מדרש תהילים ס״בMidrash Tehillim 62
א׳למנצח על ידותון. אך אל אלקים דומיה נפשי. זה שאמר הכתוב (ישעיה כו ד) בטחו בה' עדי עד. אמר הקב"ה הוו יודעים במי אתם בוטחים במי שברא שני עולמים בשתי אותיות. שנאמר (שם) ביה ה' צור עולמים. העולם הזה והעולם הבא. העולם הזה נברא בה"א. וכן הוא אומר (בראשית ב ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. בה"א בראם. והעולם הבא נברא ביו"ד. לפיכך כי ביה ה' צור עולמים. ולמה נברא העולם הזה בה"א. מה ה"א כשאדם מוציאה מתוך פיו אין בה לא ריחוש שפתים ולא חריצת לשון. כך בלא עמל ובלא יגיעה ברא הקב"ה את עולמו. שנאמר (תהלים לג ו) בדבר ה' שמים נעשו. (ישעיה כו ה) כי השח יושבי מרום. ואחר כך תרמסנה רגל. ואחר כך (מיכה ד יג) קומי ודושי בת ציון. כך אמר הקב"ה לישראל גואל אני אתכם אלא שתטרחו. ועל מה אני מטריח אתכם על ידותון. על הדתות ועל הדיינין שאני עושה לכם. לכך נאמר על ידותון:
1
ב׳ אך אל אלקים דומיה נפשי כי ממנו ישועתי. וכן הוא אומר (דברי הימים-ב כ יב) ואנחנו לא נדע מה נעשה. אך הוא צורי וישועתי. מהו צורי. בתוקף בא עלי בעולם הזה ובשכר התוקף שהוא בא עלי יושיעני. משגבי לא אמוט רבה. גיהנם נקראת רבה מקום שהרשעים נופלין שם ואינן עומדים. וכן הוא אומר (יואל ד יג-יד) השיקו היקבים כי רבה רעתם המונים. המונים בעמק החרוץ. שכל מי שנופל שם דינו חרוץ לעולם. אותה שעה אל אמוט רבה. שנאמר (שם טז) וה' מציון ישאג מירושלים יתן קולו. באותה השעה (שם) וה' מחסה לעמו ומעוז לבני ישראל. וכן בני קרח אומרים (תהלים מו ז) המו גוים מטו ממלכות נתן בקולו תמוג הארץ. ה' צבאות עמנו משגב לנו אלקי יעקב סלה:
2
ג׳ בטחו בו בכל עת. אמר רבי חייא בר אבא דמן יפו הנשמה הזאת כל שעה שהיא עולה ויורדת ומבקשת לצאת מן האדם היאך היא עומדת בתוכו. אלא הקדוש ברוך הוא מלא כל הארץ כבודו מניחה בגופו והיא באה לצאת ורואה את יוצרה וחוזרת לאחוריה. והיכן הוא פירושה אנשי כנסת הגדולה פירשוה (נחמיה ט ו) אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וגו' ואתה מחיה את כלם. ומנין שכבודו של הקב"ה מלא עולם שנאמר (ירמיה כג כד) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא. א"ר חייא בשם רבי מעלי בכורים כך היו מזמרים (תהלים קנ ו) כל הנשמה תהלל יה. מהו תהלל יה כל שעה שהיא עולה ויורדת בגוף אנו חייבים לומר הללויה. תהלל יה על הנפלאים שהוא עושה עמנו בכל שעה שלא להפליג ממנו שעה אחת. הוי בטחו בו בכל עת עם שפכו לפניו לבבכם אלקים מחסה לנו סלה:
3
ד׳ ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. (מה) [מהו] כמעשהו. רבי יהודה אומר העבירה עקרה ואינה עושה פירות שנאמר כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. אבל הצדקה עושה פירות שנאמר (ישעיה ג י) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. יש לך אדם שיש לו עשר מצוות ועשר עונות ואומר לא שכרן של מצוות ולא עונשן של עונות אלא יצאו אלו כנגד אלו. והקב"ה אינו עושה כן אלא בתחלה גובה הוא ממנו עונותיו ואחר כך נותן לו שכרו של מצוות. אמרו רבותינו משלם הקב"ה לאדם כפי מעלליו הרעים ואינו מדקדק עמו כפי שחטא ומניח מחובו אצלו שאינו פורע ממנו. שנאמר (עזרא ט יג) כי אתה אלקינו חשכת למטה מעונינו. ואף כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. מעשהו אינו אומר אלא כמעשהו. ומהו למטה. הוא גובה את שלו משלו. היאך אדם בחור דלוק בעבירה וראוי למות. מה הקב"ה עושה תולה עד שישא אשה ויוליד בנים. והקב"ה נוטל אחד מבניו תחת אותה עבירה שעבר. ונמצא הקב"ה גובה את שלו משל עצמו. יש לך חסד גדול מזה. הוי כי לך ה' חסד. ר' נחמיה אומר מהו כמעשהו. יש לך אדם שחשב לעשות עבירה ולא עשאה הקב"ה אינו כותבה עד שיעשנה ואם חשב לעשות מצוה אחת ונאנס ולא עשאה הקב"ה כותבה עליו כאילו עשאה. ואת למד מדוד שהיה מצטער לבנות בית המקדש. שנאמר (תהלים קלב א-ג) זכור ה' לדוד את כל ענותו. אשר נשבע לה'. אם אבא באהל ביתי. (דברי הימים-א כב יד) ואני בעניי הכינותי לבית אלקי. וכן הוא אומר (שמואל-ב ז א) ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב. התחיל מהרהר בלבו ואומר (שם ב) אני יושב בבית ארזים וארון ברית ה' יושב בתוך היריעה. אמר לו נתן הנביא אלולא שעלה במחשבה בלבו של הקב"ה ואומר (שמואל א יג יד) בקש ה' לו איש כלבבו. לא היה בלבבך עולה. מיד נגלה עליו הקב"ה על ידי נתן שנאמר (שמואל-ב ז ד-ה) ויהי בלילה ההוא ויהי דבר ה' אל נתן הנביא לאמר. לך ואמרת אל עבדי אל דוד האתה תבנה לי בית. וכתוב אחד אומר (דברי הימים-א יז ד) לא אתה תבנה לי בית לשבת. היאך יתקיימו שני כתובים הללו. אלא לא אתה תבנה לי בית אלא שלמה בנך יבנה אותו. האתה תבנה לי בית שעל שמך אני קורא אותו. שנאמר (תהלים ל א) מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. ובשביל ששפכת דמים הרבה איני יכול לבנותו על ידך אלא על שמך מאחר שנצטערת. כיון ששמע דוד כך נתיירא ואמר הרי נפסלתי מלבנות בית המקדש. א"ר יהודה ב"ר אלעאי אמר לו הקב"ה אל תירא. חייך כל הדמים ששפכת כאיל וצבי הן לפני. שנאמר בהן (דברים יב כד) על הארץ תשפכנו כמים. אמר לפניו אם כן למה איני בונה אותו. אמר לו גלוי וידוע לפני שישראל עתידים לחטוא ואני מפיג בו חמתי וישראל נצולין. ואם אתה בונה אותו הרי הוא קיים ואינו חרב לעולם. אמר לו והרי הוא יפה. אמר לו מוטב שאפיג בו חמתי ומחייבו והן נצולים. הדא הוא דכתיב (איכה ב ד) דרך קשתו כאויב. אמר לו ואף שאין אתה בונה אותו הואיל וחשבת לבנותו על שמך אני קורא אותו. שנאמר (תהלים ל א) מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. לשלמה אינו אומר אלא לדוד. ללמדך שכל מי שחושב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה המקום מעלה עליו כאלו עשאה:
4
