מדרש תהילים קמ״גMidrash Tehillim 143
א׳מזמור לדוד ה' שמע תפלתי האזינה אל תחנוני וגו'. אמר שלמה (משלי כ ח-ט) מלך יושב על כסא דין מזרה בעיניו כל רע. מי יאמר זכיתי לבי וגו'. מי יוכל לומר ביום הדין זך אני טהור אני מעווני אין אדם יכול לעמוד וכן הוא אומר (מלאכי ג ב) ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו. ומי יוכל לעמוד ביום הדין. וכן ירמיהו אומר (ירמיה ל ו) שאלו נא וראו אם יולד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו ונהפכו כל פנים לירקון. אין אדם ביום ההוא שפניו יפות אלא ונהפכו כל פנים לירקון. אף אברהם על ישמעאל אף יצחק על עשו ואף למעלן על ישראל בשבילן. שנאמר (שם) ונהפכו כל פנים לירקון. אמר לו דוד בבקשה ממך הרי אני מתפלל לפניך שתענה אותי ועשה עמי צדקה על אותו היום. לכך נאמר ה' שמע תפלתי וגו'. ואם אין אתה עושה צדקה עמי מי יוכל לעמוד. וכן איוב אמר (איוב יד יג) מי יתן בשאול תצפנני. אמר לו הקב"ה לעולם. אמר לו עד שיעבור הדין. עד יעבור זעם עד שיעבור אף. (שם) עד שוב אפך. וכן דוד אומר ואל תבוא במשפט את עבדך וכו' אמר דוד לפני הקב"ה לדין אתה מכניס אותי יש עבד נכנס לדין עם קונו. וכן אמר הכתוב (שם י טו) אם רשעתי אללי לי וגו'. למה הכל לך עבד וכל אשר לו לקונו. וכן הוא אומר (שם יג כ) אך שתים אל תעש עמדי וגו'. (שם כא) כפך מעלי הרחק וגו'. (שם י ט) זכור כי כחומר עשיתני וגו'. (שם יא) עור ובשר וגו'. (שם יב) חיים וחסד עשית וגו'. ועל כל אלה מעמידני לדין. למה (שם יד א) אדם ילוד אשה. (שם ב) כציץ יצא וגו'. (שם ג) ואף על זה פקחת עיניך וגו'. למענך ואל תבוא במשפט את עבדך וגו'. לכך נאמר (משלי כ ט) מי יאמר זכיתי לבי וגו'. אין אדם יכול לזכות את עצמו בדין. למה (מלכים-א ח מו) כי יחטאו לך כי אין אדם אשר לא יחטא. וכן הוא אומר (קהלת ז כ) כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. (איוב טו טו) ושמים לא זכו בעיניו. (שם כה ה) וכוכבים לא זכו בעיניו. לכך נאמר כי לא יצדק לפניך כל חי. מהו כל חי. כל חי לא יצדק לפניך הא המתים זכים. אלא על החיות של מעלן אינן יכולין להצדיק לפניך ביום הדין. לכך נאמר כי לא יצדק לפניך כל חי:
1
ב׳ כי רדף אויב נפשי וגו'. וכן אמרו ישראל כשאנו מדוכדכים בצרות מה טוב לנו כבר דכדכונו ויבחנונו. וכן הוא אומר (תהלים סו י) כי בחנתנו אלקים צרפתנו כצרף כסף וגו'. (לא תאמר כן אלא) אלו ואלו הן הרכבת אנוש לראשנו. ואחר כל אלו למשפט. אמר ליה הקב"ה כל כך עבר עליכם אלא מעתה אל תיראו. שנאמר (נחום א יב) ועניתך לא אענך עוד:
2