מדרש תהילים קמ״זMidrash Tehillim 147
א׳הללויה כי טוב זמרה אלקינו וגו'. אמר ישעיה (ישעיה נב ז) מה נאוו על ההרים וגו'. (אך) [אף] בשמים יראים ממני שנאמר הודו על ארץ ושמים. אימתי כשהוא מרומם קרן של ישראל. שנאמר (תהלים עה יא) וכל קרני רשעים אגדע וגו'. לכך נאמר וירם קרן לעמו. ולמה נמשלו ישראל לקרן. מה הקרן בראש היא נתונה כך הם ישראל ראש לכל העכו"ם. שנאמר (דברים כח יג) ונתנך ה' לראש. לכך וירם קרן לעמו וגו'. מהו עם קרובו. העם שהם קרבין לו במצוות העם שקרבן הקב"ה יותר מכל העכו"ם. וכן הוא אומר (תהלים עג כח) ואני קרבת אלקים לי טוב וגו'. לכך נאמר לבני ישראל עם קרובו:
1
ב׳ דבר אחר כי טוב זמרה אלקינו. אמר ישעיהו (ישעיה נב ז) מה נאוו על ההרים וגו'. כשימלוך הקב"ה הכל הן מבשרים. שנאמר (שם) מבשר טוב משמיע שלום. ואומר (צפניה ג יד) רני בת ציון הריעו וגו' בת ירושלים. על איזה דבר. הסיר ה' משפטיך. כך כשימלוך הקב"ה הכל מקלסין לו. וכן הוא אומר למעלה מן הפרשה זו ימלוך ה' לעולם. מלך הקב"ה ראוי להללו למה על שהם למלכותו של הקב"ה. אותה שעה הכל מרננין הכל מקלסין הכל משבחין שראו אותו שמלך. לכן נאמר (ישעיה נב ז) אומר לציון מלך אלקיך. ומה כתיב אחריו קול צופיך וגו'. ואומר (צפניה ג יד) רני בת ציון וגו'. על אי זה דבר. הסיר ה' משפטיך. כך כשימלוך הקב"ה אותו שעה זמרו לו. לכך נאמר כי טוב זמרה אלקינו. מלך בשר ודם אם יהיה אדם גדול והיה בידו מכוה אם ישאל עני בשלומו גנאי הוא לו ואינו משיבו. אבל הקב"ה אינו כן הכל מקובל לו והוא אומר קלסוני והוא טוב לפני. שנאמר כי טוב זמרה אלקינו וגו'. בונה ירושלים וגו'. כשם שהקב"ה מלך בהלל ובזמירות כך ירושלים אינה נבנית אלא בהלל ובזמירות. וכן אתה מוצא בבנין האחרון שבנה חירם. שנאמר (עזרא ג י-יא) ויסדו הבונים את היכל. ויענו בהלל ובהודות וגו'. לכך נאמר כי טוב זמרה אלקינו:
2
ג׳ נדחי ישראל יכנס. ומי הן הנדחין קרח וכל עדתו שנדחו מפי משה רבינו עליו השלום. ועכן שנדחה מפי יהושע. וכן הוא אומר (הושע ב יז) ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור. ואי זה עמק עכור. מה שאמר יהושע (יהושע ז כה) ויאמר יהושע מה עכרתנו. לכך נאמר נדחי ישראל יכנס:
3
ד׳ דבר אחר נדחי ישראל יכנס. אלו שבטים. שנאמר (דברים כט כז) וישליכם אל ארץ אחרת וגו'. וכן אמר הכתוב (ישעיה כז יג) ובאו האובדים וגו'. אותה שעה אין לישראל מכאוב עד שהן מתרפאין. שנאמר הרופא לשבורי לב. אמר הקב"ה אם נכוית ידו נתרפא שבר לב של ישראל על אחת כמה וכמה. לא נשבר לבם אלא בשביל שחרבה ירושלים. שנאמר (איכה ה יז) על זה היה דוה לבנו. אמר להם הקב"ה על מה. אמרו לו על הר ציון ששמם. אמר להם הרי אני בוכה ומרפא אתכם. שנאמר הרופא לשבורי לב. וכתיב (ישעיה ל כו) ביום חבוש ה' את שבר עמו וגו'. מהו שבר עמו זו חרבן ירושלים. ומהו מחץ מכתו מי שהחריבה הוא בונה אותה. אותה שעה אין צרה ואין אנחה ואין יגון. שנאמר (שם לה י) ששון ושמחה ישיגו וגו'. ויהיו שמחים לעולם:
4
