מדרש תהילים ק״הMidrash Tehillim 105
א׳הודו ליי' קראו בשמו. אמר רבי יוסי בר חלפתא לרבי ישמעאל בריה אתה מבקש לראות את השכינה בעולם הזה עסוק בתורה בארץ ישראל שנאמר דרשו יי' ועוזו בקשו פניו תמיד. זכרו נפלאותיו אשר עשה. אמר רבי אלעזר (בראשית כא יב) כי ביצחק יקרא לך זרע. כל מי שהוא בשם יצחק עולמית הרי הוא כיצחק שנאמר כי ביצחק. רבי יודן אמר במקצתו ולא בכולו שנאמר ביצחק ולא בכולו. כל מי שמודה בשני עולמות יקרא לך זרע וכל מי שאינו מודה בשני עולמות לא יקרא לך זרע:
1
ב׳ זכרו נפלאותיו אשר עשה. זרע אברהם. הוא ה' אלקינו בכל הארץ. מהו הוא יי' אלקינו את מוצא חמשה הוא לרעה. וחמשה הוא לטובה. (שם י ט) הוא היה גבור ציד. (שם לו מג) הוא עשו אבי אדום. (במדבר כו ט) הוא דתן ואבירם. (דברי הימים-ב כח כב) הוא אחז המלך. (אסתר א א) הוא אחשורוש. והוא לטובה (דברי הימים-א א כז) הוא אברהם. (שמות ו כז) הוא משה ואהרן. (עזרא ז ו) הוא עזרא עלה מבבל. (דברי הימים-ב לב ל) הוא חזקיה סתם מי גיחון. (שמואל-א יז יד) דוד הוא הקטן. אמר רבי ברכיה בשם רבנן הקב"ה נמנה עם הצדיקים שנאמר הוא ה' אלקינו בכל הארץ משפטיו:
2
ג׳ זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור. אמר רבי חייא בר אבא לאלוף שבדור. למעולה שבדור. כדתנן תקוע אלפא לשמן. הוי דבר צוה לאלף דור. אמר רבי חייא בשם רבי שמואל בר נחמן תשע מאות ושמונים דור היה ראוי לעמוד שכולם נמחו בדור המבול שכך אמר הקב"ה שהוא עתיד ליתן את המילה אחר אלף דור. ואת מוצא עשרה דורות מאדם ועד נח עשרה דורות מנח עד אברהם. רב הונא בשם ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר דבר צוה לאלף דור אלף דור עלה במחשבה להבראות וכמה נמחו מהם תשע מאות ושבעים וארבע. מאי טעמיה דבר צוה לאלף דור. ששה דורות מאברהם עד משה הוי דבר צוה לאלף דור זו התורה ואין דבר אלא תורה שנאמר (שמות כ א) וידבר אלקים את כל הדברים האלה. בהיותכם מתי מספר כמעט עד שלא תפרה בששים ריבוא נחלת הארץ לפניהם. שכיון שהלכו שמעון ולוי ועשו אותו מעשה בשכם מה אביהם אומר להם (בראשית לד ל) עכרתם אותי להבאישני ואני מתי מספר:
3
ד׳ ויתהלכו מגוי אל גוי. מדבר באברהם ושרה שנאמר (שם יב י) ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה. לא הניח אדם לעשקם אלו המצרים. ויוכח עליהם מלכים זה אבימלך ופרעה שנאמר (בראשית יב יז) וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים. אל תגעו במשיחי. אמר רבי ברכיה אלו האבות. ובנביאי אל תרעו אלו האמהות שהיו נביאות. אמר רבי יודן בשם רבי יצחק (שם כז מב) ויוגד לרבקה את דברי עשו. מי הגיד לה והלא בלבו דבר שנאמר (שם מא) ויאמר עשו בלבו. אלא רוח הקדש הגיד לה:
4
ה׳ ויקרא רעב על הארץ. אמר רבי יהודה בר נחמן בשם רבי שמעון בן לקיש ראוי היה יעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל ובקולרין ועשה לו הקב"ה כמה עלילות וכמה מנגנאות ונמכר יוסף למצרים כדי לירד. ויקרא רעב על הארץ וכל כך למה (שם מו ו) ויבא יעקב מצרימה. אמר ר' פנחס הכהן בר חמא משל לפרה אחת שהיו רוצין למשוך אותה למקולין שלה ולא היתה נמשכת. מה עשו משכו בנה תחלה והיתה רצה אחריו. כך עשה הקב"ה מנגנאות שעשו אחי יוסף כל אותן הדברים כדי שירדו למצרים גם כן כדי שירד גם יעקב שנאמר (הושע יא ד) בחבלי אדם אמשכם:
5
ו׳ עד עת בא דברו. רבי חייא בר אבא ורבנן. חד אמר עד בא דברו של יוסף. וחד אמר עד עת בא דברו של הקב"ה שאמר יוסף לשר המשקים (בראשית מ יד) כי אם זכרתני אתך. אמר לו הקב"ה כך אמרת חייך שתעשה שם עוד שתי שנים שנאמר (שם מא א) ויהי מקץ שנתים ימים. לפיכך עד עת בא דברו. שלח מלך ויתירהו. שמו אדון לביתו. אמר רבי לוי בשם רבי יוחנן בן שאול אמר להן יוסף מה אתם סוברין שאין הקב"ה מטעימני ממה שבירך זקני ליעקב אבי ומה ברכו (שם כז כט) יעבדוך עמים וישתחוו לך. לפיכך (שם מב ו) ויוסף הוא השליט על הארץ. הוי שמו אדון לביתו. לאסור שריו בנפשו. כיון שביקש פרעה להמליך את יוסף אמרו לו סנקליטין שלו וכי יש עבד שמולך. נטלן וחבשן עד שבאו אחיו להודיע שהוא בן גניסין ואחר כך גררן בחבלין. דבר אחר לאסור שריו שרו כתיב זה פוטיפר. ויפר את עמו ויעצימהו מצריו. אמר ר' שמעון בן לקיש משל למה הדבר דומה לשני שרים שהם בבסילקי זה גדול וזה גדול אלא שזה גדול מזה. וגם כן לשני גבורים זה גבור וזה גבור אלא שזה גבור מזה. הפך לבם לשנוא עמו. רבי חייא בשם ר' יוחנן ורבי יודן בשם ר' יהוצדק אתמול (שם מה טז) והקול נשמע וגו' וייטב בעיני פרעה. ועכשיו הפך לבם לשנוא (שמות א ח) ויקם מלך חדש:
6
ז׳ שמו בם דברי אותותיו. אמר רבי יודן ברבי סימון שהיו המכות נרשמות בהן בגופן. שלח חשך ויחשיך. משל לקוסטינור שהלך לעשות שליחותו והקשה עליהם יתר מדאי. כך שלח חשך ויחשיך ולא מרו את דברו. שרץ ארצם צפרדעים. אמר ר' יוחנן בכל מקום שהיו רובצין שם היו נעשים צפרדעים. תאמר בבתי השיש ובבתי הסיפים לא היו עולין אתמהא. אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי זה אחד מן הדברים שהשליט רך בקשה. כיון שהיתה הצפרדע עולה היתה אומרת אני שלוחו של מי שאמר והיה העולם והיה השיש נבקע מאליה והיתה עולה שנאמר (תהלים עח מה) וצפרדע ותשחיתם. כענין שנאמר (ויקרא כב כה) כי משחתם בהם מום בם. (אמר ויבוא ערוב). נתן גשמיהם ברד. ויך גפנם ותאנתם. אמר רבי הונא בשם רבי שמעון בן לקיש כפילקיס הזה היה יורד הברד עליהם. אמר רבי יוחנן ממילתיה דר' שמעון את שמע תרתין הדין גפנים על ידי שהיו דקים היה יורד כפילקין. אבל לשקמים בא חן ומל שנאמר (תהלים עח מז) ושקמתם בחנמל. ויך כל בכור בארצם. אמר רבי אבא בר כהנא בכור לאיש. בכור לאשה. בכור לבהמה. וכל בית שלא היה בו בכור היה הורג לאפטרופוס שהיה שם. ויוציאם בכסף וזהב. אמר ר' אליעזר הגדול הירוד שבישראל הוציא בידו ממצרים תשעים חמורים טעונים בכסף וזהב:
7
ח׳ שמח מצרים בצאתם. אמר רבי ברכיה משל לבעל בשר שהיה רוכב על החמור. חמרא מסכי אימת נחית ליה מיניה ואיהו מסכי אימת ניחות מן חמרא. כיון דנחית ליה חדי גברא וחדי חמרא ולית אנן ידעי מאן חדי טפי. כך כשהיו ישראל במצרים היו המכות באות על המצרים והיו מקוים המצרים אימתי יצאו ישראל וישראל מקוים אימתי יגאלנו הקב"ה. כיון שנגאלו התחילו אלו ואלו שמחים ואין אנו יודעין מי שמח יותר. ממה שאמר דוד שמח מצרים בצאתם אנו יודעים שמצרים שמחו יותר:
8
ט׳ פרש ענן למסך ואש להאיר לילה. רבי מאיר אומר שני עננים היו שנאמר (שמות מ לח) כי ענן ה' על המשכן יומם. רבי אלעזר בן שמוע אומר ענן אחד היה שנאמר פרש ענן למסך ואש להאיר לילה. חזקיה אמר למה היה משתנה להן מפני הזבין והמצורעין כדי שיהו יודעים אימתי יום ואימתי לילה. פתח צור ויזובו מים. אמר רבי חמא בר חנינא בתחלה היתה מוציאה דם והיו ליצני הדור אומרים עכשיו אנו הולכין ונותנין פינו עליה ונשתה אותו הדם. ואחר כך הוציא מים ושטפם שנאמר (תהלים עח כ) ונחלים ישטופו:
9
י׳ ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו. ר' חנינא שאל לר' חייא בר אבא מהו ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו. אמר לו פועל שהיה עושה עם בעל הבית ויגע עמו וניתן לו שכרו מה הוא מחזיק לו טובה שעשה מלאכתו באמונה ונותן לו שכרו משלם. ואמר דוד המלך לפני הקב"ה רבונו של עולם אנו פועלים עצלים ואין אנו עושים עמך באמונה שנאמר בעבור ישמרו. וצריכים אנו להחזיק לך טובה שנתת לנו ארצות של גוים ואם אנו משמרים אין לנו להחזיק טובה על זאת. ומה עלינו לעשות לזמר ולומר הללויה:
10