מדרש תנאים על ספר דברים ל״ב:א׳Midrash Tannaim on Deuteronomy 32:1

א׳האזינו השמים ואדברה ר' מאיר אומר כשהיו ישראל זכיים היו מעידין בעצמן שנ' (יהושע כד כב) ויאמר יהושע אל כל העם עדים אתם בכם היום קלקלו בעצמן כמה שנ' (הושע יב א) סבבוני בכחש אפרים העיד בהן שבט יהודה ובנימין שנ' (ישעי' ה ג) ועתה יושב ירושלם ואיש יהודה שפטו ביני ובין כרמי קלקלו בשבט יהודה ובנימין שנ' (מלא' ב יא) בגדה יהודה כי בגוד בגדו בי העיד בהן את הנביאים שנ' (ע' מ״ב יז יג) ויעד ה' בישראל וביהודה ביד כל נביא וכל חזה קלקלו בנביאים כמו שנ' (דהי״ב לו טז) ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים העיד בהן את השמים שנ' (ד כו) העידתי בכם היום את השמים קלקלו בשמים כמו שנ' (יר' ז יז) האינך ראה מה הם עושים בערי יהודה הבנים מלקטים עצים לעשות כונים למלכת השמים העיד בהן את הארץ שנ' (שם ו יט) שמעי הארץ הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה פרי מעשיהם קלקלו בארץ כמו שנ' (הוש' יב יב) גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי העיד בהם את ההרים שנ' (מיכה ו ב) שמעו הרים את ריב ה' קלקלו בהרים ובגבעות כמו שנ' (הוש' ד יג) על ראשי ההרים יזבחו העיד בהן את הדרכים שנ' (יר' ו טז) כה אמר ה' עמדו על הדרכים ור' קלקלו בדרכים כמו שנ' (עמו' ח יד) חי אלהיך דן וחי דרך באר שבע העיד בהן את הגוים שנ' (יר' ו יח) לכן שמעו הגוים קלקלו בגוים כמו שנ' (תה' קו לה) ויתערבו בגוים העיד בהן את הבהמה שנ' (ישע' א ג) ידע שור קנהו קלקלו בבהמה כמה שנ' (תה' קו כ) וימירו את כבודם בתבנית שור העיד בהן את הדגים שנ' (חב' א יד) ותעשה אדם כדגי הים העיד בהם את העופות שנ' (יר' ח ז) גם חסידה בשמים ידעה עת מועדיה קלקלו בבהמה ובחיה ובעופות כמו שנ' (יחז' ח י) ואבא ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ וכל גלולי בית ישראל מחקה על הקיר סביב סביב העיד בהן את הנמלה שנ' (משלי ו ו) לך אל נמלה עצל:

ב׳למחר כשיעמדו ישראל בדין כנסת ישראל אומ' לפני הקב״ה רבון העולמים הרי עידי קיימין שנ' (ד כו) העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ אמ' לה המקום הריני מעבירן שנ' (ישע' סה יז) כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה אמ' לו והרי שמי קיים לעולם אמ' לה (שם סב ב) וקורא לך שם חדש אמ' לו והרי שמי כשמות הבעלים אמ' לה (הוש' ב' יט) והסירתי את שמות הבעלים אמ' לו והרי בני בית מזכירין אותו אמ' לו ולא יזכרו עוד בשמם (שם) אמ' לו והרי אתה זוכרני אמ' לה לא תזכרנה הראשונות (ישעי' סה יז) אמ' לו והרי בלבך עלי אמ' לה ולא תעלנה על לב (שם) אמ' לו והרי מעשי כתובין לפניך שנ' (יר' יז א) חטאת יהודה כתובה אמ' לה מה דרכו של מכתב להיות כותב בזה ומוחק בזה כך אני הוא שכתבתי אני מוחקו שנ' (שם נ כ) בימים ההם ובעת ההיא נאם ה' יבקש את עון ישראל ואיננו אמ' לו והרי מקומו של מכתב ניכר אמ' לה הרי אני מעבירו שנ' (ישעיה מד כב) מחיתי כעב פשעיך אמ' לו אני רואה את ההרים ואת הגבעות שקלקלתי בהם ובושה שנ' (יר' ב כג) ראי דרכך בגיא אמ' לה הרי אני מעבירן שנ' (יש' מ ד) כל גיא ינשא אמ' לו אני רואה את המקומות שקלקלתי בהם ובושה שנ' (במד' כה א) וישב ישראל בשטים אמ' לה הרי אני מעבירן שנ' (יואל ד יח) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס אמ' לו אני רואה את מה שקלקלתי כנגד חמה ולבנה ובשה שנ' (ע' מ״ב כג ה) ואת המשתחוים לבעל לשמש וליריח אמ' לה הרי אני מעבירן שנ' (ישע' כד כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה אמ' לו כשם שנשבעת לשמים ולארץ שאין את מעבירן והרי את מעבירן כך נשבעת לי שאין את מעבירני שמא מעבירני אתה אמ' לה איני מעבירן אלא משנה את אורן ועושה אותן ארבעים ותשעה שנ' (שם ל כו) והיה אור הלבנה כאור החמה כדי שיהיו רואין את המאורות ואומ' אינן הם המאורות שקלקלנו כנגדם:

ג׳כת' אחד אומ' (שם נ א) איזה ספר כריתות אמכם אש' של' וכת' אח' אומ' (ירמ' ג ח) שלחתיה ואתן ספר כריתותיה אליה כיצד יתקימו שני כתובים הללו היה ר' דוסתי בן יהודה משלו מלה״ד למלך שכעס על אשתו וכתב לה גט וזרקו לה וחטפו ממנה וקרעו כל זמן שהיתה תובעת מידו מזונות היה אומר לה מגורשת את וכל זמן שהיתה תובעת להינשא לאחר היה אומר לה איכן הוא גטיך שגירשתיך בו כך בשעה שישראל עושין רצונו שלהקב״ה אומ' להן איזה ספר כרי' אמ' ובשעה שאין ישראל עושין רצונו של הקב״ה אומ' להן שלחתיה ואתן ספר כרי' אליה:

ד׳אמ' כנסת ישראל לפני מי שאמר והיה העולם ב״ה כבר כתבתי (יר' ג א) לאמר הן ישלח איש אשתו והלכה והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד אמ' לה כלום כתבתי אלא איש והלא כת' (במד' כג יט) לא איש אל ויכזב כי אל אנכי ולא איש (הושע יא ט):

ה׳ד״א אם מוגרשין אתם לי איזה ספר כרית' אמכם:

ו׳ד״א האזינו השמים ואדברה מפני מה העיד בהן שמים וארץ ר' יהודה מושלו משל למה ה״ד למלך שהיה לו שני אפיטורפים והשלים להן את כל מה שיש לו ומסר להן את בנו אמר להן הרשות בידכם בשעה שבני עושה רצוני תהוא מאכילין אותו ומשקין אותו ומכסין אותו ובשעה שאין בני עושה רצוני אל יטעם משלי כלום כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקב״ה מה נאמר בהן (כח יב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב ובשעה שאין ישראל עושין רצונו שלהקב״ה מה נאמר בהן (יא יז) וחרה אף ה' בכם:

ז׳ד״א האזינו השמים ר' יהודה מושלו משל לה״ד למלך שמסר בנו לפידגוג על מנת שלא יהא מזיזו אמר אותו הבן סבור אבא שנתהנה כלום שמסרני לפידגוג עכשו אני יושב ומשמרו והוא אוכל ושותה וישן ואני הולך ועושה רצוני אמר לו אביו אף אני לא מסרתיך לפדגוג אלא שלא יהא מזיזך כך אמר משה לישראל יכולין אתם לעבור מתחת כנפי השמים או לזוז מעל הארץ ולא עוד אלא שהשמים מגלים שנ' (איוב כ כז) יגלו שמים עונו ומנ' שאף הארץ מודעת שנ' (שם) וארץ מתקוממה לו:

ח׳למחר כשיעמדו ישראל בדין אין אנו יודעין מי קלקל במי אם ישראל קלקלו לפני המקום ואם המקום שינה את ישראל כשהוא אומר (תהל' ו ו) ויגידו שמים צדקו הרי ישראל קלקלו לפני המקום ולא המקום שינה את ישראל וה״א (מלא' ג ו) כי אני ה' לא שניתי:

ט׳ד״א האזינו השמים ר' נחמיה מושלו משל לה״ד לאחד שיצא בנו לתרבות רעה קבל עליו לאחיו קבל עליו לשכניו קבל עליו לקרוביו ולא זז האב קובל עליו והולך עד שאמר לו בני לשמים ולארץ למי אקבול עליך חוץ מאלו לכך נא' האז' השמ' וא':

י׳ד״א האז' הש' אמר להן הסתכלו בשמים שבראתי לשמשכם שמא שינו את דרכם שמא אמר גלגל חמה איני עולה מן המזרח ומאיר לכל באי העולם אלא כענין שנ' (קה' א ה) וזרח השמש ובא השמש ולא עוד אלא שהוא שש ושמח לילך ולעשות שנ' (תה' יט ו) והוא כחתן יוצא מחופתו יכול שמלאכתו קלה והלא כבר נאמ' (שם ז) מקצה השמים מוצאו:

י״אותשמע הארץ אמרי פי אמר להן הסתכלו בארץ שבראתי לשמשכם שמא שינת מדתה שמא זרעתה חטין והעלת שעורין או שמא זרעתה ולא העלתה או שמא אמרה פרה איני דשה היום איני חורשת היום או שמא אמר חמור איני טוען היום או איני הולך:

י״בוכן לענין הים הוא אומר (יר' ה כב) האותי לא תיראו נאם ה' משנגזרה עליו גזירה כלום שינה מדתו ואמר הריני עולה ומציף את כל באי העולם והלא כבר נאמר (איוב לח י) ואשבור עליו חקי ואומר עד פה תבוא ולא עוד אלא שמצטער ואינו יודע מה לעשות שנ' (יר' ה כב) ויתגעשו ולא יוכלו והרי הדברים קל וחומר מה אם אלו שנבראו שלא לזכות ושלא לחובה שלא לשכר ושלא להפסד שאם יזכו אין מקבלין שכר ואם יחטאו אין מקבלין פורענות לא שינו את מדתן אתם שאם זכיתם אתם מקבלין שכר ואם חטאתם אתם מקבלין פורענות על אחת כמה וכמה תהו צריכין שלא לשנות את מדתכם:

י״גד״א האז' הש' ואד' ר' בניה אומ' מנ' אתה אומ' כשאדם מתחייב בדין אינו פושט בו תחלה אלא עדיו שנ' (יז ז) יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ואחר כך בני אדם ממשמשין ובאין שנ' (שם) ויד כל העם באחרונה כך

י״דבשעה שאין ישראל עושין רצונו שלהקב״ה מה נאמר בהן (יא יז) וחרה אף ה' בכם ועצ' את הש' הרי עדים ממשמשין ובאין ואחר כך פורעניות ממשמשות ובאות שנ' (שם) ואבדתם מהרה ובזמן שישראל עושין רצונו מה נאמר בהן (הושע ב כג) והיה ביום ההוא נאם ה' אענה את השמים ואומ' (שם כה) וזרעתיה לי בארץ:

ט״וד״א האז' הש' ואד' ר' דוסתאי בן יהודה אומ' מנ' אתה אומר אלו לא דיין לצדיקים אלא שהן מטיבין לעולם ולמה שבתוכו כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקב״ה מה נאמר בהן (כח יב) יפתח ה' לך את אוצ' הטוב ואין לשון פתיחה אלא רוח שנ' (ברא' ל כב) ויזכור אלה' את רחל ויפתח את רחמה ואלו לא דיין לרשעים אלא שהן מצירין לעולם ולמה שבתוכו כך בשעה שאין ישראל עושין רצונו שלהקב״ה מה נאמ' בהן (יא יז) וחרה אף ה' בכם וע' את השמ' ואין לשון עצירה אלא צער שנ' (ברא' כ יח) כי עצר עצר ה':

ט״זד״א האזינו הש' ואד' ר' יהודה בן חנינה אומר בשעה שהיה משה אומ' האזי' השמ' ואד' היו השמים ושמי השמים שותקין ובשעה שהיה אומ' ותשמע הא' אמרי פי היתה הארץ וכל מה שעליה שותקין ואם תמיה את לדבר הזה הרי הוא אומ' ביהושע (יהוש' י, יב - יג) ויאמ' לעיני ישראל שמש בגבעון דום וידום השמש הא מלמד שהצדיקים מושלין בעולם הזה ובמה שבתוכו:

י״זד״א האזינו השמ' ואד' לפי שהיה משה קרוב לשמים היה אומ' האזי' השמ' ותשמע הארץ לפי שהיה רחוק מן הארץ היה אומ' ותש' הא' אמרי פי בא ישעיה וסמך לדבר (ישעיה א ב) שמעו שמים שהיה רחוק מן השמים והאזיני ארץ שהיה קרוב לארץ:

י״חד״א האזי' הש' לפי שהשמים מרובין פתח להן בלשון מרובה, ותשמע הא' אמרי פי לפי שהארץ יחידית פתח לה בלשון יחידי בא ישעיה וסמך לדבר שמעו שמים והאזיני ארץ ליתן את האמור במרובה במרובין ואת האמור בממועט במועטים:

י״טאחרים אומ' אין הדבר כן לה״ד לשני עדים שבאו להעיד בזמן שדבריהן שוין עדותן קיימת ואם אין דבריהן שוין אין עדותן קיימת כך אלו אמר משה האזי' השמ' ושתק היו השמ' אומ' לא שמענו אלא אזינה ואלו אמר ותשמע הארץ אמרי פי ושתק היתה הארץ אומ' לא שמעתי אלא שמיעה בא ישעיה וסמך לדבר שמעו שמי' והאזי' ארץ ליתן אזינה ושמיעה לשמים ואזינה ושמיעה לארץ:

כ׳ד״א האזינו השמ' אמר משה לישראל משני דברים הללו אתם נבראין נשמתכן מן השמים וגופכם מן הארץ שכן כתיב (קה' יב ז) וישב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אם אתם עושין רצונו שלהקב״ה אין כל בריה שולטת בכם כשם שאין כל בריה יכולה לשלוט ברוח ואם אינכם עושין רצונו שלהקב״ה הרי אומות העולם שולטין בכם ומשעבדין אתכם כשם שהגוף כל יד אוחזת אותו ושולטת בו לפי כך הרי שניהן מעידין בכם היום וכן ביום הדין קורא הקב״ה לרוח מן השמים ומנער את הגוף מן הארץ ודנן כאחד שנ' (תה' נ ד) יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו:

כ״אד״א האזינו השמ' על שם תורה שנתן להם מן השמים שנ' (שמות כ יט) אתם ראי' כי מן השמ' דב' עמ', ותשמע הארץ אמ' פי שעליה עמדו וקבלו את התורה ואמרו (שם כד ז) כל אש' דב' ה' נע' ונש':

כ״בד״א האזינו השמ' שעשו את המצות שניתן להם מן השמים ומה ניתן להם מן השמים עיבור שנים וראשי חדשים שנ' (ברא' א יד) והיו לאתת ולמ' ולימ' ושנ':

כ״גותש' הא' אמ' פי שעשו את המצות שניתן להם מן הארץ ומה ניתן להם מן הארץ לקט שכחה ופיאה חלה ובכורים תרומה ומעשרות שמטים ויובלות:

כ״דד״א האזינו הש' שלא עשו את המצות שניתן להן מן השמים, ותשמ' הא' אמ' פי שלא עשו את המצות שניתן להן מן הארץ:

כ״המשה מעיד בישראל שני עדים והמקום מעיד בהם בעד אחד ואין אנו יודעין איזו עדות מכחשת שלמי אם שלמקום מכחשת של משה ואם שלמשה מכחשת שלמקום כשהוא אומר (לא כא) וענתה השירה הז' (לכ') [לפ'] לעד הוי שלמקום מכחשת שלמשה ולא של משה מכחשת שלמקום:

כ״וומפני מה מעיד משה בישראל בשני עדים אלא אמר משה בשר ודם אני למחר אני מת שאם ירצו ישראל לומר לא קבלנו את התורה ולא שמענו את המצות מי בא ומוכיחן אלא מעיד אני בהן שני עדים שהן חיין וקיימין לעולם ולעולמי עולמים לכך נאמר (ל יט) העידתי בכם היום את הש' ואת הא':

כ״זומפני מה המקום מעיד בהן בעד אחד אלא אמ' המקום תהא השירה מעידה בהן למטה ואני מעיד בהן למעלן לכך נאמר (לא כא) וענתה השי' הז' (לכ') [לפ'] לעד ומנ' שנקרא הקב״ה עד שנ' (מלא' ג ה) וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר וכת' אחר אומ' (יר' כט כג) ואנכי היודע ועד נאם ה' ואמ' (ע' מיכה א ב) ויהי ה' אלהים בכם לעד ה' מהיכל קדשו: