מדרש תהילים כ״דMidrash Tehillim 24
א׳לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה. זה שאמר הכתוב (איוב כט יד) צדק לבשתי וילבשני. אמר רבי חנינא יש נאה ללבושו ואין לבושו נאה לו. ויש שאין נאה ללבושו ולבושו נאה לו. יש אדם שהוא עשיר ואין שמו לפי עשרו. ויש רש ואין שמו לפי רשותו. וכן שלמה אמר (משלי יג ז) יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב. ויש אדם גבור ואין שמו לפי גבורתו. וחלש ואין שמו לפי חלישותו. ויש אדם בחור ואשתו מכוערת ושנואה ונתונה באפריון ככפישה הזאת והעם אומרים מי הוא בעלה של זו והם אומרים זה הוא. ורואין אותו בחור נאה והעם אומר אבד הבחור הזה בכפישה הזאת. ואם כלה נאה היא ובעלה מכוער העם אומרים אבדה הכלה הזאת באיש הזה. אמר איוב אני איני כן אלא אני נאה לצדקה וצדקה נאה לי. וכן הוא אומר צדק לבשתי וילבשני. וכן דוד נאה למזמורו ומזמורו נאה לו. מה כתיב למעלה מן הענין ה' רועי לא אחסר. וכי לדוד מזמור ומהו מזמור לדוד. כשהיה מבקש שתשרה עליו שכינה היה תובעה מזמור לדוד. וכשהיתה באה מעצמה לדוד מזמור:
1
ב׳ דבר אחר לה' הארץ ומלואה. משל למלך שהיה לו בן בית בעיר והיו בני העיר מכבדין אותו לומר שהוא בן ביתו של מלך והמלך מכבדו מכאן ומכאן מכר המלך את עירו לאחר. התחילו פושעים בבן ביתו של מלך. בא לו אצל המלך. אחר ימים חזר המלך לעירו. התחיל בן ביתו עובר בתוכה כמקדם התחילו מכבדים אותו עוד שהוא בן ביתו של מלך. אמר להם עכשיו אני בן ביתו. המלך זה הקב"ה. והעיר זה ארצו. ובן בית זה דוד. כל הימים שהיתה הארץ להקב"ה מכבדין את דוד (שמואל-א יח טז) כי הוא יוצא ובא לפניהם. מה עשה הקב"ה מכר את ארצו. וכן הוא אומר (יחזקאל ל יב) ונתתי יאורים חרבה ומכרתי את הארץ ביד רעים. התחילו פושעים בבן ביתו שנאמר (מלכים-א יב טז) וישיבו העם את המלך דבר לאמר מה לנו חלק בדוד. לכשיקנה הקב"ה את ארצו על בן ביתו הוא חוזר שנאמר (הושע ג ה) אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלקיהם ואת דויד מלכם. לכך נאמר לה' הארץ ומלואה. דבר אחר יש לך אדם שיש לו ספינה אבל הפרקמטיא שיש בתוכה אינה שלו. ואם הפרקמטיא שלו הספינה אינה שלו. אבל הקב"ה אינו כן לה' הארץ ומלואה. בשר ודם בונה בית של חמשים אמה. וכשהוא גדול של מאה אמה. (וכלו) [וכולו] כשלש אמות. אבל הקב"ה אינו כן ברא את הארץ והוא ממלאה. וכן הוא אומר (ישעיה ו ג) מלא כל הארץ כבודו. שנו רבותינו ר' אליעזר אומר כל פרשה שאמר דוד כנגד עצמו אמרה וכנגד כל ישראל. האמורה בלשון יחיד כנגד עצמו אמרה. בלשון רבים כנגד כל ישראל. וכל מקום שנאמר למנצח בנגינות אינו אלא לעתיד לבוא. וכל מקום שנאמר מזמור לדוד היה מנגן ואחר כך היתה שורה עליו רוח הקדש. לדוד מזמור שורה עליו רוח הקדש ואחר כך היה מנגן. משכיל לדוד על ידי מתורגמן. ואין השכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים. אלא מתוך דבר שמחה. שנאמר (מלכים-ב ג טו) ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה':
2
ג׳ דבר אחר לה' הארץ ומלואה. זהו שאמר הכתוב (נחמיה ט ו) אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים. אימתי נבראו המלאכים. רבי יוחנן אמר בשני. שנאמר (תהלים קד ג) המקרה במים עליותיו. וכתיב (שם ד) עושה מלאכיו רוחות. ריש לקיש אמר בחמישי. שנאמר (בראשית א כ) ועוף יעופף על הארץ. כתיב במלאכים (ישעיה ו ב) ובשתים יעופף. רבי לוליאני אמר מפני מה לא נבראו המלאכים ביום ראשון. שלא יאמרו מיכאל היה ממתח מן המזרח וגבריאל מן המערב והקב"ה ממדד באמצעית. אלא (ישעיה מד כד) אנכי ה' עושה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאתי. מי אתי. מי היה שותף עמי בברייתו של עולם. אמר דוד לפני הקב"ה הואיל ואתה בראת את השמים ואת הארץ לשמך אני קורא אותן לה' הארץ ומלואה. רבי עזריה ורבי נחמיה ורבי ברכיה אמרו משל למלך שהיה לו שני אפטרופין. אחד היה ממונה על מה שבבית ואחד היה ממונה על מה שבשדות. שעל הבית היה יודע כל מה שבבית וכל מה שבשדות. ושעל השדות אינו יודע אלא מה שבשדות בלבד. כך משה כשעלה למרום היה יודע העליונים והתחתונים וקילס להקב"ה בהן שנאמר (דברים י יד) הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים. אבל דוד שלא עלה למרום קילס להקב"ה במה שהוא יודע שנאמר לה' הארץ ומלואה. אמר ר' פנחס מלך בשר ודם כשהוא בקיטון אינו בטרקלין וכשהוא בטרקלין אינו בקיטון. אבל הקב"ה מלא עליונים ותחתונים שנאמר (תהלים קמח יג) הודו על ארץ ושמים. ואומר (ירמיה כג כד) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא. בשר ודם יש לו צאן ואין לו מרעה. יש לו מרעה ואין לו צאן. אבל הקב"ה אינו כן יש לו צאן ויש לו מרעה. צאן אלו ישראל שנאמר (יחזקאל לד לא) ואתן צאני צאן וגו'. ויש לו מרעה לה' הארץ ומלואה. ויודע לרעות שנאמר (שם טו) אני ארעה צאני ואני ארביצם. ויודע מרעית טוב שנאמר (שם יד) במרעה טוב ארעה אותם. הוי לה' הארץ ומלואה:
3
ד׳ כי הוא על ימים יסדה. זו ארץ ישראל שיושבת על שבעה ימים. ימא רבא ימא דטבריא ימא דמילחא וימא דסיבכי וימא דחולתא וימא דשריית וימא דאספמיא והוא ימא דחמין. ימא דקלטיינוס הקוה (הקב"ה) את הנהרות ועשאה (עליהן שנאמר) ועל נהרות יכוננה. מארבע נהרות ירדנה ופיגה וירמוך וקרייון. כתיב (במדבר כא כ) ונשקפה על פני הישימון. אמר רבי אבא בר חייא כל מי שהוא עולה להר נבו רואה כמין כברה בימה של טבריא והיא בארה של מרים:
4
ה׳ מי יעלה בהר ה'. זה משה. שנאמר (שמות יט ג) ומשה עלה אל האלקים. ומי יקום במקום קדשו זה משה. שנאמר (דברים ה כח) ואתה פה עמוד עמדי. נקי כפים זה משה. שנאמר (במדבר טז טו) לא חמור אחד מהם נשאתי. ובר לבב. זה משה שהיה מברר עסקו בשעה שאמר לו הקב"ה שילך בשליחותו שנאמר (שמות ג יג) ויאמר משה אל האלקים הנה אנכי בא אל בני ישראל. אשר לא נשא לשוא נפשי. זה משה שנטל נפשו של מצרי שנאמר (שם ב יב) ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי. שראה את המלאכים ונמלך בהן והרגו בדין. ולא נשבע למרמה ליתרו. שנאמר (שם כא) ויואל לשבת את האיש. ואין ויואל אלא שבועה שנאמר (שמואל-א יד כד) ויואל שאול את העם. לפיכך ישא ברכה מאת ה':
5
ו׳ דבר אחר מי יעלה בהר ה'. זה אברהם אבינו שכתוב בו (בראשית כב ב) לך לך אל ארץ המוריה. ומי יקום. זה אברהם שנאמר (שם ג) וישכם אברהם בבקר. נקי כפים. זה אברהם (שם יד כג) אם מחוט ועד שרוך נעל. ובר לבב. זה אברהם (נחמיה ט ח) ומצאת את לבבו נאמן לפניך. ואומר (בראשית טו ו) והאמין בה'. אשר לא נשא לשוא נפשי. בפניו של נמרוד. ולא נשבע למרמה (שם יד כב) הרימותי ידי אל ה'. ישא ברכה מאת ה' (שם כד א) וה' ברך את אברהם בכל:
6
ז׳ דבר אחר מי יעלה. זה יעקב אבינו שנאמר (שם לה א) קום עלה בית אל ושב שם. מי יקום (שם כח יא) ויפגע במקום. נקי כפים (שם לא לט) אנכי אחטנה. ובר לבב (שם לז) כי מששת את כל כלי. אשר לא נשא לשוא נפשי. ללבן. ולא נשבע למרמה (שם נג) וישבע יעקב בפחד אביו יצחק. ישא ברכה (שם לה ט) וירא אלקים אל יעקב וגו' ויברך אותו:
7
ח׳ שאו שערים ראשיכם. את מוצא בשעה שבנה שלמה בית המקדש בקש שלמה להכניס את הארון והיה השער קטן חמש אמות ארכו ושתים וחצי רחבו. והארון הזה אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו. וכי לא היה אמה וחצי נכנסת בתוך שתים וחצי. אלא באותה השעה דבקו שערים זה בזה ואמר שלמה עשרים וארבע רננות ולא נענה. חזר ואמר שאו שערים ראשיכם ולא נענה. כיון שאמר (דברי הימים-ב ו מב) ה' אלקים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך. מיד נענה ונשאו שערים ראשן ונכנס הארון וירדה אש מן השמים. ולמה נצטער שלמה כל כך. מפני שנתגאה ואמר (מלכים-א ח יג) בנה בניתי בית זבול לך. ר' יעקב בריה דרב יהודה אמר בנין בנוי בניתי לך. ר' חייא אמר בשם רבי יוסי הכל מסייעין למלך מלכי המלכים אפילו הרוחות ואפילו שדים ואפילו מלאכי השרת. אמר רבי ברכיה כתיב (שם ו ז) והבית בהבנותו. מאליו היה נבנה. (שם) אבן שלמה מסע. מלמד שהיתה האבן מסעת את עצמה ועולה ונתנת על גבי הדימוס. ואמר רבי אבהו ואל תתמה. שכן כתיב (דניאל ו יח) והיתית אבן חדא ושומת על פום גובא. וכי יש אבנים בבבל. אלא שקמת מארץ ישראל ובאת וישבה על פי הבאר. רבי הונא אמר מלאך ירד באותה שעה ונדמה בדמות ארי של אבן וישב לו על פי הבאר. הדא הוא דכתיב (שם כג) אלקי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני. ומה לכבוד בשר ודם והיתית אבן חדא ושומת. לכבודו של מלך מלכי המלכים הקב"ה על אחת כמה וכמה. הוי מי הוא זה מלך הכבוד. אמר רבי סימון מי זה מלך שהוא חולק מכבודו ליראיו. ה' צבאות הוא מלך הכבוד. אמר רבי סימון (במדבר יב טו) והעם לא נסע עד האסף מרים. מלמד שנתעכבה לה השכינה. אמר ר' לוליאני בשם רבי יצחק כתיב משה ידבר והאלקים יעננו בקול. אלקים ידבר ומשה יענה אין כתיב כאן אלא משה ידבר והאלקים יעננו בקול. רבי ברכיה בשם רבי סימון כתיב (בראשית לט א) ויוסף הורד מצרימה. וכתיב (שם ב) ויהי ה' את יוסף. רבי יודן אמר בשם רבי איבו אין לי אלא בשעת הרוחה בשעת הצרה מנין. שנאמר (שם כג) אין שר בית הסוהר רואה את כל מאומה בידו. כל הכלים שבמקדש עור תחש מלמעלן. ובארון כתיב (במדבר ד ו) ופרשו בגד כליל תכלת מלמעלה. וכל כך למה כדי שיבוא הארון מסויים. הוי ויבא מלך הכבוד. אמר רבי חזקיה מפני מה נשתנית תכלת מכל מיני צבעונים. מפני שהתכלת דומה לעשבים ועשבים לים וים לרקיע ורקיע לקשת וקשת לענן וענן לכסא וכסא דומה לכבוד שנאמר (יחזקאל א כח) כמראה הקשת אשר יהיה בענן. ומכבודו חולק ליראיו. זה התכלת. שנאמר (במדבר טו לח) ועשו להם ציצית. הוי מי זה מלך הכבוד. שהוא חולק מכבודו ליראיו:
8