מדרש תהילים קכ״טMidrash Tehillim 129
א׳שיר המעלות רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל. על גבי חרשו חורשים וגו'. ה' צדיק קצץ עבות רשעים. משל למה הדבר דומה לבעל הבית שהיה לו פרה חורשת והשאילה לאחר להיות חורש בה והיה לאותו האיש עשרה בנים זה בא וחורש וישב לו וזה בא וחורש וישב לו עד שנתיגעה הפרה ורבצה לה. נכנסו כל הפרות ואותה הפרה לא נכנסה. לא הספיק בעל הפרה לקבל פיוס מן אותו האיש אלא בא מיד ושבר את העול וקצץ הסמלונים. כך הם ישראל בעולם הזה זה העכו"ם בא ומשעבד והולך לו והמענה ארוכה שנאמר על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם. למחר כשיגיע הקץ אין הקב"ה אומר לאומות העולם כך וכך עשיתם לבני אלא מיד בא ומשבר את העול ומקצץ את הסמלונים שנאמר (ויקרא כו יג) ואשבור מוטות עולכם. וכן הוא אומר ה' צדיק קצץ עבות רשעים. רבי חנינא בר פפא ורבי שמואל בר נחמני עברו על חד חרשן שביעית. אמר לו רבי שמואל בר נחמני איישר. אמר לו רבי חנינא בר פפא ולא כן אולפן רבי ולא אמרו העוברים ברכת ה' אליכם. שאסור לומר לחורשי שביעית איישר. אמר לו לקרות אתה יודע ולדרוש אי אתה יודע. ולא אמרו העוברים אלו אומות העכו"ם שהם עוברים מן העולם לא אמרו לישראל ברכת ה' אליכם. וישראל אומרים ברכנו אתכם בשם ה'. וישראל אומרים להם לא דייכם מכל הטובות הבאות עליכם בזכותנו אלא (שאתה) [שאתם] מגלגלים עלינו את הפייסים וזימות וגולגולין וארנוניות. סוף שאתם פורעים כמה דאת אמר (ישעיה ס יז) תחת הנחושת אביא זהב וגו':
1