מדרש תהילים מ״הMidrash Tehillim 45
א׳למנצח על שושנים לבני קרח משכיל שיר ידידות. זה שאמר הכתוב (שיר השירים ו ב) דודי ירד לגנו. אלו בני קרח. ולא היו נכרים וכל מי שרואה אותן אומר קוצים הם. למה שהיו עם הקוצים ומה דרכן של קוצים לאש שנאמר (ישעיה לג יב) קוצים כסוחים באש יצתו. וכתיב (שמות כב ה) כי תצא אש ומצאה קוצים. וכתיב (במדבר טז לה) ואש יצאה מאת ה' ותאכל. ובני קרח שהיו שושנים נלקטו מבין הקוצים שלא יאכלו עמהם וקפץ הקדוש ברוך הוא עליהם והצילם. משל למלך שנכנס למדינה ובאו בני המדינה לעשות לו עטרה של זהב מקובעת באבנים טובות ומרגליות. יצאו ואמרו להם אין המלך מבקש עטרה של זהב יש כאן שושנים. מיד שמחו בני המדינה. כך קרח ועדתו אומרים מבקש הקדוש ברוך הוא מחתות של זהב. ואמר להם הקדוש ברוך הוא (חגי ב ח) לי הכסף ולי הזהב. ואפילו הקטרת (ישעיה א יג) קטורת תועבה היא לי. ומה אני מבקש של שושנים. אמרו בני קרח אנו שושנים. אמר להם הקדוש ברוך הוא נצחתם. הוי למנצח על שושנים שיר ידידות.
1
ב׳בשלשה דברים נאמר המזמור הזה. בניצוח במשכיל בשיר. כנגד שלשה בני קרח. ומפני שהם שלשה נאמר בשלשה ידידות. אמר הקדוש ברוך הוא כל אחד ואחד מהם ידידות הם לפני. מנין אתה יודע שהיה משה ואהרן וכל הגדולים באין לשמוע שירתן של בני קרח שנאמר למנצח לבני קרח משכיל וגו'. משמיע לידידים של הקב"ה. לכך נאמר שיר ידידות. ומלמדים לומר שירה להקב"ה שנאמר (ישעיה נד יג) וכל בניך למודי ה':
2
ג׳ דבר אחר זה שאמר הכתוב (הושע יד ו) אהיה כטל לישראל. פסוק זה נאמר לעולם הבא. כשם שאין הטל מזיק לכל בריה כך הצדיקים לעתיד לבוא עתידין לשבוע מזיו השכינה ואינן ניזוקין. שנאמר (תהלים טז יא) שובע שמחות את פניך. אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים אימתי את גואלני. אמר להם לכשתרדו לירידה התחתונה אותה שעה אני גואל אתכם. שנאמר (הושע ב ב) ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו. אמרו בני קרח בירידה התחתונה אנו. כמה דאמר (תהלים מד כו) כי שחה לעפר נפשנו. מה כתיב אחריו קומה עזרתה לנו. ואמר להם הקדוש ברוך הוא הכל תלוי מכם כשם שהשושנה הזו מפרחת ולבה למעלה. אף אתם תעשו תשובה לפני ויהא לבבכם מכוון למעלה כשושנה הזאת. ואותה שעה אביא גואל שנאמר (הושע יד ו) אהיה כטל לישראל. ואימתי כשיפרח כשושנה. לכך נאמר למנצח על שושנים:
3
ד׳ רחש לבי דבר טוב. להודיעך שלא יכלו להתודות בפיהם אלא כיון שרחש לבם בתשובה קבלם הקב"ה. וכן אומר (דברי הימים-א כח ט) ואתה שלמה בני דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם. וכל מחשבות אינו אומר אלא (שם) וכל יצר מחשבות. ומהו וכל יצר. עד שאין האדם צר את המחשבה בלבו הקדוש ברוך הוא מבין. וכן בני קרח לא היו יכולין לומר שירה בפיהם אלא רחש לבם בתשובה ומיד קבלם. ולמה לא היו יכולין לומר שירה בפיהם שאול פתוחה מתחתיהם ואש מלהטת סביבותם. וכן הוא אומר (במדבר טז לה) ואש יצאה מאת ה'. (תהלים קו יז-יח) תפתח ארץ ותבלע דתן. ותבער אש בעדתם. והיו בני קרח רואין שאול פתוחה מכאן ואש מכאן ולא היו יכולין להתודות מפיהם. לכך רחש לבי. וכי לא היו שלשה ולמה אמר רחש לבי. אלא ללמדנו מה שכיון זה בלבו כיון זה בלבו ושלשתן היו שוין בלב אחד. אומר אני מעשי למלך. אם רחש למה אמירה ואם אמירה למה רחש. אלא כך אמרו אם בלבנו רחשנו כבר אמרנו מעשינו להקב"ה. לכך אני אומר מעשי למלך. דבר אחר רחש לבי בנבואה שנתנבאו בנבואה לעתיד לבוא. וכן חנה אומרת (שמואל א ב ו) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל, והן יורדין עד שהיה מגיע רגליהם לשאול, נגעו רגליהם לשאול, מיד הן עולין, לכך נאמר מוריד שאול ויעל:
4
ה׳דבר אחר למנצח על שושנים. משל למטרונית שראתה שלשה יוצאין ליצלב ופדתה אותם. אחר ימים ראתה אקלפרין טעונין קונטבריא של מלך. כך בני קרח חלקו עם אביהם. לקרח בליעת הארץ ובניו שעשו תשובה נעשו נביאים ונעשו שושנים. רחש לבי. משל למי שמבקש לעלות לבימה נטל קוטריס ונתן לדיין. אמר לו למה לא כתבתו. אמר לו לא היה לי פנאי. כך בני קרח לא היה להם פנאי לומר בשפתותיהם ואמרו בלבם. לכך כתיב אומר אני מעשי למלך. משל למי שהיה הולך לבימה מצאו בעל חובו אמר לו תן לי את חובי. אמר לו המתן לי עד שארד מן הבימה ואחר כך אפרע לך. כך אמרו בני קרח אין לנו פנאי לומר שירה ומשנפנה אומר אני מעשי למלך:
5
ו׳יפיפית מבני אדם. אלו בני קרח, שיפו מעשיהם יותר מקרח ועדתו, לפיכך הוצק חן בשפתותיך, שזכו לומר שירה, וזכו לנבואה: חגור חרבך על ירך גבור. זה משה שזכה לתורה שנמשלה לחרב: והדרך צלח רכב. שרכב על הענן, ועלה לשמים, ולמה, על דבר אמת וענוה צדק שהיתה בו, שנאמר והאיש משה ענו מאד (במדבר יב ג): חציך שנונים, שנלחם בעמלק בסיחון ועוג: כסאך אלהים עולם ועד. כמה שנאמר ויאמר כי יד על כס יה (שמות יז יו): אהבת צדק. שנאמר צדקת ה׳ עשה (דבריס לג כא): על כן משחך (ה׳) [אלהים אלהיך]. זה אהרן: מור ואהלות. זה קטורת הסמים: קציעות כל בגדותיך. אלו בגדי כהונה: מן היכלי שן. בשלמה הכתוב מדבר, שנאמר ויעש (שלמה) [המלך] כסא שן (מ״א י יח): מני שמחוך. שנאמר מני ואשכנז (ירמיה נא כז): בנות מלכים ביקרותיך. וכל (מלכי) הארץ מבקשים את פני שלמה (מ״א י כד): נצבה שגל לימינך. בשביל שחיבבה להם תורה לישראל, כשגל לאומות העולם, לפיכך זכה בכתם אופיר: שמעי בת וראי. זו כנסת ישראל, עד סוף המזמור:
6
ז׳תחת אבותיך יהיו בניך. א"ר אלעזר ברבי יוסי עתיד כל אחד ואחד מישראל להיות לו בנים כיוצאי מצרים. שנאמר תחת אבותיך יהיו בניך. וכמה היו אבותינו כשיצאו ממצרים ששים רבוא. א"ר אבהו ואל תתמה שהרי תרנגולתא ברא ביומא רבה ילדה תרי ביעי וביומא זוטא חדא. הדא הוא דכתיב (ישעיה סה כב) כי כימי העץ ימי עמי:
7
