה העגל שנ' (דב' ט' י״ד) הרף ממני ואש' וכי משה תפוס היה בקדש אלא כך אמר משה לפניו רבונו של עולם אתה פתחת לי פתח שאעמוד ואתפלל על בניך ועמדתי והתפללתי עליהם ושמעת תפלתי וסלחת לעונם והייתי סבור שאני עמהם בתפלה והם לא התפללו עלי והלא דברים קל וחמר אם תפלת יחיד על הרבים כך נשמעת תפלת הרבים על (ידי) היחיד על אחת כמה וכמה רבונו של עולם כשם שעברת על אותה הגזירה שנ' (שמות ל״ב י״ד) וינחם ה' על הרעה בבקשה ממך עבור על גזירה זו שגזרת עלי:

ל׳ד״א אתה החלות אמר משה רבון העולמים מפני שאמרתי להן (במדב' כ' י') שמעו נא המרים גזרת עלי שלא אכנס לארץ אתה החלות את שרית קרית להון כדין (שם י״ז כ״ה) למשמרת לבני מרי:

ל״אלהראות את עבדך יש שקראו עצמן עבדים והמקום קרא אותם עבדים ויש שקראו עצמן עבדים והמקום לא קרא אותם עבדים ויש שלא קראו עצמן עבדים והמקום קרא אותן עבדים:

ל״באברהם קרא עצמו עבד שנ' (ברא' י״ח ג') אל נא תעבור מעל עב' והמקום קרא אותו עבד שנ' ובר' והר' את זר' בע' אב' עבדי (שם כ״ו כ״ד):

ל״גיעקב קרא עצמו עבד שנ' (שם ל״ב י״א) קטנתי מכל הח' ומ' הא' אש' עש' את עב' והמקום קראו עבד שנ' (ישעיה מ״א ח') ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בח':

ל״דמשה קרא עצמו עבד שנ' להר' את עבד' והמקום קראו עבד שנ' (במדבר י״ב ז') לא כן עבדי משה:

ל״הדוד קרא עצמו עבד (תה' קט״ז ט״ז) אני עבד' בן אמ' והמקום קראו עבד ודוד עבדי נשיא להם לעולם (יחזק' ל״ז כ״ה):

ל״וישעיה קרא עצמו עבד שנ' (ישעיה מ״ט ה') ועתה אמר ה' יוצרי מבטן לעבד לו והמקום קראו עבד שנ' (שם כ' ג') ויאמר ה' כא' הלך עבדי ישעיהו:

ל״זשמואל קרא עצמו עבד שנ' (ש״א ג' י') ויאמר שמואל דבר כי שומע עבדך והמקום לא קראו עבד:

ל״חשמשון קרא עצמו עבד שנ' (ע' שופטים ט״ו י״ח) אתה נתת ביד עבדך התשו' הגדולה הזאת והמקום לא קראו עבד:

ל״טשלמה קרא עצמו עבד שנ' (מ״א ג' ט') ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך והמקום לא קראו עבד אלא תלאו בדוד אביו שנ' (מ״ב י״ט ל״ד) וגנותי על העיר הז' להושיעה למעני ולמען דוד עבדי:

מ׳איוב לא קרא עצמו עבד והמקום קרא אותו עבד שנ' (איוב א' ח') ויאמר ה' אל השטן השמת לבך אל עבדי איוב:

מ״איהושע לא קרא עצמו עבד והמקום קראו עבד שנ' (יהושע כ״ד כ״ט) ויהי אחרי הדברים האלה וימת יהושע בן נון עבד ה':

מ״בכלב לא קרא עצמו עבד והמקום קראו עבד שנ' (במ' י״ד כ״ד) ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת:

מ״גאליקים לא קרא עצמו עבד והמקום קראו עבד שנ' (ישעיה כ״ב כ') והיה ביום ההוא וקר' לעבדי לאליקים בן חלקיהו:

מ״דזרובבל לא קרא עצמו עבד והמקום קראו עבד שנ' (חגי ב' כ״ג) והיה ביום ההוא אקח זרובבל בן שאלתיאל עבדי:

מ״הדניאל לא קרא עצמו עבד והמקום קראו עבד שנ' (דניאל ו' כ״א) דניאל עבד אלהא חיא:

מ״וחנניה מישאל ועזריה לא קראו עצמן עבדים והמקום קראן עבדים שנ' (דניאל ג' כ״ו) שדרך מישך ועביד נגו עבדוהי די אלהא עלאה פוקו ואתו:

מ״זנביאים הראשונים לא קראו עצמן עבדים והמקום קראן עבדים שנ' (עמוס ג' ז') כי לא יעשה ה' אל' דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים:

מ״חאת גדלך זה בנין אב לכל גדולה שבתורה ואת ידך החזקה אלו עשר מכות שהביא המקום ב״ה על המצרים במצ' שנ' בהן (שמות ח' א') נטה את ידך:

מ״טד״א את גדלך אמר לפניו רבונו של עולם אימתי אתה מתגדל בעולמך בשעה שאתה כובש על מדת הדין שנ' (מיכה ז' י״ח) מי אל כמוך נושא עון:

נ׳אשר מי אל בשמ' ובא' אמר לפניו רבוני אתה מדתך שלא כמדת בשר ודם בשר ודם אפדיקוס יושב על הפרכיה שלו מתירא הוא מפני סנקתדירוס שלו שלא יחזירנו את שאין לך סנקתדירוס מפני מה אין אתה מוחל לי:

נ״אמלך בשר ודם יושב על בימה שלו מתירא הוא מפני דיותכוס שלו שלא יחזירנו את שאין לך דיותיכוס מפני מה אין אתה מוחל לי:

נ״באשר יעשה כמ' וכג' כמעשיך במצרים וכגבורותיך על הים:

נ״גד״א כמעש' על הים וכגבו' על הירדן:

נ״דאעברה נא אין נא אלא לשון בקשה:

נ״הואראה את הארץ אפשר שהיה משה מבקש מלפני המקום שיכנס לארץ והלא כבר נאמר כי לא תעבר את הירדן הזה מושלו מלה״ד למלך בשר ודם שהיו (לא) [לו] שני עבדים גזר על אחד מהם שלא לשתות יין שלשים יום אמר מה גזר עלי שלא לשתות יין שלשים יום איני טועמו אפלו שנה אחת ואפלו שתי שנים וכל כך למה בשביל לפוג דברי רבו חזר וגזר על השני שלא לשתות יין שלשים יום אמר אפשר שאני יכול לחיות בלא יין אפלו שעה אחת וכל כך למה בשביל לחבב דברי רבו כך היה משה מחבב דברי המקום ומבקש מלפניו שיכנס לארץ לכך נאמר אעברה נא ואראה:

נ״וומפני מה היה משה מתחרט ליכנס לארץ ישראל שמא לאכול מפירותיה היה צריך או לכסף וזהב היה צריך אלא כך אמר משה רבונו של עולם הרבה מצות נתת לישראל על ידי ואין עושין אותן אלא בארץ ישראל שנ' (עי' דב' ו' א; י״ב א') אלא החקים והמשפטים אשר צוה ה' לע' בא' אכנס עמהן ואעשה עמהן את המצות כדי שאטול שכר לעתיד לבוא אמר לו הקב״ה אל תצטער בדבר זה שאני כותב על ידי הנביאים שכל המצות שנתתי על ידך אפלו אחד מישראל עושה ומקיים אחת מן המצות יש לך עמו חלק לעתיד לבוא שנ' (ישעי' נ״ג י״ב) לכן אחלק לו ברבים:

נ״זואראה את הארץ הטובה ארץ ששיבחתי אותה לישראל ואמ' להן (דב' ח' ז') כי ה' אלה' מביאך אל ארץ טובה אמר לו הקב״ה הלא מן הים אתה צפית שאין אתה נכנס לתוכה שנ' (שמות ט״ו י״ז) תביאמו ותטעמו:

נ״חההר הטוב זו ירושלים והלבנון זה בית המקדש:

נ״טהכל קראו אותו הר אברהם קרא אותו הר שנ' (ברא' כ״ב י״ד) בהר ה' יראה:

ס׳משה קראו אותו הר שנ' ההר הטוב הזה:

ס״אדוד קרא אותו הר שנ' (תה' כ״ד ג') מי יעלה בהר ה':

ס״בישעיה קרא אותו הר שנ' (ישעי' ב' ב') והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים:

ס״גגוים קראו אותו הר שנ' (שם ג') והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה':

ס״דומנ' שאין לבנון אלא מקדש שנ' (ירמי' כ״ב ו') גלעד אתה לי ראש הלבנון [השמטה: ואו' והלבנון באדיר יפול] ולמה נקרא שמו לבנון על שמלבין עונותיהן של ישראל כשלג שנ' (ישעי' א' י״ח) אם יהיו חט' כש' כש' ילבינו:

ס״הויתעבר ה' בי למע' ר' אליעזר אומר נתמלא עלי עברה ר' יהושע אומר כאשה זו שאין יכולה לשוח מפני עוברה:

ס״וויתעבר ה' יכול מפני עבירות שהיו בידי ת״ל למענכם בשבילכם נעשה לי כך:

ס״זכיוצא בדבר אתה אומר (דב' א' ל״ז) גם בי הת' ה' יכול מפני עבירות שהיו בידי ת״ל בגללכם:

ס״חולא שמע אלי ולא קבל תפלתי כשחטאתם אתם בקשתי עליכם רחמים ונעניתי אבל כשבקשתי על עצמי ולא שמע אלי:

ס״טויאמר ה' אלי רב לך אמר משה לפני המקום רבונו של עולם וכי איזה מלך שיעכב על ידך אלא הואיל וגזרת עלי שלא אעבור מלך אעבור הדיוט שלא אעבור בארץ אעבור במחילה שלא אעבור חי אעבור מת יקברו עצמותי בארץ ישראל אמר לו המקום רב לך אל תוסף דבר אלי:

ע׳ד״א רב לך אמר לו הרבה ממה שבקשת נתון לך אלו היית נכנס לארץ ישראל היית נכנס לתוך בני אדם מתים ובני אדם מתים קוברין אותך ועכשו את נכנס לתוך מלאכי שרת ומלאכי שרת קוברין אותך שנ' (דב' ל״ד ה') וימת שם משה עבד ה' בא' מו' על פי ה':

ע״אד״א רב לך אמר לו הרבה ממה שבקשת נתון לך אלו היית נכנס לארץ ישראל לא היית מספיק לראותה כל ימיך ועכשו הריני מראה אותך כלו באצבע שנ' (שם א' - ג') ויראהו ה' את כל הארץ ואת נפתלי ואת הנגב מלמד שאמר לו זה חלקו של יהודה וזה חלקו של בנימין וזו ארץ אפרים וזו ארץ מנשה:

ע״בד״א רב לך אמר לו הרבה ממה שבקשת נתון לך אלו היית נכנס לארץ הייתה נקבר בקבר מעשה אדם ובארון מעשה אדם ועכשו את נקבר בקבר מעשה שמים ובארון מעשה שמים שנ' (שם ל״ג כ״א) וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון אין ספון אלא מצויר שנ' (ירמי' כ״ב י״ד) וספון בארז ומשוח בששר:

ע״גד״א רב לך אמר לו המקום משה אדם נודר לאין הולך לא אצל רבו שיתיר לו נדרו ומה עליך לשמוע דברי רבך:

ע״דד׳א רב לך אמר לו משה דוגמא אתה עשוי לדיינין יאמרו מה משה שהוא חכם חכמים גדול גדולים לא נשא לו פנים על ידו שאמר (במד' כ' י') שמעו נא המרים נגזרה עליו גזרה שלא יכנס לארץ המענין את הדין והמעוותין את הדין על אחת כמה וכמה:

ע״הד״א רב לך אמר לו משה הרבה לך בידי לעולם הבא שאני פורע לך אותו רב מה רב טובך כאדם שאומר לחברו הרבה לך בידי אל תביישני:

ע״וד״א רב לך כאדם שאומר לחברו עיבר פלוני דרך על פלוני:

ע״זד״א רב לך אמר לו הרבה נסים ונפלאות עשיתי על ידך עכשו ארכי של יהושע דוחקת לפני שבשעה שבראתי את עולמי בראתי אותו אורכיות אורכיות:

ע״חד״א רב לך דייך שלא שלט בך יצר הרע ולא עוד אלא שאין אני מוסרך ביד מלאך המות אלא אני בעצמי מיטפל בך:

ע״טד״א רב לך יש לך רב והרב שליט לעשות בתלמיד מה שהוא רוצה:

פ׳ד״א רב לך רב יש לך ומנו יהושע:

פ״אאל תוסף דבר אלי קשה הוא הדבור שלא יהוא הבריות אומרות הרב כמה קשה והתלמוד כמה סרבן [השמטה: באותה שעה אמר משה לפני המקום מה אני יוצא ריקם מתפלתי בדבר הזה אמר לו עלה ראש הפסגה]. מיכן היה ר' אליעזר בן יעקב אומר יפה תפלה אחת יתר ממאה מעשים טובים שבכל מעשים טובים של משה לא נאמר לו עלה ובתפלה נאמר לו עלה:

פ״בר' אליעזר אומר אלו קדמו מעשיו של משה לתפלתו לא היה נענש:

פ״גר' שמעון אומר אלו קדמו מעשיו של משה לתפלתו לא היה נענש אדם שהעיד עליו הקב״ה (במדבר י״ב ג') והאיש משה עניו מאד להקפיד כנגד ישראל:

פ״דומפני מה המתין משה ארבעים שנה ואחר כך התחיל להתחנן שיכנס לארץ מפני כשאמר שמעו נא המ' (במדבר כ' י') ואמר לו הקב״ה לכן לא תביא את הקהל הזה (שם י״ב) אמר משה זו שעת שבועה היא איני מתחנן בה שאין לכן אלא שבועה בענין שנ' (ש״א ג' י״ד) ולכן נשבעתי לבית עלי אמר לו הקב״ה בשביל שהמתנת ארבעים שנה עלה ראש הפסגה מיכן אמרו חכמים אל תשאל לחבירך בשעת נדרו:

פ״העלה ראש הפסגה אמר לו הקב״ה העליתיך יתר ממלאכי השרת שמלאכי השרת לא נתתי להם רשות אלא להיות עומדין לפני ולא נתתי להם רשות ישיבה שנ' (ישעי' ו' ב') שרפים עומדים ממ' ובך כתיב (דב' ט' ט') ואשב בהר ארבעים יום:

פ״וושא עיניך ימה וצפנה ותימנה ונגבה מכאן אמרו העומדין בחוצה לארץ הופכין פניהם כנגד ארץ ישראל ומתפללין שנ' (מ״א ח' מ״ח) והתפללו (אל ה') [אליך] דרך ארצם:

פ״זהעומדין בארץ ישראל הופכין פניהם כנגד בית המקדש ומתפללים שנ' והתפללו אל הבית הזה (עיי״ש ל״ח ומ״ב):

פ״חהעומדין בבית המקדש מכוונין את לבם כנגד בית קדש הקדשים ומתפללין שנ' (שם ל״ה) והתפללו אל המקום הזה נמצאו העומדין בצפון הופכין פניהם לדרום בדרום הופכין פניהם לצפון במזרח הופכין פניהם למערב במערב הופכין פניהם למזרח נמצאו כל ישראל מתפללין למקום אחד סומא ומי שאינו יכול לכווין את הרוחות יכוין את לבו כנגד אביו שבשמים שנ' (עיי״ש מ״ד) והתפללו אל ה' אלהיהם:

פ״טוראה בעיניך אמר לו הקב״ה אברהם אמרתי לו (בראש' י״ג י״ז) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה אבל אתה וראה בעיניך:

צ׳ר' חנינה בן יעקב אומר חביבה ראייתו של אברהם אבינו יתר מראייתו של משה שאברהם לא ליבטוהו ומשה ליבטוהו באברהם נאמר (בראש' י״ג י״ד) שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם ובמשה הוא אומר עלה ראש הפסגה ושא עיניך עלה והבט וראה:

צ״אד״א וראה בעיניך מושלו מלה״ד למלך בשר ודם שגזר על בנו שלא יכנס לבית לינה שלו נכנס לפתח פלטרין שלו משכו ודבר עמו נכנס לפתח טרקלין שלו משכו ודבר עמו כיון שבא ליכנס לקיטון אמר לו מיכן ואלך את אסור כך אמר משה לפני המקום כל עצמי (אינו) [איני] משוך מארץ ישראל אלא מלוא הירדן הזה מלא חבל של חמשים אמה אמר לו וראה בעיניך:

צ״בכי לא תעבור את הירדן הזה כיון שבקש כל אותן בקשות ותחנות אמר רבון העולמים גזרת גזירה עלי שלא אכנס לה מלך שנ' (במדבר כ' י״ב) לכן לא תביא את הקהל הזה אכנס לה הדיוט אמר לו אין המלך נכנס כהדיוט אמר לפניו רבונו של עולם כלום נגזרה גזרה אלא שלא אכנס לה [לא] מלך ולא הדיוט אכנס לה במחילה של קסריון שתחת פומיוס אמר לו (דב' ל״ד ד') ושמה לא (תבא) [תעבר] אמר לפניו רבוני נגזרה גזרה שלא אכנס לה לא מלך ולא הדיוט ולא במחילה של קסריון שתחת פומיוס אם אמות יעברו עצמתי את הירדן אמר לו כי לא תעבור את הירדן הזה [ר״ש בן יוחי אומר אינו צריך והלא כבר נאמר (דב' ד' כ״ב) כי אנכי מת בארץ הזאת ואינני עובר את הירדן] וכי מת יכול לעבור אלא כך אמר לו אף עצמותיך לא יעברו את הירדן:

צ״גוצו את יהושע אין צואה בכל מקום אלא זירוז שנ' (דב' ל״א ז') ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ חזק בתורה ואמץ במעשים טובים:

צ״דכי הוא יעבור לפני העם הזה אם עובר לפניהן הן עוברין ואם לאו אינן עוברין:

צ״הוהוא ינחיל אותם אם מנחילן נוחלין ואם לאו אינן נוחלין:

צ״ווכן את מוצא כשהלכו לעשות מלחמה בעי נפלו מהם כשלשים וששה צדיקים שנ' (יהושע ז' ה' - י' ע״ש) ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש ויקרע יהושע שמלותיו ויפל על פניו ארצה הוא (וכל זקני) [וזקני] ישראל עד הערב ויעלו עפר על ראשם ויאמר (אתה) [אהה] ה' אלהים למה העברת העביר את העם הזה:

צ״זכי ה' מה אומר אחרי אשר הפך ישראל ערף לפני אויביו:

צ״חוישמעו הכנעני וכל ישבי הארץ:

צ״טויאמר ה' אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך לא כך אמרתי למשה רבך מתחלה אם עובר לפניהם עוברין

ק׳ואם לאו אינן עוברין אם מנחילם נוחלין ואם לאו אינן נוחלין שלחתם ולא הלכתה אחריהם:

100

ק״אונשב בגיא אמר להם מי גרם לנו שנשב בגיא מעשים רעים שעשינו בפעור:

101

ק״בד״א אמר משה לישראל ראו כמה ביניכם לביני שאני כמה תפלות ובקשות וכמה תחנונים עשיתי ונגזרה עלי גזרה שלא ליכנס לארץ אבל אתם הכעשתם לפניו ארבעים שנה במדבר שנ' (תה' צ״ה י') ארבעים שנה אקוט בדור ולא עוד אלא שגדולים שבכם משתחוים לפעור וימינו פשוטה לקבל אתכם ועתה ישראל הרי אתם חדשים כבר מחול לכם לשעבר:

102