מדרש תנאים על ספר דברים ל״דMidrash Tannaim on Deuteronomy 34

א׳ויעל משה אמ' לו הקב״ה מעלה היא לך זו אינה ירידה לך:

ב׳מערבות מואב מלמד שהראה לו הקב״ה שלשלת המלכים העתידים לעמוד מרות המואביה זה דוד וזרעו:

ג׳אל הר נבו הר שנקראו לו ארבעה שמות הר העברים הר נבו הר ההר וראש הפסגה:

ד׳ד״א הר נבו הר שמתו בו שלשה נביאים שלא מתחת ידי עבירה משה אהרן ומרים:

ה׳ראש הפסגה מה פיסגה זו פרושה מן האשכול ואינה פרושה כך היתה קבורתו של משה מותאמת בין שני ההרים הר מיכן והר מיכן והיא מותאמת ביניהן:

ו׳אשר על פני יריחו מלמד שהראה לו המקום שלשלת הנביאים העתידים לעמוד מרחב הזונה:

ז׳ויראהו ה' את כל הארץ שאין ת״ל כל ר' אליעזר או' אצבעו של הקב״ה היתה מיטטרונו של משה מלמד שהיה מראה אותו כאלו באצבע:

ח׳אומרת לו זה חלקו שליהודה וזה חלקו שלבנימין וזו ארץ אפרים וזו ארץ מנשה:

ט׳ר' חנינה בר יעקב אמ' חביבה ראייתו שלאברהם משלמשה ומשליהושע אברהם קום התהלך בא' לא' ול' (ברא' יג יז) ומשה ראה אותה בכל צרכה ויהושע כיבשה ולא ראה אותה:

י׳את הגלעד מלמד שהראה לו המקום ארץ גלעד יושבת בשלותה וחזר וראה אותה מסיקים רודים בה ואין גלעד אלא בית המקדש שנ' (יר' כב ו) גלעד אתה לי ראש הלבנון:

י״אעד דן מלמד שהראהו המקום ארץ דן יושבת בשלותה וחזר וראה אותה מסיקים רודים בה:

י״בד״א עד דן מלמד שהראה לו המקום שבטו של דן עובד ע״ז כענין שנ' (שופ' יח ל) ויקימו להם בני דן את הפסל וחזר וראה אותו מעמיד גואל לישראל זה שמשון בן מנוח:

י״גואת כל נפתלי מלמד שהראה לו המקום ארץ נפתלי יושבת בשלותה וחזר וראה אותה מסיקין רודים בה:

י״דד״א הראהו ברק בן אבינעם שעשה מלחמה בסיסרא וחיילות שעמו נאמ' כאן ואת כל ארץ נפ' ונאמר להלן (שם ד ו) מקדש נפתלי:

ט״וואת ארץ אפרים מלמד שהראה לו המקום ארץ אפרים יושבת בשלותה וחזר וראה אותה מסיקין רודים בה:

ט״זד״א מלמד שהראהו יהושע בן נון עושה מלחמה בכנעניים נאמ' כאן ואת ארץ אפרים ונאמר להלן (במד' יג ח) למטה אפרים הושע בן נון:

י״זומנשה מלמד שהראו גדעון בן יואש עושה מלחמה במדין ועמלק:

י״חד״א ומנשה לפי שהיה מנשה קטן שבכולן לפי כך סינפו הכת' לצד יהודה וה״א (שופ' ו טו) אלפי הדל במנשה:

י״טואת כל ארץ יהודה מלמד שהראה לו המקום ארץ יהודה יושבת בשלותה וחזר וראה אותה מציקין רודים בה:

כ׳ד״א ואת כל ארץ יהודה מלמד שהראהו דוד במלכותו נאמ' כאן ואת כל יהודה ונאמר להלן (דהי״א כח ד) כי ביהודה בחר לנגיד:

כ״אעד הים האח' מלמד שהראהו את כל פני המערב:

כ״בד״א עד הים האח' אל תהי קורא עד הים האח' אלא עד היום האחרון מלמד שהראה לו המקום משעה שברא את עולמו עד שיחיו המתים:

כ״גואת הנגב מלמד שהראה לו המקום ארץ הנגב יושבת בשלותה וחזר וראה אותה מסיקין רודים בה:

כ״דד״א ואת הנגב מלמד שהראהו פני כל הדרום:

כ״הד״א ואת הנגב מלמד שהראהו מערת המכפלה שאבות קבורין בה נאמר כאן ואת הנגב ונאמ' להלן (במד' יג כב) ויעלו בנגב ויבא עד חברון:

כ״וואת הככר מלמד שהראה לו המקום שלמה עוסק בכלי בית המקדש שנ' (מ״א ז מו) בככר הירדן יצקם המלך וחזר וראה אותן גולין בכל המדינות:

כ״זבקעת ירחו מלמד שהראהו גוג ומגוג וכל המונו שעתידין ליפול בבקעת ירחו:

כ״חד״א מה בקעה זו חיור כמות שהוא ושדה זרועה שעורים כמות שהיא כך הראהו העולם כולו:

כ״טבקעת ירחו עיר התמ' מלמד שהראה לו המקום גן עדן והצדיקים יושבין בה שנמשלו בתמרה שנ' (תה' צב יג) צדיק כתמר יפרח:

ל׳עד צער מלמד שהראה לו המקום גיהנם סמוכה לה שהיא צרה מלמעלן ורחבה מלמטן שנ' (איוב לו טז) ואף הסיתך מפי צר:

ל״אד״א עד צער מלמד שהראה לו המקום מצירי ישראל אלו הבלשיים שבללו עם המלכיות והן עתידין לובד עמהן:

ל״בויאמר ה' אליו זאת הא' אשר נש' אמ' לו לאבות נשבעתי בשבועה לך הראיתיך בעיניך:

ל״גומה ת״ל הראיתיך בעי' ושמה לא תעבר מלמד שאמ' משה לפני הקב״ה רבון של העולמים הואיל וגזרת עלי שלא אעבור מלך אעבור הדיוט שלא אעבור חי אעבור מת שלא אעבור בארץ אעבור במחילה אמ' לו הקב״ה ושמה לא תבוא (לב נב) ושמה לא תעבור לא מלך ולא הדיוט ולא חי ולא מת לא בארץ ולא במחילה:

ל״דוימת שם משה עד כאן כתב משה מיכן ואילך כתב יהושע תאמר אפשר שמשה חי וכתב וימת שם משה הוי עד כאן כתב משה מיכן ואילך כתב יהושע:

ל״הר' מאיר אומ' אינו צריך והלא כבר נאמר (לא ט) ויכתב משה את התורה הזאת יכול שנתנה להם חסרה אפילו אות אחת אלא כל מה שהיה הקב״ה אומר לו היה כותב כגון שנ' בברוך (יר' לו יח) ויאמר אלהם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו:

ל״ווימת שם משה ר' אליעזר הגדול אומר שנים עשר מילין על שנים עשר מילין כנגד מחנה ישראל היתה בת קול נשמעת ואי מת משה ואי מת משה אם אין הדבר כן וכי מי מודיען לישראל שנים עשר מיל על שנים עשר מיל שמת משה אלא שמע מינה בת קול יוצאה בכל מחנה ישראל לאמר שמת משה:

ל״ז(תניא) סאמילון אומ' וימת משה ספרא רבא דישראל:

ל״חויש אומ' משה רבינו לא מת אלא עומד ומשרת למעלן כת' הכא וימת שם משה וכת' התם (שמות לד כח) ויהי שם עם ה' מה להלן עומד ומשרת למעלן אף כאן עומד ומשרת למעלן:

ל״טד״א וימת שם משה יש אומ' מחילה היתה יוצאת מקבורתו שלמשה לקבורתן שלאבות נאמ' כאן וימת שם ולהלן הוא אומ' (ברא' מט לא) שמה קברו את אברהם:

מ׳ד״א וימת שם משה אמ' משה לפני הקב״ה רבון העולמים הואיל וגזרת עלי מיתה אל תמסרני ביד מלאך המות אמ' לו הקב״ה חייך שאני מיטפל בך וגונזך והראהו הקב״ה מושבו כשם שהראה לאהרן אחיו וכשראה כסאו בתוך גן עדן נתקוררה דעתו עליו באותה שעה אמ' הקב״ה למלאך המות לך והביא נשמתו של משה הלך וחיזר בכל העולם ולא מצאו הלך אצל הים אמ' לו ראיתה משה אמ' לו מיום שהעלה את ישראל מתוכי שוב לא ראיתיו:

מ״אהלך אצל הרים וגבעות אמ' להם ראיתם משה אמ' לו מיום שקיבל תורה מהר סיני שוב לא ראינו אותו אי שמא הוא עומד ומתחנן לפני הקב״ה שיכנס לארץ ישראל הלך לו לארץ ישראל אמ' לה שמא נפשו שלמשה כאן אמרה לו [ולא] תמצא בארץ החיים (איוב כח יג) הלך לו אצל ענני כבוד אמ' (לו) [להם] שמא נפשו שלמשה כאן אמ' לו

מ״בונעלמה מעיני כל חי (שם כח כא) הלך לו אצל מלאכי השרת אמ' להן שמא נפשו שלמשה כאן אמ' ומעוף השמים נסתרה (שם) אלו מלאכי השרת שנקראו מעופפין הלך לו אצל התהום אמ' לו שמא נפשו שלמשה כאן אמ' לו לאו שנ' תהום אמ' לא בי הוא (שם כח יד) הלך אצל שאול ואבדון ואמ' ראיתם משה אמ' לו שמעו שמענו אותו לא ראינו שנ' אבדון ומות אמרו (שם כח כב):

מ״גאבא היה דורש משום ר' ישמעאל ביר' יוסי אבדון ומ' אמרו באזנינו שמענו (שם) מלאכי שרת כתים כתים עומדין ומקלסין מטתו שלמשה ואומ' יבוא שלום ינוחו על משכבותם (ישע' נז ב) הלך אצל מלאכי השרת אמ' להן ראיתם משה אמ' לו לך אצל בני אדם הלך אצל בני אדם אמ' להן ראיתם משה אמ' לו אלהים הבין דרכו והוא ידע את מקומה (איוב כח כג) הוא גנזו לחיי העולם הבא ואין כל בריה יודעת בו שנ' (שם כח יב - יד) והחכמה מאין תמצא:

מ״דלא ידע אנוש ערכה:

מ״התהום אמר לא בי הוא:

מ״ווים אמר אין עמדי:

מ״זאבדון ומות אמרו באז' שמ' אף יהושע היה מצטער על משה כשירד עמוד הענן והפסיק ביניהן היה צויח ואומ' שימני כחותם על לבך מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה (שה״ש ח ו ב ז) וכשנעלם ממנו עמד ובכה בכי גדול וקרע את בגדיו ואמר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו (מ״ב ב יב) והחכמה מאין תמצא (איוב כח יב) אמ' לו הקב״ה יהושע עד מתי אתה מבקש על משה משה עבדי מת (יהוש' א ב) לא לך מת משה אלא לי:

מ״חכיון שנפטר משה היתה נפשו מעופפת עליו אמ' לה שובי נפשי למנוחיכי (תה' קטז ז) אמרה לו היאך אניח הגוף הטהור הקדוש הזה ואלך ואשכב במקום אחר אמ' לה כי ה' גמל עליכי (שם) אמ' לה שמא מלאך המות נגע ביך אמ' לו חס ושלום כי חלצת נפשי ממות (שם קטז ח) אמ' לה שמא את בוכה כדרך שבוכים על המתים אמ' לו חס ושלום את עיני מן דמעה (שם) אמ' לה שמא דחו אותך מגן עדן אמ' לו חוס ושלום את רגלי מדחי (שם) אמ' לה מה אמרו ליך אמ' לו גזירה גזרו עלי ואמרו אתהלך לפני ה' בארצות החיים (שם קטז ט):

מ״טעבד ה' לא בגנותו של משה הכת' מדבר אלא בשבחו שנ' (במד' יב ז) לא כן עבדי משה שכן מצינו באברהם יצחק ויעקב שנקראו עבדים שנ' (שמות לב יג) זכר לאברהם ליצ' ול' עבד' ושאר כל הנביאים נקראו עבדים שנ' (עמוס ג ז) כי אם גלה סודו אל עב' הנביאים:

נ׳בארץ מו' אמ' ר' יהודה אלמלי מקרא כת' אי אפשר לאמרו משה היכן מת בחלקו של ראובן שנ' (לד א) ויעל משה מע' מו' אל הר נבו ונבו בחלקו של ראובן קימא דכתב (במד' לב לז - לח) ובני ראובן בנו את חש' ואת נבו והיכן משה קבור בחלקו של גד שנ' (לג כ - כא) ולגד אמ' וירא ראשית לו כי שם חלק מח' ספון ומחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה האוי ארבעת מילין אותן ארבעת מילין היאך הילכן משה מלמד שהיה משה מוטל על כנפי השכינה ומלאכי שרת אומ' צדקת ה' עשה ומ' עם ישראל (שם) והקב״ה אומ' מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און (תה' צד טז):

נ״אעל פי ה' בנשיקה מלמד שמיתת משה מפי הקדש אין לי אלא מיתת משה ומנ' אף מיתת אהרן אמ' (לב נ) כאשר מת אהרן אח' בהר ההר הרי אנו למידין ממיתת משה למיתת אהרן ואין הדבר כן אלא ממיתת אהרן למיתת משה מה מיתת אהרן מפי קדש אף מיתת משה מפי קודש אין לי אלא מיתת משה ואהרן ומנ' אף מיתת מרים אמ' (במד' כז יג) גם אף מיתת מרים ומנ' אף מיתת יהושע אמ' (יהוש' א ה) כאשר הייתי עם משה אהיה עמך אין לי אלא מיתת יהושע ומנ' אף מיתת הצדיקים אמ' (ישע' נח ח) והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך:

נ״בכבוד מלמד שהן מכבדין אותו עד שהוא בחיים:

נ״גה' יאספך מלמד שהמקום מכנס נשמותיהן של צדיקים וכונסן בנחת רוח ובכבוד מושלו מלה״ד לנאמן אחד שהיה בעיר והיו הכל מפקידין אצלו וכשהיה אדם בא ליטול את שלו היה פושט את ידו ונותנו לו מפני שהוא יודע היאך הוא מניחו אבל כשהו משלח ביד בנו ביד שלוחו היה מהפך את העליון תחתון מפני שאינו יודע היאך הוא מניחו כך הקב״ה נוטל נשמתן של צדיקים בנחת רוח ובכבוד שכן אביגיל אומ' לדוד ברוח הקדש (ש״א כה כט) והיתה נפש אד' צר' בצ' הח' יכול אף שלרשעים כן אמ' (שם) ואת נפש אויביך יקלענה בת' כף הקלע:

נ״דמושלו מלה״ד לאחד שנטל את האבן ונתנה בתוך כף הקלע (אע"פ) שנזרקת ממקום למקום ואינה יודעת על מה תסמוך כך נשמתן של רשעים הולכות ושטות וזוממות בכל העולם ואינה יודעת על מה תסמוך מגיד שהוא מוסרן למלאכים נערים אכזרים והן מצערין אותן ושומטין את נשמתן שנ' (איוב לג כב) ותקרב לשחת נפשו וחיי' למ' ואומ' (משלי יז יא) ומלאך אכזרי ישלח בו ואומ' (איוב לו יד) תמות בנוער נפשם:

נ״הר' אליעזר הגדול אומ' נשמתן שלצדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד שנ' (ש״א כה כט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך ושל רשעים זוממת ומשוטטת והולכת לתוך גיהנם שנ' (שם) ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הק':

נ״וויקבר אותו בגי בארץ מואב... ולא ידע איש את קבורתו... וכבר שלחה מלכות הרשעה שני סרדיאטות אצל גספידא שלבית פעור אמ' להן הראו לנו היכן משה קבור עמדו למטה נדמה להן למעלה עמדו למעלה נדמה להן למטה נתחלקו לשתי כתות אחת למעלה ואחת למטה שלמעלה נדמה להן למטה ושלמטה נדמה להן למעלה לקיים מה שנ' ולא ידע איש את קבו'... אף משה רבינו לא ידע היכן הוא קבור כת' הכא ולא ידע איש וכת' התם (במד' יב ג) והאיש משה... פסוק ז

נ״זומשה בן מאה ועשרים שנה מלמד שלא נמלט נח מן התבה אלא בזכותו של משה את מוצא בשעה שביקש הקב״ה להביא מבול על עולמו להחריבו אמ' מלאכי השרת לפני מי שאמ' והיה העולם ב״ה רבון העולמים הואיל ואת מביא על עולמך מבול שלמים מה אתה עושה לאותו שהוא עתיד לחיות מאה ועשרים שנה וכבר קצבת לו ימיו והיו ימיו מאה ועשרים שנה (ברא' ו ג):

נ״חאמרו מלאכי השרת לפני מי שאמר והיה העולם ב״ה רבון העולמים אדם הראשון מפני מה גזרת עליו מיתה אמ' להם מפני שעבר על גזרתי אמ' לו והרי משה קיים את גזירותיך והרי הוא מת אמ' להם כבר נגזרה גזירה זאת התורה אדם כי ימות (במד' יט יד):

נ״טבן מאה ועשרים שנה זה אחד מארבעה שחיו מאה ועשרים שנה ואלו הן משה והלל הזקן רבן יוחנן בן זכאי ור' עקיבה:

ס׳משה עשה במצרים ארבעים שנה ועשה במדין ארבעים שנה ושימש את ישראל ארבעים שנה:

ס״אהלל הזקן עלה מבבל בן ארבעים שנה ושימש את החכמים ארבעים שנה ושימש את ישראל ארבעים שנה:

ס״ברבן יוחנן בן זכאי עשה פרגמטיא ארבעים שנה ושימש את החכמים ארבעים שנה ושימש את ישראל ארבעים שנה:

ס״גר' עקיבה למד תורה בן ארבעים שנה ושימש את החכמים ארבעים שנה ושמש את ישראל ארבעים שנה:

ס״דששה זוגות שנותיהם שוות רבקה וקהת לוי ועמרם יוסף ויהושע שמואל ושלמה משה והלל הזקן רבן יוחנן בן זכאי ור' עקיבה:

ס״הלא כהתה עינו הא למדנו שעיניהם שלמתים כהות:

ס״וולא נס לחה הא למדנו שלחיין של מתים נפסק ר' אליעזר בן יעקב אומר ולא נס לחה עד עכשו כל מי שהוא נוגע בבשרו של משה ליחה בורחת אילך ואילך:

ס״זויבכו בני ישראל את משה בשבעה באדר מת משה רבי' ובשבעה באדר נולד ומנ' שבשבעה באדר מת משה שנ' ויבכו בני יש' את משה בע' מ' של' יום וכת' (יהוש' א א) ויהי אחרי מות משה משה עבדי מת וכת' (ע' שם א י) ויצו יהושע את שפטי ישראל וכת' (שם ד יט) והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון צא מהן שלשים ושלשה ימים למפרע ואת מוצא בשבעה באדר מת משה:

ס״חומנ' שבשבעה באדר נולד משה שנ' (לאב) ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנ' הי' שאין ת״ל היום ומה ת״ל היום היום מלאו ימי מיכן שהקב״ה משלים שנותיהן של צדיקים מיום ליום ומשעה לשעה לקיים מה שנ' (שמות כג כו) את מספר ימ' אמ' שלשים יום שלשה חדשים בכו אותו:

ס״טר' יהודה אומ' ארבעה ויבכו בני ישראל את משה בער' מ' של' יום הרי אחד:

ע׳ויתמו הרי שנים ימי בכי [אבל] הרי שלשה:

ע״אשלשים יום מה טיבן מגיד שבכו לו שלשים קודם למיתתו:

ע״בשלשה פרנסים טובים עמדו להן לישראל והן משה ואהרן ומרים:

ע״גושלש מתנות טובות ניתנו להן לישראל על ידיהם ואלו הן הבאר ועמוד הענן והמן:

ע״דמתה מרים נסתלקה הבאר וחזרה להן בזכות משה:

ע״המת אהרן נסתלק עמוד הענן וחזר להן בזכות משה:

ע״ומת משה נסתלקו שלשתן ולא חזרו שנ' (זכריה יא ח) ואכחיד את שלשת הרעים בירח אחד וכי בירח אחד מתו והלא מרים בניסן ואהרן באב ומשה באדר ומה ת״ל ואכחיד את שלשת הרעים בירח אחד אלא יום שמת משה נסתלקו שלשתן ולא חזרו עוד:

ע״זויתמו ימי בכי אבל משה מנ' לגילוח הנזיר שהוא מן התורה שלשים יום נאמ' להלן (במדבר ו ד) ימי ונאמ' כאן ימי מה ימי האמור כאן שלשים יום אף להלן שלשים יום:

ע״חויהושע בן נון מ' רוח חכ' אין משמע גדול מזה מפני מה כי סמך משה את יד' על' ואדיין לא ניתן מוראו עליהם מיכן והילך ביום ההוא גדל ה' את יהושע (יהוש' ד יד):

ע״טכי סמך משה את יד' על' למה הוא דומה לנמפיון המשקה את כל המדינה והיו כל אנשי המדינה משבחין אתו אמ' להן אחד שבחו למעין שמספיק לו כך היו הכל משבחין ליהושע שהיה משקה מחכמתו לכל ישראל אמ' להן שבחו שלמשה שנ' כי סמך משה את ידו על' ועליו אמ' שלמה (משלי כא כ) אוצר נחמד ושמן בנוה חכם וכסיל אדם יבלענו:

פ׳אוצר זו תורה שנ' (ישע' לג ו) יראת ה' היא אוצרו:

פ״אואין יראה אלא תורה שנ' (כח י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליהן ויר' ממ' ואומ' (שמות כ יז) ובעבור תהיה יר' על פני':

פ״בנחמד אלו הנביאים שהן מתנבאים בדברי תורה שהן נחמדים שנ' (תה' יט יא) הנחמ' מזהב ומ' רב:

פ״גושמן אלו הכתובים שהן מתמשחין בגופו שלאדם כשמן שנ' (משלי ג ח) ושקוי לעצמתיך:

פ״דבנוה חכם זה משה רבינו שנקרא חכם שנ' (משלי כא כב) עיר גבורים עלה חכם ואין גבורים אלא מלאכי השרת שנ' (תה' קג כ) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח:

פ״הוכסיל אדם יבלענו זה יהושע בן נון שעשה עצמו ככסיל לפני משה רבינו והיה מטריח עליו ללמוד בכל שעה עד שלמד כל התורה כולה ולכך זכה לשררות אחריו שנ' וישמעו אליו בני ישראל ויעשו:

פ״וולא קם נביא עוד ביש' כמ' בישראל לא קם כמשה אבל קם באומות העולם ואיזה זה בלעם בן בעור:

פ״זמה בין נבואתו שלמשה לנבואתו שלבלעם:

פ״חבלעם מידבר עמו והוא נופל שנ' (במד' כד ד) נפל וג' עי' בלעם היה יודע אימתי המקום מדבר עמו שנ' (שם) מחזה שדי יחז':

פ״טבלעם היה יודע מה עתיד לידבר עמו שנ' (שם כד טז) ויודע דע' על' מושלו מלה״ד לטבחו שלמלך שהיה יודע מה קרב על שלחנו שלמלך כך היה בלעם יודע מה עתיד לידבר עמו:

צ׳מה בין נבואתו שלבלעם לנבואתו שלמשה משה מידבר עמו והוא עומד שנ' (ה כח) ואתה פה עמד עמדי:

צ״אמשה מידבר עמו פה אל פה ידבר שנ' (במד' יב ח) פה אל פה אד' בו:

צ״במשה מידבר עמו פנים בפנים שנ' (ע' שמות לג יא) ודבר ה' אל משה פנים בפנים:

צ״גאשר ידעו ה' פנים אל פנים למה נאמ' לפי שאמר משה לפני הקב״ה רבון העולם הראני נא את כבו' (שם לג יח) אמ' לו בעולם הזה שנמשל בפנים אין אתה רואה שנ' (שם לג כ) לא תוכל לר' את פני אבל לעולם הבא שנמשל באחור אתה רואה שנ' (שם לג כג) והסירתי את כפי ור' את אחרי אע"פ כן הראהו בשעת המיתה הא למדנו שכל המתים רואים:

צ״דלכל האתת והמ' אלו האתת שנעשו במטה:

צ״האשר של' ה' לע' בא' מ' בפני עצמה:

צ״ולפרעה בפני עצמו:

צ״זולכל עבדיו בפני עצמן:

צ״חולכל אר' בפני עצמה:

צ״טולכל היד החז' אלו עשר מכות שהביא המקום על המצרים במצרים שנ' בהם (שמות י יב עיי״ש) נטה את ידך על ארץ מ':

ק׳ולכל המ' הג' אלו ענני הכבוד שהיו מקיפות את ישראל ואומות העולם רואין אותן והשכינה עליהן:

100

ק״אד״א ולכל היד החז' דכת' (שם יז יא) והיה כאשר ירים משה ידו:

101

ק״בוכל המורא הגדול דכת' (שם לד ל) וייראו מגשת אליו:

102

ק״גאשר עשה משה זו הקמת המשכן וסידור כליו:

103

ק״דלעיני כל ישראל זו עמידת הר סיני וירידת ענן עליו:

104

ק״הד״א ולכל היד החזקה זו מכת בכורות:

105

ק״וולכל המורא הגדול זו קריעת ים סוף:

106

ק״זר' אליעזר אומר לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים אין לי אלא במצרים מנין אף לפני הר סיני ת״ל ולכל היד החזקה מנין אף במדבר ת״ל ולכל המורא הגדול ומנין אף בשיבור הלוחות נאמר להלן (ט יז) ואשברם לעיניכם וכאן הוא אומר אשר עשה משה לעיני כל ישראל:

107

ק״חד״א לעיני כל ישראל אין עין אלא נבואה שנ' (ישע' נב ח) כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון:

108