מדרש תנאים על ספר דברים ל״בMidrash Tannaim on Deuteronomy 32

א׳האזינו השמים ואדברה ר' מאיר אומר כשהיו ישראל זכיים היו מעידין בעצמן שנ' (יהושע כד כב) ויאמר יהושע אל כל העם עדים אתם בכם היום קלקלו בעצמן כמה שנ' (הושע יב א) סבבוני בכחש אפרים העיד בהן שבט יהודה ובנימין שנ' (ישעי' ה ג) ועתה יושב ירושלם ואיש יהודה שפטו ביני ובין כרמי קלקלו בשבט יהודה ובנימין שנ' (מלא' ב יא) בגדה יהודה כי בגוד בגדו בי העיד בהן את הנביאים שנ' (ע' מ״ב יז יג) ויעד ה' בישראל וביהודה ביד כל נביא וכל חזה קלקלו בנביאים כמו שנ' (דהי״ב לו טז) ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים העיד בהן את השמים שנ' (ד כו) העידתי בכם היום את השמים קלקלו בשמים כמו שנ' (יר' ז יז) האינך ראה מה הם עושים בערי יהודה הבנים מלקטים עצים לעשות כונים למלכת השמים העיד בהן את הארץ שנ' (שם ו יט) שמעי הארץ הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה פרי מעשיהם קלקלו בארץ כמו שנ' (הוש' יב יב) גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי העיד בהם את ההרים שנ' (מיכה ו ב) שמעו הרים את ריב ה' קלקלו בהרים ובגבעות כמו שנ' (הוש' ד יג) על ראשי ההרים יזבחו העיד בהן את הדרכים שנ' (יר' ו טז) כה אמר ה' עמדו על הדרכים ור' קלקלו בדרכים כמו שנ' (עמו' ח יד) חי אלהיך דן וחי דרך באר שבע העיד בהן את הגוים שנ' (יר' ו יח) לכן שמעו הגוים קלקלו בגוים כמו שנ' (תה' קו לה) ויתערבו בגוים העיד בהן את הבהמה שנ' (ישע' א ג) ידע שור קנהו קלקלו בבהמה כמה שנ' (תה' קו כ) וימירו את כבודם בתבנית שור העיד בהן את הדגים שנ' (חב' א יד) ותעשה אדם כדגי הים העיד בהם את העופות שנ' (יר' ח ז) גם חסידה בשמים ידעה עת מועדיה קלקלו בבהמה ובחיה ובעופות כמו שנ' (יחז' ח י) ואבא ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ וכל גלולי בית ישראל מחקה על הקיר סביב סביב העיד בהן את הנמלה שנ' (משלי ו ו) לך אל נמלה עצל:

ב׳למחר כשיעמדו ישראל בדין כנסת ישראל אומ' לפני הקב״ה רבון העולמים הרי עידי קיימין שנ' (ד כו) העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ אמ' לה המקום הריני מעבירן שנ' (ישע' סה יז) כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה אמ' לו והרי שמי קיים לעולם אמ' לה (שם סב ב) וקורא לך שם חדש אמ' לו והרי שמי כשמות הבעלים אמ' לה (הוש' ב' יט) והסירתי את שמות הבעלים אמ' לו והרי בני בית מזכירין אותו אמ' לו ולא יזכרו עוד בשמם (שם) אמ' לו והרי אתה זוכרני אמ' לה לא תזכרנה הראשונות (ישעי' סה יז) אמ' לו והרי בלבך עלי אמ' לה ולא תעלנה על לב (שם) אמ' לו והרי מעשי כתובין לפניך שנ' (יר' יז א) חטאת יהודה כתובה אמ' לה מה דרכו של מכתב להיות כותב בזה ומוחק בזה כך אני הוא שכתבתי אני מוחקו שנ' (שם נ כ) בימים ההם ובעת ההיא נאם ה' יבקש את עון ישראל ואיננו אמ' לו והרי מקומו של מכתב ניכר אמ' לה הרי אני מעבירו שנ' (ישעיה מד כב) מחיתי כעב פשעיך אמ' לו אני רואה את ההרים ואת הגבעות שקלקלתי בהם ובושה שנ' (יר' ב כג) ראי דרכך בגיא אמ' לה הרי אני מעבירן שנ' (יש' מ ד) כל גיא ינשא אמ' לו אני רואה את המקומות שקלקלתי בהם ובושה שנ' (במד' כה א) וישב ישראל בשטים אמ' לה הרי אני מעבירן שנ' (יואל ד יח) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס אמ' לו אני רואה את מה שקלקלתי כנגד חמה ולבנה ובשה שנ' (ע' מ״ב כג ה) ואת המשתחוים לבעל לשמש וליריח אמ' לה הרי אני מעבירן שנ' (ישע' כד כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה אמ' לו כשם שנשבעת לשמים ולארץ שאין את מעבירן והרי את מעבירן כך נשבעת לי שאין את מעבירני שמא מעבירני אתה אמ' לה איני מעבירן אלא משנה את אורן ועושה אותן ארבעים ותשעה שנ' (שם ל כו) והיה אור הלבנה כאור החמה כדי שיהיו רואין את המאורות ואומ' אינן הם המאורות שקלקלנו כנגדם:

ג׳כת' אחד אומ' (שם נ א) איזה ספר כריתות אמכם אש' של' וכת' אח' אומ' (ירמ' ג ח) שלחתיה ואתן ספר כריתותיה אליה כיצד יתקימו שני כתובים הללו היה ר' דוסתי בן יהודה משלו מלה״ד למלך שכעס על אשתו וכתב לה גט וזרקו לה וחטפו ממנה וקרעו כל זמן שהיתה תובעת מידו מזונות היה אומר לה מגורשת את וכל זמן שהיתה תובעת להינשא לאחר היה אומר לה איכן הוא גטיך שגירשתיך בו כך בשעה שישראל עושין רצונו שלהקב״ה אומ' להן איזה ספר כרי' אמ' ובשעה שאין ישראל עושין רצונו של הקב״ה אומ' להן שלחתיה ואתן ספר כרי' אליה:

ד׳אמ' כנסת ישראל לפני מי שאמר והיה העולם ב״ה כבר כתבתי (יר' ג א) לאמר הן ישלח איש אשתו והלכה והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד אמ' לה כלום כתבתי אלא איש והלא כת' (במד' כג יט) לא איש אל ויכזב כי אל אנכי ולא איש (הושע יא ט):

ה׳ד״א אם מוגרשין אתם לי איזה ספר כרית' אמכם:

ו׳ד״א האזינו השמים ואדברה מפני מה העיד בהן שמים וארץ ר' יהודה מושלו משל למה ה״ד למלך שהיה לו שני אפיטורפים והשלים להן את כל מה שיש לו ומסר להן את בנו אמר להן הרשות בידכם בשעה שבני עושה רצוני תהוא מאכילין אותו ומשקין אותו ומכסין אותו ובשעה שאין בני עושה רצוני אל יטעם משלי כלום כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקב״ה מה נאמר בהן (כח יב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב ובשעה שאין ישראל עושין רצונו שלהקב״ה מה נאמר בהן (יא יז) וחרה אף ה' בכם:

ז׳ד״א האזינו השמים ר' יהודה מושלו משל לה״ד למלך שמסר בנו לפידגוג על מנת שלא יהא מזיזו אמר אותו הבן סבור אבא שנתהנה כלום שמסרני לפידגוג עכשו אני יושב ומשמרו והוא אוכל ושותה וישן ואני הולך ועושה רצוני אמר לו אביו אף אני לא מסרתיך לפדגוג אלא שלא יהא מזיזך כך אמר משה לישראל יכולין אתם לעבור מתחת כנפי השמים או לזוז מעל הארץ ולא עוד אלא שהשמים מגלים שנ' (איוב כ כז) יגלו שמים עונו ומנ' שאף הארץ מודעת שנ' (שם) וארץ מתקוממה לו:

ח׳למחר כשיעמדו ישראל בדין אין אנו יודעין מי קלקל במי אם ישראל קלקלו לפני המקום ואם המקום שינה את ישראל כשהוא אומר (תהל' ו ו) ויגידו שמים צדקו הרי ישראל קלקלו לפני המקום ולא המקום שינה את ישראל וה״א (מלא' ג ו) כי אני ה' לא שניתי:

ט׳ד״א האזינו השמים ר' נחמיה מושלו משל לה״ד לאחד שיצא בנו לתרבות רעה קבל עליו לאחיו קבל עליו לשכניו קבל עליו לקרוביו ולא זז האב קובל עליו והולך עד שאמר לו בני לשמים ולארץ למי אקבול עליך חוץ מאלו לכך נא' האז' השמ' וא':

י׳ד״א האז' הש' אמר להן הסתכלו בשמים שבראתי לשמשכם שמא שינו את דרכם שמא אמר גלגל חמה איני עולה מן המזרח ומאיר לכל באי העולם אלא כענין שנ' (קה' א ה) וזרח השמש ובא השמש ולא עוד אלא שהוא שש ושמח לילך ולעשות שנ' (תה' יט ו) והוא כחתן יוצא מחופתו יכול שמלאכתו קלה והלא כבר נאמ' (שם ז) מקצה השמים מוצאו:

י״אותשמע הארץ אמרי פי אמר להן הסתכלו בארץ שבראתי לשמשכם שמא שינת מדתה שמא זרעתה חטין והעלת שעורין או שמא זרעתה ולא העלתה או שמא אמרה פרה איני דשה היום איני חורשת היום או שמא אמר חמור איני טוען היום או איני הולך:

י״בוכן לענין הים הוא אומר (יר' ה כב) האותי לא תיראו נאם ה' משנגזרה עליו גזירה כלום שינה מדתו ואמר הריני עולה ומציף את כל באי העולם והלא כבר נאמר (איוב לח י) ואשבור עליו חקי ואומר עד פה תבוא ולא עוד אלא שמצטער ואינו יודע מה לעשות שנ' (יר' ה כב) ויתגעשו ולא יוכלו והרי הדברים קל וחומר מה אם אלו שנבראו שלא לזכות ושלא לחובה שלא לשכר ושלא להפסד שאם יזכו אין מקבלין שכר ואם יחטאו אין מקבלין פורענות לא שינו את מדתן אתם שאם זכיתם אתם מקבלין שכר ואם חטאתם אתם מקבלין פורענות על אחת כמה וכמה תהו צריכין שלא לשנות את מדתכם:

י״גד״א האז' הש' ואד' ר' בניה אומ' מנ' אתה אומ' כשאדם מתחייב בדין אינו פושט בו תחלה אלא עדיו שנ' (יז ז) יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ואחר כך בני אדם ממשמשין ובאין שנ' (שם) ויד כל העם באחרונה כך

י״דבשעה שאין ישראל עושין רצונו שלהקב״ה מה נאמר בהן (יא יז) וחרה אף ה' בכם ועצ' את הש' הרי עדים ממשמשין ובאין ואחר כך פורעניות ממשמשות ובאות שנ' (שם) ואבדתם מהרה ובזמן שישראל עושין רצונו מה נאמר בהן (הושע ב כג) והיה ביום ההוא נאם ה' אענה את השמים ואומ' (שם כה) וזרעתיה לי בארץ:

ט״וד״א האז' הש' ואד' ר' דוסתאי בן יהודה אומ' מנ' אתה אומר אלו לא דיין לצדיקים אלא שהן מטיבין לעולם ולמה שבתוכו כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקב״ה מה נאמר בהן (כח יב) יפתח ה' לך את אוצ' הטוב ואין לשון פתיחה אלא רוח שנ' (ברא' ל כב) ויזכור אלה' את רחל ויפתח את רחמה ואלו לא דיין לרשעים אלא שהן מצירין לעולם ולמה שבתוכו כך בשעה שאין ישראל עושין רצונו שלהקב״ה מה נאמ' בהן (יא יז) וחרה אף ה' בכם וע' את השמ' ואין לשון עצירה אלא צער שנ' (ברא' כ יח) כי עצר עצר ה':

ט״זד״א האזינו הש' ואד' ר' יהודה בן חנינה אומר בשעה שהיה משה אומ' האזי' השמ' ואד' היו השמים ושמי השמים שותקין ובשעה שהיה אומ' ותשמע הא' אמרי פי היתה הארץ וכל מה שעליה שותקין ואם תמיה את לדבר הזה הרי הוא אומ' ביהושע (יהוש' י, יב - יג) ויאמ' לעיני ישראל שמש בגבעון דום וידום השמש הא מלמד שהצדיקים מושלין בעולם הזה ובמה שבתוכו:

י״זד״א האזינו השמ' ואד' לפי שהיה משה קרוב לשמים היה אומ' האזי' השמ' ותשמע הארץ לפי שהיה רחוק מן הארץ היה אומ' ותש' הא' אמרי פי בא ישעיה וסמך לדבר (ישעיה א ב) שמעו שמים שהיה רחוק מן השמים והאזיני ארץ שהיה קרוב לארץ:

י״חד״א האזי' הש' לפי שהשמים מרובין פתח להן בלשון מרובה, ותשמע הא' אמרי פי לפי שהארץ יחידית פתח לה בלשון יחידי בא ישעיה וסמך לדבר שמעו שמים והאזיני ארץ ליתן את האמור במרובה במרובין ואת האמור בממועט במועטים:

י״טאחרים אומ' אין הדבר כן לה״ד לשני עדים שבאו להעיד בזמן שדבריהן שוין עדותן קיימת ואם אין דבריהן שוין אין עדותן קיימת כך אלו אמר משה האזי' השמ' ושתק היו השמ' אומ' לא שמענו אלא אזינה ואלו אמר ותשמע הארץ אמרי פי ושתק היתה הארץ אומ' לא שמעתי אלא שמיעה בא ישעיה וסמך לדבר שמעו שמי' והאזי' ארץ ליתן אזינה ושמיעה לשמים ואזינה ושמיעה לארץ:

כ׳ד״א האזינו השמ' אמר משה לישראל משני דברים הללו אתם נבראין נשמתכן מן השמים וגופכם מן הארץ שכן כתיב (קה' יב ז) וישב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אם אתם עושין רצונו שלהקב״ה אין כל בריה שולטת בכם כשם שאין כל בריה יכולה לשלוט ברוח ואם אינכם עושין רצונו שלהקב״ה הרי אומות העולם שולטין בכם ומשעבדין אתכם כשם שהגוף כל יד אוחזת אותו ושולטת בו לפי כך הרי שניהן מעידין בכם היום וכן ביום הדין קורא הקב״ה לרוח מן השמים ומנער את הגוף מן הארץ ודנן כאחד שנ' (תה' נ ד) יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו:

כ״אד״א האזינו השמ' על שם תורה שנתן להם מן השמים שנ' (שמות כ יט) אתם ראי' כי מן השמ' דב' עמ', ותשמע הארץ אמ' פי שעליה עמדו וקבלו את התורה ואמרו (שם כד ז) כל אש' דב' ה' נע' ונש':

כ״בד״א האזינו השמ' שעשו את המצות שניתן להם מן השמים ומה ניתן להם מן השמים עיבור שנים וראשי חדשים שנ' (ברא' א יד) והיו לאתת ולמ' ולימ' ושנ':

כ״גותש' הא' אמ' פי שעשו את המצות שניתן להם מן הארץ ומה ניתן להם מן הארץ לקט שכחה ופיאה חלה ובכורים תרומה ומעשרות שמטים ויובלות:

כ״דד״א האזינו הש' שלא עשו את המצות שניתן להן מן השמים, ותשמ' הא' אמ' פי שלא עשו את המצות שניתן להן מן הארץ:

כ״המשה מעיד בישראל שני עדים והמקום מעיד בהם בעד אחד ואין אנו יודעין איזו עדות מכחשת שלמי אם שלמקום מכחשת של משה ואם שלמשה מכחשת שלמקום כשהוא אומר (לא כא) וענתה השירה הז' (לכ') [לפ'] לעד הוי שלמקום מכחשת שלמשה ולא של משה מכחשת שלמקום:

כ״וומפני מה מעיד משה בישראל בשני עדים אלא אמר משה בשר ודם אני למחר אני מת שאם ירצו ישראל לומר לא קבלנו את התורה ולא שמענו את המצות מי בא ומוכיחן אלא מעיד אני בהן שני עדים שהן חיין וקיימין לעולם ולעולמי עולמים לכך נאמר (ל יט) העידתי בכם היום את הש' ואת הא':

כ״זומפני מה המקום מעיד בהן בעד אחד אלא אמ' המקום תהא השירה מעידה בהן למטה ואני מעיד בהן למעלן לכך נאמר (לא כא) וענתה השי' הז' (לכ') [לפ'] לעד ומנ' שנקרא הקב״ה עד שנ' (מלא' ג ה) וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר וכת' אחר אומ' (יר' כט כג) ואנכי היודע ועד נאם ה' ואמ' (ע' מיכה א ב) ויהי ה' אלהים בכם לעד ה' מהיכל קדשו:

כ״חיערף כמטר לקחי אין לקחי אלא דברי תורה שנ' (משלי ד ב) כי לקח טוב נת' לכ' תורתי וה״א (שם ח י) קחו מוסרי ואל כסף ואין מוסרי אלא דברי תורה שנ' (שם א ח) שמע בני מוסר אביך ואומ' (שם ח לג) שמעו מוסר וחכמו ואומ' (שם ד יג) החזק במוסר אל תרף וה״א (הושע יד ג) קחו עמ' דברים ואין דברים אלא דברי תורה שנ' (ה יט) את הדברים האלה דבר ה':

כ״טכמטר מה המטר הזה חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם או מה המטר הזה מקצת העם שמחים בו ומקצת העם מצירין בו יוצאי דרכים מצירין בו מפרשי ימים מצירין בו טחי גגות מצירין בו מי שבורו מלא מים וכן גתו וגרנו לפניו מצירין בו יכול אף דברי תורה כל ת״ל כטל מה הטל הזה כל העם הזה שמחים בו כך דברי תורה כל העם שמחים בהן:

ל׳כשעירים עלי דשא מה שעירים הללו יורדים על העשבים ומעלין אותן ומגדלין אותן כך דברי תורה מעלין אותן ומגדלין אותן שנ' (משלי ד ח) סלסלה ותרוממך:

ל״אוכרביבים עלי עשב מה רביבים הללו יורדין על העשבים ומעדנין אותן ומפרנקים אותן כך דברי תורה מעדנין אותך ומפרנקין אותך שנ' (שם ד ט) תתן לראשך לוית חן ואומ' (שם א ט) כי לוית חן הם לראשך:

ל״בד״א יערף כמ' לקחי ר' אומ' הוי כונס דברי תורה כללים יכול כשם שאת כונס כללים כך תהא מוציא כללים ת״ל יערף כמ' לק' ואין עריפה אלא לשון כנעני כאדם שהוא אומ' לחבירו ערוף לי את הסלע הזה ואין עריפה אלא פרוט לי כך תהא כונס דברי תורה כללים ופורט ומוציא כטפים הללו של מטר ולא כטפים הללו של מטר שהן גדולות אלא כטפים הללו שלטל שהן קטנות לכך נאמ' תזל כטל אמרתי:

ל״גכשע' ע' דשא מה שעירים הללו יורדין על הדשאים ומדשנין אותן ומפטמין אותן כך תהא מפטם דברי תורה ושונה ומשלש ומרבע:

ל״דוכרביב' עלי עשב מה רביבים הללו יורדין על העשבים ומנקין אותן ומפשפשין אותן שלא יתליעו כך תהא מפשפש דברי תורה שלא תשכחם שכך אמר יעקב בר חניליי לרבינו בוא ונפשפש את ההלכות הללו שלא יעלו חלודה:

ל״הד״א יערף כמ' לק' ר' יוסי הגלילי אומ' אין עריפה אלא לשון כפרה שנ' (כא ד) וערפו שם את העגלה בנחל מה עגלה מכפרת על שפיכות דמים כך תורה מכפרת על כל עבירות:

ל״וכש' עלי דשא מה שעירים באין על חטאים ומכפרין כך תורה מכפרת על כל חטאים:

ל״זוכרב' עלי עש' מה רביבים באין תמימין ומכפרין כך תורה מכפרת על כל פשעים:

ל״חד״א יער' כמ' לק' חכמים אומ' אמ' משה לישראל אין אתם זהירים כמה עמלתי בתורה וכמה יגעתי בה וכמה צער נצטערתי עליה כמה שנ' (ט ט) ואשב בהר ארבע' יום וכת' אחר אומ' (שמות לד כח) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבע' [לילה] נכנסתי לבין מלאכים נכנסתי לבין גדודים נכנסתי לבין שרפים שכל אחד ואחד יכול לשרוף את כל העולם על יושביו שנ' (ישע' ו ב) שרפים עומדים ממ' לו:

ל״טדמי נתתי עליה נפשי נתתי עליה כדרך שלמדתי אותה בצער כך תהיו למידין אותה בצער יכול כשם אתם למידין אותה בצער כך תהו מלמדין אותה בצער ת״ל תזל כטל אמרתי תהו מוכרין אותה בזול לתלמידים הבאים אחריכם:

מ׳כשעירים עלי דשא אדם הולך ללמוד תורה תחלה והיא קשה עליו כשעיר מה יעשה קורא שני ספרים ושונה שני סדרים והיא נמשכת אחריו כרביב לכך נאמ' וכרב' עלי עשב:

מ״אד״א יער' כמ' ר' בניה אומ' אם למדת תורה לשמה הרי דברי תורה חיים לנפשך שנ' (משלי ד כב) כי חיים הם למוצאיהם ואם לאו סוף שדברי תורה הורגין אותך שנ' יערף ואין עריפה אלא לשון הריגה דכת' (כא ד) וערפו שם ואומ' (משלי ז כו) כי רבים חללים הפילה:

מ״בר׳א יערף כמטר ל' ר' דוסתאי בירבי יהודה אומר אם למדתה את התורה כדרך שמכנסין את השעיר לבור סופך להיות שונה ורואה את משנתך שנ' (משלי ה טו) שתה מים מבוריך ואם למדת את התורה כדרך שמכנסין את המטר לבורות ולשיחין ולמערות סופך להיות מנזל ומשקה לאחרים שנ' (משלי ה טו) ונוזלים מתוך באריך וה״א (שם טז) יפוצו מעינותיך חוצה:

מ״גכשעירים ע' ד' אדם הולך ללמוד תורה תחלה והיא נופלת עליו כשיד הזה ומנ' שאין שעיר אלא שיד שנ' (ישע' לד יד) ופגשו ציים את איים ושעיר על רעהו יקרא ואומ' (ישע' יג כא) ושעירים ירקדו שם:

מ״דד״א יערף כמט' ל' ר' נחמיה אומ' זו כנסת יש' הוי כונס דברי תורה כללים שאם את כונסן פרטים הן מיגעין אותך ואין את יכול לעמוד בהן:

מ״המשל אדם הולך לקסרין צריך למאה זוז או למאתים זוז הוצאה אם נוטלן הוא פרוטרוט הן מיגעין אותו ואינו יכול לעמוד בהן אלא מצרפן סלעים והוא פורט ומוציא בכל מקום שירצה וכן ההולך לבית האילס וצרך למאה מנה או לשתי רבוא של יציאה אם נוטלן הוא פרוטרוט הן מיגעין אותו ואינו יכול לעמוד בהן אלא מצרפן דינרי זהב והוא פורט ומוציא בכל מקום שירצה:

מ״וד״א יערף כמ' לק' כשם שהמטר יורד בזעף ומבקע בארץ כך יהיו דברי תורה מבקעין בכם שלא תתעו מדרכיו שלהקב״ה:

מ״זד״א יערף כמ' לק' מה המטר הזה יורד על העשבים ומעלה אותן מהן ירוקין מהן אדומין ומהן שחורים ומהן לבנים כך תורה יש בה מדרש ויש בה הלכות ויש בה קולין ויש בה חומרין ויש בה גזירות שוות ויש בה דינין ויש בה תשובות:

מ״חד״א יערף כמ' לק' מה המטר הזה יורד על האילנות ונותן מטעמים בכל אחד ואחד לפי מה שהוא בזית לפי מה שהוא בגפן לפי מה שהוא בתאנה לפי מה שהוא בתמרה לפי מה שהוא כך תורה יש בה בני אדם חכמים בני אדם נבונים בני אדם חסידים בני אדם צדיקים:

מ״טד״א יערף כמ' לק' לא כמטר הזה שהוא בא מן הדרום שכולו לשדפון ולירקון וכולו לקללה אלא כמטר הזה שהוא בא מן המערב שהוא בא (מארכו) [מערפו] שלעולם שכולו ברכה:

נ׳ד״א יערף כמ' לק' מה המטר הזה אין את תר לו עד שהוא בא שנ' (מ״א יח מה) ויהי עד כה ועד כה כך אדם הולך ללמוד תורה אין את תר לו עד שהוא שומע מדרש הלכות ואגדות עד שהוא נעשה אדם גדול בישראל:

נ״אד״א יערף כמ' לק' ר' סימאי אומ' מנ' אתה אומר שאין לך פרשה בתורה שאין בה לתחית המתים אלא שאין בנו כוח לדרוש שנ' (תה' נ ד) יקרא אל השמים מעל להביא את הנשמה ואל הארץ להביא את הגוף ואחר כך לדין עמו לידיין עמו וכך היה ר' סימיי אומ' מנ' אתה אומ' כל דבר שברייתו מן השמים גופו ונפשו מן השמים וכל דבר שברייתו מן הארץ גופו ונפשו מן הארץ חוץ מן האדם הזה שגופו מן הארץ ונפשו מן השמים לפי כך כשהוא זוכה הרי הוא כבני מעלן שנ' (תה' פב ו) אני אמרתי אלהים אתם ואם לאו הרי הוא כבני מטן שנ' (שם ז) אכן כאדם תמ':

נ״בד״א היה ר' סימאי אומר מנ' כשם שהעיד משה בישראל את השמים ואת הארץ כך העיד בהן ארבע רוחות שנ' יערף כמ' לק' זו רוח מערבית שהיא באה (מארכו) [מערפו] שלעולם שכולו ברכה:

נ״גתזל כטל אמ' זו רוח צפונית שהיא עושה את הרקיע נקי כזהב:

נ״דכשעי' עלי דשא זו רוח מזרחית שיהא משחרת את הרקיע כשעיר:

נ״הוכר' עלי עשב זו רוח דרומית שהיא מארגת את הרקיע כרביב מנ' שאין הדברים אמורין אלא לתחיית המתים שנ' (יחז' לז ט) מארבע רוחות באי הרוח ארבע רוחות ברא הקב״ה לשמש בהן את עולמו דרומית כנגד צפונית מערבית כנגד מזרחית דרומית יפה בימות הגשמים וקשה בימות החמה צפונית יפה בימות החמה וקשה בימות הגשמים לעולם מערבית יפה לעולם מזרחית קשה:

נ״וכי שם ה' אקרא מלמד שלא רצה משה להזכיר שמו שלהקב״ה אלא לאחר עשרים ואחד דבר שהן שמונים וחמש אותיות וממי למד משה ממלאכי השרת מלמד שאין מלאכי שרת מזכירים שמו שלהקב״ה עד שהן אומ' ק' ק' ק' ה' צב' אמ' משה דיי להיות פחות אחד משבעה ממלאכי השרת והרי הדברים קל וחומר מה אם משה רבן שלנביאים שלא היה בעולם גדול ממנו לא רצה להזכיר שמו שלהקב״ה אלא לאחר אחד ועשרים דבר שהן שמונים וחמש אותיות על אחת כמה וכמה שלא יזכיר אדם שמו שלהקב״ה על חנם:

נ״זבן עזאי אומ' כויכול לא הזכיר הקב״ה שמו עד שאמ' שתי תיבות בראשית ברא ואחר כך אלהים:

נ״חד״א כי שם ה' אק' ר' שמעון בן יוחאי מושלו משל לה״ד לאחד שהיתה איקונין שלמלך בידו מצא אפטיקון ומשכן עמו סנוקליטון ומשכן עמו בעלי זמורה ומשכן עמו אמ' לו כל כך למה אמ' להן שלבי גס שאיקונין של מלך בידי כך היה משה מרעיש את השמים ומזעזע את הארץ שנ' האזינו השמ' אמ' לו כל כך למה אמ' להן שלבי גס שאני מזכיר שמו שלהקב״ה לכך נאמ' כי שם ה' אקרא:

נ״טר' אומר כי שם ה' אק' אמ' משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו שלהקב״ה אתם הבו גדל לאלהינו:

ס׳חנניה בן אחי ר' יהושע אומ' זכר צדיק לברכה אמ' להן נביא לישראל בשעה שאני מזכיר זכר צדיק עולמים אתם תנו ברכה:

ס״אר' נהוראי אומ' מנין לעונה אחר המברך אמן שהעונה אמן גדול מן המברך לכך נאמ' כי שם ה' אק' הבו גדל לאלהי':

ס״בר' יוסה אומ' מנ' לעומד בבית הכנסת ואומ' ברכו את ה' המבורך והן עונין אחריו ברוך ה' המ' לעולם ועד לכך נאמר כי שם ה' אק' הבו גדל לאלה':

ס״גאמר להן ר' נהוראי מדת שמים מדת הארץ היא הגליורים מתגרין במלחמה והגבורים יורדין ונוצחין וכן את מוצא שכל נסים וגבורות שעשה המקום לאבותינו בכל מקום ובכל זמן אינן אלא בשביל שיתגדל שמו בעולם לכך נאמ' כי שם ה' אקרא ה' ג' לא' מנ' אתה אומ' שאין מזמנין על המזון בשם פחות מעשרה לכך נאמ' כי ה' אק':

ס״דמנין אתה אומ' שאין מלאכי השרת מזכירין ישראל שמו שלהקב״ה מלמעלן עד שמזכירין שמו מלמטן שנ' (איוב לח ז) ברן יחד כוכבי בקר [השמטה: אלו ישראל שמשולים בככבים שנ' (ברא' כו ד) והרביתי את זרעך ככוכבי השמים] ואחר כך ויריעו כל בני אלהים אלו מלאכי השרת וה״א (שם א ו) (ויצאו) [ויבאו] בני אלהים לכך נאמ' כי שם ה' אקרא:

ס״ההצור תמים פעלו הצור הצייר שצייר את העולם מתחלה והושיב את האדם בתוכו שנ' (ברא' ב ז) וייצר ה' אלה' את האדם:

ס״ותמים פעלו פעולתו שלימה עם כל באי העולם אין אדם בעולם שיאמ' אלו היה לי שלש עינים אלו היה לי שלש רגלים אלו היה לי שלש ידים אלו היו פני הפוכות לאחור אלו הייתי מהלך על ראשי הייתי נאה למה כי כל דרכיו משפט ישב בדין על כל אחד ואחד ונתן לו את הראוי לו:

ס״זאל אמונה שהאמין בעולם ובראו, ואין עול מגיד הכת' שלא ברא המקום את בני אדם להיות רשעים אלא להיות צדיקים שנ' (קה' ז כט) לבד ראה זה מצאתי אשר עשה אלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים:

ס״חצדיק וישר הוא שהוא נוהג בישרות עם כל באי העולם:

ס״טד״א הצור הדיין:

ע׳תמים פעלו פעולתו שלימה עם כל באי העולם אין אדם בעולם שיאמ' מה ראה דור המבול להישטף במים דור הפלגה להתפזר מסוף העולם ועד סופו אנשי סדום להשרף באש ובגפרית קרח ועדתו שתבלעם הארץ אהרן ליטול כהונה ודוד לטול מלכות למה כי כל דרכיו משפט ישב בדין על כל אחד ואחד ונתן לו את הראוי לו:

ע״אאל אמונה בעל הפקדון:

ע״בואין עול גובה את שלו באחרונה שלא כמדת בשר ודם מדת הקב״ה מדת בשר ודם אדם מפקיד אצל חבירו מאתים והוא חייב לו מנה כשהוא בא ליטול את שלו הוא אומ' לו צא מנה שלי שאת חייב לי והא לך השאר וכן פועל שעשה מלאכה עם בעל הבית והוא חייב לו דינר כשהוא בא ליטול את שכרו הוא אומ' לו צא דינר שאת חייב לי והא לך השאר אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אל אמונה בעל הפקדון:

ע״גואין עול גובה את שלו (באמונה) [באחרונה]:

ע״דצדיק וישר הוא כמו שנ' (תה' יא ז) צדיק ה' צדקות אהב:

ע״הד״א הצור (תמ') התקיף תמים פעלו פעולתן של באי העולם שלימה לפניו מתן שכרן שלצדיקים ומחת פורענתן שלרשעים לא אלו נטלו משלהם כלום בעולם הזה ולא אלו נטלו משלהם כלום בעולם הזה ומנ' שלא נטלו הצדיקים משלהם כלום בעולם הזה שנ' (תה' לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ומנ' שלא נטלו הרשעים משלהם כלום בעולם הזה שנ' (לב לד) הלא הוא כמס עמדי אימתי אלו ואלו באין ליטול את שכרן למחר כשהוא יושב על כסא הדין יושב עם כל אחד ואחד בדין ונותן לו מה שראוי לו לכך נאמ' כי כל דרכיו משפט:

ע״ואל אמונה ואין עול מגיד הכת' כשם שהוא נותן לצדיק גמור שכר מצוה קלה שעושה בעולם הזה לעולם הבא כך הוא נותן לרשע גמור שכר מצוה קלה שעושה בעולם הזה ובעולם (הבא) [הזה] וכשם שהוא פורע מרשע גמור על עבירה קלה שעשה בעולם הזה בעולם הבא כך הוא פורע מן הצדיק הגמור על עבירה קלה שעשה בעולם הזה בעולם הזה:

ע״זואין עול בשעת פטירתו שלאדם מן העולם מעשיו נפרטין לפניו והן אומ' לו כך וכך עשית ביום פל' כך וכך עשית במקום פל' אין את מודה על הדברים הללו והוא אומ' להן הין הין והן אומ' לו טול וחתום והוא נוטל וחותם שנ' (איוב לז ז) ביד כל אדם יחתום:

ע״חצדיק וישר הוא כשהוא מצדיק עליו את הדין וכן הוא אומר יפה נידנתי לקיים מה שנ' (תה' נא ו) למען תצדק בדברך תז' בשפט':

ע״טד״א הצור תמים כשירד משה מהר סיני נתקבצו ישראל אצלו אמ' לו רבינו משה אמור לנו מדת הדין מה היא מדת הדין שלמעלן אמ' להם איני אומ' לכם שהוא מזכה את הזכאי ומחייב את החייב אלא אפלו להחליף בדבר אל אמונה ואין עול:

פ׳שחת לו לא יכול אפלו בנים מלאים מומים ת״ל (בניו לא) [לא בניו] מומם דברי ר' מאיר:

פ״אר' יהודה אומ' אפלו מלאים מומים לכך נאמ' בניו מומם וה״א (הושע ב א) והיה במקום אשר יאמר להם וה״א (יר' ד כב) בנים סכלים המה ומה אם בשעה שהן סכלים הן קרואין בנים אלו לא היו סכלים על אחת כמה וכמה:

פ״בוה״א (ישע' א ד) זרע מרעים בנים משחיתים מה אם בשעה שהן משחיתים הן קרואין בנים אלו לא היו משחיתים על אחת כמה וכמה:

פ״גוה״א (יר' ד כב) חכמים המה להרע מה אם בשעה שהן מריעים הן קרואים חכמים אלו לא היו מריעים על אחת כמה וכמה:

פ״דוה״א (יחז' לג לא) ויבאו אליך כמבוא עם וישבו לפניך עמי ושמעים את דבריך יכול יהוא שומעין ועושין ת״ל (שם) ואותם לא יעשו ומה אם בשעה שהן שומעין ולא עושין הן קרואין עמי אלו היו עושין על אחת כמה וכמה:

פ״האבה הדרוס אומ' שיחתו ישראל כל לווים שבתורה:

פ״ושלא יהיו הרשעים אומ' בשעה שאנו חוטאין אנו מצערין לפניו שכן אליהוא אומ' לאיוב (איוב לה ו - ח) אם חטאת מה תפעל בו אם צדקת מה תתן לו לאיש כמוך רשעך מה הוא אומ' (ישע' ג יא) אי לרשע רע מושלו מלה״ד לאחד שהוא יוצא להיצלב והיה אביו בוכה עליו ואמו מתחבטת עליו זה אומר אוי לי וזה אומ' אוי לי והלא אין ווי אלא לזה שהוא יוצא להיצלב שנ' (הושע ז יג) אוי להם כי נדדו ממני:

פ״זדור עקש ופתלתול אמ' משה לישראל עוקמנין אתם פותלנין אתם אין אתם אלא לאור מושלו מלה״ד לאחד שהיה בידו מקל מעוקם ונתנו לאומן שיכונו אם אינו מכוונו באוב מכוונו במנגנון ואם אינו מכוונו במנגנון מכוונו במעצד ועושה אותו קליפים קליפים ומשליך אותן לאור כך אמר משה לישראל עוקמנין אתם פותלנין אתם אין אתם אלא לאור שנ' (יחז' כא לו) ונתנך ביד אנשים בוערים חרשי משחית:

פ״חד״א אמ' משה לישראל במדה שמדדתם בה מדדתי לכם וה״א (תה' יח כז) עם נבר תתבר ועם עק' תת':

פ״טהל ה' תג' זאת מושלו מלה״ד לאחד שהיה עומד וצוהב כנגד בולטוס בשוק אמ' לו השומעים שוטה שבעולם כנגד בולטוס את צוהב כנגד בולטוס את אומ' ושומע אלו רצה להכותך לקרע את כסותך או לחבשך בבית האסורים היית יכול לעמוד בו אלו היה קינטרון שהוא גדול ממנו על אחת כמה וכמה אלו היה אפרכוס שהוא גדול ממנו על אחת כמה וכמה אלו היה פיליטקוס שהוא גדול ממנו על אחת כמה וכמה:

צ׳ד״א הל ה' תג' זא' מושלו משל לה״ד לאחד שהיה עובר וצוהב כנגד אביו בשוק אומ' לו השומעים שוטה שבעולם כנגד אביך אתה צוהב כנגד אביך את אומ' ושומע כמה יגע בך וכמה עמל בך אלו לא היית מכבדו לשעבר צריך היית לכבדו עכשו שלא יכתוב את נכסיו לאחר כך אמ' משה לישראל אם אין אתם זהירין כמה נסים וגבורות עשה לכם המקום במצרים היו זהירין כמה נסים וגבורות הוא עתיד לעשות לכם בהיכנסכם לארץ:

צ״אעם נבל ולא חכם:

צ״בעם נבל לשעבר ולא חכם לעתיד לבוא וה״א (ישע' א ג) ישראל לא ידע עמי לא הת':

צ״גישראל לא ידע לשעבר עמי לא הת' לעתיד לבוא ומי גרם להם להיות מנובלים ומטופשים אלא שלא החכימו בתורה וה״א (איוב ד כא) הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה:

צ״דהלא הוא אב' קנ' אמ' משה לישראל חביבין אתם לו קנין אתם לו אין אתם ירושה לו מושלו משל לה״ד לבן מלכים שהוריש לו אביו עשר שדות וקנה לו עוד אחת לסגלתו והיתה חביבה עליו יתר מכל מה שהוריש לו אביו וכן מי שהוריש לו אביו כך אמ' משה לישראל חביבין אתם לו קנין אתם לו אין אתם ירושה לו:

צ״ההוא עשך ויכ' ר' מאיר אומ' כרכא דכולא ביה כהניו מתוכו לוייו מתוכו מלכיו מתוכו נביאיו מתוכו חכמים מתוכו סופריו מתוכו ומשניו מתוכו שנ' (זכ' י ד) ממנו פנה ממנו יתד ממנו קשת מלחמה ממנו יצא כל נוגש יחדו:

צ״וד״א היה ר' שמעון בן יוחאי אומ' אם יהיה חלש מלמעלן וגבור מלמטן מי נוצח הוי אומר העליון אין צורך לומר גבור מלמעלן וחלש מלמטן גבור חי עולמים מלמעלן ובריות מלמטן שנ' (קה' ה ז) כי גבוה מעל גבוה שומר וכן שלמה אומ' (שם ה א) אל תבהל על פיך:

צ״זד״א הוא עשך ויכ' הוא עשאך כנוניות כנוניות מבפנים שאם תעלה אחת מהם על גבי חברתה אי אפשר לך לחיות:

צ״חר' שמעון בן אלעזר אומ' הוא עשך ויכ' הוא עשאך כוים כוים מבפנים שאם תסתם אחת מהם אי אפשר לך לחיות:

צ״טר' דוסתאי בן יהודה אומ' הוא עשך ויכ' הוא הושיבך על בסיס שלך הלעיטך בבת עמים ונתן לך מה שנשבע לך והורישך מה שהבטיחך שנ' (ו יא) ובתים מ' כל טוב:

ק׳זכור ימות עולם אמ' להן הקב״ה היו זכורים מה שעשיתי בראשונים מה שעשיתי בדור המבול ומה שעשיתי בדור הפלגה ומה שעשיתי באנשי סדום:

100

ק״אבינו שנות דור ודור אין דור שאין בו כדור המבול אין דור שאין בו כדור הפלגה אין דור שאין בו כאנשי סדום אין דור שאין בו כקרח וכעד' אלא כל אחד ואחד נידון לפי מעשיו:

101

ק״בשאל אביך ויגד' אלו הנביאים כענין שנ' (מ״ב ב יב) ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי זקניך ויאמ' לך אלו החכמים כענין שנ' (במד' יא טז) אספה לי שבעים איש מז' יש':

102

ק״גד״א זכר ימות עו' אמר להן הקב״ה בשעה שאני מביא עליכם יסורין היו זכורים כמה שכר אני נותן לכם עליהם:

103

ק״דבינו שנות דור ודור זה דורו של משיח שנ' בו (תה' עב ה) ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים:

104

ק״השאל אביך ויג' מה שהשמיע לאבות עתידין ישראל להיות שומעין מפי הקב״ה לעתיד לבוא שנ' (ישע' ל כ) ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך:

105

ק״וזקניך ויאמ' לך מה שהראה את הזקנים בהר שנ' (שמות כד א) ואל משה אמר עלה אל ה':

106

ק״זבהנחל עליון גוים זה אבינו אברהם מנ' אתה אומ' שעד שלא עמד אבינו אברהם היה הקב״ה נוהג עם כל באי העולם במדת אכזריות עמד דור המבול והציפן כזקים על פני המים עמד דור הפלגה ופיזרן מסוף העולם ועד סופו עמדו אנשי סדום ושרפן באש ובגפרית כיון שעמד אבינו אברהם זכה ליסורין שנ' (ברא' יב י) ויהי רעב בא' מפני מה היסורין באין הוי אומ' לטובתן של ישראל לכך נאמר למספר בני ישראל:

107

ק״חד״א בהנחל על' גו' מלמד שביקש המקום להנחיל את העולם לאומות:

108

ק״טבהפרידו בני אדם בשעת הפלגה פירש החומה של כל אומה ואומה שלא יהו מעורבין שילח בני גמר לגמר בני מדי למדי בני יון ליון:

109

ק״ייצב גבו' עמ' קבע תחומן של אומות שלא יכנסו לארץ ישראל וכמה אומות הן שבעים וכמה ירדו ישראל למצרים שבעים שנ' (י כב) בש' נפש ירדו אב' מצ' לכך נאמ' למספר בני יש':

110

קי״אד״א בהנ' על' גו' מלמד שביקש המקום להנחיל את התורה לאומות עמד וראה וצפה ונסתכל שנ' (חבק' ג' ו) עמד וימדד ארץ אמ' איזו אומה בעולם יכולה לקבל את התורה ולא מצא אלא ישראל לכך נאמ' למ' בני יש':

111

קי״בד״א בהנ' על' גו' מלמד שהניח המקום חלקן של אומות בתוך גיהנם שנ' (יחז' לב כב; כט) שם אשור וכל קהלה שמה אדום ומלכיה מי נוטל עשרן של אלו והמונם הוי אומ' אלו ישראל לכך נאמ' למס' בני יש':

112

קי״גד״א בהנ' על' גו' כשהנחיל המקום מן האומות יראי חאט וכשרים שבהן:

113

קי״דבהפ' בני אדם זה דור הפלגה שנ' (ברא' יא ט) ומשם הפיצם ה':

114

קי״היצב גבו' עמ' ר' אליעזר בן של ר' יוסי הגלילי אומ' הרי הוא אומ' (שה״ש ו ח) ששים המה מלכות ושמונים פילגשים ששים ושמונים הרי מאה וארבעים אבותינו לא ירדו למצרים אלא בשבע' נפש וה״א יצב גבול עמ' אין כת' כן אלא יצב גבלת עמ' זכו אומות ליטול שני שני חלקים למס' בני יש':

115

קי״וכי חלק ה' עמו וכי מה ענין זה לזה מושלו מלה״ד למלך שהיתה לו שדה ונתנה לאריסים והיו גונבין אותה מלפניו והוציאה מפניהם ונתנה לבניהם אחריהם חזרו להיות רעים מאבותיהם מה עשה כיון שנולד לו בן אמ' להן צאו מתוך ארצי אי אפשי תהון בתוך שלי תנו לי את חלקי שאהא מכירו כך כיון שעמד אבינו אברהם ויצא ממנו פסולת ישמעאל וכל בני קטורה עמד אבינו יצחק ויצא ממנו פסולת עשו וכל אלופי אדום עמד אבינו יעקב ולא יצא ממנו פסולת אלא נולדו לו כולם צדיקים שנא' (ברא' כה כז) ויעקב איש תם אמ' המקום לאומות צאו מתוך ארצי אי אפשי תהיו בתוך שלי תנו לי את חלקי שאהא מכירו ומאיכן שהכיר המקום את חלקו מאבינו יעקב שנ' כי חלק ה' עמו יע' חב' נח' אמר להן הרי אתם בחלקו שליעקב מעתה וה״א (תה' קלה ד) כי יעקב בחר לו יה ועדיין הדבר תלי בדלא תלי ואין אנו יודעין אם יה בחר ביעקב אם יעקב בחר ביה ת״ל (שם) ישראל לסגלתו ועדיין הדבר תלי בדלא תלי ואין אנו יודעין אם הקב״ה בחר לו ישראל לסגלתו ואם ישראל בחרו בהקב״ה וכשהוא אומ' (יד ב) ובך בחר ה' אלהי' לה' לו לעם סגלה הרי יה בחר ביעקב ומנ' שאף יעקב בחר ביה שנ' (יר' י טז) לא כאלה חלק יעקב:

116

קי״זאת מוצא בשעה שירד הקב״ה לסיני ירדו עמו מחנות מחנות של מלאכי השרת שנ' (תה' סח יח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ומשם בחרו להן אומות העולם אלהות לה״ד למלך שהיה נכנס למדינה והכל נכנסין עמו הפרכין דוכסין ואסטרלטין יש שעשה לו פטרון הפרכוס ויש שעשה לו פטרון דוכוס ויש שהיה עושה פטרון שר צבא:

117

קי״חפקח אחד היה שם אומ' כל אלו תחת רשותו שלמלך הן ואינן יכולין למחות בידו אבל הוא יכול למחות בידן איני בוחר לי פטרון אלא המלך שהוא יכול למחות בידן שלכולן כך בשעה שנגלה הקב״ה בסיני בחרו להן אומות העולם אלהות יש מהן שבחר לחמה ויש מהן שבחר ללבנה ומהן שבחר לככבים ולמזלות ומהן שבחר למלאכים וכן משה אומ' לישראל (ד יט) ופן תשא עי' השמ' אשר חלק ה' אלה' לכל העמ' מה אמ' ישראל להקב״ה מכל אותן אלהות לא בחרנו אלא לך חלקי ה' אמרה נפשי (איכה ג כד) ואף הקב״ה אמ' להן אין חלקי אלא ישראל לכך נאמ' כי חלק ה' עמו:

118

קי״טיעקב חבל נח' אין חבל אלא גורל שנ' (תה' טז ו) חבלים נפלו לי בנעימים ואו' (יהושע יט ט) מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון ואומ' (שם יז ה) ויפלו חבלי מנשה עשרה:

119

ק״כד״א יעקב חבל נח' מה חבל זו משולש כך היה יעקב שלישי לאבות וקיבל שכר כולם כשעמד אבינו אברהם מה נאמ' בו (משלי יז יז) ואח לצרה יולד כשעמד יצחק אבינו מה נאמ' בו (קה' ד ט) טובים השנים מן האחד וכשעמד אבינו יעקב מה נאמ' (שם ד יב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק:

120

קכ״אימצאהו בא' מד' זה אבינו אברהם ובתהו ילל יש' במקום צרות ובמקום גייסות ובמקום לסטים מושלו מלה״ד למלך שיצא הוא וחיילותיו למלחמה הניחוהו חיילותיו והלכו להן ונזדווג לו גבור אחד אמ' לו אדני המלך אל תתירא ואל יפול לבך עליך ואל תפול אימה עליך איני מניחך עד שתהא בתוך מטתך עד שתהא בתוך פלטין שלך כך אמ' לו הקב״ה לאברהם אבינו שנ' (ברא' טו ז) ויאמ' אליו אני ה' אשר הוצ' מ' כש':

121

קכ״ביסבבנהו כמו שנ' (שם יב א) ויאמ' ה' אל אברם לך לך:

122

קכ״ג(יסבבנהו) [יבוננהו] לכל באי העולם:

123

קכ״דמנ' אתה אומ' שעד שלא עמד אבינו אברהם לא היה הקב״ה מלך אלא על השמים שנ' (שם כד ז) ה' אלהי השמים כיון שעמד אבינו אברהם המליכו על הארץ ואשביעך בה' אלהי השמ' ואל' הא' (שם כד ג):

124

קכ״היצרנהו כאש' עי' מנ' אתה אומ' שאפלו המקום מבקש מאבינו אברהם אפלו גלגל עינו הוא חוטטה ונותנה לו ולא גלגל עינו בלבד אלא אפלו נפשו שהי' חביבה עליו ביותר שנ' (ברא' כב ב) קח נא את בנך את יחי' וכי אין אנו יודעין שבנו הוא יחידו אלא זו הנפש שנקראת יחידה בעולמה וה״א (תה' כב כא) הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי:

125

קכ״וד״א ימצאהו בא' מד' אלו ישראל כענבים במדבר מצא' יש' (הושע ט י) ובתהו ילל יש' במקום צרות במקום גייסות במקום לסטים:

126

קכ״זיסבבנהו לפני הר סיני שנ' (שמות יט יז) ויתיצ' בת' הה':

127

קכ״חיבוננהו בעשרת הדיברות מלמד שכל דבור ודבור שהיה יוצא מפי הקב״ה היו ישראל מסתכלין בו ורואין אותו ויודעין כמה עונש יש בו וכמה אזהרות יש בו וכמה קולין וחומרין יש בו וכמה גזרות שוות יש בו וכמה דינין יש בו וכמה תשובות יש בו:

128

קכ״טיצרנהו כאישון עינו שאפלו נרתעין לאחוריהן שנים עשר מיל וחוזרין אחד עשר מיל לא היו נזוקים לא מקול הקול ולא מקול הלפידים:

129

ק״לד״א ימצאהו בארץ מד' הכל מצוי ומסופק להן מן המדבר הבאר עולה והמן יורד והסליו מצוי וענני כבוד מקיפין אותן:

130

קל״אובת' יליל ישימ' במקום צרות במקום גייסות במקום לסטים:

131

קל״ביסבבנהו בדגלים שלשה בדרום שלשה במזרח ג' במערב ג' בצפון:

132

קל״גיבוננהו בשתי מתנות טובות ואלו הן המן והבאר כשהיה אחד מאומות העולם קומץ מן המן ולא היה עולה בידו כלום דולה מן הבאר ולא היה עולה בידו כלום:

133

קל״דיצרנהו כא' עי' ישמרם מן המזיקין שלא יזיקו אותן שנ' (תה' צא יא) כי מלאכיו יצוה לך לש' בכל דר':

134

קל״הד״א יצרנהו שנצר האנשים והנשים מן הזמה כדי שיהיו טהורים תדע לך שאחר פרשת דגלים פרשת שוטה:

135

קל״וד׳׳א ימצאהו בא' מד' הרי זו אמורה לימות המשיח שנ' (הושע ב טז) לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר:

136

קל״זובת' ילל ישי' אלו ארבע מלכיות שנ' (זכריה ו א) ואשוב ואשא עיני ואראה והנה ארבע מרכבות:

137

קל״חיסבבנהו בנביאים יבוננהו בחכמים:

138

קל״טיצרנהו כאי' עי' כמו שנ' (שם ב יב ע׳׳ש) כל הנגע בכם נוגע בבת עינו:

139

ק״מכנשר יעיר קנו כדרך שאין הנשר הזה בא על קנו בת אחת אלא מפסייע מאילן לאילן ומסוכה לסוכה כדי שיעורו בניו ויהא בהם כוח לקבלו כך כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל לא נגלה להם מרוח אחת אלא מארבע רוחות שנ' (לגב) ה' מסיני בא איזו היא רוח רביעית אלוה מתימן יבא (חבק' ג ג):

140

קמ״איפרוש כנפיו יקחהו כמו שנ' (שמות יט ד) ואשא אתכם על כנפי נשרים:

141

קמ״בישאהו על אב' כמו שנ' (ישע' מט כב) והביאו בניך בחצן:

142

קמ״גה' בדד ינ' אמר להן הקב״ה כשם שהייתם יושבים יחידים בעולם הזה ולא נהנים מאומות העולם כלום כך אני עתיד להושיב אתכם יחידים בעולם הבא ואין אומות העולם נהנים מכם כלום:

143

קמ״דואין עמו אל נכר שלא אתן רשות לאחד משרי אומות העולם שימשול בכם אלא כענין שנ' (דני' י כ) ואני יוצא והנה שר יון בא:

144

קמ״הושר מלכות פרס עמד לנגדי (שם י יג):

145

קמ״ואבל אגיד לך את הרשום (שם י כא) ד״א ה' בדד ינ' אמ' להן הקב״ה עתיד אני לעשות אתכם נוחלין מסוף העולם ועד סופו שנ' (יחזק' מח ז) מפאת קדים עד פאת ימה אשר אחד:

146

קמ״זמפאת קדים ועד פאת ימה ראובן אחד (שם מח ו):

147

קמ״חמפאת קדים עד פאת ימה יהודה אחד (שם מח ז) מה ת״ל אשר אחד ראובן אחד יהודה אחד אלא מלמד שכל שבט ושבט עתיד ליטול את חלקו מתחלת המזרח עד סוף המערב אורך על רוחב עשרים וחמשה אלפים (קבים) [קנים] שהן שבעים וחמשה מיל:

148

קמ״טואין עמו אל נכר שלא יהו בכם בני אדם עובדי ע״ז אלא כעין שנ' (ישע' ב יח) והאלילים כליל יחלוף:

149

ק״נונשגב ה' לבדו ביום ההוא (שם ב יא):

150

קנ״אד״א ה' בדד ינ' אמ' להן הקב״ה עתיד אני להושיב אתכם בנחת רוח ובכבוד בעולם:

151

קנ״בואין עמו אל נכר שלא יהא בכם בני אדם עסיקין במין פרגמטיה כלום אלא כענין שנ' (תה' עב טז) יהי פסת בר בארץ בראש הרים שתהא כל חטה וחטה מוציאה קלוסקיות מלמעלן כפס הזו של יד:

152

קנ״גירעש כלבנון פריו שתהא הרוח מנשבת בהן והן שפות זו לזו ומשירות פירותיהן ואדם נוטל מלוא הפס הזו שליד ויש בה כדי פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו:

153

קנ״דירכיבהו על במ' ארץ זו ארץ ישראל שהיא גבוהה מכל הארצות שנ' (במד' יג ל) עלה נעלה וירש' אותה:

154

קנ״העלו זה בנגב (שם יג יז):

155

קנ״וויעלו בנגב (שם יג כב) ויעלו ממצ' (ברא' מה כה):

156

קנ״זויאכל תנו' שדי אלו פירות ארץ ישראל שהן קלים לאכול מכל הארצות:

157

קנ״חויניקהו דבש מסלע זו סכנית וחברותיה:

158

קנ״טושמן מחל' צור אלו זיתי גוש חלב:

159

ק״סמעשה שאמ' ר' יהודה לבנו [בסכנית] צא והביא לנו קציעות מתוך החבית והלך ומצא החבית צפה עליהן דבש אמ' לו אבא של דבש היא אמ' לו השקע ירך לתוכה ואת מעלה קציעות מתוכה:

160

קס״אמעשה שאמ' ר' יוסי לבנו בציפורין עלה והביא לנו גרוגרות מתוך העלייה הלך ומצא את העלייה צפה עליהן דבש:

161

קס״בחמאת בקר וחלב צאן אלו ימי שלמה עשרה בקר בריאים (מ״א ה ג):

162

קס״געם חלב כר' אלו ימי עשרת השבטים שנ' (עמוס ו ד) אוכלים כרים מצאן:

163

קס״דעם חלב כל' חטה אלו ימי שלמה שנ' (מ״א ה ב) ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סלת ועשרים כור קמח:

164

קס״הודם ענב תש' חמ' אלו ימי עשרת השבטים שנ' (עמוס ו ו) השותים במזרקי יין:

165

קס״וד״א ירכיבהו על במ' ארץ זה בית המקדש שהוא גבוה מכל העולם כולו שנ' (יז ח) וקמת ועלית אל המ' קומו ונעלה ציון (יר' לא ה) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' (ישע' ב ג):

166

קס״זויאכל תנו' שדי אלו בכורים:

167

קס״חויניקהו דבש מס' ושמן מחל' אלו נסכי שמן:

168

קס״טחמאת בקר וחל' צאן אלו חטאות ואשמות וקדשים קלים:

169

ק״עעם חלב כל' חטה אלו הסלתות:

170

קע״אודם ענב תש' חמר אלו נסכי יין:

171

קע״בד״א ירכיבהו על במ' ארץ זו תורה:

172

קע״גויאכל תנו' שדי זה מקרא:

173

קע״דויניקהו דב' מס' זו משנה:

174

קע״הושמן מחל' צור זה תלמוד:

175

קע״וחמאת בקר וח' צאן אלו הדינין והעבודות והטמאות והטהרות והעריות:

176

קע״זעם חלב כל' חטה אלו ההלכות שהן גופה של תורה:

177

קע״חודם ענב תש' חמ' אלו האגדות שהן משכרות את האדם כיין:

178

קע״טד״א ירכיבהו על במ' ארץ אלו האומות:

179

ק״פויאכל תנו' שדי אלו ארבע מלכיות:

180

קפ״אויניקהו דבש מס' ושמן מח' צור אלו הבלשיים שבללו עם המלכות ובאו והחזיקו בארץ ישראל והוציאו אותן מבתיהם והן קשים להוציא מהן פרוטה כצור הזה ובאחרונה ישראל יורשין את נכסיהן ומנחילין לבניהן והן עריבין עליהם כשמן וכדבש:

181

קפ״בחמ' בק' וח' צאן אלו איפטיקין והגמונין שלהן:

182

קפ״געם חל' (כל') [כר'] אלו בלירכין שלהן:

183

קפ״דואילים אלו קינטרונין שלהן:

184

קפ״הבני בשן אלו בני פיקורין המוציאין מבין שניים:

185

קפ״וועתודים אלו סנוקליטין שלהם:

186

קפ״זעם חלב כל' חטה אלו מטרניות שלהן ובאחרונה ישראל יורשין את נכסיהן ומנחילין לבניהם כיין וכדבש:

187

קפ״חד״א עם חלב כל' חטה עתידה שתהא כל חטה וחטה כשתי כליותיו של שור הגדול שהן משקל ארבע ליטרה בציפורין ואל תתמה שהרי מעשה ששקלו ראשה שללפת שלשים ליטרה בציפורין:

188

קפ״טמעשה בשועל אחד שקינן בראשה שללפת ושקלוה ששים ליטרין בליטרה של ציפורין:

189

ק״צאמ' ר' יוסי בן חנינה מעשה בשיחין באחד שהניח לו אביו קלח של חרדל והיה בו שלשה בדין ונפשח אחד מהן ונמצא בה תשעה קבין חרדל ועציו סיכך בהן סוכת יוצרין:

190

קצ״אאמ' ר' שמעון בן חלפתא קלח של כרוב היה בבית אבא והיינו עולין ויורדין בה כסולם וכעולה לראש התאנה:

191

קצ״בודם ענב תשת' חמ' שלא תהו יגיעין לא לבצור ולא לדרוך אלא מביא עניבה אחת בקרון או בספינה ומניחה בזוית ביתו ותהא שותה ממנה והולך כשותה מתוך הפיטס הגדול ועצה מסיקו תחת תבשילו ד״א ודם ענב תש' חמר אין לך כל עניבה ועניבה שפחותה משלשים גרבי יין שנ' חמר אל תקרא חמר אלא חומר:

192

קצ״גוישמן ישורון ויבעט לעולם כל שלפי שבע רעים וכן את מוצא בראשונים דור המבול ודור הפלגה והסדומיים שלא מרדו במקום אלא מתוך מאכל ומשקין שנ' חמאת בקר וח' צאן מה הוא אומ' וישמן יש' ויב' אמ' הקב״ה למשה אמור לישראל כשאתם נכנסין אין אתם עתידין למרוד אלא מתוך שלוה שנ' (לא כ) כי אביאנו אל האר' אשר נש' לא' זב' חל' וד' וא' וש' וד' ופ' אל אלה' אחר':

193

קצ״דוכך אמ' להן משה כשאתם נכנסין לארץ אין אתם עתידין למרוד אלא מתוך שלוה שנ' (ח יב - יד) פן תא' וש' וב' טו' ורם לבבך וש' את ה' אלהי' וה״א בשבטים (ברא' לז כה) וישבו לאכל לחם וישב ראובן אל הבור (שם לז כט) וה״א בדור המדבר (שמות לב ו) וישב העם לא' וש' ויק' לצ' מה צחק ציחקו עמדו ועשו את העגל הוי מתוך מאכל ומשקה מרדו מאחר המקום ועמדו ועשו את העגל:

194

קצ״הר' שמעון בן יוחאי מושלו משל לה״ד לאחד שעשה לו עגל אחד והיה משפשפו ומגרדו ומאכילו כרשנים גדל העגל ונתן בעליו עול על צוארו קירטע העגל ושיבר את העול וקיצץ את הסבניירים כך אמ' הקב״ה למשה במדה שמדדתם באותה המדה אני מודד לכם מוטות עץ שברת ועשית תחתיהם מוטות ברזל (יר' כח יג):

195

קצ״ווכן את מוצא בבני איוב שלא באה עליהם פורענות אלא [מתוך] מאכל ומשתה שנ' (איוב א יג; יט) ויהי היום ובניו ובנותיו אוכלים ושותים יין והנה רוח גדולה באה הוי מתוך מאכל ומשתה באה עליהם פורענות:

196

קצ״זוכן את מוצא בעשרת השבטים שלא מרדו במקום אלא מתוך מאכל ומשתה שנ' (עמוס ו ד - ו) השוכבים עלי מטות שן הפורטים על פי הנבל השותים במזרקי יין מה נאמ' בהן (שם ו ז) לכן עתה יגלו בראש גולים הוי מתוך מאכל ומשתה מרדו מאחר המקום והגלה אותם מארצו:

197

קצ״חוכן את מוצא למחר לימות המשיח שאינן מורדין במקום אלא מתוך מאכל ומשתה שנ' חמ' בק' וח' צאן מהוא אומ' וישמ' ישו' ויב':

198

קצ״טשמנת עב' כש' אלו שלשה דורות שלפני המשיח שנ' (ישע' ב ז - ח עיי״ש) ותמלא ארצם סוסים:

199

ר׳ותמלא ארצם כסף וזהב:

200

ר״אותמלא ארצם אלילים:

201

ר״בד״א שמנת עב' כש':

202

ר״גשמנת בימי ירבעם:

203

ר״דעבית בימי אחאב:

204

ר״הכשית בימי יהוא:

205

ר״וד״א שמנת בימי אחז:

206

ר״זעבית בימי מנשה:

207

ר״חכשית בימי צדקיהו:

208

ר״טד״א שמנת עב' כש' שמן אדם מבפנים והוא נעשה כסלים מבחוץ וה״א (ע' איוב טו כז) כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסיל:

209

ר״יויטש אלוה עש' כענין שנ' (יר' ב יג) כי שתים רעות עשה עמי אמ' להן המקום במדה שמדדתם באותה המדה אני מודד לכם שנ' (שם יב ז) עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי ואומ' (תה' עח ס) ויטש משכן שילה, (תה' עח סז) וימאס באהל יוסף ואומ' (ישע' ב ו) כי נטשת עמך בית יעקב:

210

רי״אד״א ויטש אלוה עש' כענין שנ' (יחז' ח טז עיי״ש) ובצאתם אל החצר הפנימית והנה בין האולם ולמזבח כעשרים וחמשה איש:

211

רי״ביקנאהו בז' מלמד שהיו עושין להן דברים של זירות שנ' (מ״א טו יג) וגם את מעכה אמו ויסירה מגבירה אשר עשתה לאשרה מפלצת:

212

רי״גבתועבות יכ' הרי זה משכב זכור שנ' (ויק' כ יג) ואיש אש' יש' את זכר מש' אשה תועבה עשו שני' מות יומ' עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל (כג יח) לא תהיה קדשה מב' ישר' ולא יהיה קד' מ' יש' מהוא אומ' (מ״א יד כד) וגם קדש היה בארץ:

213

רי״דיזבחו לשדים לא אלוה אמ' המקום אלו לדברים שמטיבים להם היו עושים הייתי אומ' על אחת כמה וכמה דברים שמצירים להם מה דרכו של שיד כיון שהוא נכנס באדם כופה אותו על פניו:

214

רי״הלא אלוה מלמד שהיו עובדין לבבואה:

215

רי״ואלהים לא יד' שאין אומות העולם מכירין אותן:

216

רי״זחדשים מק' באו כיון שאחד מאומות העולם רואה אותו הוא אומ' צלם יהודיים הוא זה שנ' (ישע' י י) כאשר מצאה ידי לממלכות האליל הא מלמד שירושלם ושמרון מספקות טפסים לכל באי העולם חדשים מק' באו משלעכשיו הן בימי אנוש היו קוראין אותן אלהות שנ' (ברא' ד כו) אז הוחל לק' בשם ה' הוא הוחל לקרא ע״ז בשם המקום באותה שעה עלה עוקיניס והציף שלישו של עולם אמ' להן הקב״ה אתם עשיתם מעשה חדש וקראתם לעצמכם אף אני עושה מעשה חדש וקורא לעצמי שנ' (עמוס ה ח) הקורא למי הים וישפכם:

217

רי״חלא שע' אבותי' דברים שלא עמדו עליהם שערותיהם שלאבותיכם וה״א (איוב ד טו) ורוח על פני יחלוף תסמר שערת בשרי:

218

רי״טד״א לא שע' אב' לא שיערום אבותיכם אם יש בהן צורך ואם אין בהן צורך אלא מלמד שהיו מקריבין להן ואינן מרצין מידם כענין שנ' (ברא' ד ה) ואל קין ואל מנחתו לא שעה:

219

ר״כצור יל' תשי אמ' להן הקב״ה שיכחתם אותי בזכיות אבותיכם שנ' (ישע' נא א) הביטו אל צור חצב' אל אבר' אביכם:

220

רכ״אד״א צור יל' תשי אמ' להן הקב״ה בשעה שאני מבקש להיטיב לכם אתם כאלו מתישים כוח גדול שלמעלן עמדתם על הים ואמרתם (שמות טו ב) זה אלי ואנ' בקשתי להיטיב לכם חזרתם בכם ואמרתם (במד' יד ד) נתנה ראש ונשו' מצ':

221

רכ״בעמדתם לפני הר סיני ואמ' (שמות כד ז) כל אשר דבר ה' נע' ונש' בקשתי להיטיב לכם חזרתם בכם ואמ' (שם לב ד) אלה אלהיך יש' הוי בשעה שאני מבקש להיטיב לכם כאלו מתישין כוח גדול שלמעלן:

222

רכ״גד״א צור ילדך תשי אמ' להן הקב״ה עשיתם אותי כאלו זכר מבקש לילד ואינו יולד אם תהא אשה יושבת על המשבר אינה מצטערת צירים אוחזוהו כצירי ילדה (ע' ישעי' כא ג) אם יהיו שנים במעיה אינה מצטערת כי באו בנים עד משבר וכוח אין ללידה (מ״ב יט ג) אם תהא חולה ומבכרת אינה מצטערת כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה (יר' ד לא) אם יהיה זכר שאין דרכו לילד והוא מבקש לילד אין זה צער כפול ומכופל שנ' שאלו נא וראו אם ילד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו (יר' ל ו):

223

רכ״דהוי כי גדול היום ההוא מאין כמהו (שם ז):

224

רכ״הותשכח אל מחל' ר' מאיר אומ' שחל בך ונצטער בך כענין שנ' (תה' מח ז) חיל כיולדה:

225

רכ״ור' יהודה אומ' שעשה אותך מחילים מחילים שאם תעלה אחת מהן על גבי חברתה אי אפשר לך לחיות:

226

רכ״זד״א ותשכח אל מח' שהוא חולל כל העולם כולו בעבורך שנ' (תה' כט ט) קול ה' יחולל אילות:

227

רכ״חד״א ותשכח אל מח' שהיחל שמו עליך מה שלא היחל על כל אומה ומלכות ביום מתן תורה שנ' (שמות כ ב) אנכי ה' אלהיך:

228

רכ״טד״א ותשכח אל מח' ר' נחמיה אומ' עושה אותך חולין בשעה שאין אתה עושה רצונו:

229

ר״לד״א ותשכח אל מח' מוחל לך שהו מוחל לך על כל עונותיך:

230

רל״אוירא ה' וינ' ר' יהודה אומ' מפני ענוגים שלו מנאצים לפניו מפני שהו מאריך פנים עם הרשעים והם מרבים בחאט:

231

רל״באמ' ר' מאיר אין לך בכל מלכים שמלך שהיו ימיו קלים ומלכותו קלה כזמרי שבכל מלכים הוא אומ' (ע' מ״א יד יט) ויתר דברי ירבעם וכל אשר עשה ויתר דברי אחאב וכל אשר עשה (שם כב לט) ובזמרי הוא אומ' (עיי״ש טז כ) ויתר דברי זמרי וכל אשר עשה וקשרו אשר קשר כל עצמו לא מלך אלא שבעת ימים בתרצה אמור מעתה מכעס בניו ובנותיו מה אם בשעה שהן מכעיסין הן קרואין בנים ובנות אלו לא היו מכעיסין על אחת כמה וכמה:

232

רל״גויאמר אס' פני מ' אמ' הקב״ה הריני מסלק את שכינתי מביניהן להודיעם מה יהיה בסופן:

233

רל״דאראה מה אח' אמר הקב״ה הריני מוסרן למלכיות והן מצערין אותן ומשנקין אותן להודיעם מה יהיה בסופן:

234

רל״הכי דור תה' המ' אמ' להן הקב״ה הפכנין אתם חזרנין אתם אין בכם אמנה שלכלום:

235

רל״ור׳א כי דור תה' המ' ר' אומ' דור תהפוך אין כת' כן אלא דור תהפוכות הפכפכנין אתם במדה שמדדתם באותה המדה אני מודד לכם שנ' (תה' עח ט) בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב מה נאמ' בהן (ישע' סג י) ויהפך להם לאויב:

236

רל״זד״א בנים לא אמן בם אמ' להם הקב״ה הפכנין אתם חזרנין אתם אין בכם אמנה שלכלום עמדתם לפני הר סיני ואמרתם כל אשר דבר ה' נע' ונש' (שמות כד ז) אני אמרתי לכם אני אמרתי אלהים אתם (תה' פב ו) חזרתם בכם ואמרתם אלה אלהיך ישר' (שמות לב ד) אני אמרתי לכם אכן כאדם תמ' (תה' פב ז):

237

רל״חבנים לא אמ' בם אמ' להם הקב״ה הפכנין אתם חזרנין אתם אין אתם מאמינים בדבריכם נכנסתם לארץ ישראל אמרתי שאין אתם גולין ממנה לעולם בניתם בית המקדש אמרתי שאינו חרב מכם לעולם חזרתם בכם ואמרתם מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי (מ״א יב טז) ואף אני אמרתי לכם וישראל גלה יגלה מעל אד' (עמוס ז יז):

238

רל״טד״א בנים לא אמן בם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומ' אל תהי קורא לא אמון בם אלא לא אמן בם מנ' אתה אומ' שלא רצו ישראל לאמר אחר הנביאים אמן בשעה שהיו מברכין אותן שנ' (יר' יא ה) למען הקים את השבועה אשר נשבע לא' לת' להם ארץ זבת חל' וד' כיום הזה מנ' אתה אומ' שלא רצה אחד מהן לפתוח את פיו ולאמר אמן עד שפתח ירמיהו את פיו ואמ' אמן שנ' ואען ואומ' אמן ה' (שם):

239

ר״מהם קנ' בל' אל וכי יש לך עובד את הצלם אלא דבר שהוא רואהו והם לא עבדו אלא את הבוביה ולא את הבוביה בלבד אלא את ההבל שהוא יוצא מקדירה שנ' כעסוני בהב':

240

רמ״אואני אקנ' בלא עם אל תהי קורא כן אלא בבלויי עם אלו שהן באין מברבריא ומאיטליה שהן מהלכין ערומים בשוק שאין לך משוקץ ומתועב ומבוזה לפני המ' יותר ממי שמהלך ערום בשוק:

241

רמ״בד״א ואני אק' בלא עם אלו הכותים שנ' (עזרא ד א) וישמעו צרי יהודה ובנימין:

242

רמ״גבגוי נבל אכ' ר' אליעזר אומר [אלו המינים] וה״א (תה' יד א) אמר נבל בלבו אין אלהי' השחיתו והת':

243

רמ״דכי אש קדחה באפי מלמד כשהפורענות יוצאה מלפני הקב״ה אינה יוצאה אלא באף שנ' (תה' יח ט) עלה עשן באפו ומנ' אף בתוך גיהנם שנ' ותיקד עד שאו' תח' ומנ' שנקרא גיהנם שאול שנ' (ע' ישע' יד טו) אך אל שאול תורד:

244

רמ״הותאכל ארץ ויב' זו ארץ ישראל:

245

רמ״וותלהט מו' הר' זו ירוש' שנ' (תה' קכה ב) ירושלם הרים סביב לה:

246

רמ״זד״א ותאכ' ארץ ויב' אלו האומות:

247

רמ״חותלהט מו' הר' אלו ארבע מלכיות שנ' (זכ' ו א) ואשוב ואשא עיני ואראה והנה ארבע מרכבות:

248

רמ״טאספה על' רע' אמ' הקב״ה הריני מכנס כל פורעניות שבעולם ומביאן עליהן בת אחת:

249

ר״נד״א אס' על' אמ' הקב״ה הריני מכנסן במצודה ומביאן עליהן בת אחת:

250

רנ״אד״א אס' על' רע' שיהו כל הרעות מתכנסות זאת אומרת אני באה עליהן וזאת אומ' אני באה אליהן אמ' להן הקב״ה המתינו עצמכם שכל אחת ואחת עתידה לעשות את שלה:

251

רנ״בד״א אס' על' רע' אוסיף אין כת' כן אלא אספה הרי זו מדת רחמים כלפי ישראל פורעניות כלות והגוף קיים:

252

רנ״גחצי אכ' בם חצי מכלין אותן אין כת' אלא חצי אכלה פורעניות כלות והגוף קיים:

253

רנ״דד״א חצי אכ' בם הרי אלו חצי רעב שנ' (יחז' ה טז) בשלחי את חצי הרעב הרעים בכם:

254

רנ״המזי רעב ול' רש' שיהו מוזרים ברעב ומושלכים באשפות מפני החרב הדבר והרעב כענין שנ' (יר' יד טז) והעם אשר המה נבאים לכם יהיו מושלכים בחוצות ירושלם מפני הרעב והחר':

255

רנ״ווקטב מרירי לפי דרכנו למדנו שכל מי שהשיד נכנס בו הוא מיריר:

256

רנ״זושן בהמ' אש' בם שיהיו מהמים ומחזרים אחר עבירות:

257

רנ״חד״א ושן בהמ' אש' בם שתהא בהמתו נושכתו והיא מעלת נומי והוא מת בה:

258

רנ״טוכבר היה מעשה שהיו רחלים נושכות ביהודה:

259

ר״סד״א ושן בהמ' אש' בם שיהא רואה החרב רודפת אחריו בשוק והוא יכול לברוח מפניה למלט את נפשו ממנה וחדרי לבו נופלים לפניו והוא מת בה:

260

רס״אד״א ושן בהמ' אש' בם שהיא (נושך) [מושך] את עצמו והיא מעלת נומי והוא מת בה:

261

רס״בעם חמת זוח' עפ' אלו ארבע מלכיות שנ' בהן (ח טו) נחש שרף ועק' שאימתם מוטלת בעולם:

262

רס״גר' אומ' עם חמ' זו' עפר אלו הכנים שאין שולטנם אלא בעפר:

263

רס״דמחוץ תשכל חר' ומ' אי' מיכן אמ' בשעת דבר ובשעת מלחמה כנס את הרגל ובשעת רעב פזר את הרגל שנ' (יד יד יח) אם יצאתי השדה והנה חללי חרב ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב:

264

רס״החרב מבחוץ ורעב ודבר מבית שנ' (יחז' ז טו עיי״ש ויר' יד טו) אשר בשדה בחרב ימותו ואשר בעיר בדבר וברעב יתמו:

265

רס״וד״א מחוץ תש' חרב על מה שעשו בחוצות ירושלם שנ' (יר' יא יג) כי מספר עריך היו אלהיך יהודה ומספר חוצות ירושלם שמתם מזבחות לבושת:

266

רס״זומחדרים אי' על מה שעשו בחדרים שנ' (יחז' ח יב) ויאמ' אלי הראית בן אדם מה זקני ישראל עושים בחשך איש בחדר משביתו:

267

רס״חגם בחור גם בתו' הא ותרה בכל אלה אלא יונק עם איש שיבה וה״א (יר' ו יא) גם איש עם אשה ילכדו זקן עם מלא ימים:

268

רס״טגם בחור אמ' להן הקב״ה אתם גרמתם לי לשלוח יד בבחירי שנ' (במד' יא כח) ויען יהושע בן נון מש' משה מבח':

269

ר״עגם בתו' אמ' להן הקב״ה הייתי סבור שתהוו נקיים לפני כבתולה זו שלא טעמה טעם חאט מימיה:

270

רע״איונק אמ' להן הקב״ה הייתי סבור שתהו יונקים דברי תורה כתינוק הזה שהו יונק מדדיה שלאמו:

271

רע״בעם איש שי' אל תקרא אם איש שיבה אלא עם איש ישיבה מלמד שכולן ראויין לישיבה וה״א (מ״ב כד טז ע״ש) כולם גבורים עושי מלחמה וכי מה גבורה עושין בני אדם שהולכין בגולה ומה מלחמה עושין בני אדם שהולכין בגולה והן זקוקים בזקים ונתונין בשלשלאות אלא גבורים אלו גבורי תורה כענין שנ' (תה' קג כ) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח:

272

רע״געושי מלחמה שהיו נושאין ונותנין במלחמתה של תורה כענין שנ' (במד' כא יד) על כן יאמר בס' מל' ה':

273

רע״ד[ואומ'] (מ״ב כד טז) והחרש והמסגר אלף החרש שאחד מדבר והכל שותקין:

274

רע״הוהמסגר הכל יושבין לפניו ולמידין ממנו אחד פותח ואחד סוגר לקיים מה שנ' (ישע' כב כב) ופתח אין סוגר וסגר ואין פותח:

275

רע״ואמרתי אפ' אני אמרתי באפי איה הם:

276

רע״זאשבי' מ' זכ' אמרתי שלא יהו בעולם אבל מה אעשה להם לולי משה בחירו (תה' קו כג):

277

רע״חד״א אשבי' מ' זכ' אמרתי שלא יהו בעולם מה ייעשה להם (ישע' א ט) לולי ה' צב' הותיר לנו שר' כמ':

278

רע״טד״א אשבי' מ' זכ' אמרתי שלא יהו בעולם מה ייעשה להם (תה' קכד א - ב) לולא ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל לולי

279

ר״פה' שהיה לנו בקום עלינו אדם:

280

רפ״אלולי כעס או' אג' אמ' הקב״ה מי גרם לי כעסן שלאומות שהוא אגור בתוך מעיהן ואין אגור אלא כנוס שנ' (משלי ל א) דברי אגור בן יקה ואומ' (תה' נה טז) ישיא מות עלימו ירדו שאול חיים כי רעות במגורם בקרבם:

281

רפ״בפן ינכרו צר' בשעת צרתן שלישראל אומות העולם רואין אותם ועושין עצמן כאלו שאינן מכירין אותם מעולם וכן אתה מוצא בשעה שגברו אומות העולם על ישראל בקשו לברוח למערב ולא הניחו להן שנ' (ישע' כא יג) משא בערב ביער בערב תלינו:

282

רפ״גבקשו לברוח לדרום ולא הניחו להן שנ' (עמוס א ו) כה אמ' ה' על שלשה פשעי עזה:

283

רפ״דבקשו לברוח למזרח ולא הניחו להן שנ' (שם א ג) כה אמר ה' על שלשה פשעי דמשק:

284

רפ״הבקשו לברוח לצפון ולא הניחו להן שנ' (שם א ט) כה אמ' ה' על שלשה פשעי צר:

285

רפ״וובשעת שמחתן של ישראל אומות העולם רואין אותן ועושין עצמן כאלו הן אחיהם שכן חירם אומ' לשלמה (מ״א ט יג) מה הערים האלה אשר נתתי לי אחי וכן עשו אומ' ליעקב (ברא' לג ט) אחי יהי לך אשר לך:

286

רפ״זפן יא' יד' רמ' שלא יהו אומות העולם אומ' אנו עצמינו פרענו מהם:

287

רפ״חולא ה' פעל כל זאת כשם שאמרו אותן השוטים (עמוס ו יג) הלא בחזקינו לקחנו לנו קרנים:

288

רפ״טכי גוי אבד עצ' המ' ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה דורשה כלפי ישראל ור' נחמיה דורשה כלפי האומות:

289

ר״צר' יהודה דורשה כלפי ישראל כי גוי אבד עצ' המ' אמ' הקב״ה איבדו ישר' עצה טובה שניתן להם מהר סיני ואין עצה אלא תורה שנ' (משלי ח יד) לי עצה ותושיה:

290

רצ״אואין בהם תבו' אין בהם דעת להסתכל ולומר אתמול היה אחד ממנו רודף מאומות העולם אלף ושנים מניסים רבבה אבל עכשו אינו כן אלא אחד מאומות העולם רודף ממנו אלף ושנים מניסים רבבה:

291

רצ״בר' נחמיה דורשה כלפי האומות כי גוי אב' עצ' המ' אמ' הקב״ה איבדו האומות שבע מצות שנצטוו בהן בני נח:

292

רצ״גואין בהם תבונה אין בהם דעת להסתכל ולומר אתמול היה אחד ממנו [רודף] מישראל אלף ושנים מניסים רבבה אבל למחר לימות המשיח אינו כן אלא אחד מישראל רודף ממנו אלף ושני' מניסים רבבה:

293

רצ״דלו חכמו יש' זאת אלו הסתכלו ישראל בדברי תורה שנתתי להן לא שלטה בהן אומה ומלכות שאין זאת אלא תורה שנ' (ד מד) וזאת התורה:

294

רצ״הד״א לו חכמ' יש' זא' אלו הסתכלו ישראל במה שאמ' להן יעקב אביהם לא שלטה בהן אומה ומלכות ומה אמר להן קבלו עליכם מלכות שמים והכריעו זה את זה ביראת שמים והתנהגו זה עם זה בגמילות חסדים:

295

רצ״ויבינו לאח' אמ' הקב״ה אלו המתינו ישראל שעה אחת כדי שירד משה מהר סיני לא שלטה בהם אומה ומלכות מעולם שנ' (תה' פא יד) לו עמי שומע לי ישראל [וגו'] כמ' או' אכניע:

296

רצ״זאיכה ירדף אחד אלף אמ' להן הקב״ה אלו קיימתם את התורה הייתי עושה לכם הבטחתי והייתם אומ' הרי אחד ממנו רודף מאומות העו' אלף ושנים מניסים רבבה אבל עכשו אינו כן אלא אחד מאומות העולם רודף מכם אלף ושנים מניסים רבבה ללמדך שהחאט גורם וה״א בדוד (ש״ב כג ח עיי״ש) והוא עורר את חניתו על שמנה מאות חלל בפעם אחת והיה מתאנח על מאתים שנ' איכה יר' אחד אלף משיבה רוח הקדש בדבר אוריה החתי (מ״א טו ה) ללמדך שהחט גורם:

297

רצ״חאם לא כי צו' מכ' וה' הס' אמ' להן הקב״ה לא תהו סבורים שאני מוסר אתכם ביד שונאיכם ביד ערילים ביד טמאים אלא אני עצמי מוסר ומסגיר:

298

רצ״טוכבר היה מעשה שהיו זבובים מוסרים ביהודה:

299

ש׳ר' חנינא בן גמליאל אומ' משל אדם אומ' לחברו עבד בעל קרי אני מוכר לך שלא תהו סבורים שאני מוסר אתכם כטהורים ביד טמאים אלא כטמאים ביד טהורים ומנין שאין מסגירין אלא טמא שנ' (ויק' יג ד עיי״ש) והסגיר הכהן את הנגע טמא הוא:

300

ש״אמעשה בפולמוס ביהודה שהיה דיקריון אחד רודף אחר בן ישראל להרגו ייגעו ולא הגיעו בו יצא נחש ונכרך על עקיבו ירד מעל הסוס להרגו אמ' לו אל תהרגני עד שאומ' לך דבר אחד אמ' לו לא תהו סבורים שבשביל שאתם גבורים ממנו אנו מסורים בידכם אלא אם לא כי צו' מכ':

301

ש״במעשה ברוביה אחת שנשבית היא ועשר שפחותיה נטלה יוני אחד והיה מגדלה בתוך ביתו ובא בעל החלום ואמ' לו הוציא רוביה זו מתוך ביתך אמרה לו אשתו אל תוציאה שוב בא בעל החלום ואמ' לו הוציא הרוביה מתוך ביתך אמ' לו אשתו אל תוציאה שוב בא בעל החלום ואמ' לו הוציאה מתוך ביתך ואם אתה מוציאה מוטב ואם לאו הריני הורגך עמד והוציאה מתוך ביתו והיה מהלך אחריה אמ' אלך ואראה מה יהיה בסופה של רוביה זו כשהיתה מהלכת בדרך הלכה וישבה לה על העין צמאה ירדה לשתות מים מן העין כיון שהניחה ידה על הכותל יצא עליה העכס ונשכה ומתה והיתה צפה על פני המים ירד ונטלה וקברה בא ואמ' לאשתו בתי לא כעס עליהם אלא אביהם שבשמים לקיים אם לא כי צו' מכ':

302

ש״גכי לא כצ' צו' אמ' ישראל לפני הקב״ה רבונו שלעולם לא כתוקף שאת מביא עלינו את מביא על אומות העולם שאם הבאת עלינו תוקף אנו נוהגים עמהם במדת רחמים וכשאת מביא על אומות העולם הן נוהגין עמנו במדת אכזריות הורגין ממנו וצולבין ממנו ושורפין ממנו:

303

ש״דואויבינו פל' אמ' ישראל לפני הקב״ה רבון העולמים הכתבתה בתורה שלא יהא אויב לא דן ולא מעיד שנ' (במד' לה כג) והוא לא אויב לו ואתה העמדת עלינו אויבינו עדים ודיינים:

304

ש״הכי מגפ' סדם גפ' ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה דורשה כלפי ישראל ור' נחמיה דורשה כלפי האומות ר' יהודה דורשה כלפי ישראל כי מג' סד' גפ' אמ' להן הקב״ה וכי מגפנה של סדם אתם או ממטעתה של עמרה והלא אין אתם אלא זרע אמת שנ' (יר' ב כא) ואנכי נטעתיך שורק:

305

ש״וענב' ענ' רוש אמ' להן בניו של אדם הראשון אתם שלא נצטווה אלא על מצוה אחת בלא תעשה ועבר עליה ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות וכי איזו מדה מרובה מדת הטוב או מדת הפורענות הוי אומר מדת הטוב מרובה מדת הפורענות מעוטה ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות:

306

ש״זאשכ' מרו' למו אמר להן הקב״ה הגדולים שבכם מרירתן כנוסה בתוך מעיהם כנחש ומנ' שאין אשכול אלא גדול שנ' (מיכה ז א) אין אשכול לאכול:

307

ש״חחמת תני' יינם אמ' להן הכשרים ותלמידי חכמים שבכם חמתן קשה כתנין:

308

ש״טוראש פת' אכ' הראשים שבכם כפתן הזה אכזרי:

309

ש״יר' נחמיה דורשה כלפי האומות כי מג' סד' גפ' אמ' להן הקב״ה ודאי מגפנם של סדם אתם וממטעתה שלעמרה:

310

שי״אענב' ענ' רוש אמ' להן תלמידיו שלנחש אתם שהטעה אדם וחוה והוציא אותם מגן עדן ובלבל כל העולם כולו:

311

שי״באש' מר' למו אמר להן הגדולים שבכם מרירתן כנוסה בתוך מעיהן כנחש ומנ' שאין אשכול אלא גדול שנ' (שם) אין אשכול לא':

312

שי״גחמת תנינים יינם אמ' להן המתונים ויראי חאט שבכם חמתן קשה כתנין:

313

שי״דוראש פת' אכ' הראשים שבכם כפתן הזה אכזרי:

314

שי״ההלא הוא כמ' עמ' ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומ' מנ' אתה אומ' הלשון הזה לשון נוטריקון הוא כוס עמוס למאוסים אלו שמאסו בדברי תורה שנ' (תה' עה ט) כי כוס ביד ה' יכול שוליהם ת״ל חמר יכול חציו ת״ל מלא יכול אפלו חסר טיפה ת״ל חתום יכול ששתו כולם ת״ל ויגר מזה הא לא שתו ממנו אלא טיפה אחת בלבד מאותה הטיפה שתו דור אנוש דור המבול דור הפלגה אנשי סדם סיסרא וכל רכבו סנחריב וכל אגפיו נבוכד נצר וכל המונו מאותו הטיפה הן שותין והולכין עד שיחיו המתים:

315

שי״וואימתי הן עתידין לשתות כולו למחר כשתבוא גאולה לישראל שנ' (שם עה יא) וכל קרני רשעים אגדע:

316

שי״זאם כך עשת הטיפה מה יעשה הכוס אם כך יעשה הכוס מה יעשה הדלי אם כך יעשה הדלי מה יעשו נהרות אם כך יעשו נהרות מה יעשו אוצרות שנ' (איוב לח כב - כג) הבאת אל אוצר' שלג אשר חשכתי לעת צר:

317

שי״חקרב זה קרבו שלפרעה שנ' (שמות יד י) ופרעה הקריב:

318

שי״טומלחמ' זו מלחמתו שלגוג שנ' (זכ' יד ג) ויצא ה' ונלחם בגוים ההם וה״א (ישע' כה ו) ועשה ה' צב' לכל העמים [וגו'] יכול שמנים שיש בהן צורך ושמרים שאין בהן צורך ת״ל (שם) שמנים ממוחיים שמנים מזוקקים מה שמרים אינן כלום אלא מבוקעים וה״א (יר' נא ז) כוס זהב בבל ביד ה' מה ראה למשול פורענתן שלאומות בכוס הזה שלזהב אלא מה הכוס הזהב הזה אם נשבר משבריו עושין כלום כן משתתחיל פורענתן שלאומות אינה פוסקת לעולם:

319

ש״כוכשבאת לישראל אינה כן אלא (יחז' כג לד) ואת חרשיה תגרמי מה החרס הזה אם נשבר אין לשבריו רפואה כך משתפסוק פורענתן של ישראל אינה חוזרת לעולם:

320

שכ״אוה״א (תה' עה ט) אך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ משמוזגין להם כוס ראשון מוזגין להם כוס שני וכשבאת לישראל אינה כן אלא ושתית אותה ומצית (יחז' שם) כך משתפסוק פורענתן שלישראל אינה חוזרת לעולם:

321

שכ״בחתום באו' מה האוצר הזה מלא אינו עושה פירות כך מעשיהן של רשעים אינן עושין פירות שאילו היו עושין פירות לא היה העולם יכול לעמוד בהן אבל הצדיקים מעשיהן עושין פירות ופירי פירות שנ' (ישע' ג י - יא) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו:

322

שכ״גאוי לרשע רע:

323

שכ״דד״א חתום באו' מה אוצר הזה מלא ואינו חסר כלום כך לא אלו נטלו משלהם כלום ולא אלו נטלו משלהם כלום מנ' שלא נטלו הצדיקים משלהם כלום שנ' (תה' לא כ) מה רב טובך ומנ' שלא נטלו הרשעים משלהם כלום שנ' הלא הוא כמ' עמ' אימתי אלו ואלו עומדין ליטול את שכרן למחר כשתבוא גאלה לישראל לכך נאמ' לי נקם ושלם:

324

שכ״הלי נקם ושלם אמ' הקב״ה אני עצמי פורע מהן איני מוסרן לא בידי מלאך ולא בידי שליח לא כשם שנ' בפרעה (שמות ג י) ועתה לך ואש' אל פר' ולא כשם שנ' בסיסרא (שופ' ה כ) מן השמים נלחמו ולא כשם שנ' בסנחריב (מ״ב יט לה) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' אלא אני בעצמי פורע מהם אינו מוסרן לא בידי מלאך ולא בידי שליח:

325

שכ״וד״א לי נקם ושלם ואשלם אין כת' כן אלא ושלם אמ' הקב״ה כבר שילמתי לאומ' העולם שכר מצוה קלה שעשו לפני בעולם הזה שנ' (ישע' סה ו - ז) הנה כתובה לפני ומדותי פעולתם ראשונה [ואומ'] (יר' טז יח) ושלמתי ראשונה משנה עונם:

326

שכ״זלעת תמ' רג' כמו שנ' (ישע' כו ו) תרמסנה רגל:

327

שכ״חכי קר' יום אי' אמ' ר' יוסי מה אם מי שנ' בהם כי קרוב יום אידם הרי הן ממשמשין ובאין מי שנ' בהן (שם כד כב) ומרוב ימים יפקדו על אחת כמה וכמה:

328

שכ״טוחש עת' למו מלמד כשהקב״ה מביא פורענות על אומות העולם הוא מביאה עליהם בבת אחת שנ' (חב' א ח) יעופו כנפש חש לאכול אבל כשהוא מביאה לישראל אינו מביאה אלא במותן שנ' (יר' ל י) ואתה אל תירא עבדי יעקב מלמד שהוא מוסרן למלכיות והן מצערין אותן ומשנקין אותן להודיען מה יהיה בסופן שנ' (שם ל יא) ויסרתיך למשפט:

329

ש״לד״א לעת תמ' רג' לפי שאחז יעקב אבינו בעקיבו שלעשו למדנו שאין בניו שלעשו נופלין עד שיבוא שריד מיעקב ויקצץ רגליהן שלבני עשו מהר שעיר שנ' (דני' ב לד) חזה הוית עד די התגזרת אבן דילא בידין ומחת לצלמא על רגלוהי לכך נא' לי נקם ושלם לעת תמ' רג':

330

של״אכי ידין ה' עמו מלמד שהיא שמחה לפני המקום כשהוא דן את האומות אבל כשהוא דן את ישראל כביכול כאלו תיהות לפניו שנ' ועל עבדיו יתנחם ואין יתנחם אלא תיהות שנ' (ברא' ו ז) כי נחמתי כי עשי' נחמתי כי המלכתי את שא' (ש״א טו יא) מה הוא אומ' (שמות לב יד) וינחם ה' על הרעה:

331

של״בכי יראה כי אזלת יד שראה שהלכו בגולה:

332

של״גד״א כי יראה כי אז' יד שראה שנתיאשו מן הגאולה:

333

של״דד״א כי יראה כי אז' יד שראה שכלתה פרוטה מידן שלישראל שנ' (דני' יב ז) ואשמע את האיש לבוש הבדים [וגו']:

334

של״הד״א כי יראה כי אז' יד עד שיתמעטו התלמידים:

335

של״וד״א עד שירבו המסורות; ד״א כי יר' שראה שאין להם אחד כמשה שיעמוד ויפלל עליהם שנ' (תה' קו כג) ויאמ' להש' לולי משה בחירו:

336

של״זד״א כי יר' כי אז' יד שראה שאין להם אחד כאהרן שיעמוד ויתפלל עליהם שנ' (במד' יז יג) ויעמד בין המ' ובין החיים:

337

של״חד״א כי יר' כי אז' יד שראה שאין להם אחד כפינחס שיעמוד ויתפלל עליהם שנ' (תה' קו ל - לא) ויעמד פינחס ויפלל.. ותחשב לו לצדקה:

338

של״טואפס עצור ועז' כביכול ואין עוזר וסומך לשונאיהן שלישראל:

339

ש״מואמר אי אלהימו ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה דורשה כלפי ישראל ר' נחמיה דורשה כלפי האומות:

340

שמ״אר' יהודה דורשה כלפי ישראל ואמ' אי אלהימו אשר חל' זב' יא' עתידין הן ישראל לאמר לאומ' העולם היכן האלהות והלגיונות והקסריות שלכם אש' חל' זב' יא' שהיו מעלין להם אנונה ושוקלין להם דילאטומה ומעלין להן סולדיא:

341

שמ״ביקומו ויעזרו אתכם אין כת' כן אלא יקומו ויעזרכם:

342

שמ״גר' נחמיה דורשה כלפי האומות ואמ' אי אלהי' זה טיטוס הרשע בן אשתו שלאספסינוס שנכנס לבית קדש הקדשים וגידד שתי הפרוכות בסייף וחירף וגידף ואמ' אם אלוה הוא יבוא ויעמוד לבניו:

343

שמ״דאשר חל' זב' יאכ' אמ' הללו משה הטעה אותם ואמ' להם בנו מזבח והעלו עליו עולות:

344

שמ״היקומו ויעז' אלו משה ואהרן:

345

שמ״ויהי עלי' סתרה מה שצוה אותם ועל הכל המקום מותר ועל חילול השם הוא פורע מיד לכך נאמ' אחריו ראו עתה כי אני אני הוא:

346

שמ״זראו עתה כי אני אני הוא הרי זו תשובה לאומר אין מלכות בשמים משיבין אותו ואומ' לו ראו עתה כי אני אני הוא:

347

שמ״חהאומר שתי רשיות הן משיבין אותו ואומ' לו ואין אלה' עמדי:

348

שמ״טהאומ' יש מלכות בשמים אבל אין בו כוח לא להמית ולא להחיות משיבין אותו ואומ' לו אני אמית ואחיה יכול שהוא ממית את זה ומחיה את זה ת״ל מחצ' ואני ארפא [מה] מכה ורפואה באחד אף מיתה וחיים באחד:

349

ש״נד״א ראו עתה כי אני אני הוא זה אחד מעשרה דברים שיש בהן רמז לתחית המתים ראו עתה כי אני אני הוא אני אמית ואחיה:

350

שנ״אכי עפר אתה ואל עפר תשוב (ברא' ג יט):

351

שנ״בשפך דם האדם באדם דמו ישפך (שם ט ו):

352

שנ״גויאמר ה' אל משה הנך שכ' עם אב' וקם (לא טז):

353

שנ״דיחי ראובן ואל ימות (לג ו):

354

שנ״היחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו (הושע ו ב):

355

שנ״ולכן הנבא ואמרת אליהם כה אמ' ה' הנני פתח את קב' וידעו כי אני ה' בפת' את קב' ונתתי רוחי בכם וחייתם (יחז' לז יב - יד):

356

שנ״זר׳א ראו עתה כי אני אני הוא ר' אליעזר אומ' וכי מה ראה הכת' לומ' אני אני שני פעמים אלא אמר הקב״ה אני בעולם הזה ואני לעולם הבא אני הוא שגאלתי את ישראל מיד מצרים ואני הוא עתיד לגאלן בסוף מלכות רביעית:

357

שנ״חואין אלהים עמדי כל גוי שיאמר שיש אלוה שני אני אמיתם במות השני שאין בו תחיה וכל גוי שיאמר אין אלוה שני אני אחיים בתחיית המתים לעתיד לבוא ממית אני את אלו ומחיה אני את אלו שנ' אני אמית ואחיה:

358

שנ״טמחצ' ואני אר' מחצתי את ירושלם ואת עמה ביום אפי וברחמים גדולים ארפא להם ואין מידי מציל אין אבות מצילין את הבנים לא אברהם מציל את ישמעאל ולא יצחק מציל את עשו מידי אין לי אלא אבות את הבנים אחים את אחיהם מנ' לא יצחק מציל את ישמעאל ולא יעקב מציל את עשו שנ' (תה' מט ח) אח לא פדה יפדה איש מפני מה ויקר פדין נפשם יקרה היא נפש זו לכל באי העולם שמשעה שאדם חוטא בא אין לו תשלומים:

359

ש״סכי אשא אל שמים ידי מלמד כשברא הקב״ה את עולמו לא בראו אלא במאמר שנ' (תה' לג ו) בדבר ה' שמים נעשו ומי גרם לו להשבע מחוסרי אמונה עושין אותו להישבע שנ' כי אשא אל שמ' ידי ואין נשיאה אלא שבועה שנ' (תה' קו כו) וישא ידו להם:

360

שס״אואשא ידי לזרע בית יעקב (יחז' כ ה):

361

שס״בואמ' חי אנכי לעו' שלא כמדת בשר ודם מדת הקב״ה מדת בשר ודם כשאדם יוצא מאפרכיה שלו אם אינו גובה אפרכיה שלו אינו נפרע לעולם אבל מי שאמ' והיה העול' אינו כן אלא אם אינו גובה מן החיים גובה הוא מן המתים אם אינו נפרע בעולם הזה נפרע הוא לעולם הבא:

362

שס״גאם שנותי ברק חר' מלמד כשהפורענות יוצאה מלפניו קלה כברק שנ' אם שנו' בר' חר' ואם עשו תשובה הוא מחזירה למקומה שנ' ותאחז במ' ידי או שומע אני שהוא מחזירה ריקם ת״ל אש' חצי מדם ועל מי הוא מחזירה על אומות העולם שנ' אשיב נקם לצרי ולמ' אש':

363

שס״דצרי אלו הכותים שנ' (עזרא ד א) וישמעו צרי יהודה ובנימין:

364

שס״המשנאי אלו המינים שנ' (תה' קלט כא) הלא משנאיך ה' אשנא:

365

שס״וד״א אם שנותי בר' חר' ר' אליעזר אומ' אם יש דין למטה אין דין למעלה אם אין דין למטה יש דין למעלה כיצד אם עשו התחתונים את הדין איני דן את עולמי הוי אין דין למעלה שנ' (שמות כא א) ואלה המש' אש' תש' לפ' משפטי כבר מסרתיו להם אמ' הקב״ה כל מה שאני עושה בדין אני עושה שאלו בקשתי פעם אחת לעבר את הדין לא היה העולם יכול לעמוד והוא שאמ' ישע' (ישע' כז ד) חמה אין לי מי יתנני שמיר ושית במלחמה אפשעה בה אלו פסיעה אחת הייתי פוסע ומעבר את הדין אציתנה מיד העולם נשרף ומה אעשה או יחזיק במעזי (שם כז ה) שידי אחוזה במעוזי מהו במעוזי זה המשפט שהוא אחוז בידי שנ' ותאחז במ' ידי:

366

שס״זיעשה שלום לי המשפט יעשה שלום ביני ובין בריותי:

367

שס״חאם שנו' ברק חר' אם משנה אני את הדין ברק אחד יוצא מלפני ומחריב את העולם ומה אני עושה ותאחז במ' ידי אמ' הקב״ה אני נקראתי בעל המשפט ואני מבקש לפשוט ידי בעשו ואיני יכול עד שאפרע לו שכר מצוה קלה שעשה לפני בעולם הזה:

368

שס״טאשכיר חצי מדם וכי אפשר לחצים להשתכר מדם אלא אמ' הקב״ה הריני משכיר את אחרים ממה שחצי עושות:

369

ש״עוחר' תא' בש' וכי אפשר לחרב שתאכל בשר אלא אמ' הקב״ה הרי אני מאכיל את אחרים ממה שחרבי עושה שנ' (יחז' לט יז - יט) ואתה בן אדם כה אמר ה' אמור לצפור כל כנף: בשר גבורים תאכלו: ואכלתם חלב לשבעה: חרב לה' מלאה דם (ישע' לד ו): וירדו ראמים עמם (שם ז):

370

שע״אמדם חלל מה שעשו בחללי עמי שנ' (יר' ח כג) מי יתן ראשי מים:

371

שע״בושביה מה שעשו בשבי עמי שנ' (יר' נ לג) כל שוביהם החזיקו בם מהוא אומ' (ישע' יד ב) והיו שובים לשוביהם:

372

שע״גמראש פר' אויב מגיד שאויביהם שלישראל ושונאיהם תלויין בראשו שלפרעה ומה ראו אויביהם שלישראל ושונאיהם ליתלות בראשו שלפרעה אלא מלמד שפרעה התחיל לשעבד בהם תחלה:

373

שע״דד״א מראש פר' אוי' מלמד כשהקב״ה מביא פורענות על אומות העולם הוא מביא שלהם ושלאבותיהם ושלאבות אבותיהם מנמרוד ועד כאן:

374

שע״הוכשהוא מביא טובה לישראל הוא מביא שלהם ושלאבותיהם ושלאבות אבותיהם מאברהם ועד כאן:

375

שע״והרנינו גוים עמו עתידין אומות העולם להיות מתרגזין למחר כשתבוא גאלה לישראל שנ' (תה' צט א) ה' מלך ירגזו עמים ואין זו תחלה להם שכבר רגזו מקודם שנ' (שמות טו יד) שמעו עמים ירג':

376

שע״זד״א הרנינו גוים עמו עתידין אומות העולם להיות משבחין לפני ישראל למחר כשתבוא גאלה לישראל שנ' הרנינו גוים עמו אין לי אלא אומות העולם שמים וארץ מנ' שנ' (ישע' מד כג) רנו שמים כי עשה [ה']:

377

שע״חחמה ולבנה מנ' שנ' (ישע' ל כו) והיה אור הלבנה כאור החמה:

378

שע״טהרים וגבעות מנ' שנ' (שם נה יב) כי בשמחה תצ' ובשלום תוב' ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה:

379

ש״פשדות מנ' שנ' (תה' צו יב) יעלז שדי וכל אשר בו:

380

שפ״אאילנות מנ' שנ' (שם) אז ירננו עצי היער:

381

שפ״בנהרות מנ' שנ' (שם צח ח) נהרות ימח' כף:

382

שפ״גמעינות מנ' שנ' (שם פז ז) ושרים כחוללים כל מעיני בך:

383

שפ״דמדברות מנ' שנ' (ישע' לה א) ישושם מדבר:

384

שפ״האבות מנ' שנ' (שם מב יא) ירנו יושבי סלע:

385

שפ״ונביאים מנ' שנ' (שם) מראש הרים יצווחו:

386

שפ״זצדיקים מנ' שנ' (תה' לג א) רננו צדיקים בה':

387

שפ״חישרים מנ' שנ' (שם) לישרים נאוה תהלה:

388

שפ״טחסידים מנ' שנ' (שם קמט ה) יעלזו חסידים בכבוד:

389

ש״צישראל מנ' שנ' (יר' לא יא) ובאו ורננו במרום ציון:

390

שצ״אכי דם עב' יק' ונק' הרי כאן שתי נקימות נקם על הדם ונקם על החמס מנ' אתה אומ' שכל חמס וחמס שאומות העולם חומסין מישראל הקב״ה מעלה עליהם כאלו דם נקי שפכו בתוכם שנ' (עוב' א י) מחמס אחיך יעקב:

391

שצ״בוקבצתי את כל הגוים והורדתים (יואל ד ב) מהוא אומ' מצרים לשמה תהיה ויהודה לעולם תשב (יואל ד יט - כא ע״ש):

392

שצ״גונקיתי דמם לא נקיתי מפני מה וה' שוכן בציון:

393

שצ״דמנ' אתה אומ' שירידתן שלאומות בתוך גיהנם כפרה על נפשותיהן שלישראל בעולם הזה שנ' (ישע' מג ג - ד) כי אני ה' אלהיך קדוש ישראל מפני מה מאשר יקרת בעיני:

394

שצ״המנ' אתה אומ' שהריגתן שלישראל בעולם הזה כפרה על עונותיהם לעתיד לבוא שנ' (תה' עט א) מזמור לאסף אלה' באו גוים:

395

שצ״ונתנו את נבלת עבד' שפכו דמם כמים (שם ב - ג) ובסוף הענין מהוא אומר (שם ט) עזרינו אלהי ישעינו:

396

שצ״זוכפר אדמתו עמו מיכן אמ' כל הנקבר בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח כת' התם (שמות כ כא) מזבח אדמה תעשה לי וכת' הכא וכפר אדמתו עמו:

397

שצ״חד״א וכפר אדמתו עמו מיכן אמ' כל היושב בארץ ישראל ארץ ישראל מכפרת עליו שנ' (ישע' לג כד) העם היושב בה נשוא עון ואדין הדבר תלי בדלא תלי אין אנו יודעין אם פורקים עונותיהם עליה ואם נושאין עונותיהן עליה וכשהוא אומ' (יר' נא ה) כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל הוי שפורקין עונותיהן עליה מיכן היה ר' מאיר אומ' כל הדר בארץ ישראל וקורא קרית שמע שחרית וערבית ומדבר בלשון הקדש מבושר הוא שיש לו חלק לעולם הבא:

398

שצ״טנמצינו למידים שגדולה השירה הזו שיש בה עכשו ויש בה לשעבר ויש בה לימות המשיח ויש בה לעתיד לבוא ויש בה לעולם הזה ויש בה לעולם הבא:

399

ת׳ויבא משה ולהלן הוא אומר וילך משה מלמד (שהוא בא ובידו הכוס) [שבא דייתוכוס] שלו והרשות (נותנה) [נתונה] ביד אחר:

400

ת״אוידבר את כל דברי השי' הז' באז' העם מלמד שהיה משקען באזניהם:

401

ת״בהוא והושע בן נון יכול שטפה רוחו עליו משנכנס לגדולה ת״ל הוא והושע בן נון הוא יהושע עד שלא נכנס לגדולה והוא יהושע משנכנס לגדולה שאע״פ שנתמנה פרנס על הצבור הוא יהושע בצדקו:

402

ת״גוכיוצא בו אתה אומ' (שמות א ה) ויוסף היה במצ' וכי אין אנו יודעין שיוסף היה במצ' אלא הוא יוסף עד שלא נכנס לגדולה והוא יוסף משנכנס לגדולה שאע״פ שנתמנה מלך על כל ארץ מצרים הוא יוסף בצדקו:

403

ת״דוכיוצא בו אתה אומ' (ש״א יז יד) ודוד הוא הקטן וכי אין אנו יודעין שדוד הוא הקטן אלא הוא דוד עד שלא נכנס לגדולה והוא דוד משנכנס לגדולה שאע״פ שנתמנה מלך על כל ישראל הוא דוד בצדקו:

404

ת״הויאמר אלהם שי' לב' לכל הד' מיכן אמרו צריך אדם לכוון לבו ועיניו ואזניו לשמוע דברי תורה ואם לאו אין בידו כלום כגון שנ' ביחזקאל (יחז' מד ה) בן אדם שים לביך וראה בעיניך ובאזנך שמע ומה בית המקדש שנראה בעינים ונמדד ביד צריך שיהו לבו ועיניו ואזניו מכוונין דברי תורה שהן כהרים תלויין בשערה על אחת כמה וכמה מיכן צריך אדם לכוון לבו ועיניו ואזניו לשמוע דברי תורה ואם לאו אין בידו כלום:

405

ת״ואשר תצ' את בני' אמ' להן צריך אני להחזיק לכם טובה שתקיימו את התורה אחרי אף אתם צריכין שתחזיקו טובה לבניכם שיקיימו את התורה אחריכם:

406

ת״זמעשה שבא רבינו מלדקיא נכנס ר' אלעזר בירבי שמעון ור' יוחנן בן ברוקה וישבו לפניו אמ' להן קרובו לכאן קרובו לכאן לא זז מקרבן עד שקירבן לפני רגליו אמ' להם צריכין אנו להחזיק לכם טובה שקיימתם את התורה אחרינו אף אתם צריכין להחזיק טובה לדורות הבאים אחריכם שהן מקיימין את התורה אחריכם או אינו אלא משה רבן של כל הנביאים שאלולי אחרים שקיימו את תורתו מה היתה תורתו שוה:

407

ת״חאש' תצ' את בני' לשמ' לעש' ללמוד וללמד לשמור ולעשות:

408

ת״טכי לא דבר רק הוא מכם אין לך בתורה אפלו אות אפלו תיבה ואין צריך לומר פסוק שאין לו כמה טעמים [וכמה ענינים עמוקים] שנ' כי לא דבר רק הוא מכם ואם רק הוא מכם לפי שלא התבוננתם בו ופלפלתם בטעמו כהוגן:

409

ת״יכי הוא חיי' אפלו דבר קל שבתורה שאת אומ' למה נכתב יש בו חיים בעולם הזה ואריכות ימים לעולם הבא כגון ואחות לוטן תמנע (ברא' לו כב) וכי מה היה לוטן אלא אחד מן השלטונות שנ' בהן (שם לו כט) אלוף לוטן אלוף שובל מהוא אומ' (שם לו יב) ותמנע היתה פלגש לאליפז בן עשו אמרה הואיל ואינה כדאי להנשא לו לאשה אהיה לו לשפחה והרי הדברים קל וחומר מה אם עשו הרשע שלא היה בידו אלא מצוה אחת על ידי שהיה מכבד את אביו היו מלכים ושלטונות רצים להידבק בו על אחת כמה וכמה יהו רצים להידבק באבינו יעקב הצדיק שקיים את התורה כולה שנ' (שם כה כז) ויעקב איש תם:

410

תי״אכי הוא חיי' אם אתם משמרין דברי תורה נפשכם אתם משמרין:

411

תי״במשל לה״ד למלך בשר ודם שצד צפור ונתנו ביד עבדו ואמ' לו הזהר בצפור זה שאני מבקש אותו לבני אם אתה זהיר בה מוטב ואם לאו הריני נוטל נשמתך תחתיה כך אמ' הקב״ה לישראל דברי תורה שנתתי לכם אם אתם משמרין אותה מוטב ואם לאו הריני נוטל נפשכם תחתיה לכך נאמ' כי הוא חי':

412

תי״גובדבר הזה תא' ימ' על האדמה זה אחד מן הדברים שהעושה אותן אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ומפורש כאן לתלמוד תורה מלמד שהיא מארכת ימיו שלאדם שנ' (משלי ג טז) ארך ימים בימינה:

413

תי״דבכבוד אב ואם מנ' שנ' (שמות כ יב) כבד את אביך ואת אמך למ' יא' ימ' בשילוח הקן מנ' שנ' (כב ז) שלח תש' את האם [וגו']:

414

תי״הבהבאת שלום בין אדם לחבירו מנ' שנ' (ישע' נד יג) וכל בניך למ' ה' ורב שלום בניך:

415

תי״ווידבר ה' אל משה בעצם היום הזה בארבעה מקומות הוא אומ' בעצם היום הזה:

416

תי״זבנח הוא אומ' (ברא' ז יג) בעצם היום הזה:

417

תי״חבאברהם הוא אומר (שם יז כו) בעצם היום הזה במצרים הוא אומר (שמות יב מא) בעצם היום הזה:

418

תי״טוכאן הוא אומ' בעצם היום הזה:

419

ת״כמה ראה לומר בנח בעצם היום הזה אלא אמר הקב״ה אם נכנס נח לתיבה בלילה עכשו כל דורו אומ' כך מכך לא היינו יודעים בו שאלו היינו יודעים לא היינו מניחים אותו להיכנס ולא עוד אלא שהיינו נוטלין כשילין וקרדומין ומבקעין עליו את התיבה לכן אמ' הקב״ה הרני מכניסו בחצי היום ומי שיש בו כוח יבא וימחה שנ' בעצם היום הזה בא נח:

420

תכ״אמה ראה לומר באברהם בעצם היום הזה אלא אמ' הקב״ה אם מל אברהם עצמו בלילה עכשיו כל דורו אומר אלו ראינוהו לא הנחנוהו לכך אמ' הקב״ה בעצם היום הזה נמול אב' ודי רגשה ליה ימלל:

421

תכ״במה ראה לומר במצרים בעצם היום הזה אלא אמ' הקב״ה אם מוציא אני את ישראל ממצרים בלילה עכשו המצרים אומ' כך מכך לא היינו יודעים בהם שאלו היינו יודעין בהם לא היינו מניחין אותן לצאת ולא עוד אלא שהיינו נוטלין סייפים ומגנים ועושים עמהם מלחמה לכך אמ' הקב״ה הריני מוציאן בחצי היום ומי שיש לו כוח יבוא וימחה שנ' בעצם היום הזה הו' ה' את בני ישראל מא' מצ':

422

תכ״גמה ראה לומר במשה בעצם היום הזה אלא אמ' הקב״ה אם נכנס למערה בלילה עכשו ישראל אומ' כך מכך לא היינו יודעים בו שאלו היינו יודעים בו לא היינו מניחים אותו להיכנס אדם שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והוריד לנו את המן והעלה לנו את הבאר והגיז לנו את השליו ועשה לנו כמה נסים וגבורות היינו מניחים אותו להיכנס לכך אמ' הקב״ה הריני מכניסו בחצי היום ומי שיש בו כוח יבוא וימחה לכך נאמ' וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה לאמ':

423

תכ״דעלה אמ' לו הקב״ה מעלה היא לך זו אינה ירידה לך:

424

תכ״ההר הע' דורשי רשומות אומ' הר שעלו בו עיברים:

425

תכ״והר נבו הר שנקראו לו ארבעה שמות הר עברים:

426

תכ״זהר נבו:

427

תכ״חהר ההר:

428

תכ״טראש הפסגה:

429

ת״לד״א הר נבו הר שמתו בו שלשה נביאים שלא מתחת ידי עבירה משה אהרן ומרים:

430

תל״אאשר בא' מואב מלמד שהראהו הקב״ה שלשת המלכים שעתידין לעמוד מרות המואביה:

431

תל״באשר על פני ירי' מלמד שהראהו שלשלת הנביאים שעתידין לעמוד מרחב הזונה:

432

תל״גוראה את אר' כנ' ר' יהושע אומ' משה הוא בעצמו ראה אותה הא כיצד מלמד שנתן הקב״ה כוח בעיניו שלמשה עד שראה תחומי ארץ ישראל תחום כל שבט ושבט:

433

תל״דר' אליעזר אומ' אצבעו שלהקב״ה היה מטטרונו שלמשה מלמד שהיתה מראה אותו כאלו באצבע ואומרת לו זה חלקו שליהודה זה חלקו שלבנימין זו ארץ אפרים וזו ארץ מנשה:

434

תל״הומת בהר אשר אתה עלה שמ' מלמד שאמ' משה לפני הקב״ה רבון העולמים למה אני מת מוטב שיהו אומ' משה במראה ולא משה במשמע מוטב שיהו אומ' זה הוא משה שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו ועשה לנו כמה נסים וגבורות ואל יהו אומ' כך וכך עשה משה הוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו ועשה לנו כמה נסים וגבורות אמ' לו הקב״ה ומת בהר אשר אתה עלה שמ' גזירה שוה היא לכל בני אדם:

435

תל״ואשר אתה עלה שמה אמר ר' שמעון בן יוחאי אשר אתה עלה שמה לשמים אתה עלה ואין אחר עלה עמך לא כמות אהרן שעלה עמו אלעזר אבל אתה אין אחר נוטל חלקך ועמלך אלא נפש עמל עמלה לו (משלי טז כו):

436

תל״זוהאסף אל עמיך אצל אברהם יצחק ויעקב אבותיך:

437

תל״חד״א והאסף אל עמיך אצל קהת ועמרם אבותיך:

438

תל״טד״א והאסף אל עמ' אצל מרים ואהרן אחיך:

439

ת״מכאשר מת אה' אח' בהר ההר במיתה שנתחמדתה ומהיכן חמד משה מיתתו של אהרן לפי שהוא אומ' (במד' כ כה - כו) קח את אה' ואת אלעזר בנו והפ' את אה' את בנ' מלמד שהיה משה מפשיטו לבוש ראשון ומלבישו לאלעזר וכן השני וכן השלישי ובאחרונה הלבישו בגדי מיתה אמ' לו אהרן אחי היכנס למערבי ונכנס עלה למטה ועלה אמץ את עיניך ואימץ פשוט את רגליך ופשט אמ' לו אהרן אחי אשריו לאדם שהוא מת במיתה זו לכך נאמר כאשר מת אהרן אחיך במיתה שנתחמדתה:

440

תמ״אעל אשר מע' בי מי גרם לכך לא אתם גרמתם לכם למעול בי:

441

תמ״בעל אשר לא קדש' אותי לא אתם גרמתם שלא לקדש אותי:

442

תמ״געל אשר מריתם את פי מי גרם לכך לא אתם גרמתם לכם למרות את פי:

443

תמ״דהלא את הוא משה שאמרתי לך ויאמר ה' אליו מזה בידך ויאמ' השל' ארצה והרי הדברים קל וחומר ומה אם נסים הראשונים שהיו קשים לא עיכבת מהם הדבר הזה שהוא קל צריך היית לעכבו:

444

תמ״המנ' אתה אומ' שלא יצא משה מן העולם עד שצררה בכנפו שנ' כי מנגד תראה את הארץ:

445

תמ״וכי מנגד תר' את הא' ושמה לא תבא כת' אחד אומ' ושמה לא תבוא וכת' אחד אומ' (לד ד) ושמה לא תעבור מלמד שאמ' משה לפני הקב״ה רבון העולמים הואיל וגזרת עלי שלא אעבור מלך אעבור הדיוט שלא אעבור חי אעבור מת שלא אעבור בארץ אעבור במחילה אמ' לו הקב״ה משה שמה לא תבוא שמה לא תעבור לא מלך ולא הדיוט לא חי ולא מת לא בארץ ולא במחילה:

446

תמ״זבאותה שעה אמ' משה רבונו של עולם הניח לי שאתן לישראל מתנה אחת עד שלא תקח את נשמתי אמ' לו ומה היא אמ' לפניו ברכות אני נותן להם לכך סמוך לו וזאת הברכה:

447

תמ״חואע״פ כן הראהו הקב״ה את ארץ ישראל כולה מה שלא נעשה כן לכל בריה ולא עוד אלא שהראהו משנברא העולם ועד שיחיו המתים:

448

תמ״טמדרש תנאים לדברים פרק לג

449