מדרש תהילים כ״בMidrash Tehillim 22

א׳למנצח על אילת השחר. זה שאמר הכתוב (חבקוק ג יט) אלקים ה' חילי וישם רגלי כאילות. אמר רבי פנחס כאילים אין כתיב כאן אלא כאילות. שרגלי הנקבות עומדות יותר מן הזכרים. ומהו (שם) ועל במותי ידריכני. על במותי בימאות שלי ידריכני. אלו המצריים שכיון שנשתקעו בים רמז הקב"ה לים והשליכם ליבשה והיו ישראל רואין אותם מתים. שנאמר (שמות יד ל) וירא ישראל. ומכירין אותם. מה היו עושין להן כל אחד ואחד מישראל נוטל כלבו והולך ונותן רגלו על צוארו של מצרי והיה אומר לכלבו אכול מן היד הזו שנשתעבדה בי אכול מן המעים הללו שלא חסו לי. שכן כתיב (תהלים סח כד) למען תמחץ רגלך בדם לשון כלביך וגו'. אמרו ישראל לפני הקב"ה כבר עשית לנו נסים הללו אף אנו לא נהיה כפויי טובה. ומה יש לנו לעשות שירות ותשבחות אז ישיר משה. הוי למנצח על אילת השחר. דבר אחר בשתי אילות. דבורה ואסתר. דבורה שבאת משבט נפתלי (בראשית מט כא) אילה שלוחה. על אילת השחר זו אסתר:

ב׳ אלי אלי למה עזבתני. זה שאמר הכתוב (ישעיה י יז) והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה. אור ישראל זה חזקיהו. וקדושו ללהבה זו אסתר. (שם) ובערה ואכלה. זו סנחריב. בשעה שעלה לירושלים יצאה אש מביניהם וליהטה אותו ואת אוכלוסיו. דבר אחר אור ישראל זה מרדכי. וקדושו ללהבה זו אסתר. ובערה ואכלה זה המן. אמרו רבותינו מאה בנים היו לו להמן. עשרה נהרגו ועשרה נתלו והשאר סבבו על הפתחים שנים עשר חדש ובסוף נהרגו. ומה אני מקיים (שם) שיתו ושמירו ביום אחד. אלא את מוצא במדה שאדם מודד בה מודדין לו. בגזירה שגזר להשמיד להרוג ולאבד נגזר עליו ובערה ואכלה. דבר אחר והיה אור ישראל זו אסתר. שהאירה את ישראל כאור של שחר. והלא אור זה אש ואש זה אור אלא אמר הקב"ה דו פרצופים אני עושה את הדבר אור לישראל וחשך לאומות העכו"ם. שנאמר (עמוס ה יח) הוי המתאוים את יום ה' למה זה לכם יום ה' הוא חשך ולא אור. בנוהג שבעולם אדם מדליק את הנר בבסילקי שלו יכול לומר פלוני שהוא אוהבי ישתמש לאורו ופלוני שהוא שונאי אל ישתמש לאורו אלא הכל משתמשין כאחד. אבל הקב"ה אינו כן מאיר לעולם הבא ומאיר לעולם הזה ומאיר לזה ומחשיך לזה כאחד. אמר ר' חנינא (תהלים קמה ט) טוב ה' לכל. בעולם הזה. אבל לעתיד לבוא (שם קכה ד) הטיבה ה' לטובים. וכך היה מרדכי ואסתר נר לישראל וחושך לאומות העכו"ם. אסתר נקראת הדסה שנאמר (אסתר ב ז) ויהי אומן את הדסה. ומרדכי על שם צדיק נקרא הדס שנאמר (זכריה א ח) והוא עומד בין ההדסים. מה הדס זה ריחו טוב וטעמו מר כך מרדכי ואסתר חשך לאומות העכו"ם ונר לישראל. ואל תתמה שהרי כתיב במצרים (שמות י כב-כג) ויהי חשך אפלה וגו'. ולכל בני ישראל היה אור. וכשם שעשיתי בעולם הזה כך אני עושה לעולם הבא. שנאמר (ישעיה ס ב) כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה:

ג׳ דבר אחר אילת. זהו שאמר הכתוב (מיכה ז ח) אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי. אמר דוד למנצח למי שהוא קופץ כאיל ומאיר לעולם בשעת חשכה. ואימתי הוא מאיר בלילה. אף על פי שהוא לילה יש בו אור הלבנה והכוכבים. ואימתי הוא חושך מעלות השחר הלבנה והכוכבים נכנסין והמזלות הולכין להם ואותה שעה אין חשך גדול מזה. והקב"ה באותה שעה מעלה את השחר מתוך החשך ומאיר לעולם. (דבר אחר על אילת השחר. למי שהוא קופץ כאיל ומאיר הוי על אילת השחר). וכן הוא אומר באסתר כל הפרשה עד (אסתר ד יג) אל תדמי בנפשך. אל תאמרי בנפשך בשביל שאני מלכה אני נכשלת. (שם יד) אם החרש תחרישי בעת הזאת וגו' ומי יודע אם לעת כזאת הגעת. מכאן אתה למד שלא יהא אדם דוחה בשתי ידיו אלא דוחה (בימין)[בשמאל] ומקרב (בשמאל)[בימין]. לכך (שם) ומי יודע אם לעת כזאת. (שם טז) וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו. וכי יש אדם צם ואוכל ושותה ולמה אמרה כן. אלא אמרה צומו עלי על שאכלתם ושתיתם מאותה סעודה של אחשורוש. זה שהמשל אומר הא קורא והא קולתא אכלתון בקורא ליקתון בקולתא. יכול יהו צמים שלשה ימים ושלשה לילות ולא היו מתים. אלא מפסיק מבעוד יום. ולמה שלשה ימים לפי שאין הקב"ה מניח את הצדיקים בצרה יותר משלשה ימים. וכן רחב אומרת לשלוחי יהושע אין לכם להצטער אלא שלשה ימים שנאמר (יהושע ב טז) ונחבתם שמה שלשה ימים. וכן את מוצא ביונה (יונה ב א-יא) ויהי יונה במעי הדג שלשה ימים. ויאמר ה' לדג. וכן הושע אומר (הושע ו ב) יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו. לכך גזרה שלשה ימים. לכך נאמר על אילת השחר. שהביאה השחר מתוך החשך. אלי אלי. יום ראשון אמרה אלי ויום שני כן. יום שלישי צעקה בקול גדול ואמרה למה עזבתני:

ד׳ אלקי אקרא יומם ולא תענה. אמרה לפניו רבונו של עולם כך עשית לאבותינו במצרים ולא כיון שקראו אותך שמעת להם שנאמר (שמות ג ז) ואת צעקתם שמעתי. איזו צרה גדולה מזו. פרעה אמר (שם א כב) כל הבן הילוד. וכל מי שהוא משלים מלאכתו לא היו עושין לו כלום. אבל אנו להשמיד להרוג ולאבד. ולא אותם צעקו ושמעת. אבל אנו צמנו וצעקנו והתפללנו וקראנו ולא עניתנו. אין בנו מעשים עשה עמנו למען קדושת שמך. ואתה קדוש יושב תהלות ישראל:

ה׳ דבר אחר (מיכה ז ח) אל תשמחי אויבתי לי. למה כי נפלתי קמתי. תכף לנפילה קימה. רבי שמואל אמר לה מן הדא (משלי כד טז) כי שבע יפול צדיק וקם. אבל הרשעים יכשלו ברע. תכף לכשלון רעה. בפעם אחת הן נופלין ואין להם עמידה. וכן הוא אומר (ירמיה י ח) ובאחת יבערו ויכסלו. (מיכה ז ח) כי אשב בחשך ה' אור לי. שנו רבותינו מתוך כעס רצון. ומתוך אפלה אורה. ומתוך רוגז רחמים. מתוך צרה רוחה. מתוך ריחוק קירוב. מתוך נפילה קימה. מתוך כעס רצון שנאמר (דברים ט יד) הרף ממני ואשמידם. מיד (שמות לב יד) וינחם ה' על הרעה. מתוך אפלה אורה כי אשב בחשך ה' אור לי. מתוך רוגז רחמים (חבקוק ג ב) ברוגז רחם תזכור. מתוך צרה רוחה (ירמיה ל ז) ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע. מתוך ריחוק קירוב (הושע ב א) והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי. מתוך נפילה קימה כי נפלתי קמתי. ואין את מוצא ימים קשים שהיו להם לישראל ויושבין באפלה כאותן הימים שהיו בימי המן שאמר לאחשורוש (אסתר ג ח) ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים. כיון שידעה אסתר התחילה אומרת (שם ד טז) לך כנוס את כל היהודים. וכשאמרה (שם) ובכן אבוא אל המלך. התחילו בני פלטין אומרים עכשיו הוא כועס עליה וגוזר עליה מיתה וכל אחד ואחד אומר אני אטול את בגדיה. וזה אומר אני אטול את תכשיטיה. וזה אומר אני אטול את קדשיה. וזה אומר אני אטול את פורפריא שלה של מלכות. שנאמר יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל. וכיון שהיתה צופה ורואה כן מתפללת ואומרת אתה ה' אל תרחק אילותי לעזרתי חושה. וכיון שראה דוד כן באיזה לשון היא קוראה להקב"ה אילותי סידר עליה מזמור על אילת השחר:

ו׳ דבר אחר זה שאמר הכתוב (תהלים נז ט) עורה כבודי עורה הנבל וכנור. אמר דוד אעיר יקרי מן יקריה דבוראי. אין כבודי לפני כבוד קוני כלום. רבי בשם רבי אלעזר אמר מה היה דוד עושה נוטל נבל וכנור והיה נותן למראשותיו והיה ננער בחצי הלילה והיה מנגן בהן. והיו חכמי ישראל שומעים קולו ואומרים מה דוד המלך הרי הוא עוסק בתורה בשירות ותושבחות אנו על אחת כמה וכמה. נמצאו כל ישראל עוסקין בתורה. א"ר לוי חלון היה פתוח למעלה ממטתו של דוד ופתוחה לצפון והכנור היה תלוי כנגדה והיתה רוח צפונית יוצאה בחצי הלילה ומנשבת בו ומנגן מאליו. והיה דוד אומר עורה כבודי. על ידי מי על ידי הנבל וכנור. אעירה שחר. אנא מעורר שחר ושחר לא מעורר לי. והיה יצרו מפתה אותו כל הלילה. אמר דוד דרכן של מלכים להיות עומדין בשלש שעות ואני חצות לילה:

ז׳ דבר אחר עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר. מדבר בד' מלכיות. עורה בבבל שהעמדת לנו חנניה מישאל ועזריה. עורה במדי שהעמדת לנו מרדכי ואסתר. עורה ביון שהעמדת לנו חשמונאי ובניו. עורה באדום שהוא עתיד להעמיד לנו המשיח. אעירה שחר. אמרה כנסת ישראל רבונו של עולם עורה כאותן הימים של אסתר שנמשלה כשחר ואנו מזמרים לפניך בנבלים וכנורות. דבר אחר למה נמשלה אסתר כשחר. מה השחר עולה והכוכבים שוקעין אף אסתר בבית אחשורוש היא היתה עולה והמן ובניו שוקעין. אמר רבי בנימין בר יפת בשם רבי אלעזר מה שחר זה סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים. והא איכא חנוכה ניתנה ליכתב קאמרינן:

ח׳ דבר אחר על אילת השחר. זה שאמר הכתוב (שיר השירים ו י) מי זאת הנשקפה כמו שחר. מי זאת אלו ישראל שנאמר (שם ז ח) זאת קומתך דמתה לתמר. כשהיו ישראל מהלכין במדבר והיה הארון מהלך לפניהם שנאמר (במדבר י לג) וארון ברית ה' נוסע לפניהם. רבי אלעזר בשם רבי יוסף בן זמרא כמין זיקוקים של אש היה יוצא מבין שני בדי הארון ושורפין את הנחשים שהיו כקורות בית הבד ועקרבים שהיו כקשתות שנאמר (דברים ח טו) המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב. שהיו שורפין את הקוצים ואת הברקנים והיו אומות העכו"ם רואין את העשן ואומרים (שיר השירים ג ו) מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן. ורואין האיך הקב"ה עושה להם נסים ומוריד להם את המן ומעלה להם את הבאר והגיז להם את השלו והוא מאיר בכבודו שנאמר (שמות יג כא) וה' הולך לפניהם יומם. והיו אומות העכו"ם רואין את הענן ביום ואורו של אש בלילה. ואומר מי זאת הנשקפה כמו שחר. מי הוא זה שתשמישיה על ידי האור אלוהות הן אלו. ולמה נמשלו ישראל כלבנה. מה לבנה שולטת ביום ובלילה כך ישראל שולטין בעולם הזה ובעולם הבא. יכול שיהו חסרין כלבנה שהיא חוסרת בכל חדש וחדש. תלמוד לומר (שיר השירים ו י) ברה כחמה. מה חמה זו שלימה כך ישראל שלימין במצוות. (שם) איומה כנדגלות. כמלאכי השרת שהן עומדין דגלים. ר' יהושע אומר כיציאתן ממצרים שהיו דגלים דגלים. תני רבי חייא משל לבת מלך שהיתה מלקטת בשבלים והיה המלך עובר והכירה שהיא בתו של מלך. אחז בה ונטלה והושיבה עמו בקרונין שלו. והיו חברותיה תמהות עליה ואומרות לה תמול היית מלקטת בשבלין והיום את יושבת בקרונין אצל המלך. אמרה להן כשם שאתם תמהות עלי כך אני תמיהה על עצמי. כך ישראל כשהיו משועבדים בטיט ובלבנים היו מאוסים בעיניהם של מצרים. וכשנגאלו נעשו חורים וסגנים על כל באי העולם והיו תמהין עליהם. והיו ישראל אומרים כך אנו תמהים על עצמנו. הדא הוא דכתיב (שם יב) לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב:

ט׳ דבר אחר מי זאת. רבי חייא בר אבא ורבי שמעון בן חלפתא היו מהלכין בקריצתא (בדורה) בחדא בקעתא דאבראי וראו אילת השחר שבקעה אורה לעלות. אמר לו ר' חייא כך היא גאולתן של ישראל. אמר ליה היינו דכתיב (מיכה ז ח) כי אשב בחשך ה' אור לי. בתחלה היא באה קימעא קימעא ואחר כך היא מנפצת ובאה ואחר כך היא פרה ורבה ואחר כך היא משבחת והולכת. כך בתחלה (אסתר ב כא) ומרדכי יושב בשער המלך. ואחר כך (שם ה ב) ויהי כראות המלך את אסתר המלכה. ואחר כך (שם ו יא) ויקח המן את הלבוש ואת הסוס. ואחר כך (שם ז י) ויתלו את המן. ואחר כך (שם ח ח) ואתם כתבו על היהודים. ואחר כך (שם טו) ומרדכי יצא מלפני המלך. ואחר כך (שם טז) ליהודים היתה אורה:

י׳ למנצח על אילת השחר. אמר רבי יהודה בר סימון בית שיש בו נחשים מביאין קרן של אילת ומעשנין בתוכו ומיד הנחש בורח. ואת מוצא האילת הזאת בשעה שהיא צמאה היא חופרת גומא ומכנסת קרניה לתוכה וגועה והתהום מעלה לה מים שנאמר (תהלים מב ב) כאיל תערוג על אפיקי מים. ורבנן אמרי זו היא חסידה שבחיות ורחמיה מרובין על בניה וכשצמאות כל החיות מתכנסות אליה שהן יודעות שמעשיה חסידים כדי שתתלה עיניה למרום והקב"ה מרחם עליהם. מה היא עושה חופרת גומא ומכנסת קרניה לתוכה והתהום מעלה לה מים שנאמר כאיל תערוג על אפיקי מים. כיון שראה דוד כן שהקב"ה עונה אותה התחיל סודר עליה מזמור. למנצח על אילת השחר. וזה שאמר הכתוב (ישעיה ט א) העם ההולכים בחושך. מדבר בדורו של מרדכי. שאין לך שעה של אפילה שהיתה להם לישראל כשושן הבירה שנגזר עליהן להשמיד להרוג ולאבד. וראו אור גדול שנצמח להם גואל וגאלם זה מרדכי שנאמר (אסתר ח טו) ומרדכי יצא מלפני המלך. ומה כתיב אחריו (שם טז) ליהודים היתה אורה:

י״א דבר אחר למנצח על אילת השחר. זה שאמר הכתוב (תהלים סו ג) אמרו לאלקים מה נורא מעשיך. ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי אומר מה דחלין אינון מנגניא דילך. הנהרגין הורגין את הורגיהן. והנצלבין צולבין את צולביהן. והמשתקעים שוקעים את שוקעיהן. והנשרפין שורפין את שורפיהן. והנשלכין לגוב האריות משליכין את משליכיהן. כיצד פרעה אמר (שמות א כב) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. והושלך לים שנאמר (שם טו ד) מרכבות פרעה וחילו ירה בים. נבוכדנאצר אמר (דניאל ג טו) תתרמון לגוא אתון נורא. נעשה אמכירוס. ואותן שהשליכו אותן נשרפו שנאמר (שם כב) גבריא אילך די הסיקו לשדרך מישך ועבד נגו קטיל המון שביבא די נורא. המן הרשע עומד כל הלילה ומתקן קורה של חמשים אמה לתלות את מרדכי עליו. ונתלה הוא ובניו עליו שנאמר (אסתר ז י) ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי. ועל ישראל נגזר עליהם להשמיד להרוג ולאבד. ונהפך על שונאיהם הדבר שנאמר (שם ט א) ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם:

י״ב דבר אחר אלי אלי למה עזבתני. אלי בים אלי בסיני למה עזבתני. למה נשתנה עלי סידורו של עולם וסידורן של אמהות. מה שרה אמנו על ידי שנשבית לילה אחת לקה הוא וכל ביתו שנאמר (בראשית יב יז) וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו. אמרה אסתר ואני נתונה בחיקו של אותו רשע כל השנים הללו למה אין אתה עושה לי נסים. למה עזבתני. אלי אלי למה שלש פעמים אלי מבטן אמי. אמרה אסתר לפני הקב"ה רבונו של עולם שלש מצוות נתת לי נדה וחלה והדלקת הנר. כלום עברתי על אחת מהן. למה עזבתני. (ירמיה ט כ) להכרית עולל מחוץ. ולא מבתי כנסיות. בחורים מרחובות. ולא מבתי מדרשות. ובירושלים כתיב (דברי הימים-ב לו יז) ויעל עליהם את מלך כשדים ויהרוג בחוריהם בחרב בבית מקדשם. כתיב (דברים כב ו) לא תקח האם על הבנים. וכתיב (הושע י יד) אם על בנים רוטשה. אמר ר' יהודה ברבי סימון כתיב (ויקרא כב כח) אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. ואנו להשמיד להרוג ולאבד. כתיב (שם יז יג) אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר. ובירושלים כתיב (תהלים עט ג) שפכו דמם כמים. א"ר אמרה כנסת ישראל רבונו של עולם לחמורים נתת קבורה אלו המצריים שנאמר (יחזקאל כג כ) אשר בשר חמורים בשרם. וכתיב (שמות טו יב) נטית ימינך תבלעמו ארץ. מלמד שהשליכם הים ליבשה והיבשה לים. הים אמר ליבשה קבלי אוכלוסיך. והיבשה אומר לים קבלי קטיליך. ואומרת היבשה מה אם בשעה שלא קבלתי אלא דמו של הבל יחידי קללני המקום. אם אני פותחת פי ובולעת כל אלו האוכלוסין על אחת כמה וכמה. ובאותה שעה נשבע הקב"ה שאינו מביאה בדין ואינו תובע מידה שנאמר (שם) נטית ימינך תבלעמו ארץ. ואין ימינך אלא שבועה שנאמר (ישעיה סב ח) נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו. להם נתת קבורה ולחסידיך לא נתת קבורה. ועלינו להשמיד להרוג ולאבד. למה עזבתני. אלקי אקרא יומם ולא תענה. ר' פנחס בשם ר' הושעיא אמר מה אבותינו צעקו לפניך ושמעת את צעקתם. וכתיב בהם (שמות יג כא) וה' הולך לפניהם יומם. ואנו צמנו וענינו נפשנו והתפללנו ביום ובלילה ולא עשית לנו נסים. אלי אלי למה עזבתני. אם אין בנו מעשים עשה עמנו למען קדושת שמך:

י״ג ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. א"ר שמואל כל קילוס וקילוס שישראל מקלסין להקב"ה כבודו יושב ביניהם שנאמר ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. אמרה אסתר אם אין אתה עונה אותנו מאבדין אותנו מיד מה אני אומרת יושב תהלות ישראל אם הושעתנו ואתה קדוש בין כך ובין כך ואתה יושב תהלות ישראל. א"ר יהושע ב"ל יבוא עלי אם נסתכלתי בספר אגדה מימי. פעם אחת מצאתי ספר אגדה ראיתי בו מאה ושבעים וחמש פרשיות שכתוב בתורה אמירה וצווי כנגד מאה ושבעים וחמש שנותיו של אברהם אבינו. שנאמר (תהלים סח יט) לקחת מתנות באדם. זה אברהם. שנאמר (יהושע יד טו) האדם הגדול בענקים הוא. ומאה וארבעים ושבע מזמורים שבספר תהלים כנגד שנותיו של יעקב אבינו. מה טעם ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. ומאה ועשרים ושלש פעמים שעונין אחר הקורא את ההלל הללויה כנגד שנותיו של אהרן. ומה טעם (תהלים לד י) יראו את ה' קדושיו. זה אהרן שנקרא קדוש. שנאמר (שם קו טז) לאהרן קדוש ה'. רבי שמואל בשם רבי חנינא אמר על כל תהלה ותהלה שישראל מקלסין אתה למעלה מן הקילוס. שנאמר (נחמיה ט ה) ומרומם על כל ברכה ותהלה. רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר כתיב (בראשית יח א) וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא ישב פתח האהל. ישב כתיב בא לעמוד אמר לו הקב"ה שב סימן זה יהי לבניך שבשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקורין את שמע ומתפללין הן יושבין וכבודי עומד ביניהם. ומה טעם (תהלים פב ב) אלקים נצב בעדת אל. רבי חגי בשם רבי יצחק אמר אלקים עומד אין כתיב כאן אלא נצב בעדת. כמה דאמר (ישעיה סה כד) והיה טרם יקראו ואני אענה:

י״ד אליך זעקו ונמלטו. כמה דאמר (שמות ב יג) ויאנחו בני ישראל. ונמלטו. כמה דאמר (שם יד ל) ויושע ה' ביום ההוא. וכל כך למה. בך בטחו ולא בושו. הכל בזכות ההבטחות:

ט״ו ואנכי תולעת ולא איש. מה התולעת הזאת אין לה אלא פיה כך ישראל אין להם אלא פיהם. כך הקדוש ברוך הוא נותן גדולה לצדיקים והם ממעטים עצמם. אברהם אמר (בראשית יח כז) ואנכי עפר ואפר. משה ואהרן אמרו (שמות טז ז) ונחנו מה. דוד אמר (תהלים כב ז) ואנכי תולעת ולא איש. שאול אמר (שמואל-א ט כא) הלא בן ימיני אנכי. גדעון אמר (שופטים ו טו) הנה אלפי הדל במנשה. אבל הרשעים כשהקב"ה נותן להם גדולה מחרפים ומגדפים כלפי מעלה. פרעה אמר (שמות ה ב) מי ה'. גלית אמר (שמואל-א יז י) אני חרפתי. סנחריב אמר (מלכים-ב יח לה) מי בכל אלקי הארצות. נבוכדנאצר אמר (דניאל ג טו) ומאן הוא אלה די ישיזבינכון מן ידי. בבלשצאר נאמר (שם ה כג) ועל מרא שמיא התרוממת. וכן על חירם נאמר (שם כח ב) ותתן לבך כלב אלקים:

ט״זדבר אחר ואנכי תולעת ולא איש. מה תולעת זו אינה מכה את הארזים אלא בפיה והיא רכה ומכה את הקשה. כך ישראל אין להם אלא פיהם ותפלתם ומכין את העכו"ם שנמשלו כארזים שנאמר (יחזקאל לא ג) הנה אשור ארז בלבנון. וכשהן מתגברין עליהם חוזרין בתשובה וצועקין בתפלה שנאמר (דברים לג ז) שמע ה' קול יהודה. וכן הוא אומר (תהלים כ ח) אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר. ועל כן ישראל תופסים אומנות אבותם שנאמר (דברים ד כט) ובקשתם משם. דבר אחר אמר ר' יהושע בן לוי אומה שהלבישה אותך פורפוריא בים. ר' שמואל בר נחמני אמר אומה שעשו לי משכן של תולעת שני שנאמר (שמות כו א) ואת המשכן תעשה וגו'. חרפת אדם ובזוי עם. מה התולעת הזו בזויה כך ישראל בזוין בין העכו"ם. ר' ברכיה אמר ארבע מיללן תלתא בגברא וחדא באיתתא. חייא דבעי למיתא. חשיך גוברא דבעי לחלשא. חשיך נהורא דבעי לסמיא. וחדא באתתא כגון דבורה. חשיך דרא דאיתתא דברייתא (שופטים ד ד) ודבורה אשה נביאה:

י״ז דבר אחר בך בטחו אבותינו. אלו מרדכי ואסתר. אליך זעקו ונמלטו (אסתר ט לא) דברי הצומות וזעקתם. דבר אחר בך בטחו (שם ד טז) ובכן אבוא אל המלך. ולא בושו (שם ח טז) ליהודים היתה אורה ושמחה. כל רואי ילעיגו לי. אלו בניו של המן שהיו מלעיגין עליהם ומנענעין את ראשם ואומרים למחר הן נהרגין:

י״ח גול אל ה' יפלטהו. וכתיב (תהלים לז ה) גול על ה' דרכך. רבי ביבי בשם רב אמר גלה וגלגל גלה עונותיך גל וגלגל עלי ואנא טעין. א"ר יוחנן [משל] לבן מלכים שנתן לו לטעון בעובי הקורה וראה אביו אותו. אמר להם הבו עלי כל מה דאתון בעיין ואנא טעין. כך אמר הקב"ה גלו עונותיכם ואנא טעין. יצילהו כי חפץ בו. אמר ריש לקיש בשלש לשונות של חיבה חיבב הקב"ה את ישראל. בדביקה בחפיצה בחשיקה. בדביקה (דברים ד ד) ואתם הדבקים בה' אלקיכם. בחפיצה (מלאכי ג יב) כי תהיו אתם ארץ חפץ. בחשיקה (דברים ז ז) חשק ה' בכם. ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע (בראשית לד ג) ותדבק נפשו. (שם ח) שכם בני חשקה נפשו. (שם יט) כי חפץ בבת יעקב. רבי אבא בר אלישע מוסיף עוד תרין. באהבה (מלאכי א ב) אהבתי אתכם אמר ה'. בדבור (ישעיה מ ב) דברו על לב ירושלים. ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע (בראשית לד ג) ויאהב את הנערה וידבר על לב הנערה. יצילהו כי חפץ בו פיזמא דידי סליק:

י״ט כי אתה גוחי מבטן. אימתי אמרה אסתר אל תרחק ממני כי צרה קרובה. בשעה שגזר אחשורש [אחשורוש] להשמיד להרוג ונכנסה אסתר בלא רשות שנאמר (אסתר ה א) ותעמוד בחצר בית המלך. שבעה קנקלין יש למלך. נכנסה בלא רשות לקנקל הראשון ולשני ולשלישי. כיון שנכנסה לקנקל הרביעי התחיל מחרק את שיניו ומכסכס. אמר חבל על דאבדין ולא משתכחין. ושתי כמה חפצתי ובקשתי שתכנס לפני ולא בקשה. וזו נכנסה כזונה שלא ברשות. עמדה לה באמצע הקנקל הרביעי. הראשונים לא היו יכולין ליגע בה שכבר עברה על רשותן. האמצעים לא היו יכולין ליגע שעדיין לא עברה על רשותן ומהרהרין עליה. (רבי לוי בשם רבי חמא אמר הוא שדוד אומר וסודר עליה תפלה בשעה שהעליונים ותחתונים מקלסין להקב"ה (תהלים קמח א) הללויה הללו את ה' מן השמים הללוהו במרומים). באותה שעה אמרה אסתר אל תרחק ממני כי צרה קרובה:

כ׳ סבבוני פרים רבים. אלו אוכלוסין של אחשורוש. אבירי בשן כתרוני. אלו בניו של המן. פצו עלי פיהם. מה אריה זה יושב על טרפו ומפספסו כך אחשורוש יושב עלי לפספסני. כמים נשפכתי שלא נדבק עצם מעצמי. היה לבי כדונג כהדא שעויתא. יבש כחרש כחי שאין בו לחלוחית. ולשוני מודבק מלקוחי שנדבק לשוני לוויסיטי. דבר אחר מלקוחי שביטלני משתי תורות תורה שבכתב ותורה שבעל פה. שנאמר (משלי ד ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. ולעפר מות תשפתני. שהייתי דומה לכירה שהיא מונחת בין שתי הדרכים והעוברין והשבין שופכין עליה. כי סבבוני כלבים אלו בניו של המן. עדת מרעים הקיפוני אלו אוכלוסין של אחשורוש. כארי ידי ורגלי. רבי יהודה אומר שעשו לה כשפים. כארי ידי ורגלי לפני אחשורוש. יחלקו בגדי להם. דין אמר אנא נסיב פורפירא (ופלגא) דידה. ודין אמר אנא נסיב שיריה וקדשיה. ועל לבושי יפילו גורל. אמר רב הונא זו פורפריא של מלך שאין דרכו של הדיוט להשתמש בה. והיו מפילין עליה גורלות:

כ״א ואתה ה' אל תרחק. חוס ורחם עלי. אמר רבי יוחנן אותה הקפצה שהקפצת על אבותינו כן תקפוץ עלי היום ותפלטני. באותה שעה ירד מלאך מן השמים וסטרו על פיו. אמר לו רשע קונייתך עומדת בחוץ ואת יושב בפנים. (אסתר ה ב) ויהי כראות המלך. על כרחו שלא בטובתו נשאת חן בעיניו. אמר רב תחליפא מצינו שהאריך השרביט שתים וששים אמה. ונס האחרון גדול מן הראשון. וכל מה שהיתה נכנסת היה השרביט קופץ. אמר ר' יצחק מה אם שרביטו של בשר ודם הוי חיים לאומה שלימה לכשיבוא שבטו של הקב"ה דכתיב (מיכה ז יד) רעה עמך בשבטך. על אחת כמה וכמה:

כ״ב הושיעני מפי אריה ומקרני רמים. אמר רב הונא בר אידי בשעה שהיה דוד רועה את הצאן הלך ומצא את הראם ישן במדבר והיה סבור שהוא הר ועלה עליו והיה רועה. ננער הראם ועמד והיה דוד רכוב עליו והיה מגיע עד לשמים. באותה השעה אמר דוד אם אתה מורידני מן הראם הזה אני בונה לך היכל של מאה אמה כקרן הראם הזה. יש אומרים לאורכו מדדו. ויש אומרים לרחבו מדדו. מה עשה הקב"ה זימן לו אריה אחד כיון שראה הראם את האריה נתירא ממנו ורבץ לו מפני שהוא מלך עליו וירד דוד לארץ. וכיון שראה דוד את האריה נתירא ממנו. לכך נאמר הושיעני מפי אריה כשם שעניתני מקרני ראמים:

כ״ג יראי ה' הללוהו. רבי יהושע בן לוי אמר אלו יראי שמים. רבי שמואל אמר אלו גירי הצדק לעתיד לבוא. אנטונינוס בראש כל הגוים. אם כן למה וגורו ממנו כל זרע ישראל. אמר רבי בנימין זה שבט בנימין שנולד באחרונה. ורבנן אמרי יראי ה' הללוהו אלו הכהנים. כל זרע יעקב כבדוהו אלו הלוים. וגורו ממנו כל זרע ישראל אלו ישראל:

כ״ד כי לא בזה ולא שקץ ענות עני. בנוהג שבעולם שני בני אדם נכנסין אצל הדיין אחד עני ואחד עשיר. למי הדיין מסביר פנים הלא לעשיר. ברם הכא לא הסתיר פניו ממני. רבי חגי גזר תעניתא נחת מיטרא. אמר לא מפני שאני כדאי אלא כי לא בזה ולא שקץ ענות עני. וכשם שלא בזה ולא שקץ את תפלתו כך לא בזה ולא שקץ את קרבנו. אגריפס המלך בקש להקריב אלף עולות ביום אחד. שלח ואמר לכהן גדול אל יקריב אדם היום חוץ ממני. בא אדם אחד ובידו שתי תורים. אמר לו הקרב לי את אלה. אמר לו הכהן המלך צוני שלא יקריב אדם היום חוץ ממנו. אמר לו לכהן אדוני הכהן ארבעה תורים אני צד בכל יום שנים לקרבן ושנים לפרנסתי ואם אין אתה מקריב אותם לי הרי אתה חותך את פרנסתי. עמד הכהן והקריבן. ומיד ראה אגריפס המלך בחלומו קרבנו של עני קדמך. שלח בעד הכהן הגדול אגריפס המלך ואמר לו לא כך אמרתי לך שלא יקריב אדם היום חוץ ממני. אמר לו אדם אחד עני בא אצלי ובידו שתי תורים ואמר לי הקרב לי את אלה. ואמרתי לו המלך צוני שלא יקריב אדם היום חוץ ממנו. ואמר לי אדוני הכהן ארבעה תורים אני צד בכל יום שנים לקרבן ושנים לפרנסתי. ואם אין אתה מקריב לי הרי אתה חותך את פרנסתי. וגם כן שלא היה לי להקריב. אמר לו יפה עשית. הרי כי לא בזה ולא שקץ ענות עני. מעשה בשור אחד שהיו מושכין אותו לקרבן ולא היה נמשך. בא עני אחד ובידו אגודה אחת של ירק והושיט לו ואכלה ונמשך אחריו. נראה לבעל השור בחלום האגודה של ירק שנתן לשור אותו העני יותר מקרבנך. מעשה באשה אחת שהביאה קומץ אחד של סולת והיה הכהן מבזה עליה ואומר ראו מה מקרבת מה בזה להקריב מה בזה להקטיר. נראה לכהן בחלום אל תבזה עליה כאילו נפשה הקריבה. והלא דברים קל וחומר מה מי שאינו מקריב נפש כתיב בו (ויקרא ב א) ונפש. מי שמקריב נפש על אחת כמה וכמה. ומעשה בחסיד אחד שהביא קרבנו מגליא ומאספמיא וראה הכהן גדול שהוא קומץ ומקטיר ואוכל את השאר. אמר כל הצער הזה שציערתי בשביל זה שיאכל. היו הכל מפייסין אותו לומר מה זה שלא נצטער אלא בין כבש למזבח זכה שיאכל את מנחתך. אתה שנצטערת כל הצער הזה על אחת כמה וכמה. הוי כי לא בזה ולא שקץ:

כ״ה יאכלו ענוים וישבעו. זה מרדכי ואסתר. תאנא לשלשה חלקים נחלק ממונו של המן. שליש למרדכי ואסתר. ושליש לעמלי תורה. ושליש לבנין בית המקדש. ושלשתן נאמרו בפסוק אחד. יאכלו ענוים וישבעו זה מרדכי ואסתר. יהללו ה' דורשיו אלו עמלי תורה. יחי לבבכם לעד זה בנין בית המקדש. (שמואל-א ט טז) והיו עיני ולבי שם כל הימים. אמר רבי יודן ממה שעשה לכם הקב"ה בעולם הזה אתם יודעין מה מתוקן לכם לעתיד לבוא. שנאמר יחי לבבכם לעד אכלו וישתחו כל דשני ארץ:

כ״ו זרע יעבדנו יסופר לה' לדור. אמר רבי שמעון בן לקיש כל מי שהוא בא לכלל זרע הוא חי יצאו נפלים שאינן חיים לעתיד לבוא:

כ״ז יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד. אמר רבי יודן יבואו דורות האחרונים ויגידו צדקתו של הקב"ה שעשה לדורות הראשונים. רבי יוחנן אמר זרע יעבדנו אחד צדיקים ואחד רשעים מקבלים פני שכינה. אלא שהרשעים שמרדו בהקב"ה ובשעת מיתתן הן מראין להם פני שכינה ואומר להם בואו וראו פני המלך שהייתם מורדים בו שעתיד ליפרע מכם. ואף הצדיקים בשעת פטירתן מראין להם פני שכינה ואומרים להם בואו וראו פני המלך שאתם עובדים אותו שהוא עתיד ליתן שכרכם. ר' אלעזר אומר אף הקטנים מקבלים פני שכינה שנאמר זרע יעבדנו יסופר לה' לדור: