מדרש תהילים ל״וMidrash Tehillim 36
א׳למנצח לעבד ה' לדוד נאם פשע לרשע. זהו שאמר הכתוב (דברים לג כט) אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'. הקדוש ברוך הוא עושה מלחמתן של ישראל והנצחון שלהם. וכן הוא אומר (שם לד יא-יב) לכל האותות והמופתים. ולכל היד החזקה וגו' אשר עשה משה. אלקים אינו אומר אלא משה. והקדוש ברוך הוא שלחו והנצחון של משה. וכן דבורה אומרת (שופטים ה יב) קום ברק ושבה שביך. וכן דוד כשירד לגלית הפלשתי מהו אומר (שמואל-א יז מו) וידעו כל ממלכות הארץ כי יש אלקים בישראל. וכשהיו מענות (שם יח ז) ותענינה הנשים המשחקות וגו' ודוד ברבבותיו. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא נתת לי הנצחון ואף אני נותן לך את הנצחון. למנצח לעבד ה' לדוד. והיה דוד מסתכל בגלית וראה אותו גבור ומזויין בכל מיני זיין. אמר בלבו מי יוכל לזה. כשראה אותו מחרף ומגדף אמר מעתה אני יכול לו שאינו מפחד מן הקב"ה. שנאמר נאם פשע לרשע. מכאן אתה למד שאין הקב"ה דן את הרשעים אלא בשעה שאין פחדו עליהם. וכן את מוצא שהקדוש ברוך הוא אומר לישראל (ירמיה ב יט) תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחוך. לכך הוא אומר אין פחד אלקים לנגד עיניו:
1
ב׳כי החליק אליו בעיניו למצוא עונו לשנוא. הרשעים מסתכלים בעיניהם ומחפשין בידיהן ומהרהרין בלבם למצוא איזה עוון שהקדוש ברוך הוא שונא שיעשו אותו. וכן הוא אומר (דברים יב לא) כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו. אוי להן לרשעים שכולם הם און ומרמה ואין עושין אמת בין איש לחברו. דברי פיהם און ומרמות ומהרהרים באון ועולין על משכבם וחושבים און. וכן הוא אומר (תהלים לו ה) און יחשוב על משכבו. מהו יתיצב על דרך לא טוב. שנתן להם ב' דרכים אחת טובה ואחת רעה והן עוזבין את הטובה והולכין ברעה. וכן שלמה אומר (משלי ב יג-יד) העוזבים אורחות יושר. השמחים לעשות רע:
2
ג׳ ה' בשמים חסדך. וכי בשמים הוא החסד והלא אין חסד אלא בארץ. אלא הרשעים מסלקין החסד. צדקתך כהררי אל. אמר הקדוש ברוך הוא לרשעים הצדקות האלה שאני מסגל למי שעושה תשובה והוא נוטלן. (שנאמר) (תהלים לו ז) צדקתך כהררי אל. כשם שאין מנין להרים כך אין מנין לצדקות. וכשם שאין קצבה לתהום כך אין קצבה למשפטים של הרשעים. וכשם שההרים גדולים כך הצדקות גדולות. וכשם שאין מי תהום שוין כך אין משפטן של רשעים שוים. רבי יאשיה הגדול אמר צדקתך על משפטיך כהררי אל על תהום רבה. וכשם שההרים כובשין על תהום שלא יעלה ויציף את העולם כך הצדקות כובשות את העונות שלא יאבדו אותם מן העולם. וכן מיכה אומר (מיכה ז יט) ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו:
3
ד׳ כי עמך מקור חיים באורך נראה אור. א"ר יוחנן עובדא הוה בחד בר נש היה מדליק את הנר בלילה והיה כבה ומדליקו כבה ומדליקו. אמר עד מתי אהיה מתיגע והולך ממתין אני עד שתזרח השמש ואני הולך לאור החמה. כך ישראל נשתעבדו במצרים עמדו משה ואהרן וגאלם. חזרו ונשתעבדו בבבל וחוזרין ונגאלין על ידי חנניה מישאל ועזריה. חזרו ונשתעבדו ליון ונגאלו על ידי מתתיהו חשמונאי ובניו. וחזרו ונשתעבדו באדום אמרו ישראל הרי נתיגענו נגאלין ומשתעבדין אין אנו מבקשים שיאיר לנו בשר ודם (למטה) אלא הקדוש ברוך הוא. שנאמר (תהלים קיח כז) אל ה' ויאר לנו. אמר ר' שמעון בן לקיש אמר הקדוש ברוך הוא לישראל מבקשים אתם לספות עם העכו"ם בעולם הזה. אמרו לפניו רבונו של עולם (שם קמא ד) אל תט לבי לדבר רע. למה שהן עוללות. שנאמר התעולל עלילות ברשע. אפילו במנות הנעימות שלהן אין אנו מבקשים. שנאמר (שם) ובל אלחם במנעמיהם. ובמה אנו חפצים במנות שלך. כי עמך מקור חיים באורך וגו'. א"ר אושעיא בשם ר' פנחס עתידה ירושלים להעשות מטרפולין לכל הגוים לעתיד לבוא. שנאמר (ישעיה ס ג) והלכו גוים לאורך. א"ר שמואל בר נחמני על ידי שישראל משמשין בעולם הזה לאור החמה ולאור הלבנה. אבל לעתיד לבוא אינן צריכין להן שנאמר (שם יט) לא יהיה לך השמש לאור יומם. ומי מאיר להם הקב"ה. שנאמר (שם) והיה לך ה' לאור עולם. א"ר פנחס בשם ר' ראובן עתיד הקב"ה להביא לתבור ולכרמל וליתן ירושלים בראשם. שנאמר (שם ב ב) נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים. אמר רבי יהודה ולא עוד אלא שהן עתידין לומר מיני זמר לישראל. (שנאמר ויכוננו עיר האלקים בשיר):
4
ה׳ משוך חסדך ליודעיך. א"ר יצחק אל תהי מושך חסדך לאומות העכו"ם. א"ר ינאי אם אדם מדליק נר בשעת האורה מה הנאה יש לו. ואימתי יש לו הנאה בשעה שמאיר לו בשעת אפילה. ואותו חסד שעשו ישראל במדבר הוא מתוקן להם מאותה שעה מימי משה. ואימתי נפרע להם בשעת חשכה בימי ירמיה. שנאמר (ירמיה ב ב) הלוך וקראת באזני ירושלים. הוי משוך חסדך ליודעיך. א"ר יצחק (קהלת א ד) דור הולך ודור בא. אומה נכנסה ואומה יוצאת. והארץ לעולם עומדת. אלו ישראל שהן עומדים לעולם. ואין ארץ אלא ישראל שנאמר (מלאכי ג יב) כי תהיו אתם ארץ חפץ. וכן הוא אומר (שופטים יח ל) עד יום גלות הארץ. וכי הארץ גולה אלא אלו ישראל שגלו. אמר ר"א בר כהנא שני דורות נשתמשו בשם המפורש. אנשי כנסת הגדולה ודורו של שמד. מעשה בר' יהושע בן לוי שהיה אליהו זכור לטוב עוסק עמו בדברי תורה והיו עוסקין במערת רבי שמעון בן יוחאי. ונתקשה רבי יהושע בן לוי בהלכה. אמר לו אליהו מבקש אתה לשאול אותה לרבי שמעון בן יוחאי בא ואני מעמיד אותו לך. מיד הלכו להם וקרא אליהו לרבי שמעון בן יוחאי וענה אותו מיד. אמר לו בן לוי בא לשאול לך בהלכה ולא היה חפץ. אמר לו אליהו כדי הוא בן לוי לראותך כשר הוא. אמר לו אילו היה צדיק לא נראתה הקשת בימיו. ואף על פי כן כל ימיו של בן לוי לא נראתה הקשת. ויש אומרים אף בדורו של צדקיהו היו יודעין בשם המפורש. שנאמר (ירמיה כא ד) כה אמר ה' הנני מסב את כלי המלחמה אשר בידכם. וזהו שם המפורש שהיו יוצאין ולא היו עושין מלחמה ונופלין השונאין לפניהם. וכיון שגרמו העונות וחרב הבית היו נופלין ביד שונאיהן. רבי איבו ורבנן אמרי המלאכים היו מקלפין את השם שהיה חקוק עליהן. ורבנן אמרי מעצמו היה נקלף. וכיון שחרב הבית התחילו יוצאין למלחמה ונופלין. שנאמר (תהלים לח ד) אין מתום בבשרי מפני זעמך:
5