מדרש תנאים על ספר דברים ל״גMidrash Tannaim on Deuteronomy 33

א׳וזאת הברכה זאת וזאת הן וכבשיהן לפי שהוא מקנתרן בראשו שלענין מזי רעב (לב כד) לפי כך הוא חוזר ומברכן בסופו וזאת הב':

ב׳ד״א וזאת הבר' זאת וזאת הן וכבשיהן לפי שהיה מוכיח את ישראל בראשו של ספר אלה הדברים (א א) לפי כך הוא חוזר ואומ' להן דברי נחמות בסופו וזאת הבר' וכל הנביאים למדו ממשה להיות מוכיחין את ישראל דברים קשים מתחלה אין לך שאמ' דברים קשים מתחלה כיוצא בהושע שנ' (הושע ט יד) תן להם ה' מה תתן הוכה אפרים שרשם יבש (שם ט טז) ימאסם אלהי (שם ט יז) וחזר ואמר להם דברי נחמות (שם יד ה - ח) ארפא משובתם אהיה כטל לישר' ילכו יונקותיו ישובו ישבו בצלו:

ג׳וכן יואל אומ' דברים קשים מתחלה (יואל א ב - ה) שמעו זאת (הכהנים) [הזקנים] עליה לבניכם ספרו יתר הגזם אכל הארבה הקיצו שכורים ובכו וחזר ואמ' להם דברי נחמות (שם ד יח) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס:

ד׳וכן עמוס אמ' דברים קשים מתחלה (עמוס ד א) שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון אלו בתי דינין שלהן העושקות דלים הרוצצות אביונים:

ה׳וחזר ואמ' להם דברי נחמות (שם ט יג) הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש בקוצר:

ו׳וכן מיכה אמ' דברים קשים מתחלה (מיכה ג ב - ד) שונאי טוב ואהבי רע ואשר אכלו שאר עמי אז יזעקו אל ה' וחזר ואמ' להם דברי נחמה (שם ז יח - כ) מי אל כמוך נושא עון ישוב ירחמינו תתן אמת ליעקב:

ז׳וכן ירמיה אומ' דברים קשים מתחלה (יר' ז לד) והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלם קול ששון וקול שמחה וחזר ואמ' להם דברי נחמ' (שם לא יב - יג) אז תשמח בתולה במחול וריויתי נפש הכהנים דשן יכול משאמ' להם דברי תוכחות ואמ' להן דברי נח' חזר ואמ' להם דברי תוכחות ת״ל (שם נא סג - סד) והיה ככלותך לקרוא את דברי הספר הזה תקשר עליו אבן ואמרת ככה תשקע בבל ולא תקום:

ח׳הוי משאמר להן דברי תוכחות וחזר ואמ' להן דברי נחמות לא חזר ואמ' להן דברי תוכחות אלא דברי נחמ':

ט׳ד״א וזאת הברכה זו מוסף על ברכה ראשונה ואיזו זו תפלה למשה איש האלה' אבל איני יודע איזה יקדום אם תפלה קודמת לברכה ואם ברכה קודמת לתפלה וכשהוא אומ' וזאת הברכה הוי תפלה קודמת לברכה:

י׳ד״א וזאת הברכה הרי זו ברכה מוספת על הברכה שבירכן יעקב אבי' דכת' וזאת אש' דב' לה' אבי' ויברך אותם נמצינו למידים שממקום שסיים אבינו יעקב לברך משם התחיל משה רבינו מברך וז' הב':

י״אהברכה אל תקרא הבר' אלא הבריכה מה בריכה מטהרת טמאים כך משה מקרב רחוקים להלן בתיה וכאן יחי ראובן ואל ימות:

י״באשר ברך משה אלו אחרים בירכו את ישראל ראויים היו לכך על אחת כמה וכמה שבירכן משה נמצינו למידים שראוי היה משה לברך את ישראל וראוים היו ישראל להתברך מפי משה:

י״גאיש האלה' מלמד שהיה מברך והקב״ה מקיים וכן דוד אומ' (ש״ב כג ג) צדיק מושל יראת אלהים מצינו שהצדיקים מושלים במעשיו שלהקב״ה שהרי גזר גזירות בעולם ובאו צדיקים וביטלום משה עשה את היום לילה יהושע עשה את הלילה יום שמואל עשה את הקיץ חורף אליהו עשה את החורף קיץ משה עשה את הים יבשה אלישע עשה את הנחל גבים גבים הקב״ה מחיה [מתים] ואליהו ואלישע החיו מתים הקב״ה ממתיק מר ומברך את הממועט אף הן עשו כיוצא בו לפי כך נקראו הנביאים איש האלהים ומשה רבינו אב לנביאים והוא אחד מעשרה שנקראו איש האלהים:

י״דמשה נקרא איש האלהים תפלה למשה איש האלהים (תה' צ א):

ט״ואלקנה נקרא איש האלהים שנ' (ש״א ב כז) (ויצא) [ויבא] איש האלהים אל עלי זה אלקנה:

ט״זשמואל נקרא איש האלהים שנ' (שם ט ו) הנה נא איש אלהים בעיר הזאת:

י״זדוד נקרא איש האלה' שנ' (נחמ' יב כד ע״ש) כמצות דוד איש האלה':

י״חשמעיה נקרא איש האלה' שנ' (מ״א יב כב ע״ש) ויהי דבר ה' אל שמעיה איש האלה':

י״טויעדוא נקרא איש האלה' שנ' (שם יג א ע״ש) הנה איש אלהים בא מיהודה:

כ׳אליהו נקרא איש האלה' שנ' (מ״ב א יג ע״ש) תיקר נא נפשי בעיניך איש האלה':

כ״אאלישע נקרא איש האלה' שנ' (שם ד ט) הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא:

כ״במיכה נקרא איש אלהים שנ' (מ״א כ כח) ויגש איש האל' ויאמר אל מלך ישראל ויאמ' כה אמר ה' יען אשר אמרו ארם אלהי הרים ה':

כ״גאמוץ נקרא איש האלה' שנ' (דהי״ב כה ז) ואיש האל' בא אליו לאמר המלך אל יבא עמך צבא ישראל:

כ״דאת בני ישראל הכל בזכות יעקב שנ' (ברא' מט ב) הקבצו ושמעו בני יעקב:

כ״הלפני מותו וכי עלת על דעתינו לאחר המיתה ואם כן למה נאמ' לפני מו' סמוך למיתה וה״א (מלא' ג כג) הנני שלח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' וכי עלת על דעתינו לאחר הביאה ואם כן למה נאמ' לפני בוא יום ה' סמוך לביאה:

כ״וויאמר ה' מסיני בא מלמד שלא רצה משה לתבוע צרכיהן של ישראל תחלה עד שפתח בשבחו שלהקב״ה מושלו מלה״ד לניטור שהיה עומד על הבימה (ונזכר) [ונשכר] לאחד שיבוא וידבר על ידיו ולא רצה לתבוע צרכו שלאותו האיש תחלה אלא פתח בשבחו שלמלך התחיל מקלסו ואומ' אשרי העולם מי בתוכו אשרי העולם מי דיינו עלינו זרחה חמה עלינו זרחה לבנה וחזר ופתח בצרכו שלאיש וחזר וחתם בשבחו שלמלך:

כ״זוכן את מוצא שלא רצה משה לתבוע צרכיהן שלישראל תחילה אלא פתח בשבחו שלהקב״ה ויאמר ה' מסיני בא ואחר כך בצרכן שלישראל וזאת ליהודה וללוי אמר לבנימין אמר וליוסף אמר וחזר וחתם בשבחו שלהקב״ה אין כאל ישורון:

כ״חוכן את מוצא בדוד שלא רצה לתבוע צרכיהן של ישראל תחילה אלא פתח בשבחו שלהקב״ה תחלה (תהי' קמט א) שירו לה' שיר חדש ואחר כך פתח בצרכיהן שלישראל כי רוצה ה' בעמו (שם קמט ד) וחזר וחתם בשבחו שלהקב״ה הללויה הללו אל בקדשו (שם קנ א):

כ״טוכן את מוצא בשלמה בנו שלא רצה לתבוע צרכיהן של ישראל תחלה אלא פתח בשבחו שלהקב״ה תחלה ויאמר ה' אלהי ישראל אין כמוך (מ״א ח כג) ואחר כך הוא אומ' רעב כי יהיה בארץ (שם ח לז) ובאחרונה הוא אומ' ועתה קומה ה' אלהים לנוחך ה' אלהים אל תשב פני משיחיך (דהי״ב ו מא - מב):

ל׳וכן את מוצא בשמונה עשרה ברכות שקבעו חכמים ונביאים שלא רצו לתבוע צרכיהם של ישראל תחלה אלא פתחו בשבחו של הקב״ה ברוך אתה ה' אלהינו ואלהי אבו' א' אב' א' יצ' וא' יעקב ובשניה הוא אומ' תחית המתים ובשליש' הוא אומ' קדושת השם ואחר כך הוא אומ' גאלינו ה' אלהינו גאולה שלימה מלפניך ובאחרונה הוא אומ' ועתה א' מודים אנחנו לך:

ל״א[ד״א] ויאמר ה' מסיני בא מלמד כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל לא נגלה להם מרוח אחת אלא מארבע רוחות שנ' ה' מסיני בא זו רוח צפונית:

ל״בוזרח משעיר למו זו רוח מזרחית:

ל״גהופיע מהר פארן זו רוח דרומית:

ל״דואתה מרבבת קדש זו רוח מערבית:

ל״הד״א ה' מסיני בא מלמד כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל לא נתנה להן בלשון אחת אלא בארבעה לשונות שנ' ה' מסיני בא זה לשון הקדש:

ל״ווזרח מש' למו זה לשון רומי:

ל״זהופיע מהר פא' זה לשון ערבי:

ל״חואתה מר' קדש זה לשון ארמי:

ל״טד״א ה' מסיני בא מלמד כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל לא לישראל נתנה בלבד אלא לכל אומות העולם שנ' (ישע' מה יט) לא בסתר דברתי כשנתתיה מתחלה לא נתתיה בסתר במקום ארץ חשך לא אמרתי לזרע יעקב לאלו אני נותנה תהו בקשוני לא נתתיה בטכס אלא אני ה' דובר צדק מגיד מישרים:

מ׳ד״א ה' מסיני בא מלמד כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל הרעיש כל העולם כולו על יושביו שנ' (תה' כט ג - יא) קול ה' על המים קול ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' שובר ארזים קול ה' חוצב קול ה' יחיל מדבר קול ה' יחולל אילות באותה שעה נתכנסו כל אומות העולם אצל בלעם בן בער אמ' לו תאמר שהקב״ה מביא מבול על עולמו ומחריבו כשם שעשה לראשונים ה' למבול ישב אמ' להן לאו היום הוא מולך בעולמו היום הוא מישב את עולמו שנ' וישב ה' מלך לעולם תורה הוא נותן לעמו שבח הוא נותן לבניו שכר טוב ליראיו שנ' ה' עז לעמו יתן אמרו לו אם כן ה' יברך את עמו בשלום:

מ״אד״א ה' מסיני בא מלמד כשם שהרעיש הקב״ה את השמים ואת הארץ ביום מתן תורה כך הוא עתיד להרעיש בו את כל העולם כולו ביום שיפרע בו משעיר שנ' (שופ' ה ד - ה) ה' בצאתך משעיר בצ' משד' אדום ארץ רעשה הר' נז' מפני ה' מה ת״ל זה סיני מפני ה' אלהי ישר' אלא מלמד כשם שהרעיש הקב״ה את השמים ואת הארץ ביום מתן תורה כך הוא עתיד להרעיש בו את כל העולם כולו ביום שיפרע בו משעיר:

מ״בד״א ה' מסיני בא מלמד כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל חיזר על כל אומות העולם שיקבלו את התורה ולא רצו לקבל שנ' ויאמר ה' מסיני בא נגלה על בני עשו הרשע אמ' להן מקבלין אתם את התורה אמ' לו ומה כת' בה אמ' להם לא תרצח אמרו כל עצמן שלאותן האנשים לא הבטיחן אביהם אלא על החרב שנ' (ברא' כז מ) ועל חרבך תחיה היאך אנו יכולין לקבל את התורה ולא רצו לקבל נגלה על בני עמון ומואב אמ' להן מקבלין אתם עליכם את התורה אמ' לו ומה כת' בה אמ' להם לא תנאף אמ' לו כל עצמן שלאותן האנשים אינן באין אלא מטיפה שלזנות שנ' (שם יט לו) ותהרין שתי בנות לוט מא' היאך אנו יכולין לקבל את התורה ולא רצו לקבל:

מ״גנגלה על בני ישמעאל ועל בני קטורה אמ' להן מקבלין (את) [אתם] התורה אמ' לו ומה כת' בה אמ' להן לא תגנב אמ' לו כל עצמן שלאותן האנשים אינן חיין אלא מגניבה וגזל שנ' (שם טז יב) והוא יהיה פרא אדם היאך אנו יכולין לקבל את התורה ולא רצו לקבל:

מ״דכיון שבא אצל ישראל מימינו אשדת למו פתחו כולן פיהם ואמרו (שמות כד ז) כל אשר דבר ה' נעשה ונש' אמ' אין אומה בעולם יכולה לקבל את התורה הוי אומ' אלא ישראל לכך נאמ' (לב ח) למס' בני ישראל:

מ״המנין אתה אומ' שאין מלך ושלטון בעולם עד שהיה הדיבור מרתיק על פתחו שיקבל את התורה ולא רצו לקבל שנ' (תה' קלח ד) יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך ששמעו מסוף העולם ועד סופו:

מ״וד״א ה' מסיני בא מגיד שכבודו שלהקב״ה מלא עולמו שנ' התשלח ברקים וילכו וישובו ויאמרו לך הננו והלא אינו אומר כן אלא (איוב לח לה) התשלח בר' ויל' ויאמרו לך הננו מגיד הכת' בכל מקום שהן הולכין הן נמצאים לפניך ואומ' עשינו את שליחותינו כענין שנ' (יר' כג כד) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא:

מ״זמושלו מלה״ד למלך שהיה לו בנים הרבה והיה מבקש ליתן מתנה לאחד מהן והיה מתבייש מאחיו ומכל קרוביו מה עשה (גילה) [גילח] את ראשו (ופירסם) [ופירכס] את עצמו ואמ' לזה אני נותן מתנה כך עמד אבינו אברהם ויצא ממנו פסולת ישמעאל וכל בני קטורה עמד אבינו יצחק ויצא ממנו פסולת עשו וכל אלופי אדום עמד אבינו יעקב ולא יצא ממנו פסולת אלא נולדו לו כולם צדיקים שנ' (ברא' כה כז) ויעקב איש תם אמ' המקום לאומות לאלו אני נותן את התורה לכך נאמר ה' מסיני בא:

מ״חד״א ה' מסיני בא [וזרח משעיר] מלמד שלא נכנסה ביניהן אומה ומלכות מעולם שנ' (שם כה כו) אחרי כן יצא אח' וידו אח' בעק' עשו מהוא אומ' (שם לו לא) ואלה המלכים אש' מל' הא מלמד שלא נכנסה ביניהן מלכות מעולם:

מ״טהופיע מהר פארן ארבע הופעות הן הופעה הראשונה זו שלמצרים שנ' (תה' פ ב) רעה ישראל האזינה נהג כצ' יוסף יושב הכרובי' הופי':

נ׳הופעה השניה זו שלמתן תורה שנ' הופיע מהר פא':

נ״אהופעה השלישית זו שלאדום שנ' (שם צד א) אל נקמות ה' אל נקמות הופיע:

נ״בהופעה הרביעית זו שלגוג שנ' (שם נ ב) מציון מכלל יופי אלהים הופיע:

נ״גואתה מרבבת קדש שלא כמדת בשר ודם מדת הקב״ה מלך בשר ודם כשהוא עושה משתה וכשהוא שמח בחופתו מראה הוא את גנזיו ואת כל אשר לו אבל הקב״ה אינו כן אלא ואתה מר' קדש ולא כל רבבות קדש:

נ״דמלך בשר ודם יש בתוך פלטין שלו גבורים ממנו נאים ממנו משובחים ממנו יכול אף מי שאמ' והיה העולם כן ת״ל ואתה מרבבת קדש ניכר הוא אות בתוך רבבות קדש:

נ״הוכן את מוצא שכנסת ישראל משבחת להקב״ה בשעה שהיא חוזרת לבקשתו במדבר מה כנסת ישראל אומרת לאומות העולם השבעתי אתכם בנות ירושלם (שה״ש ה ח) מה אומות העולם אומ' לכנסת ישראל מה דודך מדוד (שם ה ט) אלו היית כאורה וכבודה בת נאים היה הדבר כן על אחת כמה וכמה שאת נאה וכבודה בת נאים מי יראך ולא ישבחך מה כנסת ישראל אומ' לאומות העו' (שם ה י - טז) דודי נאה ומשובח ממני אם אומר לכם מקצת שבחו שמא מכירים אתם אותו דודי צח ואדום ראשו כתם פז עיניו כיונים לחיו כערוגת הבושם שוקיו עמודי שש חכו ממתקים (מנ') [מכאן] אתה אומ' כשראו אותו על הים לא הוצרך אחד מהם לשאול איזה הוא אלא כולן פתחו פיהן ואמ' (שמות טו ב) זה אלי ואנוהו:

נ״וד״א ה' מסיני בא היה ראוי לומר לסיני בא ולמה אמר מסיני אמ' ר' שמעון בן יוחאי מסיני הוא בא לדין אומות העולם ששמעו את התורה ולא קיבלו אותה שנ' (מיכה ה יד) ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים:

נ״זוכן את מוצא שהרי הוא מזכיר שעיר ופארן שאמ' משה רבונו של עולם כשתהא כועס השב הכעס על אלו שלא קיבלו את תורתך וה״א (חבק' ג ו) עמד וימדד ארץ ראה ויתר גוים מימינו אש דת למו שכשהיה הדיבר יוצא מפי הגבורה היה יוצא מימינו של הקב״ה לשמאלן של ישראל ועוקב את מחנה ישראל שנים עשר מיל על שנים עשר מיל וחוזר ובא מימינם שלישראל לשמאלן שלישראל והקב״ה מקבלו בימין וחוקקו על הלוחות שנ' (תה' כט ז) קול ה' חוצב להבות אש ד״א התורה משולה באש וישראל משולים באש והיה בית יעקב אש (עוב' א יח) וגהנם אש והנה תנור עשן ולפיד אש (ברא' טו יז) אמ' הקב״ה אם משמרין אתם את התורה הרי אתם מוצלין מדינה שלגיהנם וה״א (ישע' מג ב) כי תעבר במים אתך אלו אומות העולם שנ' (שם ח ז) הנני מעלה עליהם את מי הנהר:

נ״חובנהרות לא ישטפוך אלו ימי גוג ומגוג:

נ״טכי תלך במו אש לא תכוה אין אשה שלגיהנם שולטת בך:

ס׳ד״א אש דת מה האש ניתנה מן השמים כך תורה ניתנה מן השמים:

ס״אד״א מה האש חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם:

ס״בד״א מה האש כל המשתמש בה חם לו פירש ממנה צן לו כך כל המתעסק בדברי תורה יש לו חיים פירש מדברי תורה אין לו חיים:

ס״גד״א מה האש כל המשתמש בה היא עושה רושם בגופו כך כל הניאות בדברי תורה בטלו חייו מן העולם שכך היה הלל אומ' ודי ישתמש בתגא חלף הא כל הניאות בדברי תורה בטלו חייו מן העולם:

ס״דד״א מה האש כל המשתמש בה ניכר בין הבריות כך תלמידי חכמים ניכרין בין הבריות בהליכתן בעטיפתן בדיבורן:

ס״האש דת ואין דת אלא תורה שנ' (אסתר ג ח) ודתיהם שנות מכל עם:

ס״וד״א אש דת שאלולי הדת שניתנה עמה לא היה העולם יכול לעמוד בה:

ס״זאף חבב עמ' מלמד שחיבב הקב״ה את ישראל יתר מכל אומות העולם:

ס״חכל קדושיו ביד' אלו פרנסיהן של ישראל שהן נותנין נפשם על ישראל כגון שנ' במשה (שמות לב לב) ועתה אם תשא חט' ואם אין מח' נא כו':

ס״טאמ' משה לפני הקב״ה רבון העולמים אם אין את מוחל לעונותיהן שלישראל מחוק שמי מספרך אשר כתבת ספר כתוב לצדיקים לעתיד לבוא שנ' (תה' סט כט) ימחו מספר חיים וכגון שנ' בדוד (דהי״א כא יז) הלא אני אמרתי למנות בעם:

ע׳והם תכו לרג' אפלו חוטאים ומרגיזים:

ע״אישא מדב' שקבלו עליהן כל דברי תורה ואמ' (שמות כד ז) כל אש' דבר ה' נע' ונשמ':

ע״בד״א אף חבב עמים מלמד שחלק הקב״ה כבוד לישראל יתר מכל אומות העולם דתנינן תמן שור שלישראל שנגח שורו שלנכרי פטור ושלנכרי שנגח שורו שלישראל חייב:

ע״גבת ישראל לא תילד את הנכרית אבל נכרית מילדת בת ישראל:

ע״דבת ישראל לא תניק בנה שלנכרית אבל נכרית מניקה בנה שלישראלית ברשותה:

ע״הגזילו של ישראל אסור [וגזלו של גוי מותר אבידתו שלישראל אסורה] ואבידתו שלגוי מותרת:

ע״ואמרו מעשה ששילחה מלכות שני אסטרוגולין אמרו להן לכו ולמדו תורתן שליהודים ובואו והודיעונו מה כתוב בה הלכו להן אצל רבן גמליאל לאושא ולמדו ממנו מדרש הלכות ואגדות הגיע זמנן ליפטר אמ' לו רבינו כל תורתכם נאה ומשובחת היא חוץ מדבר הזה שאתם אומ' שור שלישראל שנגח שור שלנכרי פטור ושלנכרי שנגח שורו שלישראל חייב:

ע״זבת ישראל לא תילד את הנכרית אבל נכרית מילדת את בת ישראל:

ע״חבת ישראל לא תניק בנה שלנכרית אבל נכרית מניקה בנה שלישראלית ברשותה:

ע״טגזילו שלישראל אסור ואבדתו [שלגוי] מותרת:

פ׳הדבר הזה אין אנו מודיעין למלכות באותה השעה עמד רבן גמליאל ונתפלל עליהן ובקשו דבר ממה שהיה בידם ולא מצאו:

פ״אכל קדשיו ביד' אלו גדוליהן שלישראל שהן ממשכנין נפשם על ישראל כגון שנ' ביחזקאל (יחז' ד ד - ו ע״ש) ואתה שכב על צדך הימני ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים:

פ״בוכלית את אלה:

פ״גוהם תכו לרג' אפלו אנוסים ובזוזים:

פ״דישא מדב' שקיבלו עליהן את כל דברי תורה ואמ' (שמות כד ז) כל אשר דבר ה' נע' ונשמ':

פ״הד״א אף חבב עמים מלמד שלא כחיבה שחיבב הקב״ה את ישראל חיבב את אומות העולם:

פ״וכל קדשיו בי' אלו נשמתן שלצדיקים שהן צרורות אצלו במרום שכן אביגיל אומ' לדוד ברוח הקדש (ש״א כה כט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים יכול אף של רשעים כן ת״ל ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע מלמד שהוא מוסרן למלאכי שרת והן מצערין אותן ומשנקין אותן להודיען מה יהיה בסופן שנ' (איוב לג כב) ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים:

פ״זוהם תכו לרגל' אפלו נרתעין לאחוריהן שנים עשר מיל וחוזרין שנים עשר מיל:

פ״חישא מד' שקיבלו עליהן את כל דברי תורה ואמ' (שמות כד ז) כל אשר דבר ה' נע' ונ':

פ״טד״א אף חבב עמ' אלו ישראל שנ' (לג יט) עמים הר יקראו:

צ׳כל קדשיו ביד' אמ' משה לפני הקב״ה רבונו שלעולם כשיגלו ישראל מעל אדמתם זכור להם זכות אבות והושיעם:

צ״אוהם תכו לרג' כשם שניהלתם במדבר כך תנהלם לעתיד לבוא שנ' (ישע' מט י) לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש:

צ״בישא מד' שתצילם ברחמיך מעול מלכיות ומן המות שנקרא דבר שנ' (חבק' ג ה) לפניו ילך דבר:

צ״גתורה צוה לנו משה מו' הצווי הזה אינו אלא לנו אינו אלא בעבורינו שכן משה אומ' (י ג) ואעש ארון עצי שטים וכן שלמה אומ' (מ״א ח כא) ואשים שם מקום לארון הוי הצווי הזה אינו אלא לנו אינו אלא בעבורינו:

צ״דצוה לנו משה לפי שנתן נפשו עליה נקראת על שמו:

צ״המורשה אל תהי קורא מורשה אלא מאורסה מלמד שהתורה ארוסה לישראל וכאשת איש לאומות ומנ' שהתורה ארוסה לישראל שנ' (הושע ב כא):

צ״ווארשתיך לי לעולם וארשתיך לי באמונה ומנ' שהיא כאשת איש לאומות שנ' (משלי ו כז) היחתה איש אש בחקו:

צ״זאם יהלך איש על הגחלים (שם ו כח):

צ״חכן הבא אל אשת רעהו (שם ו סט):

צ״טד״א מורשה אפלו יחיד שבישראל שלמד דברי תורה ופירש למקומות אחרים אינו בוש שיחזור שכן הוא אומ' לירושת אבותי אני חוזר מושלו מלה״ד לבן מלכים שהלך למדינת הים אפלו לאחר מאה שנה אינו בוש שיחזור שכן הוא אומר למלכות אבותי אני חוזר:

ק׳קהלת יעקב שתהו עשויים אגודה אחת ולא עשויים אגודות אגודות:

100

ק״אד״א מורשה ולא ירושה שלא יאמר בן עם הארץ הואיל ואין אבי תלמיד חכמים מה אני מועיל אם אלמד תורה אלא יזל מים מדליו (במד' כד ז) מן הדלים שבו:

101

ק״בויהי בישורון מלך מגיד הכת' כשהנשיא מושיב ישיבת זקנים מלמטן מלכות שמים מתקיימת בהן מלמעלן שנ' ויהי בישו' מלך אימתי בהתאסף ואין בהתאסף אלא לשון סנהדרין שנ' (במ' יא טז) אספה לי שבעים איש:

102

ק״גראשי מגיד הכת' כשהראשים נכנסין ליטול עצה מלמטן מלכות שמים מתקיימת בהן מלמעלן שנ' ראשי ואין ראשי אלא גדולים שנ' (שם כה ד) ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם:

103

ק״דיחד שבטי ישראל שתהו עשויים אגודה אחת ולא עשויים אגודות אגודות:

104

ק״האלא כענין שנ' (ש״ב ב כה) ויתקבצו בני בנימין אחרי אבנר ויהיו לאגודה אחת:

105

ק״ומושלו מלה״ד למלך שהביא ספינות וחיברן זו לזו במסמרים ובהגנים ובנה עליהן פלטין כל זמן שהספינות קיימות פלטין קיימת נשתברו הספינות אבדה פלטין כך כל זמן שישראל עשויין אגודה אחת מלכות שמים [מתקיימת] בהן מלמעלן שנ' (עמוס ט ו) הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה:

106

ק״זד״א ויהי ביש' מלך זה משה רבינו:

107

ק״חבהת' ראשי עם אלו שבעים זקנים:

108

ק״טיחד שב' יש' שעל ידו נגאלו ישראל:

109

ק״יד״א ויהי ביש' מלך זה המלך המשיח:

110

קי״אבהת' רא' עם אלו שבעה רועים ושמנה נסיכים (מיכה ה ד):

111

קי״ביחד שב' יש' ואסף נדחי ישראל (ישע' יא יב):

112

קי״גיחד שב' יש' יחי ראובן ואל ימות וכי מה ענין זה לזה מושלו מלה״ד למלך שהלך אצל בניו לפרקים והיו מלוין אותו והוא פוטרן מלוין אותו והוא פוטרן אמ' להן אביהם בני שמא יש לכם דבר או שמא יש לכם עסק אמ' לו אבא אין לנו דבר ואין לנו עסק אלא הרי אנו מפייסין אותך בשביל שתתרצה לאחינו הגדול כך אלולי השבטים לא נתרצה המקום לראובן לכך נאמ' יחד שב' יש' יחי ראובן ואל ימות שאלולי השבטים לא נתרצה המקום לראובן:

113

קי״דיחי ראובן ואל ימת אמ' ר' שמעון בן יוחאי בוא וראה היאך הצדיקים מפתין להקב״ה ממי את למד ממשה רבינו שהוא רבן שלכל הנביאים כשביקש לקרב את ראובן תחלה הוא אומ' ה' מסיני בא אף חבב עמים ואחר כך יחי ראובן ועליו אמ' שלמה (משלי י לב) שפתי צדיק ידעון רצון פי כסיל מחתה לו שאינו יודע לרצות ולא לפתות:

114

קי״הוממנו למד דוד כשביקש על אותו עון בתחלה התחיל מקלס להקב״ה שנ' (תה' יט ב) השמים מספרים כבוד אל ואחר כך התחיל מקלס לתורה תורת ה' תמימה (שם ח) ואחר כך מבקש על השגיאות שגיאות מי יבין (שם יג) ובסוף הוא אומ' מנסתרות נקני מפני שהנסתרות להקב״ה שנ' (דברים כט כח) הנסתרות לה' אלה' אחר כך מבקש על הזדונות גם מזדים חשוך עבדך ונקיתי מפשע רב (תה' יט יד) מאותו עון שלבת שבע:

115

קי״ואמ' ר' אחא הכותים הללו יודעין ללבב על הפתחים בתחלה הוא מבקש מים כשהוא שותה אומ' יש לכם בצל מפתה אותן בדברי קלוס משנותנין לו בצל מהוא אומ' להן בצל בלא פיתא מאי כך הצדיקים יודעין לפתות להקב״ה תחלה מקלסין ואחר כך תובעין בקשתן יחי ראובן ואל ימות ר' חנניה בן גמליאל אומ' לעולם אין מחליפין לא זכות בחובה ולא חובה בזכות אלא בראובן ודוד:

116

קי״זיחי ראובן במעשה יוסף:

117

קי״חואל ימת במעשה בלהה:

118

קי״טושמעי הולך בצלע אע"פ כן ההר לעומתו (ש״ב טז יג):

119

ק״כשלמה בנה את המלוא אעפ״כ כן סגר את פרץ עיר דוד אביו (מ״א יא כז):

120

קכ״אוחכמים אומ' לעולם אין מחליפין לא זכות בחובה ולא חובה בזכות אלא נותנין שכר על הזכות ונפרעין על החובה הא מה ת״ל יחי ראובן ואל ימת שעשה ראובן תשובה:

121

קכ״ביחי ראובן ואל ימות והלא מת הוא אלא ואל ימת לעולם הבא מיכן לתחית המתים מן התורה וה״א (תה' מט י) ויחי עוד לנצח לא יראה השחת משעה שהוא חויה אינו נזקק לבור שחת וה״א (בר' מט ד) כי עלית מש' אב' בעלייתו חטא ובירידתו עשה תשובה וה״א (ברא' לה כב) ויהי בשכן ישראל ויהיו בני יעקב שנ' עש' מה שנים עשר לא נמצא בהן עולה שלכלום כך ראובן לא נמצא בו עולה שלכלום:

122

קכ״גויהי מתיו מס' בעולם הזה שימיו במספר אבל לעתיד לבוא יחי ראובן ואל ימת:

123

קכ״דד״א ויהי מתיו מס' שיהיו בניו גבורים ואין מתיו אלא גבורים בכוח וגבורים בתורה:

124

קכ״הגבורים בכוח מנ' (ישע' ג כה) מתיך בחרב יפלו:

125

קכ״ווגבורים בתורה מנ' (תה' קג כ) גבורי כח עושי דברו וכת' בארה בנו את אשר הגלה תגלת פלנאסר מלך אשור הוא נשיא לראובני (דהי״א ה ו) למה נקרא שמו בארה שהוא בארה של תורה:

126

קכ״זיחי ראובן ואל ימת וזאת ליהודה וכי מה ענין זה לזה לפי שעשה יהודה מה שעשה ועמד ואמ' צדקה ממני כיון שראה ראובן שעמד יהודה והודה אף הוא עמד והודה הוי יהודה גרם לראובן לעשות תשובה עליהם הוא מפרש בקבלה (איוב טו יח - יט) אשר חכמים יגידו מה שכר נטלו על כך להם לבדם ניתנה הארץ:

127

קכ״חוזאת ליהודה ויאמ' מלמד שנתפלל משה על שבט יהודה:

128

קכ״טשמע ה' קול יהודה בשעה ששבט יהודה נכנס בצרה יהא מתפלל לפניך ותהא מעלה אותו מתוכו:

129

ק״לואל עמו תבי' שיכנס עם אבות לקבורה:

130

קל״אר' מאיר אומ' אינו צריך והלא כבר נאמ' (ברא' נ ה) בקברי אשר כר' לי בא' כנ' שמ' תק' אני נקבר שם אין אחר נקבר שם הא מה ת״ל ואל עמו תבי' שיכנס עמהם לארץ:

131

קל״בר' [יהודה] אומ' אינו צריך והלא כבר נאמר (שמות יג יט) כי השבע הש' את בני יש' לאמ' והלא כל שבט ושבט העלה עצמות שבטו עמו הא מה ת״ל ואל עמו תבי' שיכנס עם אבות לקבורה:

132

קל״גידיו רב לו בהריגתו את עשו שנ' (ברא' מט ח) ידך בערף איביך:

133

קל״דועז' מצ' תה' בעמידתו לפני יוסף:

134

קל״הד״א וזאת ליהודה מלמד שנתפלל על שבט שמעון שמע ה' קול יהודה ואין שמע אלא שמעון שנ' (ברא' כט לג) כי שמע כי שנו' אנ' בשעה ששבט שמעון נכנס בצרה יהא שבט יהודה מתפלל לפניך ותהא מעלה אותו מתוכה:

135

קל״וואל עמו תבי' שקירבו עמו בנחלה שנ' (שופ' א ג) ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי:

136

קל״זידיו רב לו בשכם שנ' (ברא' לד כה) ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי:

137

קל״חועזר מצ' תה' כמו שנ' (שם לה ה) ויסעו ויהי חתת א':

138

קל״טד״א וזאת ליהודה מלמד שנתפלל משה על מלכי בית דוד:

139

ק״משמע ה' קול יהו' בשעה שמלכי בית דוד נכנסים בצרה יהו מתפללין לפניך ותהא מעלה אותן מתוכה:

140

קמ״אואל עמו תבי' זה יאשיהו שנ' (ע' מ״ב כב כ) ונאספת אל קברת אבותיך בשלום:

141

קמ״בידיו רב לו זה מנשה וגם דם נקי שפך מנשה (מ״ב כא טז):

142

קמ״גועזר מצ' תה' זה יהושפט שנ' (דהי״ב יח לא) ויזעק יהושפט וה' עזרו:

143

קמ״דד״א וזאת ליהו' מלמד שנתפלל משה על ידי דוד מלך ישראל:

144

קמ״השמע ה' קול יהו' בשעה שדוד מלך ישראל נכנס לצרה יהא מתפלל לפניך ותהא מעלה אותו מתוכה:

145

קמ״וואל עמו תבי' שיחזור אצל אחיו בשלום:

146

קמ״זידיו רב לו שלא ירד אחר עמו למלחמה בשעה שהרג את גלית:

147

קמ״חועזר מצ' תה' כמו שנ' (תה' קכא ב) עזרי מעם ה':

148

קמ״טוללוי אמר ר' שמעון בן אלעזר אומ' בכל מקום הוא מזכיר שמעון ולוי כאחת ששניהן שתו בכוס אחד שנ' (ברא' מט ז) ארור אפם כי עז מושלו מלה״ד לשנים שלוו מן המלך אחד לווה מן המלך ופרע למלך וחזר והלוה את המלך ואחד לוה מן המלך לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה כך שמעון ולוי שניהם לוו מן המקום איכן לוה לוי מן המקום בשכם ויקחו שני בני יעקב (שם לד כה) ופרע למלך איכן פרע לוי למקום במדבר שנ' (שמות לב כו) ויעמד משה בשער המחנה איכן הלוה לוי את המקום בשטים שנ' (במד' כה ז) וירא פינחס בן אלעזר איכן לוה שמעון מן המקום בשכם שנ' (ברא' לד כה) ויקחו שני בני יעק' ולא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה איכן לוה שמעון מן המקום בשטים שנ' (במד' כה יד) ושם איש יש' המכה:

149

ק״נתמיך ואוריך למה שראוי ללבוש אורים ותומים:

150

קנ״אלאיש חסי' למי שנעשו לו חסדים על ידי בניך:

151

קנ״באשר נסי' במ' בכל שנסיתו עמד בנסיונו:

152

קנ״גתרי' על מי מרי' סיקה פנטיון נעשה לאחיו אם משה אמר שמעו נא המ' (במד' כ י) אהרן ומרים מה עשו:

153

קנ״דהאמ' לא' ול' לא ראי' וכי עלת על דעתך ששבט לוי עובד ע״ז היה ומה ת״ל האמ' לא' ול' זה אבי אמו מישראל:

154

קנ״הואת אח' לא הכ' זה אחי אמו מישראל:

155

קנ״וואת בניו לא ידע זה בן בתו מישראל:

156

קנ״זכי שמרו אמר' במצרים:

157

קנ״חובריתך ינצ' על הים:

158

קנ״טד״א כי שמרו אמרתך במילה וברי' ינצ' במרגלים אע"פ כן נוצר תאנה יאכל פריה (משלי כז יח) על ידי שמיחו ביד ישראל במצרים על ע״ז ומנ' שעבדו ישראל ע״ז במצרים שנ' (יחז' כ ז) ואמר להם איש שקוצי עיניו השליכו ומנ' ששבטו שללוי מיחה בידן שנ' (שמות ד יד) הלא אהרן אח' הלוי ידע' כי דבר יד' הוא ומה ת״ל דבר ידבר דיבר ומיחה בידן במצרים ועתיד לדבר ולמחות במדבר:

159

ק״סיורו משפטיך ליעקב שיהו כל ההוריות נתונות על פיהם שנ' (כא ה) ועל פיהם יהיה כל ריב אלו ריבי פרה וריבי עגלה ערופה וריבי שוטה:

160

קס״אוכל נגע נגעי אדם ונגעי בגדים ונגעי בתים:

161

קס״בותורתך ליש' זו שאל אגריפס ההגמון את רבן יוחנן בן זכאי אמ' לו כמה תורות ניתן לכם מן השמים אמ' לו שתים אחת בפה ואחת בכתב אמ' לו וכי נאמ' ותורתיך לישראל אמ' לו אע"פ כן שתים שנ' ותורתך לישראל:

162

קס״גישימו קטו' בא' זו קטרת שלפני לפנים:

163

קס״דוכליל על מזבחך זו מנחת כהן שהיא כליל לאשים:

164

קס״הרבי אומ' ישימו קט' בא' זו קטרת שלפני לפנים:

165

קס״ווכליל על מז' אלו איברי עולה:

166

קס״זברך ה' חילו בנכסים הא למדנו שרוב הכהנים עשירים אבא הדרוס אומ' נער הייתי גם זקנתי (תה' לז כה) זה זרעו שלאהרן:

167

קס״חופעל ידיו תר' מלמד שהן מקריבין קרבנות ומרצין את המקום על ישראל:

168

קס״טד״א ברך ה' חילו ופ' ידיו תר' אפילו חולין שבו תרצה מיכן אמרו כהן שעבד ונמצא חלל עבודתו כשרה לשעבר ואינו עובד להבא ואם עבד לא חילל עבודה:

169

ק״עמחץ מת' קמ' כל שיבוא ויעורר כנגדו על הכהונה יהא נופל לפניו ר' אומ' מחץ מת' קמ' זה קרח ומשנא' מן יק' זה עזיהו:

170

קע״אלבנימין אמר ידיד ה' אשריך בנימין שנקראת ידיד למקום:

171

קע״בהרבה אוהבים למלך האהוב שבכולם מי שהמלך אוהבו:

172

קע״גששה נקראו ידידים הקב״ה נקרא ידיד שנ' (ישע' ה א) אשירה נא לידידי:

173

קע״דאברהם נקרא ידיד שנ' (יר' יא טו) מה לידידי בביתי:

174

קע״הישראל נקראו ידידים שנ' (יר' יב ז) נתתי את ידידות נפשי:

175

קע״ובית המקדש נקרא ידיד שנ' (תה' פד ב) מה ידידות משכנותיך:

176

קע״זשלמה נקרא ידיד שנ' (ש״ב יב כה) ויקרא שמו ידידיה:

177

קע״חבנימין נקרא ידיד שנ' לבנימין אמר ידיד ה':

178

קע״טיבוא ידיד בן ידיד ויבנה בית ידיד לידיד בתוך חלקו של ידיד:

179

ק״פיבואו ישראל שנקראו ידידים ויבנו בית המקדש שנקרא יד' להקב״ה שנקרא ידיד בזכות אברהם שנקרא ידיד על ידי שלמה שנקרא ידיד בתוך חלקו שלבנימין שנקרא ידיד:

180

קפ״אישכן לבטח ואין בטח אלא רחצן שנ' (ויק' כו ה) וישב' לבטח בארצ' ואומ' (יחז' לד כה) וישבו במדבר לבטח וישנו ביערים:

181

קפ״בחפף על' בעולם הזה:

182

קפ״גכל היום לימות המשיח:

183

קפ״דובין כת' שכן לעולם הבא:

184

קפ״הד״א חפף על' זה בנין ראשון:

185

קפ״וכל היום זה בנין אחרון:

186

קפ״זובין כת' שכן בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא:

187

קפ״חאת מוצא באבינו אברהם שראה אתו בנוי וראה אתו חרב וחזר וראה אותו בנוי שנ' (ברא' כב יד) ויקרא אב' את שם המ' הה' ה' יראה הרי בנוי:

188

קפ״טאשר יאמ' היום בהר הרי חרב:

189

ק״צה' יראה בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא:

190

קצ״אוכן את מוצא באבינו יצחק שראה אותו בנוי וראה אתו חרב וחזר וראה אותו בנוי שנ' (שם כז כז) ראה ריח בני הרי בנוי:

191

קצ״בכריח שדה הרי חרב:

192

קצ״גאשר בירכו ה' הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא וה״א (תה' קלג ג) כי שם צוה ה' את הברכה:

193

קצ״דוכן את מוצא באבינו יעקב שראה אתו בנוי וראה אתו חרב וחזר וראה אותו בנוי שנ' (ברא' כח יז) ויירא ויאמ' מה נורא המ' הזה הרי בנוי:

194

קצ״האין זה הרי חרב:

195

קצ״וכי אם בית אלה' הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא:

196

קצ״זוכן את מוצא במשה שראה אתו בנוי וראה אתו חרב וחזר וראה אתו בנוי שנ' (במד' כח ב) את קרבני לחמי הרי בנוי:

197

קצ״חלאשי הרי חרב:

198

קצ״טתשמ' להק' לי במ' בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא:

199

ר׳וכן את מוצא בדוד שראה אותו בנוי וראה אתו חרב וחזר וראה אותו בנוי שנ' (תה' סח יז) למה תרצדון הר' הרי בנוי:

200

ר״אגבנונים הרי חרב:

201

ר״בההר חמד אלה' לשבתו בנוי ומושכלל לעתיד לבוא:

202

ר״גוכן את מוצא בשלמה בנו שראה אותו בנוי וראה אתו חרב וחזר וראה אתו בנוי שנ' (מ״א ח יג) בנה בניתי הרי בנוי:

203

ר״דבית זבול הרי חרב אל תהי קורא בית זבול אלא בית זבל:

204

ר״המכון לשבתך עולמים בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא:

205

ר״וובין כת' שכן בין חרב ובין שאינו חרב וה״א (סוף דהי״ב) כה אמר כרש מלך פרס מי בכם מכל עמו ה' אלהיו עמו ויעל בין חרב בין שאינו חרב:

206

ר״זד״א ובין כת' שכן אין לך באדם הזה גבוה מבין כתפיו כך היה בית המקדש גבוה מכל העולם כולו שנ' (יז ח) וקמת ועלית:

207

ר״חקומו ונעלה ציון (יד לא ה):

208

ר״טוהלכו עמים רבים (ישע' ב ג):

209

ר״יר' שמעון אומ' בית המקדש שבשילו בתוך חלקו של יוסף היה שנ' (תה' עח ס) ויטש משכן שילו וימאס באהל יוסף (שם סז):

210

רי״אויבחר את שבט יהודה (שם סח):

211

רי״בויבן כמו רמים מקדשו (שם סט):

212

רי״גד״א ובין כת' שכן או אינו אלא גד במזרח ודן במערב ר' אומ' בכל התחום הוא אומ' וירד הגבול (וירד) [ותאר] הג' ובסוף התחום הוא אומ' (יהושע טו ח) ועלה הגבול גי בן הנם אל כתף היבוסי (מנגד) [מנגב] מלמד שבית הבחירה היה בנוי בתוך חלקו של בנימין:

213

רי״דר' יהודה אומ' בית המקדש בתוך חלקו של יהודה היה וכראש תור נכנס מחלקו של יהודה לתוך חלקו שלבנימין לכך אמ' ובין כת' שכן וה״א (תה' קלב ו) הנה שמענוה באפרתה:

214

רי״הר' יהודה אומ' בית המקדש בתוך חלקו שליהודה היה שנ' (רות א ב) אפרתים מבית לחם יהודה:

215

רי״ור' שמעון אומר בתוך חלקו שלבנה שלמי שמתה באפרתה ומי מתה באפרתה רחל שנ' (ברא' מח ז) ואני בבאי מפ' מתה עלי יכול שתהא כל העיר בתוך שלו ת״ל [ובין] כתפיו שכן בית המקדש בתוך שלו ושאר כל העיר בתוך חלקו של יהודה ומה אני מקיים (ברא' מט י) לא יסור שבט מיהודה ומ' מ' רג' יורש חקים זו היתה לשכת הגזית שהיתה בתוך חלקו של יהודה:

216

רי״זוכן את מוצא בשעה שחילק יהושע את הארץ נטל חמש מאות אמה על חמש מאות אמה מדשנה שליריחו ואמ' יהיה זה למי שיבנה בית המקדש בתחומו:

217

רי״חר' שמעון אומ' דשנה שליריחו ניתן לבני קני חתן משה שנ' (שופ' א טז) ובני קני חתן משה עלו מעיר התמ' אמרו משתחלק ארץ ישראל איזה שבט שיקבל עליו שיתן לי בית תומן עפר בתוך שלו אלא הריני הולך לתוך ארצי ואוכל פירות מתוך שדיי ושותה יין מתוך כרמיי וכן את מוצא שהניחו פירות ארץ ישראל פירות מאכל ומשקה והלכו להם לערד מדבר להיות חמורים ליעבץ ואיזה הוא יעבץ זה עתניאל בן קנז:

218

רי״טמפני מה לא שרתה השכינה אלא בתוך חלקו שלבנימין שכל השבטים נולדו בחוצה לארץ ובנימין נולד בארץ ישראל וכל השבטים נשתתפו במכירתו שליוסף ובנימין לא נשתתף במכירתו של יוסף לפי כך זכה שתשרה שכינה בחלקו שנ' לבנימין אמר ידיד ה':

219

ר״כמה ראה בית המקדש להיות בתוך חלקו שלבנימין אלא אמ' הקב״ה איני בונה בית המקדש אלא שיתפללו בני לפני בתוכו ואני מתמלא עליהם רחמים היאך אני שורה בתוך חלקן שלאלו והן לא נתמלאו רחמים על אחיהם:

220

רכ״אד״א מה ראה בית המקדש להיות בתוך חלקו שלבנימין מושלו מלה״ד למלך שבא אצל בניו לפרקים אמ' להן עשו לי סעודה זה אומ' אצלי וזה אומ' אצלי אמ' הקטן שבהם אפשר שאבא מניח את אחי הגדולים ושורה אצלי מה עשה עמד לו מן הצד פניו קפושות ונפשו עגומה עליו אמ' להן אביהן בני אין אתם רואין את אחיכם הקטן שעמד לו מן הצד פניו קפושות ונפשו עגומה עליו אלא הואיל וכך תהא סעודה משלכם ולינה בתוך שלו כך אמ' הקב״ה לשבטים יהו קרבנות משלכם ובית המקדש בתוך חלקו שלבנימין:

221

רכ״בד״א מה ראה בית המקדש להיות בתוך חלקו שלבנימין מושלו מלה״ד למלך שהיו לו בנים הרבה משהגדילו הלך כל אחד ואחד תפס את מקומו והיה הקטן שבהם אוכל ושותה עמו ומסתמך עליו ויוצא ומסתמך עליו ונכנס כך היה אבינו יעקב מסתמך על בנימין אמר המקום במקום שסמך צדיק זה את ידיו שם אני שורה לכך נאמ' ובין כת' שכן:

222

רכ״גוליוסף אמ' מב' אין לך בכל הארצות מבורכת כארצו שליוסף:

223

רכ״דממגד שמ' מטל מגיד שהטל מצוי בה בכל שעה:

224

רכ״הומתהום רב' תח' מלמד שהיא מרבצת מעינות:

225

רכ״ווממגד תבו' שמש מגיד שארצו של יוסף פתוחה לחמה שאין לך פירות יפים וטעומים מפירות שהן פתוחין לחמה:

226

רכ״זכשם שהן פתוחין לחמה כך הן פתוחין ללבנה שנ' וממג' גרש יר':

227

רכ״חומראש הר' קדם הררי בית המקדש קודמים להרי יוסף והררי יוסף קודמין להררי ארץ ישראל:

228

רכ״טוממגד גב' עו' אלו האבות והאמהות שנמשלו בהרים ובגבעות שנ' (שה״ש ד ו) אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה:

229

ר״לוממגד ארץ ומ' מה אוצר הזה מלא ואינו חסר כלום כך ארצו שליוסף אינה חסירה כלום:

230

רל״אר' שמעון בן אלעזר אומ' אדם מעמיד ספינתו בתוך ארצו של יוסף ואינה חסירה חוצה לה כלום:

231

רל״בורצון שכני סנה שעשה רצון מי שנגלה על משה בסנה:

232

רל״גתבו' לראש יוסף הבא בראש עכשו בא בראש לעתיד לבוא:

233

רל״דולקדקד נז' אח' למי שריחקו אתו אחיו ועשו אותו נזיר:

234

רל״הבכור שורו הדר לו ניתן הוד למשה והדר ליהושע שאלו ניתן הוד ליהושע לא היה העולם יכול לעמוד בו:

235

רל״ווקרני ראם קר' הרימן הזה נאה בקרניו אבל אין בו כוח:

236

רל״זהשור כחו יפה אבל אינו נאה בקרניו ניתן ליהושע כחו של שור וזיויו של רימן:

237

רל״חבהם עמים ינגח וכי כל העמים כיבש יהושע והלא לא כיבש אלא שלשים ואחד מלכים אלא שכיבש מלכים שולטים מסוף העולם ועד סופו:

238

רל״טיחדו אפסי ארץ וכי כל הארצות כיבש יהושע והלא לא כיבש אלא פרטוס זה קטן אלא שכיבש מלכים שולטים בכל הארצות:

239

ר״מוהם רב' אפרים אע"פ שלא פירש לנו יהושע עשרן שלכנענים מנ' אנו למידים אותם מאדני בזק שנ' (שופ' א ז) ויאמ' אדני בזק שבעים מלכים והרי הדברים קל וחומר מה אם מי שאין דרכו להמנות עם המלכים היו שבעים מלכים מלקטים תחת שלחנו הא למוד וראה מה היה עשרן שלמלכי כנען:

240

רמ״אוהם אלפי מנשה אע"פ שלא פירש לנו יהושע מה שהיכה בכנענים מנ' אנו למידים אותה מזבח וצלמונע שנ' (שופ' ח י) וזבח וצלמונע בקרקור [וגו'] הרי מאה ושלשים וחמשה אלף לקיים מה שנ' והם רב' אפ' והם אלפי מנשה:

241

רמ״בולזבולון אמר שמח זבו' בצ' לפי שהוא אומ' (בר' מז ב) ומקצה אחיו לקח חמ' אנ' ולא נתפרשו בשמתם זה אחד מהם:

242

רמ״גשמח זבו' בצ' פרש איפודין שלך לפי שהיה זבולון סרסור בין אחיו לאחרים לוקח מאחיו ומוכר לאחרים ולוקח מאחרים ומוכר לאחיו:

243

רמ״דד״א שמח זבולון בצ' בשעה שהוא יוצא למלחמה מלמד ששבט זבולון לעולם נוצח וחוזר מן המלחמה בשמחה:

244

רמ״הויששכר באה' אלו בתי מדרשות שלך שהן מפלפלין דברי תורה:

245

רמ״ומנ' אתה אומ' ששבטו שליששכר משובח בתורה בכל מקום שנ' (במד' ז יח - יט) ביום השני הקריב נתנאל הקריב את קרבנו מה ת״ל הקריב הקריב שני פעמים אלא מלמד שנתן את העצה וה״א (דהי״א יב לג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים מגיד שמאתים ראשי סנהדריות בתוך שבטו שליששכר (שם) ראשיהם מאתים מגיד שסנהדרין גדולה עתידה להיות בתוך שבטו שליששכר וה״א (שופ' ה טו) ושרי ביששכר עם דבורה מלמד שבית המדרש הגדול עתיד להיות בתוך שבטו שליששכר וכן אביו מברכו ואומ' לו (ברא' מט טו) וירא מנוחה כי טוב מלמד שבית המדרש עתיד להיות בתוך שבטו שליששכר:

246

רמ״זעמים הר יקראו לפי שאומות העולם מניחים מדינותיהם ובאין לפרגמטיא שלארץ ישראל ומוצאים את כל ישראל בירושלם והיו אומ' הואיל והטרחנו כל הדרך הזו בואו ונעלה לירושלם ונדר פרגמטיא שליהודים מהיא והיו עולין לירושלים ומוצאים את כל ישראל בירושלם כולהם אוכלין מאכל אחד וכולהם שותין משקה אחד וכולהם מתפללין לאל אחד אבל אומות העולם אינן כן אלא שלא כמאכלו שלזה מאכלו שלזה ולא כמשקיו שלזה משקיו שלזה ושלא כאלוהו שלזה אלוהו שלזה והיו אומ' אין כאלהי ישראל אין יפה להידבק אלא באומה הזאת ולא היו זזין משם עד שהן מתגיירין ומקרבין זבחים למקום שנ' שם יזבחו זב' צ':

247

רמ״חכי שפ' ימ' יינקו שנים נותנין בשפע ונוטלין בשפע ואלו הן הים והמלכות:

248

רמ״טהים נותן בשפע ונוטל בשפע:

249

ר״נוהמלכות נותנת בשפע ונוטלת בשפע:

250

רנ״אד״א כי שפע ימים יינקו זה ים שלחיפה שאין לך צרור שלכסף וזהב וספינה אבידה בים עד שהוא מקיאו ומשליכו לים של חיפה שהוא משמרתו שלים הגדול והוא מתוקן לצדיקים לעתיד לבוא:

251

רנ״בד״א כי שפע ימ' יינקו זה חלזון אמ' ר' יוסי פעם אחת הייתי עולה מעכו ליפו ופגע בי זקן אחד ושאל בשלומי והייתי מכיר אותו אמרתי לו בני הפרנסה מנין אמ' לי מחלזון הזה אמרתי לו בני מצוי הוא אמ' לי רבי השמים שהרבה מקומות בים שהוא מושלך בהן בהרים וסממיות מקיפות אותו וכל מי שהוא בא ונוטל ממנו הן נושכות אותו ומת ונימוק במקומו (אמ' ר' יוסי) אמ' לו בני ניכר הוא זה שהוא מתוקן לצדיקים לעתיד לבוא:

252

רנ״גוספני טמ' חול ספוני זו טרית:

253

רנ״דטמוני זה חלזון:

254

רנ״החול זה זכוכית:

255

רנ״ולפי שהיה זבולון מתרעם על הקב״ה ואומ' רבון העולמים לאחי נתת ארץ יפה ולי נתת את הים הזה לאחי נתת שדות וכרמים ולי נתת את החול הזה אמ' לו חייך שאני מצריכם לך בחול לזכוכית אמ' לו וכי מי מודיעני אמ' לו כל מי שהוא גונבך אל יהא מוצא בפרגמטיא שלו כלום:

256

רנ״זולגד אמר לפי שהוא [אומר] (ברא' מז ב) ומקצה אחיו לקח חמש' אנ' ולא נתפרשו בשמותן זה אחד מהם:

257

רנ״חברוך מרחיב גד מגיד שתחומו שלגד מרחיב והולך עד כלפי המזרח:

258

רנ״טכלביא שכן מלמד שהוא שרוי על ספר שכל מי שהוא (משול) [שרוי] על ספר משול באריות:

259

ר״סוטרף זרוע אף קד' טרף זרוע לשעבר אף קדקד לעתיד לבא:

260

רס״אוירא רא' לו הבא בראש עכשיו בא בראש לעתיד:

261

רס״בכי שם חל' מחקק ספון זה קבורתו של משה שנתונה בחלקו שלגד והלא לא מת אלא בחלקו שלראובן שנ' (לב מט) עלה אל הר העב' הזה הר נבו ואין נבו אלא חלקו שלראובן שנ' (במדבר לב לז) ובני ראובן בנו [וגו'] ומה ת״ל כי שם חל' מח' ספ' מלמד שהיה משה מוטל בכנפי השכינה מחלקו שלראובן לחלקו שלגד ומלאכי שרת מספידין עליו ואומ' יבוא שלום (ישע' נז ב) וזה אחד מעשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן הקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות ופתיחת פי הארץ שבלעה את הרשעים ופתיחת פי האתון שקיללה את הרשע ומערה שעמד בה משה ואליהו וקבורתו שלמשה שהיא אחד מעשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות:

262

רס״גויתא רא' עם שעשה את התורה תוים תוים:

263

רס״דד״א ויתא רא' עם מלמד שעתיד משה ליכנס בין חבורה לחבורה בראש חבורה שלבעלי מקרא ובראש חבורה שלבעלי משנה ובראש חבורה שלבעלי תלמוד ונוטל שכר עם כל אחד ואחד וה״א (ישע' נג יב) לכן אחלק לו ברבים:

264

רס״הצדקת ה' עשה ומש' עם ישר' וכי מה עשה משה צדקה עם ישראל והלא כל אותן ארבעים שנה שעשו ישראל במדבר היה המן יורד להם והבאר עולה להם והשליו מצוי להם וענני כבוד מקיפין אותן וכי מה עשה משה עם ישראל אלא שהכתיב להם בתורה (טו ז) לא תאמץ את לבבך ועושה צדקה בליבב שלום על אחת כמה וכמה:

265

רס״וצדקת ה' עשה ומ' עם יש' מלמד שצדקה תלויה בדין תחת כסא הכבוד שנ' (ישע' נו א) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה:

266

רס״זולדן אמר לפי שהוא אומ' (ברא' מז ב) ומקצה אחיו לקח חמ' אנ' ולא נתפרשו בשמותן וזה אחד מהם:

267

רס״חדן גור אריה מלמד שהוא שרוי על ספר שכל מי שהוא שרוי על ספר משול באריות:

268

רס״טיזנק מן הבשן מה הזינוק הזה יוצא ממקום אחד ונחלק לשנים כך נטלו בני דן חלקם בשני מקומות שנ' (יהושע יט מז) ויעלו בני דן וילחמו עם לשם וילכדו אותם ואולם ליש שם העיר לראשונה (שופ' יח כט):

269

ר״עולנפתלי אמר לפי שהוא אמ' (ברא' מז ב) ומקצה אח' לק' חמ' אנ' ולא נתפרשו שמותם וזה אחד מהם:

270

רע״אנפתלי שבע רצון בימים בדגים ובספינות:

271

רע״בומלא ברכת ה' זו בקעת גינסר שהיא בתוך חלקו שלנפתלי:

272

רע״גד׳א ומלא ברכת ה' זה בית המדרש הגדול של טבריה שהוא מלא ברכה שהוא בתוך חלקו שלנפתלי:

273

רע״דים ודרום ירשה ים זה ימה שלסיגפו:

274

רע״הודרום זה שלטבריה:

275

רע״וירשה מלמד שהוא מושך מלוא חבל חלקו בדרום:

276

רע״זר' מאיר אומ' ים ודרום זה ים שלטבריה ולא עוד אלא שהוא מושך מלוא חבל חרם לדרום שנ' ים ודרום ירשה:

277

רע״חולאשר אמר לפי שהוא אומ' (שם) ומקצה אחיו לקח חמ' אנ' ולא נתפרשו בשמותן וזה אחד מהן:

278

רע״טברוך מבנים אשר אין לך מבורך בבנים כאשר:

279

ר״פיהי רצוי אחיו מלמד שהוא מרצה את אחיו בשמן אמפקנין ובקבליות והן מרצין אותו בתבואה:

280

רפ״אד״א יהיה רצוי אחיו מלמד שהוא מרצה אחיו לאביהם שבשמים בשמטים שאין לך בכל הארצות משמטת כארצו שלאשר:

281

רפ״בד״א יהיה רצוי אחיו לפי שעשה ראובן מה שעשה והלך אשר והגיד לאחיו דבבו אותו אחיו ולא בקשו להתרצות לו אלא אמרו לו כך היית צריך לדבר על אחינו הגדול כיון שעמד ראובן והודה חזרו להתרצות לו וריצה את אחיו לכך נאמר יהיה רצוי אחיו:

282

רפ״גד״א יהיה רצוי אחיו לפי שהיו השבטים מתיחסים זה או' שלי היא הכהונה וזה אומ' שלי היא הכהונה אמ' להם אשר אם לראובן המקום מונה שלי היא הכהונה ואם לבנימין המקום מונה שללוי היא הכהונה וריצה את אחיו לכך נאמר יהיא רצוי אחיו:

283

רפ״דוטבל בש' רגלו מגיד שארצו שלאשר מושכת שמן כנהר:

284

רפ״המעשה שנצטקצקו אנשי לדקיה לשמן ומינו להן בימוטוס אחד אמר לו שמן במאה רבוא הבא לנו בא לתחום צר אמ' להן שמן במאה רבוא אני מבקש אמ' לו עלה לגוש חלב ואת מוצא עמד ועלה לגוש חלב אמ' להן שמן במאה רבוא אני מבקש אמ' לו לך אצל פלוני ואת מוצא הלך לבקשו בביתו ולא מצאו אמ' לו אשתו הרי הוא בשדה הלך אחריו לשדה ומצאו אדם זקן מתניו חגורים יושב ועוסק תחת הזית אמר לו שמן במאה רבוא אני מבקש אמ' לו המתן עד שאני גומר את הזית ואני בא ונותן לך כיון שגמר מלאכתו לבש את כליו והתחיל ממשמש לפניו והולך אמר אותו בימוטוס בלבו דומה ששיחקו בי היהודים לזה שמן במאה רבוא שיתן לי כיון שנכנס לביתו אמר לשפחתו מלאי לנו את הספל שמן ונדיח את רגלינו מילת להם את הספל שמן ורחצו רגליהם לקיים מה שנ' וטבל בש' רג' כיון שאכלו ושתו אמ' לו רצונך ליתן לך שמן במאה רבוא אמ' לו הן עמד ומד לו שמן במאה רבוא אמ' לו רצונך ליטול עוד אמ' לו אין בידי אמ' לו טול לך ואני בא ונוטל את השאר עמד ומד לו עוד בשתים עשרה רבוא אמ' ר' שמעון בן יוחאי מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ שלא הניח אותו בימוטוס גמל וחמור בארץ ישראל עד שמשכו עמו ללדקיה טעונים שמן:

285

רפ״ויצאו אנשי לדקיה מהלך שלשת מילין וקילסו אותו אמ' להן אותו בומיטוס לא אותי תקלסו אלא לזקן הזה שאחרי שהכל משלו ואני חייב לו עוד שתים עשרה רבוא וקראו עליו הפסוק הזה (משלי יג ז) יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב:

286

רפ״זברזל ונח' מנ' מלמד שארצו שלאשר היא היתה מנעולה שלארץ ישראל:

287

רפ״חוכימיך דב' שיהו כל הארצות דובאות כסף ומביאות לארץ ישראל כענין שנ' (ברא' מז יד) וילקט יוסף את כל הכסף:

288

רפ״טוה״א וכימיך דבאך שיהו כל הארצות דובאות כסף ומביאות לארץ ישראל:

289

ר״צאין כאל ישורון ישראל אומ' אין כאל והמקום אומ' להן אלא ישורון:

290

רצ״אישראל אומ' מי כמכה באלים ה' (שמות טו יא) ורוח הקדש משיבה אותם אשריך ישראל מי כמכה (לג כט):

291

רצ״בישראל אומ' שמע ישראל ה' א' ה' אחד (ו ד) ורוח הקדש משיבה אותם ואומ' ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ (דהי״א יז כא):

292

רצ״גישראל אומ' דודי צח ואדום דגול מרבבה (שה״ש ה י) ורוח הקדש משיבה אותם ואומ' מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב (שם ז ב):

293

רצ״דישראל אומרין כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים (שם ב ג) ורוח הקדש משיבה אותן ואומ' כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות (שם ב ב):

294

רצ״הישראל אומ' מי כה' אלהינו בכל קר' אליו (דז) ורוח הקדש משיבה אותן ואומ' כי מי גוי גדול אש' לו א' קרובים אליו (שם):

295

רצ״וישראל אומר זה אלי ואנוהו (שמות טו ב) ורוח הקדש משיבה אותן ואומ' עם זו יצרתי לי (ישע' מג כא):

296

רצ״זישראל אומ' כי תפארת עזמו אתה (תה' פט יח) ורוח הקדש משיבה אותן ואומ' ישראל אשר בך אתפאר (ישע' מט ג):

297

רצ״חרכב שמ' אין רוכב אלא שליט ואין שמים אלא ערבות וה״א (תה' סח ה) סלו לרכב בערבות ביה שמו:

298

רצ״טומהוא ובגאותו שחקים שבגאות מסבב שאר השחקים לפי שהוא למעלה מהן:

299

ש׳ד״א רכב שמ' בעז' בשעה שהוא עוזר את ישראל שמו מתגדל בעולם:

300

ש״ארכב שמ' בעז' כשישראל עושין רצונו שלהקב״ה רכב שמ' בעז' וכשאין עושין רצונו שלהקב״ה ובגאותו שחקים:

301

ש״בובגאותו שחקים נתקבצו כל ישראל אצל משה רבינו אמ' לו משה רבינו אמור לנו מהיא מדת כבוד שלמעלה אמ' להם אין כאל ישורון מה אם שמים התחתונים אין אדם יכול להסתכל בהן כל שכן במדת כבודו אין אתם צריכין לשאול כוח גדול שלמעלן מושלו מלה״ד לאחד שהיה מבקש לראות פניו שלמלך אמ' לו השומעים לך למדינתו ואתה רואהו כיון שהגיע לפתח המדינה ראה וילון אחד פרוס על פתח המדינה ואבנים טובות ומרגליות קבועות בו ולא הספיק לזון עיניו ממנו עד שנפל לו על פניו אמ' לו השומעים ומה אם בוילון שהוא פרוס על פתח המדינה לא יכולתה לעמוד ולהסתכל כשתגיע למדינה עצמה על אחת כמה וכמה כשתגיע לפתח פלטין על אחת כמה וכמה כשתכנס לתוך פלטין על אחת כמה וכמה כך אמ' משה לישראל מה אם שמים התחתונים כך אין אתם צריכין לשאול כוח גדול שלמעלן:

302

ש״גמענה אלהי קדם אמ' ר' יצחק אין אנו יודעין אם הקב״ה מעונו שלעולם ואם עולמו מעונו אלא ממה שכת' (תה' צ א) ה' מעון אתה אנו יודעין שהקב״ה מעונו של עולמו ואין עולמו מעונו:

303

ש״דמענה שלשה ספרים מצאו בעזרה ספר (מעונו) [מעון] וספר זעטוטי וספר היא:

304

ש״הבאחד מצאו מעון אלהי קדם ובשנים מצאו מענה אלהי קדם קיימו שנים ובטלו אחד:

305

ש״ובאחד מצאו וישלח את זעטוטי בני ישראל ובשנים מצאו וישלח את נערי בני ישראל (שמות כד ה) קיימו שנים וביטלו אחד:

306

ש״זבאחד מצאו תשע היא ובשנים מצאו אחת עשרה היא קיימו שנים וביטלו אחד:

307

ש״חומתחת זרעת עולם אלו ישראל שהן תקפו שלעולם שעליהם העולם עומד:

308

ש״טד״א ומתחת זר' עו' מלמד שארץ ישראל היא תקפו שלעולם:

309

ש״יויגרש מפניך אויב אלו שברחו לאסיא:

310

שי״אויאמר השמד אלו שנמצאו במחבואות:

311

שי״בד״א ויגרש מפ' אויב אלו שנמצאו בארץ ישראל:

312

שי״גויאמר השמד אלו שנמצאו בהרים:

313

שי״דוישכן ישראל בטח אין בטח אלא רוחצן שנ' (ויק' כו ה) וישב' לבטח בא' ואומ' (יחז' לד כה) וישבו במדבר לבטח וישנו בערים:

314

שי״הבדד לא כבדד שאמ' בלעם (במד' כג ט) הן עם לבדד ישכן ולא כבדד שאמ' ירמיה איכה ישבה בדד (איכה א א) אלא כבדד שאמ' משה ה' בדד ינחנו (לב יב):

315

שי״ועין יעקב אין עין אלא נבואה כענין שנ' (ישעי' כט י) כי נסך ה' עליכם רוח תרדמה ויעצם את עיניכם:

316

שי״זד״א עין יעקב כברכה שבירכן יעקב אביהם (ברא' מח כא) והיה אלהים עמכם:

317

שי״חאל ארץ דגן ותי' כענין שנ' (שם כז כח) ויתן לך אלה' מטל השמים:

318

שי״טאף שמיו יע' טל כמו שנ' (ישע' מה ח) הרעיפו שמים ממעל:

319

ש״כאשריך ישראל מי כמוך כיון שראה משה מה מתוקן לצדיקים לעתיד לבוא אמ' להם איני יודע מה לומר לכם אלא אשריכם מה מתוקן לכם:

320

שכ״אמושלו מלה״ד למלך שהיה משיא את בנו והיה עומד בחופתו ומראה אותו אמ' לו בני כל השדות הללו שלך כל הכרמים הללו שלך כל הזתים הללו שלך כל הפלטיות הללו שלך נתיגע המלך ממראה אתו אמ' לו בני איני יודע מה לומר לך אלא כל מה שאת רואה בעיניך בעולם הרי הוא שלך כך כיון שראה משה מה מתוקן לצדיקים לעתיד לבא אמ' איני יודע מה לומר לכם אלא אשריכם מה מתוקן לכם:

321

שכ״בעם נושע בה' בני אדם שמתגברין בכוח גדול שלמעלן את מוצא בשעה שאמ' הקב״ה למשה (שמות כג כ) הנה אנכי שלח מל' לפ' אמ' משה לפני הקב״ה רבון העולמים אומות העולם משתמשין בשר ואנו משתמשין בשר אם אין פניך הול' אל תעל' מזה (שם לג טו):

322

שכ״גובמה יודע אפוא (שם) וכן אמ' משה לפני הקב״ה רבון העולמים כשם שהיית נוהג עם אבותיהם מלפניהם כך תהא נוהג עם בניהם אחריהם כשם שנ' באברהם (ברא' יב א) ויאמר ה' אל אברם לך לך כשם שנ' ביצחק (שם כו ג) גור בארץ הזאת ואהיה עמך כשם שנ' ביעקב (שם כח יג) הארץ אשר אתה שוכב עליה הא כשם שהיית נוהג עם אבותיהם מלפניהם כך תהא נוהג עם בניהם אחריהם:

323

שכ״דמגן עזרך כמו שנ' (תה' כח ז) ה' עזי ומגיני בו בטח לבי ונעזרתי:

324

שכ״הואשר חרב גאותך מלמד שנתפלל משה שיחזור להן הזיין שניטל מהן בחורב שנ' (שמות לג ה - ו) ועתה הורד עדיך מעליך:

325

שכ״ו(ויצלו) [וינצלו] בני ישראל את עדים אין כת' אלא ויתנצלו בני ישראל:

326

שכ״זומנין שנשבע הקב״ה שהוא עתיד להחזירו להם שנ' (ישע' מט יח) חי אני נאם ה' כי כלם כעדי תל':

327

שכ״חויכחשו אוי' לך כענין שנ' (ש״ב כב מה) בני נכר יתכחשו לי:

328

שכ״טואתה על במ' תדר' כענין שנ' ביהושע (ע' יהושע י כד) ויקרא יהושע אל כל איש ישראל ויאמ' אל קציני אנשי המלחמה ההלכו אתו קרבו שימו את רגליכם על צוארי המלכים האלה ככת' בתורת משה ומה כתוב בתורת משה ואתה על במ' תדרך:

329