מדרש תנאים על ספר דברים ו׳Midrash Tannaim on Deuteronomy 6

א׳שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד למה נאמר לפי שנ' דבר אל בני ישראל דבר אל בני אברהם דבר אל בני יצחק אין כתיב כאן אלא דבר אל בני ישראל זכה אבינו יעקב שיאמר הדבור לבניו לפי שהיה אבינו יעקב מפחד כל ימיו ואומר אוי לי שמא תצא ממני פסולת כדרך שיצאת מאבותי אברהם יצא ממנו ישמעאל יצחק יצא ממנו עשו אבל אני לא תצא ממני פסולת כדרך שיצאת מאבותי כן הוא אומר (ב' כ״ח כ') וידר יעקב נדר לאמר וכי עלת על לב שהיה יעקב אבינו אומר אם נתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש הוא לי לאלהים אם לאו אינו לי לאלהים ת״ל(שם כ״א) ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים מכל מקום מה ת״ל לי לאלהים אלא שייחל שמו עלי שלא תצא ממני פסולת מתחלה ועד סוף וה״א (שם ל״ה כ״ב) ויהי בשכן ישראל בא' הה' וילך ראובן ויש' כיון ששמע יעקב כן נזדעזע אמר אוי לי שמא אירע פסולת בבני עד שנתבשר מפי הקב״ה שעשה ראובן תשובה שנ' ויהיו בני יעקב שנים עשר והלא בידוע ששנים עשר הן אלא שנתבשר מפי הקב״ה שעשה ראובן תשובה וללמדך שהיה ראובן מתענה כל ימיו שנ' (שם ל״ז כ״ה) וישבו לאכל לחם וכי עלת על לב שהיו אחיו יושבין ואוכלין לחם ואחיהם הגדול אינו עמהם אלא ללמדך שהיה ראובן מתענה כל ימיו עד שבא משה וקיבלו בתשובה שנ' (דב' ל״ג ו') יחי ראובן ואל ימות וכן אתה מוצא כשהיה יעקב נפטר מן העולם קרא להן לבניו והוכיחן כל אחד ואחד בפני עצמו שנ' (בר' מ״ט א') ויקרא יעקב אל בניו ראובן בכורי אתה:

ב׳שמעון ולוי אחים:

ג׳יהודה אתה יודוך אחיך מאחר שהוכיחן כל אחד ואחד בפני עצמו וחזר וקראן כולן כאחד אמר להם שמא יש ביניכם מחלוקת על מי שאמר והיה העולם אמרו לו שמע ישראל ה' אלה' ה' אחד כשם שאין בליבך מחלוקת כך אין בלבינו מחלוקת אלא ה' אלהינו ה' אחד ועליה הוא אומר (שם מ״ז ל״א) וישתחו ישראל על ראש המטה וכי יעקב משתחוה על ראש המטה אלא שהודה ושיבח שלא יצא ממנו פסולת ויש אומרין וישתחו ישראל על ראש המטה על שעשה ראובן תשובה:

ד׳ד״א שאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:

ה׳אמר לו הקב״ה יעקב שהייתה מתאוה כל ימיך נתון לך שיהיו בניך משכימין ומעריבין וקורין קרית שמע:

ו׳ד״א שמע ישראל ר' יהודה אומר משום ר' אלעזר בן עזריה הקורא קרית שמע צריך שישמיע לאזנו שנ' שמע ישראל השמע לאזניך מה שאתה מוציא בפיך:

ז׳ר' מאיר אומר אינו צריך הרי הוא אומר אשר אנכי מצוך היום על לבבך אחר כוונת הלב הן הדברים:

ח׳ד״א שמע ישראל ר' שמעון בן יוחאי אומר הקורא קרית שמע צריך שיכוין את לבו שנ' שמע ישראל ולהלן הוא אומר (דב' כ״ז ט') הסכת ושמע ישראל מה להלן בהסכת אף כאן בהסכת:

ט׳ה' אלהינו למה נאמר והלא כבר נאמר ה' אחד ומה ת״ל ה' אלהינו עלינו החל שמו ביותר:

י׳כיוצא בו (שמות ל״ד כ״ג) את פני האדון ה' אלהי ישראל מה אני צריך והלא כבר נאמר (שם כ״ג י״ז) (את) [אל] פני האדון ה' ומה ת״ל אלהי ישראל על ישראל היחל שמו ביותר:

י״אכיוצא בו (ירמ' ל״ב י״ד) כה אמר ה' צב' אלהי ישראל מה אני צריך והלא כבר נאמר (שם כ״ז) הנה אני ה' אלהי כל בשר ומה ת״ל אלהי ישראל על ישראל היחל שמו ביותר:

י״בכיוצא בו (תה' נ' ז') שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי עליך הוחל שמי ביותר:

י״גד״א ה' אלהינו עלינו:

י״דה' אחד על באי העולם:

ט״וה' אלהינו בעולם הזה:

ט״זה' אחד בעולם הבא:

י״זוה״א (זכ' י״ד ט') והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד:

י״חואהבת את ה' אלהיך עשה מאהבה הפרש בין העושה מאהבה להעושה מיראה שהעושה מאהבה שכרו כפול ומוכפל:

י״טלפי שהוא אומר (דב' י' כ') את ה' אלהיך תירא יש לך אדם שהוא מתירא מחבירו כשהוא (מצריכו) [מטריחו] מניחו והולך לו אבל אתה עשה מאהבה שאין לך אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה אלא במדת המקום:

כ׳ד״א ואהבת את ה' אלהיך כת' ואהבת את ה' אלהיך וכת' (שם) את ה' אלהיך תירא עשה מאהבה עשה מיראה שאם באתה לשנוא דע שאתה אוהב ואין אוהב נעשה שונא:

כ״אעשה מיראה שאם באתה לבעוט דע שאתה ירא ואין ירא בועט:

כ״בד״א ואהבת את ה' אלהיך אהבהו על הבריות כאברהם אביך שנ' (בר' י״ב ה') ואת הנפש אשר עשו בחרן והלא אם מתכנסין כל באי העולם לברות יתוש אחד ולהכניס בו נשמה אינן יכולין אלא מלמד שהיה אברהם מגיירן ומכניסן תחת כנפי השכינה:

כ״גד״א ואהבת את ה' אלהיך שיהא שם שמים מתאהב על ידיך כיצד בזמן שאדם קורא ושונה ודבורו בנחת עם הבריות ומקחו ומתנו בשוק נאה ונושא ונותן באמונה מה הבריות אומרין עליו אשרי פלוני שלמד תורה אשרי אביו ואשרי רבו שלימדוהו תורה אוי להן לבני אדם שלא למדו תורה פלוני שלמד תורה ראיתם כמה יפין דרכיו וכמה מתוקנין מעשיו עליו הכת' אומ' (יש' מ״ט ג') ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר:

כ״דובזמן שאדם קורא ושונה ואין דבורו בנחת עם הבריות ואין מקחו ומתנו בשוק נאה ואינו נושא ונותן באמונה מה הבריות אומרין עליו אוי לו לפלוני שלמד תורה אוי לו לאביו ולרבו שלימדוהו תורה אשריהן בני אדם שלא למדו תורה פלוני שלמד תורה ראיתם כמה מכוערין מעשיו וכמה מקולקלין דרכיו עליו הכת' אומ' (יח' ל״ו כ') באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו:

כ״הבכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע:

כ״וד״א בכל לבבך שלא יהא ליבך חולק על המקום:

כ״זובכל נפשך ואפלו הוא נוטל את נפשך וכן הוא אומר (תהל' מ״ד כ״ג) כי עליך הורגנו כל היום:

כ״חר' שמעון בן מנסיא אומ' וכי היאך אפשר לו לאדם ליהרג כל היום אלא מעלה המקום על הצדיקים כאלו הן נהרגין בכל יום:

כ״טשמעון בן עזאי אומר בכל נפשך אהביהו עד מיצוי הנפש:

ל׳ר' אליעזר אומ' אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאודך ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך:

ל״אובכל מאדך בכל ממונך:

ל״בד״א ובכל מאדך ר' עקיבה אומ' אם נאמר בכל נפשך קל וחומר בכל מאדך ומה ת״ל בכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו בכל מאד ומאד בין במדת הטוב בין במדת פורענות וכן דוד אומר (תה' קט״ז י״ג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמ' ובשם ה' אקרא (שם ג - ד) וכן איוב אומ' (איו' א' כ״א) ה' נתן ה' לקח יהי שם ה' מבורך מבורך הוא על מדת הטוב קל וחומר על מדת פורענות מה אשתו אומרת לו (שם ב' ט') עודך מחזיק בתומתך ברך אלהים ומת מהוא אומר לה (שם י') כדבר אחת הנבלות תדברי:

ל״גאנשי מבול היו כעורין בטובה כשבאת עליהן הפורענות קבלוה על כרחן והלא דברים קל וחומר אם מי שכוער בטובה נאה בפורענות אנו שנאין בטובה לא נהא נאין בפורענות זה הוא שאמר לה כדבר אחת הנבלות תדברי ועוד שיהא אדם שמיח ביסורין יתר מן הטובה שאלו אדם בטובה כל ימיו אין נמחל לו מעון שבידו כלום ובמה נמחל לו ביסורין:

ל״דר' אליעזר בן יעקב אומר הרי הוא אומר (מש' ג' י״ב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה מי גרם לבן שיתרצה לאב הוי אומר זה יסורין:

ל״הר' מאיר אומ' הרי הוא אומ' ואהבת את ה' אלהיך בכל לב' אהביהו בכל לבבך כאברהם אביך כענין שנ' (יש' מ״א ח') זרע אברהם אהבי:

ל״וובכל נפשך כיצחק שעקד עצמו על גבי המזבח כענין שנ' (בר' כ״ב י') וישלח אברהם את ידו ויקח את המ' לש' את בנו:

ל״זובכל מאדך הוי מודה לו כיעקב כענין שנ' (שם ל״ב י״א) קטנתי מכל החסדים:

ל״חוהיו הדברים האלה רבי מאיר אומ' למה נאמ' לפי שנאמ' ואהבת את ה' אלהיך אינו יודע כאיצד אוהבים את המקום ת״ל והיו הדברים האלה על לב' תן דברים אלו על לבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומדבק בדרכיו:

ל״טוהיו הדברים האלה והיו בהוייתן יהיו שלא יקרא למפרע:

מ׳דברים על לבבך שומע אני כל הפרשה כולה שהיא צריכה כוונת הלב ת״ל אלה עד כאן מצות כוונה מיכן ואילך מצות קריאה דברי ר' אליעזר אמר לו ר' עקיבה אינו צריך הרי הוא אומ' אש' אנכי מצ' הי' על לב' לימד על הפרשה כולה שהיא צריכה כוונת הלב:

מ״אאשר אנ' מצ' הי' שלא יהו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה אלא כדיוטגמא חדשה שהכל רצין לקרותה:

מ״בעל לב' מיכן היה ר' יאשיה אומ' צריך אדם להשביע את יצרו וכן אתה מוצא בכל מקום שהצדיקים משביעין את יצרם באברהם הוא אומ' (בר' י״ד כ״ב) הרימותי ידי אל ה' אל עליון:

מ״גבבועז הוא אומ' (רות ג' י״ג) חי ה' שכבי עד הב':

מ״דבדוד הוא אומ' (ש״א כ״ו י') ויאמר דוד חי ה' כי אם ה' יגפנו באלישע הוא אומ' (מ״ב ה' ט״ז) חי ה' אם אקח וכשם שהצדיקים משביעין את יצרן שלא לעשות כך הרשעים משביעין את יצרן לעשות כמו שנ' בגחזי (שם כ') חי ה' כי אם רצתי אחריו ולקחתי ממנו מאומה:

מ״הושננתם שיהוא מחודדין בפיך שכשאדם שואלך דבר לומר לא תהא מגמגם בו אלא תהא אומרו מיד וה״א (מש' ז' ד') אמור לחכמה אחותי את ואומ' (שם ג') קשרם על אצבעותיך ואומ' (תה' מ״ה ו') חציך שנונים מה שכר לזה עמים תחתיך יפלו בלב אויבי המלך ואומ' (שם קכ״ז ד') כחצים ביד גבור כן בני הנעורים מה נאמר בהן אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם:

מ״וד״א ושננתם אלו בשנון ואין קדש לי והיה כי יביאך בשנון:

מ״זשהיה בדין אם ויאמר שאינו בקשירה הרי הוא בשינון קדש לי והיה כי יביאך שהן בקשירה אינו דין שיהוא בשינון ת״ל ושננתם אלו בשנון ואין קדש לי והיה כי יביאך בשנון:

מ״חועדיין אני אומ' אם ויאמר שהקדימוהו מצות אחרות הרי הוא בשנון עשר הדברות שלא הקדימום מצות אחרות אינו דין שיהוא בשנון אמרת קל וחומר הוא אם קדש לי שהוא בקשירה אינו בשינון עשר הדברות שאינן בקשירה אינו דין שלא יהוא בשנון אמרת הרי ויאמר שאינו בקשירה והרי הוא בשנון והוא יוכיח לעשר הדברות אע״פ שאינן בקשירה שיהוא בשנון ת״ל ושננתם אלו בשנון ואין עשר הדברות בשנון:

מ״טושננתם לבניך אלו תלמידיך וכן את מוצא בכל מקום שהתלמידים קרואים בנים שנ' (מ״ב ב' ג') ויצאו בני הנביאים אשר (בבית) [בית] אל אל אלישע וכי בני הנביאים היו והלא תלמידים היו אלא מיכן לתלמידים שהם קרואים בנים:

נ׳[השמטה: וכן הוא אומר ויאמרו בני הנביאים אשר ביריחו אל אלישע וכי בני הנביאים היו והלא תלמידים היא אלא מכאן לתלמידים שהן קרואים בנים] כיוצא בו (שם ז') וחמשים איש מבני הנביאים הלכו ויעמדו מנגד:

נ״אוכן את מוצא בחזקיה שלימד תורה לישראל וקראן בנים שנ' (מ״ב ב' י״ב) ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי ואומ' (שם י״ג י״ד) ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו:

נ״בויאמר אבי אבי:

נ״גודברת בם ולא בתפלה:

נ״דודברת בם יש לך רשות לדבר בם ולא בדברים אחרים:

נ״הודברת בם עשה אותם קבע:

נ״וודברת בם עשם עיקר ואל תעשם טפלה שלא יהא משאך ומתנך אלא בהם שלא תערבם עם דברים אחרים כפלוני שמא תאמר למדת חכמה ישראל אלך אלמד חכמת האומות ת״ל (ויקרא י״ח ד') ללכת בהם ולא ליפטר מתוכן וה״א (מש' ה' י״ז) יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך ואומ' (שם ו' כ״ב) בהתהלכך תנחה אותך:

נ״זבהת' תג' אותך בעולם הזה:

נ״חבשכבך תשמר עליך זו שעת המיתה:

נ״טוהקיצות היא תשיחיך לעולם הבא:

ס׳בשכבך יכול אפילו שכבר ביום ת״ל ובקומיך אי ובקומיך יכול אפילו עמד בחצי הלילה ת״ל בשבתך בביתך ובל' בד' דרך ארץ דברה התורה:

ס״אמעשה בר' ישמעאל ורבי אלעזר בן עזריה שהיו מסובין במקום אחד היה ר' ישמעאל מוטה ור' אלעזר בן עזריה זקוף כיון שהגיע זמן קרית שמע הטה ר' אלעזר בן עזריה וזקף ר' ישמעאל אמר לו ר' אלעזר בן עזריה ישמעאל אחי משל לאחד שאמרו לו מפני מה זקנך מגודל אמר להן יהיה כנגד המשחיתים אף אתה כל זמן שזקפתי אתה הטיתה עכשיו שאני הטיתי אתה זקפת אמ' לו אתה עשית כדברי בית שמאי ואני עשיתי כדברי בית הלל:

ס״בד״א שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות:

ס״גוקשרתם אלו בקשירה ואין ויאמר בקשירה שהיה בדין אם קדש לי והיה כי יביאך שאינן בשנון הרי הן בקשירה ויאמר שהוא בשנון אינו דין שיהא בקשירה ת״ל וקשרתם אלו בקשירה ואין ויאמר בקשירה:

ס״דועדיין אני אומר אם קדש לי והיה כי יביאך שקדמום מצות אחרות הרי הן בקשירה עשר דברות שלא קדמום מצות אחרות אינו דין שיהוא בקשירה אמרת קל וחומר הוא אם ויאמר שהוא בשנון אינו בקשירה עשר הדברות שאינן בשנון אינו דין שלא יהוא בקשירה אמרת הרי קדש לי והיה כי יביאך שאינן בשנון והרי הן בקשירה הן יוכיחו לעשרת הדברות שאע״פ שאינן בשנון שיהוא בקשירה ת״ל וקשרתם אלו בקשירה ואין עשר הדברות בקשירה:

ס״הוקשרתם לאות על ידך כרך אחד של ארבע טוטפת שהיה בדין הואיל ואמ' תורה תן תפלין ביד ותן תפלין בראש מה בראש ארבע טוטפת אף ביד ארבע טוטפת ת״ל וקשר' לאות על ידך כרך אחד של ארבע טוטפת או כשם שביד כרך אחד אף בראש כרך אחד ת״ל לטוטפת טוטפת טוטפת הרי ארבע טוטפות אמורות:

ס״ואו יעשה ארבע כיסין של ארבע טוטפות ת״ל וקשרתם לאות על ידך וכיס אחד של ארבע טוטפות:

ס״זעל ידך בגבוה של יד אתה אומ' בגבוה של יד או על ידך כמשמעו הדין נותן הואיל ואמרה תורה תן תפלין בראש ותן תפלין ביד מה בראש בגבוה שבראש אף ביד בגבוה שביד [ר״א אומר על ידך בגבוה של יד] אתה אומ' בגבוה של יד או על ידך כמשמעו ת״ל (שמות י״ג ט') (והיו) [והיה] לך לך לאות על ידך ולא לאחרים לאות:

ס״חר' יצחק אומ' בגבוה שביד אתה אומ' בגבוה שביד (אתה) או על ידך כמשמעו ת״ל והיו הדב' האלה אשר אנכי מצ' הי' על לב' דבר שכנגד לבך איזה זה גבוה שביד:

ס״טעל ידך זה שמאל אתה אומ' זה שמאל או אינו אלא ימין אמרת אע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים (יש' מ״ח י״ג) ואומ' ידה ליתד תשלחנה וימינה להל' עמלים (שופ' ה' כ״ו) הא אין ידך האמור בכל מקום אלא שמאל:

ע׳ר' נתן אומ' וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין:

ע״אר' יוסי אומ' מצאנו שאף ימין קרויה יד שנ' (בר' מ״ח י״ז) וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו אם כן מה ת״ל על ידך להביא את הגדם שיהא נותן בימין:

ע״בוקשרתם לאות על ידך וה' לטו' בין עינ' כל זמן של יד ביד תן של ראש בראש מכאן אמ' כשנותן תפלין נותן של יד תחלה ואחר כך נותן של ראש וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואחר כך חולץ של יד:

ע״גבין עיניך בגבוה שבראש אתה אומ' בגבוה שבראש או בין עיניך כמשמעו הדין נותן הואיל ואמ' תורה תן תפלין ביד ותן תפלין בראש מה ביד בגבוה שביד אף בראש בגבוה שבראש:

ע״דר' יהודה אומ' הואיל ואמ' תורה תן תפלין ביד ותן תפלין בראש מה ביד מקום שראוי ליטמא בנגע אחד אף בראש מקום שראוי להטמא בנגע אחד:

ע״הוכתבתם הכל בכתב ואפלו צואות:

ע״וד״א וכתבתם שתהא כתיבה תמה מיכן אמ' כתב לאלפין עינין או לעינין אלפין לביתין כפין לכפין ביתין לגמין צדין לצדין גמין לדלתין רישין לרישין דלתין להיהין חיתין לחיתין היהין לווין יודין ליודין ווין לזינין נונין לנונין זינין לטיתין פיפין לפיפין (טיטין) [טיתין] לכפופין פשוטין לפשוטין כפופין לממין סמכין לסמכין ממין לסתומין פתוחין לפתוחין סתומין כתב לפרשה פתוחה סתומה לסתומה פתוחה או שכתב כשירה או שכתב את השירה כיוצא בה או שכתב שלא בדיו או שכתב את האזכרות בזהב הרי אלו יגנזו:

ע״זד׳א וכתבתם מיכן אמ' ספר תורה תפלין ומזוזות שכתבן מין ומוסר וגוי ועבד ואשה וקטן וכותי וישראל משומד פסולין שנ' וקש' וכתב' כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה:

ע״חד׳א וכתבתם שומע אני על גבי אבנים הרי אתה דן נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן (דב' כ״ז ג') כתיבה מה כתיבה האמ' להלן על גבי אבנים אף כתיבה האמ' כאן על גבי אבנים:

ע״ט(הולכה לך) [או כלך] לדרך הזו נאמרה כאן כתיבה ונאמרה להלן (במ' ה' כ״ג) כתיבה מה כתיבה האמ' להלן על הספר בדיו אף כתיבה האמ' כאן על הספר בדיו:

פ׳אתה דן כלשון הזה ואני אדין כלשון של בעל הבית חולק נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן כתיבה מה כתיבה האמ' להלן על גבי אבנים אף כתיבה האמ' כאן על גבי אבנים אמרת הפרש אלמד דבר מדבר ואדין דבר מדבר אלמד דבר שהוא מנהג לדורות מדבר שהוא מנהג לדורות ולא אלמד דבר שהוא מנהג לדורות מדבר שאינו אלא לשעה נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן כתיבה מה כתיבה האמ' להלן על הספר בדיו אף כתיבה האמ' כאן על הספר בדיו אע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו (ירמ' ל״ו י״ח):

פ״אעל מזוזות שומע אני מיעוט מזוזות שתים כשהוא אומ' בפרשה שנייה מזוזות שאין ת״ל הוי רבוי אחר רבוי ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט מיעט הכתוב למזוזה אחת דברי ר' ישמעאל:

פ״בר' עקיבה אומ' אינו צריך הרי הוא אומ' (שמות י״ב ז' עיי״ש) על המשקוף ועל שתי המז' שאין ת״ל שתי ומה ת״ל שתי זה בנין אב כל מקום שנ' מזוזות הרי כאן אחת עד שיפרט לך הכת' שתים:

פ״גביתך דרך ביאתך מימין אתה אומר מימין או אינו אלא משמאל ת״ל ביתך:

פ״דובשעריך אחד שערי בתים ואחד שערי חצרות ואחד שערי מדינות ואחד שערי עיירות ורפת ולולין ומתבן ואוצרות יין ואוצרות שמן כולן חייבין במזוזה יכול אף אני ארבה בית שער אכסדרה ומרפסת ת״ל בית מה בית המיוחד לדירה יצאו אלו שאין מיוחדין לדירה יכול שאני מרבה את בית הכסא ובית הבורסקי ובית המרחץ ובית הטבילה ת״ל בית מה בית העשוי לכבוד אף כל העשוי לכבוד יצאו אלו שאינן עשויין לכבוד יכול שאני מרבה סוכת החג בחג והבית שבספינה והחנות ת״ל בית מה בית העשוי לדירת קבע אף כל העשוי לדירת קבע יצאו אלו שאינן עשויין לדירת קבע יכול שאני מרבה את הר הבית והלשכות והעזרות ת״ל בית מה בית שהוא חול אף כל שהוא חול יצאו אלו שהן קדש מיכן אמ' כל השערים שהיו במקדש לא היה להן מזוזה חוץ משער ניקנור ושלפנים ממנו ולשכת פלהדרין:

פ״החביבין ישראל שסיבבן הכתוב במצות תפלין בראשיהן ותפלין בזרועותיהן ומזוזה בפתחיהן וארבע ציציות בטליותיהן ועליהן אמר דוד (תה' קי״ט קס״ד) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך:

פ״ונכנס למרחץ ראה עצמו ערום אמר אוי לי שאני ערום מן המצות נסתכל במילה התחיל סודר עליה את השבח למנצח בנגינות על השמינית (תה' ו' א') מושלו מלה״ד למלך בשר ודם שאמר לאשתו הוי מתקשטת כל תכשיטין כדי שתהי רצויה לי כך אמר להן הקב״ה לישראל בני היו מצויינין במצות כדי שתהיו רצויין לי וה״א (שה״ש ו' ד') יפה את רעיתי כתרצה יפה את כשאת רצויה לי:

פ״ז[השמטה: והיה אין והיה אלא מיד:

פ״חכי יביאך עשה מצוה שפיקדך שבשכרה תכנס לארץ:

פ״טאל הארץ אשר נשבע לאבותיך הכל בזכות אבותיך:

צ׳לתת לך לא תהא בעיניך כירושת אבות אלא כאלו עכשיו נתנה לך במתנה. ובתים מלאים כל טוב את מוצא בכל מקום שהצדיקים הולכים ברכה באת לרגלן שהרי אבותינו כשבאו לארץ באת ברכה לרגלן שנ' ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת:

צ״אר' שמעון בר יוחאי אומר והלא בידוע שלא מלאת שעכשו באת לארץ. וברת חצובים אשר לא חצבת והלא בידוע שלא חצבת שעכשו באת לארץ. כרמים וזיתים אשר לא נטעת והלא בידוע שלא נטעת שעכשו באתה לארץ. מה ת״ל מלאת חצבת נטעת שזכותך היא גרמה. וכן אתה מוצא שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו אנשי הארץ בונים בתים וחופרין בורות ונוטעין כרמים ושדות וכל עץ מאכל כדי שיבאו אבותינו לארץ וימצאו אותה מליאה ברכות:

צ״באו לפי שברכה זו עליהן יכול יהוא אוכלין ושבעין ת״ל ואכלת ושבעת את אוכל ושביע והן מונעין מעשיהן בניהן ובנותיהן כדי שיבאו אבותינו לארץ וימצאו אותה מלאה ברכה. וכן את מוצא כשהיו אבותינו במצרים מהוא או' (יא י) לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם כשהייתם שם היתה מתברכת בשבילכם, לא עכשו שאין ברכה עליה כדרך שהייתם שם. וכן את מוצא בארון האלהים שירד לבית עובד אדום הגתי ונתברך בשבילו שנ' (ש״ב ו יא) ויברך ה' את בית עובד אדום ואת כל ביתו והלא דברים קל וחומר ומה ארון שלא נעשה לא לשכר ולא להפסד אלא לשברי לוחות שבו נתברך בשבילו קל וחומר לצדיקים שבעבורם נברא העולם וכן הוא אומר (ברא' ל ל) ויברך ה' אותך לרגלי:

צ״גהשמר לך פן תשכח את ה' שלא תכפה טובה כשתהיה בטובה:

צ״דוהיה כי ישאלך בנך יכול אם שאלך את מגיד לו ואם לאו אין את מגיד לו ת״ל להלן (שמות יג ח) והגדת לבנך אע״פ שלא שאלך. לאמר מה העדות והחקים והמשפטים בבן חכם הכת' מדבר. ואמרת לבנך שלא תתבייש מלומר לו. עבדים היינו לפרעה במצרים לפי דעתו של בן אביו מלמדו שאם היה טפש או קטן אומר לו בני כולנו היינו עבדים לפרעה במצרים כמו שפחה זו או כמו עבד זה שנ' עבדים היינו לפרעה במצרים ויתן ה' אותות ומופתים גדלים ורעים מה ת״ל ורעים מלמד שהיתה רפואתו שלזה מיתתו שלזה ומיתתו שלזה רפואתו שלזה כענין שנ' להלן ומצאוהו רעות רבות וצרות. ואותנו הוציא משם מכאן אמרו בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאלו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים שלא את אבותינו בלבד גאל אלא אף אותנו שנ' ואותנו הוציא משם. ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה מגיד שלא ניתנו המצות אלא ליראה את ה' שנ' ליראה את ה' אלהינו. לטוב לנו כל הימים זה חיי העולם הבא שכולו טוב. לחיתנו כיום הזה חיי העולם הזה.]